אחמד סואעד נ. התביעה הצבאית - מיוחד

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 72220-04-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט עופר גרוסקופף העותר: אחמד סואעד (אסיר) נגד המשיבה: התביעה הצבאית - מיוחד עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מוחמד רחאל פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו עתירה המכוונת נגד החלטת בית הדין הצבאי לערעורים בעמ"י 63690-04-26 מיום 28.4.2026, במסגרתה נדחה ערעור שהגיש העותר על החלטת בית הדין הצבאי המיוחד במ"י 27372-04-26 מיום 27.4.2026, בה הורה על המשך מעצרו של העותר עד ליום 30.4.2026 בשעה 16:00. יוער כי העותר סיווג את עתירתו כ"בקשה למתן רשות ערעור", והיא הופנתה נגד התביעה הצבאית; אולם, לא קיים הליך ערעור מסוג זה על החלטות בית המשפט הצבאי לערעורים, בשונה מהחלטות בתי המשפט המחוזיים האזרחיים או על פסקי דין סופיים של בית הדין הצבאי לערעורים. למעשה, הדרך היחידה העומדת בפני העותר בהקשר זה היא להגיש עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק נגד בית המשפט הצבאי לערעורים, וכך ההליך מטופל (בג"ץ 6476/22 שרוני נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פסקה 9 ‏(‏18.10.2022‏)‏‏). בתמצית, העותר, קצין צה"ל בדרגת סרן, נעצר ביום 14.4.2026 בחשד לביצוע עבירות בעלות אופי ביטחוני וכלכלי, שעניינן בהברחת טובין לרצועת עזה. מעצרו של העותר הוארך מעת לעת בהחלטות בית הדין הצבאי, כאשר ביום 23.4.2026 הודיעה התביעה כי היא עתידה לסיים את החקירה עד ליום 27.4.2026 (להלן: ההצהרה). בהתאם, ההגנה הסכימה להארכת המעצר עד למועד זה. והנה, ביום 27.4.2026 הודיעה התביעה כי ישנן פעולות חקירה שטרם הסתיימו, ולכן ביקשה את הארכת המעצר עד ליום 30.4.2026. בית הדין הצבאי קיבל את הבקשה והורה על הארכת המעצר, תוך שהדגיש כי דעתו לא נוחה מקצב התקדמות החקירה. העותר לא השלים עם הארכת המעצר, והגיש ערעור לבית המשפט הצבאי לערעורים – אשר נדחה ביום 28.4.2026, תוך שנקבע כי פעולות החקירה שנותר לבצע מצדיקות את המשך המעצר. בכלל זה, בית המשפט העיר כי התביעה העריכה באופן שגוי את קצב התקדמות החקירה, בעוד שעליה לדקדק בהצהרות הנוגעות לכך, בפרט כאשר בעקבותיהן ההגנה מסכימה להמשך המעצר. לצד זאת, הודגש כי חקירה היא אירוע דינאמי ומתפתח, והצהרה כאמור איננה מהווה הבטחה מנהלית, בוודאי לא כזאת שלא ניתן לסטות ממנה. מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה טוען העותר כי עסקינן בעניין עקרוני, הטומן בחובו שאלה משפטית בעלת השלכות רוחב, החורגת מעניינו הפרטני. לשיטתו, בית המשפט הצבאי לערעורים שגה בכך שהתיר את הארכת מעצרו, על אף ההצהרה של התביעה כי פעולות החקירה יסתיימו עד ליום 27.4.2026, המהווה, לשיטתו, הבטחה שלטונית שהתביעה הייתה כפופה אליה. לאחר שעיינתי בעתירה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. העותר למעשה משיג על החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים, ומבקש כי נתערב בה – ואולם, כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי המשפט הצבאיים (ראו, מיני רבים: בג"ץ 251/00 חטארי נ' בית המשפט הצבאי לערעורים, פסקה 2 ‏(18.4.2000‏)‏‏; בג"ץ 5377/10 אבו רחמה נ' בית המשפט הצבאי לערעורים, פסקה 5 ‏(‏21.7.2010‏)‏‏; בג"ץ 8418/05 מלח נ' בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש ובאזח"ע במחנה עופר, פסקה 5 ‏(‏16.10.2005‏)‏‏; בג"ץ 5877/08 ג'נידי נ' בית המשפט הצבאי לערעורים, פסקאות 6-5 ‏(‏13.7.2008‏)‏‏‏). התערבות כאמור שמורה למקרים חריגים, והיא "מתוחמת לשאלות שאינן במדרג הערעורי הרגיל, כמו חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק, או מקרים חריגים אחרים המצדיקים מתן סעד מן הצדק" (בג"ץ 5314/10 פלוני נ' בית משפט הצבאי לערעורים בעופר, פסקה 5 והאסמכתאות שם ‏(26.7.2010‏)‏‏). בענייננו, העותר כלל לא טען להתקיימות אחת מהעילות האמורות, אלא טען, בקצרה וללא כל ביסוס או אסמכתא משפטיים, כי לא היה מקום להתיר לתביעה לחזור בה מהצהרתה בשל הבטחה שלטונית. אם כן, דין העתירה להידחות לא רק מהטעם שהעותר לא הניח תשתית משפטית מינימלית הנדרשת לקיומו של דיון בה (בג"ץ 623/24 גאבר נ' לשכת עורכי הדין מחוז צפון, פסקה 2 (22.1.2024); בג"ץ 1849/24 חסיד נ' פרקליטות מחוז חיפה, פסקה 3 ‏(‏7.4.2024‏)‏‏), אלא גם מהטעם שטענתו האמורה איננה מגלה עילה להתערבותנו. כפי שהסביר בית המשפט הצבאי לערעורים, חקירה פלילית, מעצם טיבה וטבעה, היא דינאמית ומתפתחת; והדברים נכונים בייחוד כאשר עסקינן, כבענייננו, בחקירה מורכבת, הנוגעת למספר מעורבים שונים, והדורשת תיאום ושיתוף פעולה עם גוף חקירה חיצוני לשם ביצוע פעולות חקירה. בנסיבות אלה, על אף שמוטב היה כי התביעה תדייק בהצהרתה ביחס להמשך החקירה והמעצר, דבריה אינם עולים לכדי "הבטחה מנהלית"; ובכל מקרה ניתן היה להשתחרר ממנה לנוכח קיומו של אינטרס ציבורי המצדיק זאת, בוודאי בהינתן שמדובר בהארכה של שלושה ימים בלבד (להרחבה על הבטחה מנהלית, ראו: בג"ץ 6062/24 שרוני נ' ראש אגף כוח האדם בצה"ל, פסקאות 24-23 (14.4.2025). למקרים בהם חל שינוי בהצהרת גורמי התביעה, אולם בתי המשפט הורו בכל זאת על המשך המעצר, ראו והשוו: בש"פ 5234/18 מדינת ישראל נ' פלוני ‏(‏9.7.2018‏)‏‏‏ (חזרה מהתחייבות שלא להאריך את המעצר, אלא אם תוגש הצהרת תובע); בש"פ 8868/07 שימול נ' מדינת ישראל ‏(‏24.10.2007‏)‏‏ (הארכת מעצר רגילה לאחר שהמעצר הוארך בהצהרת תובע)). נוכח האמור, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, י"ג אייר תשפ"ו (30 אפריל 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט