ראיד עבד אל קאדר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2839/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2839/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות המערער: ראיד עבד אל קאדר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 9.3.05, בת.פ.40320/04, שניתן על ידי כבוד השופט ד' רוזן תאריך הישיבה: ט"ו בחשוון תשס"ו (17.11.2005) בשם המערער: עו"ד דוד זילברמן בשם המשיבה: עו"ד בת-עמי ברוט פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המערער בעבירה של נשיאת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, וגזר לו 3 שנות מאסר ושנה מאסר על-תנאי. בכתב האישום נטען, כי ביום 16.11.04, בשביל כורכר בטייבה, חסמו שוטרים את דרכו של רכב שעורר את חשדם, ושעה שניגשו למערער שישב במושב האחורי, הוא השליך מידו אקדח בו הייתה מחסנית עם 13 כדורים. המערער כפר בעובדות שיוחסו, אולם גרסתו נדחתה על ידי הערכאה הראשונה, ומכאן הערעור שבפנינו. 2. ראיות המשיבה מתבססות על עדותם של שוטרים, ואחד מהם, רמי ימין, מסר כי עם רכב בו נסע חסם את דרכה של המכונית בה היה המערער, בעוד שחברו, רענן גולן, חסם את המכונית מעברה האחר. בשלב זה ניגש ימין כדי להוציא את המערער ממקום מושבו, ושעה שהיה במרחק של כחצי מטר ממנו ראה אותו משליך אקדח בו החזיק לגינה סמוכה. גרסה דומה נרשמה מפיו של רענן גולן, שניגש אף הוא לסייע לימין להוציא את המערער מהרכב, ולאחר שראה אותו משליך את האקדח, הוא ניגש והרים אותו. העד השלישי בפרשה זו הוא השוטר אסף מרום, שאמנם לא ראה את האקדח שהחזיק המערער בידו, אולם ראה אותו משליך דבר מה מידו. 3. בית המשפט המחוזי נתן אמון בעדויות השוטרים, ומאידך, דחה את גרסתו של המערער לאחר שמצא כי "הוא הותיר רושם עגום ביותר" (עמ' 4 להכרעת-הדין). בית המשפט הוסיף ודחה את הטענה לפיה קשרו שלושת השוטרים קשר להפליל את המערער במה שלא חטא, בעיקר משום שלא ניתן הסבר ולא הוצע מניע שיש בו כדי לסבר את האוזן מדוע בחרו השוטרים לפטור מאשם את מבצעה בפועל של העבירה, ולהפליל את מי שלא חטא. 4. הנה כי כן, בפנינו הכרעה בשאלות של עובדה ומהימנות, בהן אין בית משפט שלערעור נוהג להתערב, וגם לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעונו של בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד ד' זילברמן, על-פה, לא ראינו מקום לסטות מהלכה זו. נהפוך הוא, מעיון בהכרעת הדין ובפרוטוקול הדיון עולה כי השוטרים הגיעו עובר להשלכת האקדח ל"מרחק נגיעה" מהמערער, ובמצב זה לא יתכן כלל שהם טעו באשר לזהותו של משליך הנשק. נותרת אפוא רק האפשרות שהשוטרים החליטו, ממניע נסתר, להפליל את המערער, ואת הסברה הזו דחתה הערכאה הדיונית, לה נתונה הסמכות והיכולת להתרשם מהעדים המופיעים בפניה באופן ישיר ובלתי אמצעי. טענה אחרת שהועלתה בפנינו התייחסה להרשעת המערער בעבירה של נשיאת נשק. בטענה זו לא מצאנו ממש, הואיל והערכאה הראשונה היתה רשאית להסיק מהראיות שהיו בפניה, כי המערער החזיק וגם נשא את הנשק על גופו, עד להשלכתו מידיו. 5. באשר לעונש – למערער הרשעות קודמות והוא אף נשא בעונשי מאסר. מעורבותו בפלילים הפעם מלמדת כי הוא לא למד דבר מלקחי העבר, אדרבא, נשיאת הנשק מצביעה על הסלמה בחומרתן של העבירות אותן הוא מבצע. אין צורך לומר עד כמה מסוכנת לציבור התופעה של עבריינים המתהלכים ברחובות כשנשק חם בכיסם, ומכאן הצורך לנקוט בענישה שיש בה גם מסר של הרתעה לרבים. הערעור נדחה. ניתן היום, ט"ו בחשוון תשס"ו (17.11.2005). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05028390_O03.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il