פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 7502/12
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 7502/12
לפני:
כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט א' שהם
המערער:
בסאם כוויס
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 3.9.2012, בת"פ 49544-07-11, שניתן על ידי כבוד השופט י' נועם
תאריך הישיבה:
ט"ז בתמוז התשע"ג
(24.6.2013)
בשם המערער:
עו"ד נמיר אדלבי
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן למבוגרים:
עו"ד תמר פרוש
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' שהם:
פתח דבר
1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 3.9.2012, בת"פ 49544-07-11, שניתן על-ידי כבוד השופט י' נועם.
2. המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), אשר יוחסה לו בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון.
בכתב האישום נאמר כי המערער החזיק, ביום 24.7.2011, באקדח, בשתי מחסניות לאקדח וב-15 כדורי אקדח, במגירה שהיתה בתוך ארון, בביתו שבירושלים המזרחית, "בלא רשות על-פי דין להחזקתם".
בעקבות הרשעתו בדין נגזרו על המערער שבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי 33 ימי מעצרו; ושבעה חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור, בתוך שלוש שנים, עבירת נשק.
גזר דינו של בית משפט קמא
3. בית משפט קמא ציין בגזר דינו כי המערער, המתגורר בשכונת א-טור שבירושלים, הוא כבן 49 שנים, נשוי ואב לששה ילדים בגילאי 24-10 שנים. הוא סיים 12 שנות לימוד, ובתום לימודיו הוא השתלב בעבודות שונות ושימש, בעיקר, כסדרן בתחנת מוניות. בשנת 1990, נדון המערער בבית המשפט הצבאי בלוד ל-40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בגין ביצוע עבירות בטחוניות ובכלל זה: הנחת חומרי חבלה בכוונה לגרום למוות, חברות בהתאגדות בלתי חוקית, הצתה של מבנה במזיד, ועוד. המערער סיים לרצות את עונשו בשנת 1993.
בית משפט קמא עיין בתסקיר מבחן, שהוכן בעניינו של המערער, וממנו עלה כי המערער רכש את האקדח ואת יתר החלקים לצורך הגנה עצמית, בהיותו בעל עסק פרטי להשכרת רכב. הוא הסתיר את הנשק בביתו, מאז רכישתו, ולא עשה בו כל שימוש.
המערער הוסיף כי הגיש בקשה לקבלת רשיון לנשק אך בקשתו נדחתה. להערכת שירות המבחן, יש לראות, כרקע לביצוע העבירה, את הצורך של המערער "בתחושת בטחון והגנה על משפחתו וכן ביטוי לתסכול על כך שלא הורשה לשאת נשק באופן חוקי".
שירות המבחן התרשם כי מדובר במי שמנהל אורח חיים נורמטיבי בשנים האחרונות וכי "ההליכים הפליליים נגדו היוו עבורו גורם מרתיע ומחדד גבולות". לפיכך, המליץ שירות המבחן להשית על המערער עונש מאסר לתקופה קצרה, שירוצה בדרך של עבודות שירות.
4. בית משפט קמא עמד על חומרתן של עבירות בנשק, ובכלל זה גם עבירות של החזקת נשק, לנוכח הסיכון הממשי הנשקף מהם לחיי אדם ולבטחון הציבור. בית המשפט הוסיף, כי בעבירות כגון דא יש להשית על העבריין ענישה מוחשית ומרתיעה שתכלול רכיב של מאסר בפועל, וזאת משיקולי גמול, מטעמים של הגנה על שלום הציבור, ולצורך הרתעה אפקטיבית, אישית וכללית.
בית משפט קמא זקף לחובתו של המערער את עברו הפלילי, הכולל הרשעה בעבירות חמורות נגד בטחון המדינה, הגם שלא היתה מחלוקת כי הוא מנהל, מאז שחרורו מהכלא בשנת 1993, אורח חיים נורמטיבי. לצד הקולה, התחשב בית המשפט בהודאתו של המערער באשמה, בהבעת חרטתו, בתפקודו הנורמטיבי בשני העשורים האחרונים, והיותו נתון, מזה תקופה ארוכה, במעצר בית מוחלט.
לאחר בחינת מכלול השיקולים לקולה ולחומרה, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים שפורטו בפסקה 2 לעיל.
הערעור על חומרת העונש
4. בהודעת הערעור ובדיון שהתקיים בפנינו, טען בא כוחו של המערער, עו"ד נמיר אדלבי, כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לשיקולי שיקומו של המערער, כמו גם להודאתו באשמה, לחרטתו הכנה, ולתפקודו הנורמטיבי במשך תקופה ארוכה.
עוד נטען, כי היה מקום לאמץ את המלצות שירות המבחן, אשר סבר כי יש להעדיף את צורכי שיקומו של המערער, והמליץ להמנע מלהטיל עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, אשר "יסתום את הגולל על סיכויי שיקומו של המערער".
עו"ד אדלבי הוסיף וטען כי, בניכוי ימי מעצרו של המערער, עומדת יתרת המאסר על פחות מששה חודשים, שאותה ניתן להמיר בעבודות שירות, עונש שהוא מידתי וראוי בנסיבות העניין.
עו"ד אדלבי הפנה לאמור בתסקיר משלים בעניינו של המערער, אשר הוכן לקראת הדיון בערעור, וממנו עולה כי להליכים הפליליים, ובכלל זה לשהייתו של המערער במעצר בית לתקופה ממושכת "יש השלכות מרתיעות ומטלטלות עבורו".
לאור האמור, התבקשנו לקבל את הערעור ולהורות כי המערער ירצה את יתרת תקופת מאסרו, לאחר ניכוי ימי המעצר, בדרך של עבודות שירות.
5. המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור, בשים לב לחומרת העבירה המיוחסת למערער ולעברו הפלילי. באת כוח המשיבה, עו"ד תמר פרוש, טענה כי בית משפט קמא זקף לזכותו של המערער את כל שניתן בנסיבות העניין, ובשל כך הסתפק בענישה מקלה, שאין מקום להתערב בה.
דיון והכרעה
6. המערער הורשע בעבירה של החזקת אקדח, שתי מחסניות ו-15 כדורים.
כפי שנפסק, לא אחת, עבירות בנשק לסוגיהן מגלמות בתוכן סיכון ממשי לשלום הציבור ולבטחונו, שכן לא ניתן לדעת להיכן יתגלגלו כלי הנשק המוחזקים שלא כדין, ואיזה שימוש יעשה בהם בעתיד.
כפי שנקבע ברע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל (29.3.2004):
"הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו עבירתו הראשונה. בבוא בית המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין" (וראו גם, ע"פ 6583/06 אדהאם נ' מדינת ישראל (5.12.2006); ע"פ 2839/05 אל קאדר נ' מדינת ישראל (17.11.2005)).
7. נראה , כי בית משפט קמא התחשב, בעניינו של המערער, במכלול השיקולים לקולה, ולפיכך החליט להסתפק בענישה מתונה, שאין בה משום מיצוי הדין עמו. יש לזכור, כי בצד העבירה שעניינה החזקת נשק שלא כדין, קבע המחוקק עונש של 7 שנות מאסר, דבר המעיד על גישתו המחמירה לעבירות מסוג זה. כמו כן, אין בידינו להתעלם מעברו הפלילי של המערער, אשר הורשע בעבירות בטחוניות חמורות, גם אם הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי, מאז שחרורו מהמאסר בשנת 1993.
לאור האמור, איננו סבורים כי בית משפט קמא סטה ממדיניות הענישה בעבירות דומות, ובודאי שאין מדובר בסטייה מהותית, ומשכך אין בסיס להתערבותנו כערכאת ערעור בעונש שנגזר על המערער (ראו, לעניין זה, ע"פ 3578/11 סטרוק נ' מדינת ישראל (13.8.2012); ע"פ 9074/12 מדינת ישראל נ' אבו אחמד (13.6.2013); ע"פ 4568/12 מדינת ישראל נ' סראחין (11.6.2013)).
8. הערעור נדחה.
המערער יתייצב לריצוי עונשו, ביום 18.8.2013 עד לשעה 10:00, בימ"ר ניצן, או על-פי החלטת שירות בתי הסוהר כשברשותו תעודת זהות ועותק מפסק דין זה. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפון 08-9787377 או 08-9787336.
ניתן היום, י"ז בתמוז התשע"ג (25.6.2013).
המשנָה לנשיא
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12075020_I04.docהג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il