VOLODYMYR TRETIAKOV נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 8412/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8412/17 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותרים: 1. VOLODYMYR TRETIAKOV 2. OKSANA TRETIAKOVA נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מינהל אוכלוסין והגירה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אהרון לסובוי בשם המשיבים: עו"ד תהילה רוט פסק-דין השופט ד' מינץ: עניינה של העתירה בבקשת העותרים, בני זוג אזרחי אוקראינה, כי תינתן להם אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות). בקשתם נסמכה על הטענה כי עותר 1 (להלן: העותר) הוא בן לאם יהודיה ועותרת 2 (להלן: העותרת) היא אשתו. 1. העותרים נכנסו לישראל במהלך שנת 2014 והגישו בתחילה בקשות מקלט, אשר נסגרו בסופו של יום מחמת חוסר שיתוף פעולה מצידם. ביום 2.5.2016 הגיע העותר ללשכת רשות האוכלוסין וטען כי הוא יהודי. בהמשך, ביום 1.6.2016 הגיע שני העותרים לפגישה בלשכת הקשר "נתיב" לשם המשך בירור מעמדם ובמסגרת פגישה זו הציגו מסמכים לתמיכה בבקשתם. במסגרת בחינת הבקשה התעוררו חשדות בדבר מהימנות המסמכים. משכך, המסמכים הועברו בהסכמת העותר לבדיקת משטרת ישראל. לאחר בדיקת המסמכים על ידי המחלקה לזיהוי פלילי נמצא כי המסמכים זויפו. 2. ביום 2.3.2017 הגישו העותרים עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עת"מ 5065-03-17) בבקשה שיורה למשרד הפנים להעניק להם אזרחות. העתירה נדחתה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ובית המשפט המליץ לעותרים לפנות למשרד הפנים בשנית. 3. ואכן, ביום 30.7.2017 הוגשה בקשה נוספת מטעם העותרים למתן מעמד מכוח חוק השבות. באותו יום השיבה לבקשה גב' ציונה ששון, מרכזת מעמד ומרשם במשיבה 2, וציינה כי המסמכים שהגישו העותרים לצורך הוכחת זכאותם נמצאו מזויפים ועל כן בקשתם מסורבת. עוד צוין במסגרת המענה כי על העותרים לצאת מישראל בתוך 14 ימים. 4. ביום 13.8.2017 הוגש על ידי בא-כח העותרים ערר על ההחלטה מיום 30.7.2017, בטענה כי המסמכים שהציגו העותרים לתמיכה בבקשה מספיקים לצורך מתן מעמד. בחלוף כחודשיים, ביום 28.10.2017, הוגשה העתירה שלפנינו. במסגרת העתירה טוענים העותרים כי המשיבים הפרו את חובתם כרשות מינהלית לפעול במהירות הראויה ולהשיב לפניותיהם תוך זמן סביר, בכך שלא קיבלו החלטה בערר עד למועד הגשת העתירה. כן נטען, בשולי הדברים, כי המשיבים הפרו את חובת ההגינות המוטלת על הרשות המינהלית. 5. בתגובתם טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים של העותרים, אשר עתרו למתן סעד כאשר ביסוד טענתם מצויים מסמכים מזויפים. עילת דחיה נוספת לה טענו המשיבים היא היעדר פירוט כלל התשתית הרלוונטית לעתירה, נוכח העובדה כי עוד ביום 24.10.2018, ארבעה ימים לפני הגשת העתירה, ניתנה החלטה בעניין הערר שהגישו העותרים וההחלטה האמורה נשלחה בדואר רשום לבא-כח העותרים. אולם, בעתירה לא צוין כי ניתן מענה זה מכבר. עוד נטען, כי דין העתירה להידחות גם לגופה, בהיעדר כל עילה להתערבות בהחלטת המשיבים בעניינם של העותרים. 6. לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים על נספחיהן, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. 7. העתירה כוונה ברובה כנגד חוסר המענה של המשיב לערר שהגישו העותרים. ברם, מספר ימים לפני הגשת העתירה ניתן מענה הדוחה את הערר, כאמור. אף אם נניח כי העותרים לא היו מודעים למענה במועד הגשת העתירה, טענות העותרים הפכו לתיאורטיות משעה שניתן מענה לערר ורק מטעם זה ניתן לדחות את העתירה (ראו למשל: בג"ץ 6232/17 סוסלוב נ' משרד הפנים (30.10.2017)). למעלה מכך, טענות העותרים התמקדו בטענה כי חוסר המענה מצד המשיבים עולה כדי שיהוי במתן ההחלטה. אולם לא כך הם פני הדברים. הערר הוגש כאמור ביום 13.8.2017 והמענה ניתן ביום 24.10.2017, כחודשיים בלבד ממועד הגשת הערר. פשיטא, כי בנסיבות העניין השיבו המשיבים לערר במהירות הראויה ולא ניתן לומר כי חל שיהוי כלשהו בהחלטתם, לא כל שכן שיהוי בלתי סביר. 8. למעלה מן הצורך, גם באשר לסעד אותו דרשו העותרים – מתן מעמד מכוח חוק השבות – לא מצאנו כל עילה להתערבותנו בהחלטת המשיבים לדחות את בקשת העותרים לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות. כידוע, הנטל הראשוני להבאת ראיות מינהליות להוכחת זכאות לאזרחות מכוח שבות רובץ על כתפי מבקש המעמד בישראל מכוח חוק השבות (ראו: בג"ץ 2185/05 סורינה נ' משרד הפנים (2.2.2010)). ראיות מינהליות הן ראיות שאדם סביר – או רשות מינהלית סבירה – היו מסתמכים עליהן ורואים בהן כבעלות ערך הוכחתי ראוי ומספיק בנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב(4) 690, 715 (1998); בג"ץ 4688/98 משטיגינה נ' שר הפנים (15.12.1999)). ובהקשר הספציפי, לצורך הרמת הנטל הראשוני נדרשות ראיות מסוג אלה שמקבל משרד הפנים "כמספיקות להוכחת הזכאות הנטענת", כדוגמת תעודות ציבוריות למיניהן, תמצית רישום ממרשם האוכלוסין או העתק נאמן ממסמך מקורי (בג"ץ 394/99 מקסימוב נ' משרד הפנים, פ"ד נח(1) 919, 928 (2003)). ברם, בענייננו, המסמכים עליהם מבקשים העותרים להסתמך לצורך הוכחת זכאותם נמצאו כמזויפים על ידי הגורמים המומחים במשטרת ישראל (מש/3). גב' לאה גוז, מומחית מז"פ במשטרת ישראל, ציינה בחוות דעתה כי, בין השאר, נמצאו על גבי תעודות הלידה שהגישו העותרים שינויים ומחיקות בסעיף הלאום. בנסיבות אלה, לא הרימו העותרים את הנטל הראשוני להוכחת זכאותם. על כן, אין כל עילה להתערבותנו בהחלטת המשיבים לדחות את בקשת העותרים למתן מעמד. מכל הטעמים האמורים, העתירה נדחית. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ב באב התשע"ח (‏24.7.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 17084120_N10.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il