מדינת ישראל נ. מחמוד אחמד

פסק-דין בתיק ע"פ 9074/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9074/12 ע"פ 9096/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המערערת בע"פ 9074/12 והמשיבה בע"פ 9096/12: מדינת ישראל נ ג ד המשיב בע"פ 9074/12 והמערער בע"פ 9096/12: מחמוד אבו אחמד ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 31.10.2012, בת"פ 1066-05-12, שניתן על ידי כב' השופט ת' כתילי, סג"נ תאריך הישיבה: כ"ו באייר התשע"ג (6.5.2013) בשם המערערת בע"פ 9074/12 והמשיבה בע"פ 9096/12: עו"ד הילה גורני בשם המשיב בע"פ 9074/12 והמערער בע"פ 9096/12: עו"ד סרי חורי בשם שירות המבחן: הגב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, ת"פ 1066-05-12, שניתן ביום 31.10.2012, על-ידי כבוד השופט ת' כתילי, סגן נשיא. מחמוד אבו אחמד (להלן: המשיב), הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, כמפורט להלן: תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות (בן זוג), לפי סעיף 380 ביחד עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (מקרים רבים); ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין (מקרים רבים). 2. בית משפט קמא גזר על המשיב את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו; 6 חודשי מאסר על-תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, לבל יעבור כל עבירת אלימות כלפי בת זוג או עבירת איומים; קנס בשיעור של 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו; כמו כן, חוייב המשיב בתשלום פיצויים למתלוננת בסכום של 10,000 ₪. המשיב וכן המדינה אינם משלימים עם גזר דינה של הערכאה קמא, והם מערערים על מידת העונש בטענה כי יש להקל בו, כעתירת המשיב, או להחמירו, כטענת המדינה. עובדות כתב האישום המתוקן 3. על-פי כתב האישום, הכיר המשיב, בן מיעוטים תושב העיר נצרת, בשנת 2006, בחורה צעירה תושבת בית שאן, לאחר שהוא הציג את עצמו "כבחור יהודי ממוצא קווקזי". המתלוננת התאהבה במשיב והפכה לחברתו, והיא המשיכה בקשר עימו, גם לאחר שגילתה את דבר מוצאו. לטענת המאשימה, כבר מתחילת הקשר נהג המשיב במתלוננת באלימות והתעלל בה. הוא הכה אותה ללא סיבה, לעיתים תכופות, תוך שהוא גורם לה לכאבים ולחבלות שונות. המשיב אסר על המתלוננת לצאת מהבית ללא אישורו, אסר עליה לצאת עם חברות ולא התיר לה לעבוד במשמרות צהריים וערב, ואף דרש את אישורו לעבודה בשעות נוספות. במקרה אחד, מספר חודשים לאחר תחילת הקשר, הביטה המתלוננת, תוך כדי נסיעה ברכב, לכיוונו של גבר שעמד בסמוך, ובתגובה צעק עליה המשיב "מה את מסתכלת, יא זונה?" והכה אותה בפניה. עוד נטען, כי המשיב נהג להכות את המתלוננת, לאחר שהוא עבר להתגורר בדירתה השכורה, החל מחודש אוגוסט 2010. בין היתר, נהג המשיב לתפוס בשערה של המתלוננת, לבעוט בה ולסטור לה, וכן נטל ממנה כספים לצרכיו. למרות אלימותו של המשיב כלפיה, נמנעה המתלוננת מלפנות למשטרה, לאחר שהמשיב אמר לה כי הוא שייך ל"משפחת עבריינים". עם זאת, פנתה המתלוננת, ביום 31.10.2010, למחלקת הרווחה בנצרת עילית והופנתה למעון לנשים מוכות, שם שהתה במשך כעשרה ימים. ואולם, בעקבות הפצרותיו של המשיב; בקשת סליחה ממנה; והבטחותיו כי לא יפגע בה לרעה, נאותה המתלוננת לחדש עימו את הקשר. 4. במועד בלתי ידוע במהלך שנת 2011, הגיע המשיב לבית הוריה של המתלוננת בבית שאן, על מנת לאסוף אותה לדירתם בנצרת עילית. בראותו אותה, כעס המשיב על המתלוננת על כי היא בחרה ללבוש שמלה, וכינה אותה בכינוי "זונה". בהמשך, החנה המשיב את רכבו בצד הדרך והחל להכות את המתלוננת בתוך הרכב. בצר לה, יצאה המתלוננת מהרכב וניסתה לזרוק אבן על המכונית, כדי להרחיק את המשיב, ואו אז יצא המשיב מהרכב והחל להכות את המתלוננת בראשה. המתלוננת איבדה את הכרתה וצנחה ארצה, וכאשר התעוררה, היא מצאה את עצמה ברכבו של המשיב. המתלוננת ניסתה להזעיק עזרה והתקשרה אל קרוב משפחתה המשרת במשטרה, אך בשל חששה מהמשיב, היא ניתקה את השיחה טרם סיומה. 5. בתאריך 5.8.2011, נסעה המתלוננת עם המשיב לחופשה בצימר בישוב כלנית. במהלך שהייתם בצימר, חשד המשיב במתלוננת כי היא משוחחת בטלפון עם גבר זר, והחל להכות את המתלוננת בכל חלקי גופה, כאשר היא צועקת לעזרה. המשיב גרם למתלוננת להמטומות בידיה וברגליה, ובשובם לנצרת עילית, הוא אסר עליה לצאת מהבית ואיים עליה כי אם תצא – היא "מתה". עוד נטען, כי בחודש אוגוסט 2011, שכרה המתלוננת דירה אחרת בנצרת עילית וגם שם נהג המתלונן להכותה, ולגרום לה לחבלות שונות ולהתעלל בה, וזאת "בתדירות של פעם-פעמיים בשבוע". המשיב אף איים על המתלוננת כי יהרוג אותה אם תתלונן נגדו, ואף הכריח אותה להקליט הודעות במכשיר הנייד שלו, בהן היא אומרת "כי היא הרביצה לעצמה, היא 'זונה' והיא אשמה בכל". 6. נטען בנוסף, כי בשלושת החודשים שקדמו להגשת כתב האישום, בחודש מאי 2012 "חלה החמרה נוספת באכזריותו של [המשיב] כלפי [המתלוננת]". בחודש ינואר 2012, בסמוך לבית הוריה של המתלוננת בבית שאן, הכה המשיב את המתלוננת בתוך הרכב. אחיה של המתלוננת ביקש לחלץ את אחותו מידי המשיב, אך המתלוננת דרשה ממנו שלא יתערב. בסוף חודש מרץ 2012, כאשר המתלוננת ביקשה מהמשיב, שהיה עצבני, להירגע, הוא תפס את פניה בשתי ידיו וצעק לה "תסתמי יא בת זונה, תסתמי" והכה אותה בפניה, דבר שגרם לה לחבלה בפיה. למחרת היום בשעות הערב, החל המשיב להכות את המתלוננת באפה ובראשה עד זוב דם, וזאת לאחר שהמתלוננת הלינה בפניו כי הוא משקר לה בנוגע לעסקיו. בסמוך לאחר מכן, התקשר אחיה של המתלוננת אל אחותו ושמע כי היא בוכה, ולפיכך הוא החליט להזמין אנשי משטרה לדירה. השוטרים שהגיעו למקום, הבחינו בחבלות על גופה של המתלוננת, אשר לא חדלה מלבכות, והם הסיעו אותה לתחנת המשטרה. בהגיעה לתחנה, התקשר אליה המשיב ואיים עליה כי אם תתלונן נגדו הוא ירצח אותה, וציווה עליה לעזוב את תחנת המשטרה ולשוב לדירה. המשיב הדריך את המתלוננת כיצד לעשות זאת מבלי לעורר את חשדם של השוטרים, והיא פעלה בהתאם להוראותיו וטענה כי היא עוזבת את התחנה על מנת לקבל טיפול רפואי. 7. אירוע האלימות האחרון התרחש, לטענת המאשימה, ביום 19.4.2012, כאשר המשיב כעס על המתלוננת כשזו ביקשה לבקר את אחותה, הוא תפס בשערה ומשך אותו בחוזקה. בהמשך, החל המשיב להכות את המתלוננת באגרופיו בפניה, הפילה לרצפה וגרר אותה לחדר השינה. המשיב הגיף את החלונות והתריסים בחדר השינה והפליא את מכותיו במתלוננת, בכל חלקי גופה, עד זוב דם. בשל צעקותיה של המתלוננת, החלו השכנים בקומה שמעל לדירה לדפוק על רצפת דירתם, והדבר עורר את חמתו של המשיב. המשיב צעק לעברה של המתלוננת "יא בת זונה, את אמרת להם משהו" ומשהיא השיבה בשלילה, הוא המשיך להכותה. המתלוננת ניסתה לברוח מפני המשיב, אך הוא השיגה וגרר אותה בשנית לחדר השינה, שם המשיך להכותה, ובמטרה להגן על עצמה, המתלוננת נשכה את המשיב בידו, והוא עזב את הדירה. המתלוננת חזרה לבית הוריה בבית שאן, וכעבור יומיים התקשר המשיב לאמה של המתלוננת ואמר לה כי בתה "נסעה בטרמפ עם ערבים והוא לא רוצה שהיא תחזור לנצרת עילית" והוסיף כי "אם היא תשוב לנצרת עילית אני אחסל אותה". גזר דינו של בית משפט קמא 8. בגזר דינו, נדרש בית המשפט המחוזי לעדותה של המתלוננת בפניו, שבמסגרתה היא סיפרה כי מאז הכירה את המשיב, היא "חוותה מידו סדרת התעללויות, פגיעות פיזיות ונפשיות, וחוותה ניתוק ממשפחתה ואף מבנה". למרות אלימותו של המשיב כלפיה, היא סלחה לו לעיתים קרובות "בשל אהבתה לו". בית המשפט ציין כי המתלוננת התקשתה לבטא את חוויותיה בעקבות קשריה עם המשיב, וטענה כי היא מתקשה כיום בתפקוד, והיא איבדה את האימון בקשרים זוגיים. לטענתה של המתלוננת, היא ביקשה, לא אחת, לבטל את תלונותיה במשטרה בשל פחדה מהמשיב, ועקב והלחץ שהופעל עליה על-ידי בני משפחתו. 9. בהתאם להחלטת בית משפט קמא, הוכן תסקיר מבחן בעניינו של המשיב, ממנו עולה כי הוא נחשף בילדותו לאלימות מצד אביו כלפי אימו. המשיב אישר את העובדות המתוארות בכתב האישום וטען כי הפעיל אלימות כלפי המתלוננת "בשל תחושת קנאה מצדו". לדברי המשיב, המדובר בקשר הזוגי הראשון שלו, והוא סבר כי ניתן לפתור את הבעיות שהתגלעו באמצעות שימוש באלימות. המשיב קיבל אחריות על מעשיו והביע חרטה עליהם. הוא מכיר בכך שיש לו בעיה והביע את נכונותו להשתלב בתהליך טיפולי. שירות המבחן התרשם כי דבריו של המשיב נובעים מחששו מתוצאות ההליך המשפטי "ולא מהבנה וחיבור לבעייתיות באופן החשיבה שלו". עוד צויין בתסקיר, כי המשיב ראה במתלוננת כחלק מרכושו הפרטי, וכל התנהגות של המתלוננת, אשר לא תאמה את תפיסתו, התפרשה אצלו בצורה מעוותת "כמאיימת עליו". שירות המבחן העריך כי קיים סיכון גבוה מצד המשיב להישנות התנהגות דומה, ואף קיצונית יותר, ולפיכך נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית בעניינו. בית המשפט עמד גם על עברו הפלילי של המשיב, הכולל הרשעה, מיום 27.7.2008, בבית משפט השלום בנצרת, בגין החזקת סמים שלא לצריכה עצמית וקשירת קשר לביצוע פשע. המשיב נדון לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות וכן לעונשי מאסר על תנאי. 10. בית משפט קמא ציין כי מעשיו של המערער הינם חמורים ביותר, ויש להוקיעם בכל תוקף. בית המשפט הוסיף וקבע כי מטרות הענישה במקרה דנן הן " לבער את נגע האלימות שפשתה בקרב משפחות בישראל", להרתיע את המשיב, ולהעביר מסר מרתיע לכלל הציבור. בית המשפט הוסיף עוד כי יש להתייחס בחומרה גם לאיומים שהשמיע המשיב כלפי המתלוננת "שכן פעמים רבות אנו עדים לכך, במציאות האכזרית של ימינו שאותם איומים טיבם להתממש, והם עלולים להסתיים בקיפוח חיי אדם". בית המשפט גם נתן דעתו לאמור בתסקיר שירות המבחן ולעובדה כי המשיב הוגדר כבעל סיכון גבוה לביצוע מעשים דומים. לאחר הדברים הללו, גזר בית משפט קמא על המשיב את העונשים המפורטים בפסקה 2 לעיל. ערעורו של המשיב 11. בערעור שהוגש על-ידי עו"ד סרי חורי, בא כוחו של המשיב, נטען כי האמור בתסקיר שירות המבחן, וההימנעות ממתן המלצה טיפולית בעניינו של המשיב נעוצים בגישתה המסתייגת של קצינת המבחן כלפי המשיב והיותה בלתי אובייקטיבית כלפיו בשל הרשעתו הקודמת. עו"ד חורי טען, בהקשר זה, כי הסתבכותו הקודמת של המשיב נוגעת לביצוע עבירות סמים ואין לכך כל קשר לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. עוד נטען, כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק להודאתו של המשיב באשמה, להבעת חרטתו ולהתנצלותו בפני המתלוננת. בנוסף, נטען כי מדובר באדם צעיר שזו לו מערכת היחסים הראשונה בחייו, כאשר שליחתו לריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח תפגע בעתידו. עו"ד חורי הוסיף כי אביו של המשיב נפטר במפתיע, והמשיב "רואה עצמו כאחראי למות אביו". לפיכך, התבקשנו לקצר את תקופת מאסרו של המשיב, כך שהוא יוכל לרצותה בעבודות שירות. ערעור המדינה 12. בערעורה טוענת המדינה כי בית משפט קמא השית על המשיב עונש שאינו הולם את חומרתם הרבה של המעשים ואת מידת הפגיעה במתלוננת. המדובר במסכת התעללות חמורה וממושכת שהתפרסה על-פני תקופה של כשש שנים, כאשר המשיב נוקט באלימות ובאכזריות רבה, תוך שהוא מאיים על המתלוננת בפגיעה בגופה ומשפיל אותה. לטענת המדינה, המשיב שלט במתלוננת שלטון ללא מיצרים והיא חששה להתלונן נגדו, פן יבולע לה. לגישת המדינה, בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לעקרון ההלימה, המחייב יחס הולם בין חומרת המעשים לבין מידת העונש. בהקשר זה, נטען על-ידי המדינה כי "בית המשפט נקט ברטוריקה מחמירה, אולם לא נתן לכך ביטוי ממשי בעת גזירת העונש". לאור האמור, מבקשת המדינה להחמיר, באורח משמעותי, בעונשו של המשיב, בכדי לבטא כראוי את מדיניותו של בית משפט זה "שיש בה מלחמה של ממש בנגע האלימות בכלל ובאלימות בתוך התא המשפחתי בפרט". בנוסף להחמרה ברכיב המאסר בפועל, מבקשת המדינה לחייב את המשיב בתשלום פיצויים למתלוננת בסכום העולה בהרבה על הפיצוי, בשיעור של 10,000 ₪, אשר נפסק לה. תסקיר מבחן מעודכן בעניינו של המשיב 13. בתסקיר משלים שהוכן, לבקשתנו, לקראת הדיון בערעור נאמר כי המשיב שוהה באגף נקי מסמים ואין לחובתו עבירות משמעת. הוא מודה במיוחס לו ומקבל אחריות על מעשיו, תוך הבעת צער ובושה על התנהגותו. לדברי גורמי הטיפול, המשיב מביע אמפתיה כלפי המתלוננת, והוא הביע את רצונו להשתלב במסגרת טיפולית. בחודש דצמבר 2012, החל המשיב ליטול חלק בקבוצה טיפולית בנושא אלימות כלפי בת זוג, וההתרשמות היא כי הוא "מביע נכונות לבחון את הדפוסים האלימים שלו ומתגלה כגבר בעל מוטיבציה לשינוי דפוסים אלה". עם זאת, צויין בתסקיר המשלים כי שאלת יציאתו של המשיב לחופשה נדונה בועדת אלימות במשפחה, אשר המליצה שלא להוציאו לחופשות בשלב זה "נוכח ההתרשמות מרמת מסוכנותו". דיון והכרעה 14. בפתח דיוננו, נזכיר את ההלכה המושרשת לפיה התערבותה של ערכאת הערעור בגזר דינה של הערכאה הדיונית תעשה רק כאשר מדובר בסטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה במקרים דומים, או כאשר נפלה טעות מהותית בגזר הדין (ראו, למשל, ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 6095/10 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (18.7.2012); ע"פ 3578/11 סטרוק נ' מדינת ישראל (13.8.2012); ע"פ 4518/12 מדינת ישראל נ' סראחין (11.6.2013). כפי שיובהר בהמשך, הננו סבורים כי בית משפט קמא הקל, יתר על המידה, בעונשו של המשיב, תוך סטייה מהותית מרמת הענישה הראויה במקרים דומים, ולפיכך – דין ערעורה של המדינה להתקבל. 15. המשיב נהג במתלוננת, במשך תקופה ארוכה, באלימות קשה ומתמשכת, תוך שימוש באיומים והטלת מורא ופחד עליה. המדובר במסכת חמורה של התעללות פיזית ונפשית בבת זוגו, כאשר במהלך תקופה של כשש שנים היא לא העיזה להתלונן נגדו, מחמת האימה והפחד שהטיל עליה. המשיב נקט כלפי המתלוננת בגישה רכושנית והוא ראה בה אובייקט זמין לכלות בה את זעמו, תוך שימוש בקללות, באיומים, ובאלימות פיזית קשה, אשר הותירה במתלוננת חבלות גופניות וצלקות נפשיות. כפי שציין, בצדק, בית משפט קמא, המשיב "מצטייר כמי שנהג בצורה אימפולסיבית, רכושנית וקנאית כלפי המתלוננת, הצר את צעדיה ושיבש את שגרת חייה, ניתק אותה ממשפחתה וחברותיה ... ונהג להפליא בה את מכותיו כל אימת שמעשיה לא נראו לו". 16. על חומרתן של עבירות האלימות במשפחה ועל הסכנה הרבה הנשקפת מהן, עמד חברי השופט ס' ג'ובראן בע"פ 792/10 מדינת ישראל נ' פלוני (14.2.2011): "עבירות אלו, מתרחשות על דרך הכלל בבית פנימה, באין רואה ובאין שומע, ומוסתרות היטב מהסביבה. פעמים רבות, שרוי התוקף בקונספציה שגויה לפיה אין בכוחו של החוק לפרוץ את מפתן ביתו, בו רשאי הוא, לשיטתו, לנהוג במשפחתו כרצונו, כמו היתה קניינו. אלמנטים אלו, המשולבים דרך כלל בעבירות האלימות במשפחה, מעצימים את הסכנה הנשקפת מן התוקף כמו גם את חשיבותם של שיקולי ההרתעה האישית והציבורית" (וראו גם, ע"פ 5062/10 פרץ נ' מדינת ישראל (11.7.2011); ע"פ 1761/11 מדינת ישראל נ' אמין (15.2.2012); ע"פ 4777/11 מדינת ישראל נ' לאסי (1.11.2012)). דומה, כי במקרה דנן נתן בית משפט קמא משקל יתר להודאתו של המשיב באשמה ולהבעת חרטתו, הגם שלהערכת שירות המבחן קיים עדיין סיכון גבוה להישנות התנהגות דומה בעתיד מצידו של המשיב. לטעמנו, אין בנסיבות אלה כדי להביא להקלה כה משמעותית בעונשו של המשיב. עם זאת, ובשל גישתנו לפיה אין למצות את מלוא חומרת הדין משמתקבל ערעור תביעה על קולת העונש, לא נמצה את הדין עם המשיב, כפי שראוי היה לעשות. לכך יש להוסיף גם את האמור בתסקיר המשלים בנוגע להשתלבותו של המשיב בתהליך הטיפולי. 17. לאור האמור, הננו מקבלים את ערעור המדינה, תוך דחיית ערעור המשיב, וחלף גזר דינו של בית משפט קמא, הננו מעמידים את עונשו של המשיב על 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו. עונש המאסר המותנה יהיה בן 12 חודשים, בתנאים שנקבעו על-ידי בית משפט קמא. סכום הפיצויים יעמוד על 20,000 ₪ וישולם למתלוננת בתוך 120 ימים ממועד פסק דין זה. רכיב הקנס שבגזר הדין יעמוד בעינו. ניתן היום, ‏ה' בתמוז התשע"ג (‏13.6.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12090740_I01.doc יא+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il