דן שרוני נ. בית הדין הצבאי לערעורים

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6476/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ר' רונן העותר: דן שרוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הצבאי לערעורים 2. הפרקליטה הצבאית הראשית 3. התובע הצבאי הראשי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד עדי ריטיגשטיין-אייזנר פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה נגד החלטת בית הדין הצבאי לערעורים (המשנה לנשיאה, תא"ל נועה זומר) בע"מ 57/22 מיום 22.9.2022 אשר דחתה ערעור שהגיש העותר על החלטת בית הדין הצבאי המיוחד (הנשיא, אל"מ שחר גרינברג) בתיק מס' מ/1/21 מיום 8.9.2022, בגדרה נדחתה בקשתו של העותר לעיון מחדש במעצרו עד תום ההליכים ושחרורו לחלופת מעצר. רקע והשתלשלות העניינים ביום 22.12.2021 הוגש נגד העותר כתב האישום המייחס לו עבירות של פגיעה בפרטיות, מעשה מגונה, ניסיון למעשה מגונה, חדירה לחומר מחשב שלא כדין, הפרעה לשוטר צבאי והתנהגות שאינה הולמת. על פי המתואר בכתב האישום, במהלך השנים 2021-2013 רכש העותר, ולחלופין שָׁאַל, מצלמות נסתרות אותן התקין במקומות שונים ותיעד באמצעותן, הן באופן קולי והן באופן חזותי, עשרות נשים (חיילות ושאינן חיילות), לרבות במצבים אינטימיים, ללא ידיעתן, תוך שהוא שומר את התיעוד על גבי כרטיסי זיכרון שונים וכונן קשיח (יצוין כי בחלק מהמקרים תועדו גם בני הזוג של אותן נשים במצבים אינטימיים, ועל כן גם הם מוגדרים כנפגעי עבירה). עוד מיוחס לעותר תיעוד של נשים גם באמצעות מצלמות שאינן נסתרות, וכן עיון בתמונות אינטימיות של נשים תוך ניצול גישה שהללו נתנו לו למכשירי הטלפון הנייד שלהן, ובמקרים מסוימים אף חדירה למכשירי הטלפון הנייד מבלי הסכמתן או תוך חריגה מרשות הגישה שניתנה לו. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העותר עד לתום ההליכים נגדו. תחילה, נקצב מעצרו של העותר מעת לעת, בהתאם לבקשת באת-כוחו, ובהמשך, ביום 10.4.2022 נעצר העותר עד לתום ההליכים, בהיעדר התנגדות מטעמו, ותוך שמירה על זכותו לבקש עיון חוזר במעצרו אף בהיעדר שינוי נסיבות. בחלוף מספר חודשים, ביום 15.8.2022 התקבל תסקיר מעצר של שירות המבחן בעניינו של העותר, הממליץ על שחרורו למעצר בית בפיקוח בני משפחתו תחת הגבלות מסוימות. בעקבות זאת, הגיש העותר בקשה לעיון מחדש במעצרו עד תום ההליכים ושחרורו לחלופת מעצר. יוער כי ביום 20.7.2022 נחתם בין העותר לבין הפרקליטות הצבאית הסדר טיעון במסגרתו הוסכם, בין השאר, כי העותר יודה במרבית האישומים המיוחסים לו וכי הצדדים יטענו באופן פתוח לעניין משך המאסר בפועל. יחד עם זאת, לאחר פגישות שקיימה הפרקליטה הצבאית הראשית, האלופה יפעת תומר-ירושלמי, עם יותר ממחצית מנפגעות העבירה או נציגיהן, הודיעה הפרקליטות הצבאית ביום 7.9.2022 על חזרה מהסדר הטיעון. לפיכך, ההליך הפלילי בעניינו של העותר יצריך ככל הנראה שמיעת הוכחות, ובהינתן ריבוי האישומים ואופיים הוא צפוי להימשך זמן לא מבוטל. ביום 8.9.2022 דחה בית הדין הצבאי המיוחד את בקשתו של העותר לשחרור לחלופת מעצר, וקבע כי העותר ייוותר במעצר עד לתום ההליכים בעניינו. יצוין כי בהינתן שבאת-כוח העותר הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה, הדיון התמקד בעילות המעצר בעניינו של העותר והאפשרות לאיין אותן באמצעות חלופת מעצר. נקבע, כי מסוכנותו של העותר, הנלמדת מהתשתית הראייתית הלכאורית שבעניינו (עליה כאמור אין חולק במסגרת הבקשה דנן), היא גבוהה וכי לא ניתן לאיין אותה באמצעות חלופת מעצר כלשהי. בתוך כך, צוין כי ריבוי המעשים המיוחסים לעותר, ביצועם לאורך תקופת זמן ממושכת והתכנון שקדם להם מלמדים על דחפים בלתי נשלטים לצד תעוזה וחוסר מורא מצדו של העותר, ואלה מצביעים על מסוכנות רבה ומשמעותית. בית הדין הצבאי המיוחד הוסיף וקבע כי בנסיבות האמורות, בנוסף לעילת המעצר בדבר מסוכנות הנאשם הקבועה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), מתקיימת גם עילת המסוכנות הצבאית, שעניינה בפגיעה הממשית בצבא אם ישוחרר העותר ממעצר מאחורי סורג ובריח. עוד נקבע כי גם עילת המעצר הצבאית הייחודית – שבבסיסה טעמים של הרתעה (להלן: עילת המעצר ההרתעתית) – מתקיימת בעניינו של העותר לאור חומרת המעשים המיוחסים לו אשר בוצעו במסגרת שירותו הצבאי, בבסיסים צבאיים, ותוך ניצול מעמדו הפיקודי והשירות המשותף עם מרבית מנפגעות העבירה. כן נקבע, ובבחינת למעלה מן הצורך, כי חלופת המעצר שהוצעה אינה מספקת מענה הולם בנסיבות העניין. ערעור שהגיש העותר על החלטה זו נדחה ביום 22.9.2022 על ידי בית הדין הצבאי לערעורים. בית הדין הצבאי לערעורים פסק כי בעניינו של העותר קמה עילת מעצר בשל מסוכנותו, הנלמדת הן מסוג העבירות המיוחסות לו, הן מהיקף האישומים והדפוס השיטתי העולה מהם לאורך מספר שנים. עוד נקבע כי יש ליתן משקל גם לחשש הכבד שהביעו נפגעות העבירה מפני האפשרות שהעותר ישוחרר ממעצר. בנוסף, ולאחר שנבחן תסקיר שירות המבחן בעניינו של העותר, קבע בית הדין הצבאי לערעורים כי לא ניתן בעת הזו לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העותר באמצעות חלופת מעצר המוצעת. לבסוף, צוין כי גם עילת המעצר ההרתעתית מתקיימת במקרה דנן, למרות הפסקת שירותו הצבאי של העותר, וכי אין בחלופת המעצר שהוצעה כדי לאיינה. מכאן העתירה שלפנינו. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 22.9.2022, בהחלטה נפרדת, הורה בית הדין הצבאי לערעורים (המשנה לנשיאה, תא"ל נועה זומר) על הארכת מעצרו של העותר ב-90 ימים נוספים או עד למועד מתן הכרעת הדין בעניינו, לפי המוקדם. יובהר כי הארכה זו נדרשה מכוח סעיף 243ב. לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי) וסעיף 62 לחוק המעצרים, משחלפו תשעה חודשים ממועד מעצרו של העותר. במסגרת העתירה מעלה העותר שלוש טענות מרכזיות: ראשית, נטען כי השימוש בעילות מעצר יצירות הפסיקה, ובפרט עילת המעצר ההרתעתית הייחודית לערכאות הצבאיות, אינו חוקתי ויש לבטל את השימוש בה הן בהקשר הכללי והן בעניינו הפרטני של העותר. שנית, העותר מלין על כך שבמערכת השיפוט הצבאית אין אפשרות להגיש בקשת רשות ערר בפני בית משפט זה, כפי שנתון למי שנשפט במערכת הפלילית הכללית לפי סעיף 53(א1) לחוק המעצרים, ועל כן מדובר בהפליית המשרתים בצבא ופגיעה בזכויותיהם. כן נטען כי פגיעה זו מתעצמת בעניינו של העותר, אשר אינו נמנה עוד בין משרתי הצבא, ועל כן מושפע אך בשל הערכאה השיפוטית בפניה הוא עומד לדין. לבסוף, טוען העותר כי מעצרו מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים אינו מוצדק, הן בשים לב לסוג העבירות בהן הוא מואשם, הן בשל הנסיבות המתקיימות בעניינו של העותר והן בהינתן המלצת שירות המבחן, ועל כן יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר. דיון והכרעה לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. אומנם הוראות סעיף 440ט. לחוק השיפוט הצבאי מתירות הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים, אך הוראת זו חלה על פסקי דין סופיים של בית הדין הצבאי לערעורים, ולא על החלטות ביניים דוגמת החלטה על מעצר עד תום ההליכים, כבענייננו (וראו בג"ץ 5456/20 שיליאן נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פסקאות 11-9 (15.9.2020) (להלן: עניין שיליאן)). לפיכך, נקודת המוצא בענייננו היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הצבאי לערעורים, ואינו בוחן את החלטותיו לגופן, אלא במקרים חריגים שבהם מתעורר חשש לחריגה מסמכות, לפגיעה בכללי הצדק הטבעי, לסטייה מהוראות החוק או בהתקיים נסיבות המצדיקות מתן סעד מן הצדק (בג"ץ 7751/15 מיגירוב נ' בית הדין הצבאי לים, פסקה 3 (22.11.2015); בג"ץ 8373/20 יצחקוב נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פסקה 5 (7.12.2020)). על אף הנופך המשפטי שביקש העותר לעטות על עתירתו, עיקר טענותיו הן בעלות אופי ערעורי מובהק, ונוגעות לנסיבותיו הפרטניות של העותר. ככאלה, ובהעדר בסיס למתן סעד מן הצדק בשל חשש לעיוות דין, אין הן מקימות עילה להתערבותנו. אשר לטענתו הראשונה של העותר, דומה כי עיקר טרוניית העותר מופנית כלפי השימוש שעשו בתי הדין הצבאיים בעילת המעצר ההרתעתית בעניינו. ואולם, עיון בהחלטות בית הדין הצבאי לערעורים ובית הדין הצבאי המיוחד, כפי שגם תואר לעיל, מעלה כי עילת המעצר ההרתעתית לא היוותה נדבך בלעדי או מכריע בהחלטות אלה, אלא אך נימוק נוסף, כאשר לב ההכרעה, בשתי ההחלטות הללו, התמקד בקיומה של עילת מעצר בשל המסוכנות הנשקפת מן העותר – עילה הקיימת הן בערכאות הצבאיות והן בערכאות הפליליות הכלליות. לפיכך, לא ראינו צורך להידרש במקרה דנן לשימוש הנעשה בעילת המעצר ההרתעתית (וראו בש"פ 3513/95 שרגאי נ' התובע הצבאי פרקליטות חיל האוויר, פ"ד נא(2) 686 (1997)). בכל הנוגע לטענתו השנייה, תחילה יובהר כי האפשרות להגיש בקשת רשות ערר ("בגלגול שלישי") קיימת אך במקרים שבהם מתנהל ההליך העיקרי בבית משפט השלום (וראו נוסח סעיף 53(א1)(1) לחוק המעצרים). ודוק, בניגוד לנטען על ידי העותר, אין מדובר באפשרות העומדת בפני כלל ציבור הנאשמים הנידונים לדין בערכאות הפליליות הכלליות (למקרה בו הועלתה טענה דומה ולא התקבלה ראו עניין שיליאן). מכל מקום, אף העותר אינו סבור כי יש הכרח, במסגרת העתירה דנן, להידרש לשאלת חוקיות סעיף 243ג. לחוק השיפוט הצבאי, אשר מכוחו נשללת תחולת סעיף 53 לחוק המעצרים בהליכים המתנהלים לפני בתי הדין הצבאיים (וראו סעיף 9 לעתירה). זאת ועוד, וכפי שיובהר להלן, אף אם היה באפשרותו של העותר להגיש בקשת רשות ערר, ספק גדול אם מדובר בסוג המקרים בהם הייתה ניתנת רשות לערור לגביהם (וראו, למשל, בש"פ 1991/21 פלוני נ' מדינת ישראל (25.3.2021); בש"פ 2868/22 לוי נ' מדינת ישראל (29.4.2022); בש"פ 3927/22 עקל נ' מדינת ישראל (10.6.2022)). לגופו של עניין, בית הדין הצבאי לערעורים ניתח את מכלול הנסיבות בעניינו של העותר – ובכלל זה היקף המעשים המיוחסים לו וריבוי הקורבנות, ביצועם לאורך שנים ארוכות (לרבות בסמוך למועד הגשת כתב האישום) ובמספר מקומות שונים (הן בבסיסיים צבאיים והן בבתים פרטיים), הדפוס הסדרתי העולה מכתב האישום, התחכום והתכנון שקדם להם והנסיבות בהן בוצעו המעשים תוך ניצול תפקידו ומעמדו של העותר – ומצא, כי אלה מלמדים על רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו, חרף היעדר עבר פלילי. בצד זאת, התייחס בית הדין הצבאי לערעורים לממצאי תסקיר שירות המבחן וציין כי למרות המלצת שירות המבחן, התמונה הכללית העולה מן התסקיר היא כי בשלב הזה עדיין קיים סיכון להישנות המעשים על ידי העותר. נוכח האמור, קבע בית הדין הצבאי לערעורים כי אין בחלופת מעצר בכלל, ובזו שהוצעה בפרט, כדי לאיין בעת הזו את המסוכנות הנשקפת מן העותר. כך במיוחד, בהינתן שמעשיו של העותר בוצעו באמצעים טכנולוגיים אשר קיים קושי בנטרול מסוכנותם בעת השהות בחלופת מעצר. בהחלטה קונקרטית מסוג זה, אשר ניתנה לאחר תשעה חודשי מעצר, לא מצאנו חריגה המצדיקה את התערבותנו על פי עילות ההתערבות המקובלות. טרם סיום נבהיר את המובן מאליו – החלטה נתונה בעניין מעצר עד תום ההליכים משקפת איזון הנכון לשעת עריכתו בין השיקולים המצדיקים את החזקת הנאשם במעצר מאחורי סורג ובריח לבין זכויותיו בהינתן חזקת החפות. מטבע הדברים, איזון זה דורש בחינה חוזרת מעת לעת, כאשר ככל שהמשפט מתמשך והמעצר מתארך, משקולות הזמן מתווספות לשיקולים הפועלים להטיית כפות המאזניים לטובת הנאשם. בית הדין הצבאי לערעורים היה מודע לכך היטב, ועל כן לא שלל מכל וכל את האפשרות לשחרר את העותר לחלופת מעצר, אלא אך קבע כי "לא מצאתי כי בעת הזו, יש בחלופה המוצעת כדי לענות על המסוכנות הנשקפת מן המערער, ועל החשש כי ישוב על מעשיו" (ההדגשה הוספה; פסקה 43 להחלטה נושא העתירה). חזקה על בתי הדין הצבאיים כי יהיו רגישים גם להבא לאיזון העדין הנדרש, במיוחד בנסיבות של מקרה זה, בו המסוכנות המיוחסת לעותר נלמדת מהצטברות המעשים המכוערים הכלולים בכתב האישום, ולא ממיקום העבירות שהם גוזרים בסולם החומרה של עבירות המין. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשו תגובות, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג בתשרי התשפ"ג (‏18.10.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22064760_Y01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1