מרים פורת נ. אמיר חן

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 70512-09-25 רע"א 70666-09-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב המערערים והמבקשים: 1. מרים פורת 2. עמיחי זלק נגד המשיבים: 1. אמיר חן 2. א. פוגל א. שהם אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ ערעור ובקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת י' מושקוביץ) בת"א 41029-09-23 מיום 03.06.2025 בשם המערערים והמבקשים: עו"ד מרים פורת בשם המשיבים: עו"ד שי צדיק; עו"ד שירה זבצקי; עו"ד מיה שמיר פסק-דין השופט חאלד כבוב: בקשת רשות ערעור וערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת י' מושקוביץ) בת"א 41029-09-23 מיום 03.06.2025. במסגרתן, נדחתה בקשת המערערים לסילוק על הסף של תביעת המשיבים מחמת מעשה בית דין (להלן: החלטת הדחייה או ההחלטה בבקשה 47); והתקבלה בקשת המשיבים לסלק על הסף, מחמת מעשה בית דין, חלק מטענות המערערים בתביעה שכנגד שהאחרונים הגישו נגד הראשונים (להלן: החלטת הסילוק או ההחלטה בבקשה 49). רקע 1. השתלשלות העניינים בין הצדדים נגולה לפרטיה בפסק דיני בע"א 3724/22 זלק נ' חן (14.03.2023). על כן, אעמוד בקצרה על עיקרי הרקע העובדתי הצריך לענייננו, תוך שאדרש בעיקר להמשך הסכסוך בין הצדדים מעת מתן פסק הדין האמור ועד לעת זו. 2. בתמצית, ההליך מושא הערעור ובקשת רשות הערעור שלפניי נסוב על הסכמים שנחתמו בשנת 2002 בין המערערים – בעלי זכויות בחלקה במקרקעין בעיר נס ציונה (להלן: המערערים), יחד עם בעלי זכויות נוספים בחלקות במקרקעין, למשיבים – היזמים (להלן: המשיבים), לפיהם התחייבו האחרונים לתכנן תכנית בנין עיר חדשה במקרקעין למען שינוי ייעודם מחקלאות לתעשייה, ובתמורה התחייבו המערערים להעביר למשיבים זכויות במגרש תמורה, שיורכב מזכויות שיתקבלו מכלל בעלי הזכויות במקרקעין (להלן: ההסכמים). 3. בין הצדדים נתגלעו מחלוקות בנוגע ליישום ההסכמים, וביום 08.04.2019 הגיעו הצדדים להסדר גישור, בגדרו הוסכם, בין היתר, על "סילוק וסיום כלל המחלוקות ביניהם מכל מין וסוג שהוא בכל זמן שהוא, מושא כל התקשרות ו/או התדיינות ביניהם", אשר בגינו שילמו המשיבים פיצוי כספי למערערים; ועל ביצוע ההתחייבויות ההדדיות על-ידי הצדדים לפי ההסכמים, כחיובים שלובים ובהתאם לעמידה בתנאי הסדר הגישור (להלן: ההסדר). להסדר הגישור ניתן תוקף של פסק דין ביום 10.04.2019 (ה"פ 58178-11-17). 4. ואולם, לטענת המערערים, נמשך עיכובם של המשיבים בפעולתם להסדרת רישום המקרקעין אף לאחר ההגעה להסדר. זאת, תוך שלכאורה פעלו לקבלת אישור עיריית נס ציונה להעברת הזכויות במגרש התמורה במרמה, על סמך מסמך כוזב שהוצג כייפוי כוח בלתי חוזר מטעם המערערים; ובהתבסס על טבלת הקצאות משנת 2018, אשר לטענתם מעולם לא פורסמה ואף כללה פגמים. בכך, נטען, הפרו המשיבים את הסדר הגישור באי-קיום התחייבויותיהם לפיו. 5. אי לכך, המערערים, מצדם, מיאנו למסור למשיבים את האישורים והמסמכים שהתחייבו במסירתם במסגרת הסדר הגישור, הדרושים לרישום זכויותיהם במגרש התמורה (להלן: המסמכים). 6. ביני לביני, בשנת 2021 נכרת הסכם מכר בין המשיבים לצד שלישי – חברה הקשורה לקונה פוטנציאלי בעסקה מול המערערים בשנת 2020, שנכשלה (להלן: הרוכשת) – לרכישת זכויותיהם במגרש התמורה. בהסכם נקבע כי יינתן פיצוי מטעם המשיבים בגין כל חודש איחור בהשלמת רישום הזכויות במגרש על שם הרוכשת, זאת החל מחודש ינואר 2022. 7. משכך, המשיבים תבעו לאכיפת התחייבויות המערערים למסירת המסמכים (להלן: התביעה הקודמת), ולצדה, ולמען הזהירות, הגישו בקשה למתן היתר לפיצול סעדים על מנת להגיש תביעה כספית בגין נזקיהם בהמשך (להלן: הבקשה לפיצול). בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המשיבים בפסק דינו בת"א 1428-06-21 מיום 20.03.2022, וניתן בגדרו צו הצהרתי ולאכיפה של הסדר הגישור למסירת המסמכים על-ידי המערערים; משנקבע כי המשיבים עמדו בתנאי ההסדר ושאין בפעולתם כדי מרמה המהווה הפרה יסודית. ברם, בקשת המשיבים לפיצול הסעדים כלל לא נדונה והוכרעה במסגרת פסק הדין. 8. בהתאם, המערערים העבירו למשיבים את כלל המסמכים הנדרשים לצורך רישום הזכויות במגרש התמורה והעברתן לרוכשת; וערעורם על פסק הדין נדחה על-ידי בית משפט זה בפסק דיני כאמור, בהסכמת חברותיי כבוד הנשיאה א' חיות והשופטת ע' ברון. 9. נעבור עתה להמשך השתלשלות המחלוקות בין הצדדים מושא ענייננו. 10. ביום 19.09.2023 הוגשה לבית המשפט המחוזי תביעה כספית על-ידי המשיבים (ת"א 41029-09-23), לחיוב המערערים בסך של כ-2.7 מיליון ש"ח בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מאי-קיום חיובם לפי הסדר הגישור, פסק הדין בתביעה הקודמת ופסק הדין של בית משפט זה בערעור. זאת, עקב סירובם של המערערים להעברת המסמכים, שהביא בתורו לעיכוב בהעברת הזכויות במגרש התמורה על שם הרוכשת ובשל כך לצורך בפיצויה מטעם המשיבים (להלן: התביעה הנוכחית). 11. עקב הפגמים בטבלת ההקצאות משנת 2013 (להלן: טבלת ההקצאות המקורית), טענו המערערים מצדם כי נמנעו מלבצע כל עסקה בזכויותיהם במגרשים כפי שהוקצו להם, עד שבשלהי שנת 2023 הכינה הוועדה המקומית נס ציונה טבלת הקצאות חדשה שאושרה ופורסמה בחודש ינואר 2024 (להלן: טבלת ההקצאות המתוקנת). החלפת טבלת ההקצאות המקורית אפשרה את רישום המגרשים כחלקות נפרדות בטאבו, ורק לאחר מכן, כנטען, התברר למערערים מלוא המידע בנוגע לטיב הליקויים שנפלו בטבלת ההקצאות המקורית – ובכללם רישום שגוי של המקרקעין, השונה מהרישום בטאבו. כן התברר שטבלת ההקצאות המתוקנת מקצה למגרש התמורה שקיבלו המשיבים שטח גדול יותר מזה שהוקצה בטבלת ההקצאות המקורית – 3,108 מ"ר במקום 3,085 מ"ר. לאור זאת, התבקש בית משפט קמא לאשר למערערים הגשת כתב הגנה מתוקן וכתב תביעה שכנגד, המתבסס על העובדות שנודעו להם עם פרסום טבלת ההקצאות המתוקנת. 12. ביום 24.07.2024 הוגשה תביעת המערערים שכנגד, לאחר השלמת הליך רישום התצ"ר ואישור רישום המגרשים כחלקות נפרדות. הנזק שנתבע בגדרה, בסך של כ-4 מיליון ש"ח, נבע, לטענת המערערים, מההפרה היסודית של החוזה מצד המשיבים, זניחתם את הסדרת רישום המקרקעין ורשלנותם באישור טבלת הקצאות שגויה, אותה אף התעכבו להחליף; וזאת לאחר שהתחייבו לכך הן בהסכמים המקוריים, הן בהסדר הגישור. בכך, לטענת המערערים, נגרם להם נזק בגין הפסד עסקת מכר הזכויות במקרקעין משנת 2020 וכן עסקאות אחרות שנמנעו מהם בתקופת ההמתנה, מעת פרסום מסמכי התכנית בשנת 2013 ועד לתיקון טבלת ההקצאות ופרסומה בשנת 2024. החלטת הסילוק והערעור 13. ביום 05.03.2025, על יסוד האמור בדיון קדם משפט שנערך לפני בית המשפט המחוזי, הגישו המשיבים בקשה לסילוק על הסף של חלק מעילות תביעת המערערים שכנגד, מחמת מעשה בית דין. זאת, משום שלטענתם עילות ופלוגתות אלה שבבסיסה, לרבות הטענות בנוגע לטבלאות ההקצאות מהשנים 2013 ו-2018, נדונו והוכרעו זה מכבר בהליכים קודמים בין הצדדים; סוכם לגביהן ויתור במסגרת הסדר הגישור; וחל בעניינן השתק עילה מכוח השתק הגנה, לצד השתק פלוגתא. הובהר, כי הבקשה נוגעת אך ורק לעילות שמקורן בהתנהלות המשיבים שקדמה להסדר הגישור. 14. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבים, וקבע בהחלטה בבקשה 49 כי יש לסלק על הסף אחת משתי עילות התביעה שכנגד מטעם המערערים מחמת מעשה בית דין. זאת, משנמצא כי הועלו טענות שסוכם לגביהן ויתור על תביעות במסגרת הסדר הגישור וכן טענות שחל עליהן מעשה בית דין מכוח פסק הדין בתביעה הקודמת. נקבע, כי טענות המערערים הנוגעות לתוקפו ומעמדו של הסדר הגישור וכן להפרתו נדונו והוכרעו זה מכבר, תוך שנקבע כפלוגתא מרכזית כי ההסדר מהווה מעשה בית דין וחוסם העלאת כל טענה הנוגעת לאירועים, מסירה או אי-מסירה של מידע וכן מצגים שקדמו לו, כבסיס לטענה בדבר הפרתו – לרבות על אודות הפגמים בטבלאות ההקצאות מהשנים 2013 ו-2018; ומכאן שלא ניתן להעלות טענות ופלוגתות אלו פעם נוספת. כן נקבע, כי בהינתן העובדה שכלל המידע בנוגע לטבלאות ההקצאות היה ידוע למערערים עובר למועד הגשת התביעה הקודמת, הרי שחל בעניין זה השתק הגנה, שכן אין ביכולתם להעלות במסגרת הגנתם או תביעתם עובדות אלו, הנוגעות לעילה ולטענה משפטית לפיה הופר הסדר הגישור, אשר נטענה בעבר על-ידם ונדחתה. לצד האמור, הובהר כי במסגרת התביעה שכנגד תתברר השאלה האם המשיבים פעלו בשקידה ראויה וברצון טוב לקיום התחייבויותיהם במסגרת הסדר הגישור לרישום התצ"ר, לגביה לא חל מעשה בית דין; ולצורך כך תיבחן התנהלותם בתקופה שלאחר החתימה על ההסדר ועד למועד הרישום בפועל. 15. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, בגדרו חזרו המערערים, בעיקרם של דברים, על טענותיהם בגדרי התשובה לבקשה לסילוק על הסף. נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי הוויתור שערכו המערערים בהסדר הגישור וסעיף 'סיום המחלוקת' משתרעים על כלל האירועים שקדמו להסדר. לשיטת המערערים, פרשנות זו חורגת מאומד דעת הצדדים ומנוגדת לחוק ולתקנת הציבור, שכן ההליך דנן עוסק בהסתרת מידע ובהטעיה מצד המשיבים בשלב המשא ומתן – ובפרט על אודות הפגמים במסמכי התכנית משנת 2013 שנודעו למערערים רק עם פרסום טבלת ההקצאות המתוקנת בשנת 2024 – כהתנהלות המהווה הפרת ההסכמים, חוסר תום לב ותרמית שעל בית המשפט לבררה לעומקה. 16. נוסף על כך, נטען כי המשיבים לא פעלו לרישום התצ"ר בשקידה ראויה, מחדל שמנע מהמערערים למכור את זכויותיהם במקרקעין לצדדים שלישיים בתקופה שקדמה לטיפול ברישום. לנוכח גילוין המאוחר של עובדות אלו עם פרסום טבלת ההקצאות המתוקנת בשנת 2024, נטען כי לא ניתן להחיל בעניינם השתק הגנה. 17. באשר להשתק פלוגתא, הוטעם כי ידיעת המערערים על אודות הפגמים כלל לא הוכחה או הוכרעה פוזיטיבית; ועילת ההטעיה בשלב המשא ומתן וניהולו שלא בתום לב כלל לא נטענה בהליך הפסוק, כך שחסר הרכיב העובדתי והמשפטי לבחינת זהות הפלוגתות. 18. בהתייחס לטבלת ההקצאות משנת 2018, נטען כי שגה בית משפט קמא כשקבע שטענת המערערים בדבר שימוש המשיבים בטבלה זו לשם קבלת אישור העירייה להעברת הזכויות במגרש התמורה, הועלתה באיחור ומהווה הרחבת חזית; שכן הלכה למעשה, המידע לגביה התברר למערערים אך בעת ניהול ההליך לגופו ולא עמד לרשותם קודם לכן; והסוגיה לא הוכרעה פוזיטיבית בגדרי התביעה הקודמת, אלא צוינה כ'אמרת אגב' שבוודאי אינה חיונית להכרעה הסופית. משכך, נטען כי אין לראות בה כבסיס להשתק פלוגתא המצדיק דחיית התביעה על הסף. עוד הוסיפו המערערים, כי אין רלוונטיות לקביעה שטבלה זו הייתה בבחינת 'נתון ידוע', שכן רשלנות המוטעה אינה גורעת מעצם קיומה של ההטעיה; וממילא גם אם תסווג כפלוגתא שהוכרעה, ברי כי אין לה השפעה על תוצאת פסק הדין. 19. לבסוף, צוין כי אין בקבלת תביעת המערערים בגין הנזקים שנגרמו להם עקב ההטעיה כדי לאיין את פסק הדין בתביעה הקודמת, אשר נתן בידי המשיבים צווי אכיפה ועשה לקיום הסדר הגישור. 20. המשיבים, בתשובתם, סמכו את ידיהם על החלטת הסילוק. לשיטתם, לא נפלה כל טעות מהותית בגדרה המצדיקה התערבות בהחלטה, שכן בית משפט קמא בחן את הסדר הגישור ואת פסק הדין שניתן בהליך הקודם כדבעי והגיע למסקנה מנומקת ומבוססת כי אין מקום לאפשר למערערים להעלות בשנית טענות אשר חל לגביהן מעשה בית דין, משנדונו והוכרעו זה מכבר; והעלאתן כעת עשויה לאיין את תוצאות ההליך הקודם. זאת, בשים לב לאמת המידה המצמצמת בכל הנוגע להתערבות בהחלטות כגון דא. 21. לשיטת המשיבים, על טענות המערערים שנוגעות לתקופה שקודמת לחתימה על הסדר הגישור חל מעשה בית דין, זאת ממספר טעמים. ראשית, לאור לשונו הברורה של ההסדר, הקובעת במפורש כי כל טענה שעניינה קודם לחתימה על הסדר הגישור תידחה מחמת מעשה בית דין. שנית, מכוח הממצא הפוזיטיבי המפורש שנקבע בפסק הדין בהליך הקודם ואושרר על-ידי בית משפט זה בפסק דינו בערעור, לפיו במסגרת ההסדר המערערים ויתרו על כל טענה שקדמה לו. שלישית, נוכח הממצאים הפוזיטיביים שנקבעו שם ביחס לטענות המערערים שנוגעות לתקופה שקדמה לחתימה על ההסדר, לפיהן לא נפלו טעויות בטבלאות ההקצאות, לא הייתה כל הטעיה מצד המשיבים בהסתרתן ולא הופר הסדר הגישור על-ידם. רביעית, עקב תחולתו של השתק הגנה ביחס לטענות שהמערערים עצמם הודו שהמידע ביחס אליהן היה נתון בידם כבר בחודש נובמבר 2020, קרי חודשים עובר לפתיחת ההליך הקודם בחודש יוני 2021, ומשלא העלו טענות אלה בגדרו אזי שהם מושתקים מלהעלותן כעת. 22. בנוסף נטען, כי טענת המערערים לפיה גילו על ה'טעות' בטבלת ההקצאות משנת 2013 רק בשנת 2024 הינה שקרית, סותרת את גרסתם המקורית ואף מהווה הרחבת חזית; וכי טענתם לפיה המשיבים לא העלו את הטענות בדבר מעשה בית דין בהזדמנות הראשונה, קרי בהליך הקודם, שקרית אף היא, שכן טענה זו הועלתה בבירור מצד המשיבים ובית משפט קמא אף נדרש אליה, התיר להם להגיש בקשה נפרדת לסילוק, אולם לבסוף מצא לדחותה. החלטת הדחייה ובקשת רשות הערעור 23. המערערים, בתורם, הגישו ביום 08.04.2025 בקשה לסילוק על הסף של התביעה הכספית שהוגשה על-ידי המשיבים, מהטעם שהוגשה בלא שניתן היתר לפיצול סעדים בגדרי ההליך הקודם. בבקשה צוין כי אומנם המשיבים הגישו בקשה להיתר לפיצול סעדים (להלן: הבקשה לפיצול) בכדי לתבוע סעד הצהרתי וצו עשה לאכיפת הסדר הגישור בדמות מסירת המסמכים, תוך שיהיה באפשרותם לתבוע בהמשך לסעד כספי בגין נזקים עתידיים שטרם התגבשו במועד הגשת התביעה. אולם, ועל כך אין חולק, הבקשה כלל לא נדונה והוכרעה, לרבות בפסק הדין. נטען כי בכך שהמשיבים לא עמדו על קבלת החלטה בבקשה, הרי שבפועל ויתרו על הסעדים הנובעים מאותה עילה ואף יצרו בכך הסתמכות מצד המערערים. 24. נוסף על כך, נטען כי סירובם של המערערים להעברת המסמכים כנדרש לפי פסקי הדין בתביעה הקודמת וכן לפי הסדר הגישור, כהפרה נטענת, אינו מהווה הפרה נמשכת אלא מעשה עוולתי-נקודתי ונזק מתמשך בצדו. אי לכך, ומשלא נולדה עילת תביעה חדשה עקב מעשה או מחדל נוסף מצדם, לא מוקנית זכות תביעה נוספת למשיבים. לשיטתם, פרשנות לפיה מדובר בהפרה מתמשכת תביא לאי-התיישנותן של תביעות להפרת חוזה, כתוצאה משפטית לא-רצויה. כמו כן, נטען כי אי-התגבשות הנזק במועד הגשת התביעה לא גורעת מההכרח לקבל היתר לפיצול הסעדים, שכן אין זה תנאי שבהתקיימותו מתייתר הצורך בקבלת ההיתר. 25. יתרה מכך, נטען כי לא ניתן לשוב למותב שישב בהליך הקודם, שכן פסק הדין הפך חלוט עת שהערעור שהוגש בגינו נדחה. משכך, 'קם בית המשפט מכיסאו', והבקשה אינה נמנית עם החריגים המאפשרים למותב לשוב ולדון בפסק הדין. 26. מנגד, טענו המשיבים, בעיקרם של דברים, כי אכן מדובר בהפרה נמשכת ובנזקים שטרם התגבשו במועד הגשת התביעה הנוכחית, ומכאן שלא ניתן היה לתבוע לסעד בגינם. משכך, הבקשה לפיצול הוגשה למעלה מן הצורך, ואין באי-מתן ההיתר לפיצול כדי למנוע את הגשת התביעה. הדבר נכון, כך נטען, בייחוד למול התנהלות המערערים באי-מסירת המסמכים חרף חיובם הפוזיטיבי במספר הליכים למסרם. 27. למעלה מן הצורך, נטען כי אף אילו היה צורך בהכרעת בית המשפט המחוזי בבקשה לפיצול, הרי שממילא ניתן לקבלה גם כיום, בנסיבות בהן כלל לא ניתנה הכרעה בבקשה לפיצול, חרף העובדה שניתן פסק דין סופי; שכן ניתן משיקולי צדק להחזירה לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בבקשה, בהיותה פרוצדוראלית גרידא; וזאת אף שקם מכיסאו. עוד נטען, כי מקום בו הגישו המערערים תביעה שכנגד באותו עניין, הרי שממילא לא מוגשמת תכלית הכלל בדבר החובה לבקשת היתר לפיצול בייעול ההתדיינות עבור הצד שכנגד ובית המשפט ומניעת הטרחתם בשנית באותו העניין. כך, לשיטת המשיבים, קבלת עמדת המערערים משמעה חסימת המשיבים מלפרוע את נזקיהם ותיצור עיוות דין כלפיהם. 28. בהחלטה בבקשה 47, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערערים לסילוק תביעת המשיבים על הסף. זאת, משנקבע כי מדובר בעילת תביעה חדשה, שונה ונפרדת מזו שהונחה ביסוד התביעה הקודמת, היא 'גרם הפרת חוזה', אשר נתגבשה במועד מאוחר יותר – בחודש ינואר 2022; ולחלופין, משניתן לראות בהפרה הנטענת שנבעה מאי-מסירת המסמכים על-ידי המערערים כהפרה נמשכת, המקימה עילת תביעה מתחדשת בגין הנזק שנגרם בעקבותיה עם חלוף הזמן. 29. מכאן בקשת רשות הערעור מושא ענייננו. בגדרה, חזרו המערערים על עיקר טענותיהם בבקשה לסילוק התביעה על הסף. נטען, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי שגה בדחייתו את הבקשה בהתבסס על נימוק שכלל לא נטען מצד המשיבים, לתחולתה של עילת 'גרם הפרת חוזה'; ומשלא ניתנה למערערים זכות טיעון לגביו, הרי שנגרם להם עיוות דין. מכך, נטען, אף ניכרת חריגה מסמכותו של בית משפט קמא, בשים לב להיעדרם של פערי כוחות בין הצדדים כחריג המצדיק העלאת טענה חדשה ביוזמת בית המשפט והכרעה לאורה. 30. לגופו של עניין, נטען כי בית המשפט המחוזי שלל את קיומו של מעשה בית דין בשל אימוץ שגוי של פרשנות מצמצמת למונח 'עילת תביעה' הלקוחה מדיני ההתיישנות, תחת הפרשנות המרחיבה החלה בדיני מעשה בית דין, המחייבת קביעה כי התביעות נסמכות על עילה זהה. 31. לשיטת המערערים, עוד שגה בית המשפט כשסיווג את אי-מסירת המסמכים על-ידי המערערים כהפרה נמשכת, שכן מדובר במחדל נקודתי – אף אם בצדו נזקו מתמשך; וכל קביעה אחרת תאיין את מוסד ההתיישנות ומעשה בית דין, שכן הפרות מסוג זה לעולם לא יתיישנו ולא יידרש היתר לפיצול סעדים בגינן. 32. לחלופין, נטען כי אף אם ייקבע שמדובר בהפרה המהווה עילה חדשה, שגה בית המשפט המחוזי כשהתייחס לסעדים כמקשה אחת, שהרי מרבית הנזקים נובעים מההפרה הנטענת, שהתרחשה עובר להגשת התביעה הקודמת – הפרת ההתחייבויות בגדרי הסדר הגישור – ומהנזקים שנתגבשו במועד זה. משכך, ובהתחשב בעובדה שהמשיבים הצהירו במפורש כי הם אינם תובעים לפיצוי בגין נזקיהם במועד הגשת התביעה הנוכחית, נטען כי התביעה אינה מגלה עילה שונה; וכי לכל הפחות חלק מהנזקים נתגבשו במועד הגשתה, וזאת אף לשיטת המשיבים. 33. עוד נטען, כי מאחר שבקשת המשיבים לפיצול סעדים בהליך הקודם כלל לא הוכרעה, כמצב השקול לדחייתה, והם זנחו אותה הלכה למעשה – הרי שהם וויתרו על תביעתם הכספית ולכן הרציונלים של מעשה בית דין מתקיימים במלואם. 34. יתרה מכך, נטען כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא, התביעה והתביעה שכנגד אינן עוסקות ב'אותו עניין' אלא מבוססות על מסכת עובדתית שונה, ואף אילו היו עוסקות באותו עניין, הרי שיש בכך כדי לסתור את נימוקו של בית המשפט עצמו לפיו מדובר בעילות שונות. 35. המשיבים חזרו אף הם על עיקר טענותיהם כפי שנטענו בפני בית המשפט המחוזי, וטענו מצדם כי אין מקום להתערבות בהחלטתו כאמור, בייחוד נוכח אמת המידה המצמצמת בהחלטות בבקשה לסילוק שמשמעותן המשך בירור ההליך. נטען כי בית המשפט המחוזי צדק בדחייתו את הבקשה לסילוק מטעם המערערים, שכן המשיבים כלל לא נדרשו לקבל היתר לפיצול סעדים בהליך הקודם על מנת להגיש את תביעתם הכספית מאחר שעילתה התגבשה רק לאחר הגשת התביעה הקודמת. זאת, בשלושה נימוקים חלופיים: ראשית, הסעדים הכספיים שנתבעו החלו להתגבש החל מחודש ינואר 2022, כחצי שנה לאחר הגשת התביעה הקודמת בחודש יוני 2021 ובאופן שלא נדרש ולא ניתן היה להגיש בגינם בקשה כאמור. שנית, ההפרה הנטענת מצד המערערים מהווה מקרה מובהק של הפרה חוזית נמשכת, שלא מאפשרת תביעה של נזקים עתידיים ומקימה עילת תביעה חדשה שלא מצריכה הגשת בקשה לפיצול; והדבר אף עולה מטענות המערערים עצמן. שלישית, נטען כי בהתאם לקביעת בית משפט קמא, קמה בענייננו עילת תביעה נוספת בדמות 'גרם הפרת חוזה', ובכך מהווה עילה חדשה ונפרדת מזו שבבסיס התביעה הקודמת; וזו כאמור נתגבשה אך לאחר הגשתה. 36. כמו כן, נטען כי טענת המערערים לפגם בהתייחסות בית משפט קמא לפסיקה מדיני ההתיישנות בפרשנות המונח 'עילת תביעה' מהווה הרחבת חזית; והמערערים מנועים מלעלותה מכוח השתק וחוסר תום לב, שכן טענו לאורך ההליך כי ניתן להשליך מהפסיקה בנושא התיישנות לענייננו. לאור האמור, לשיטת המשיבים, הערעור ובקשת רשות הערעור דנן אינם אלא ניסיון סרק נוסף מצד המערערים לעכב, לסרבל ולהשהות ככל הניתן את בירור תביעתם הכספים של המשיבים, תוך שימוש ציני בהליך המשפטי. דיון והכרעה 37. לאחר שעיינתי בערעור, בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיבים, על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דינם להידחות; וכך אציע כי נורה מתוקף סמכותנו לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). 38. סמכות בית המשפט לסלק תביעה על הסף, בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה, קבועה בתקנות 41–43 לתקנות; וזאת ממגוון עילות – לרבות בשל קיומו של מעשה בית דין, ואף מכל נימוק אחר שלפיו ראוי ונכון לעשות כן. הטעם לקיומה של סמכות זו הוא לאפשר לבית המשפט 'לסנן' תביעות סרק, ובכך לאפשר הן חיסכון בזמן שיפוטי, הן חיסכון בהוצאות מיותרות עבור הצדדים ומניעת הטרדתם – ובפרט את הנתבע – בהליכים מיותרים (ראו למשל: רע"א 1099/21 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' אקסטרה פיתוח וייזום בע"מ, פסקה 19 (17.11.2021); ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, פסקה י"ב (04.06.2007)). 39. כידוע, בשל ההשלכות הנובעות מסילוקה של תביעה על הסף בטרם בירורה לגופה נקבע זה מכבר כי יש להפעיל סמכות זו בזהירות (ראו: ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 725 (1983); ע"א 4627/22 מפרקי חברת אגרקסקו, חברה לייצוא חקלאי בע"מ (בפירוק) נ' קוסט פורר גבאי את קסירר (שותפות רשומה), פסקה 39 (07.06.2023)). הדבר נכון ביתר שאת שעה שמדובר בסילוק תביעה על הסף בדרך של דחייה, להבדיל ממחיקה, שכן משמעה הקמת מעשה בית דין בעניינה וסתימת הגולל על בירור טענותיו של התובע (ראו למשל: ע"א 26857-03-25 דרור ואח' נ' אלוני אבא מושב שיתופי חקלאית בע"מ, פסקאות 13–14 (03.04.2025); ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עיריית הרצליה, פסקה 1 לפסק הדין של השופטת א' פרוקצ'יה (11.06.2009)). 40. ניכר שבית המשפט המחוזי הפעיל נכונה את סמכותו זו ביחס לתביעה ולתביעה שכנגד מושא עניינו – הן בכך שהורה על סילוק על הסף של אחת משתי עילות התביעה שכנגד מטעם המערערים מחמת מעשה בית דין, הן בכך שדחה את בקשת המערערים לסילוק תביעת המשיבים על הסף. אפרט. (א) הערעור על החלטת הסילוק – ע"א 70512-09-25 41. בראי האמור לעיל, לא מצאתי כי המערערים הצליחו להצביע על שגגה שנפלה בהחלטת בית משפט קמא בדבר סילוק על הסף של חלק מטענותיהם בתביעתם שכנגד, ומכאן שדין ערעורם להידחות. 42. כאמור, אחד הטעמים לסילוק של תביעה על הסף בדרך של דחייה, הוא מחמת קיומו של מעשה בית דין (תקנה 43 לתקנות). דוקטרינה זו מונעת מבעל דין להביא בפני בית המשפט עילה או פלוגתא שכבר הוכרעו בהליך קודם; ומושתתת על עקרון סופיות הדיון, שתכליתו למנוע התדיינויות חוזרות ונשנות, להבטיח יעילות שיפוטית, למנוע הכרעות סותרות ולמנוע הטרדה חוזרת של בעלי דין באותו עניין (ראו למשל: ע"א 2634/09 רוטנברג נ' אלגו השקיה בע"מ, פסקה 16 (06.01.2011) (להלן: עניין אלגו השקיה). 43. בשונה מהשתק פלוגתא, המונע העלאה והתדיינות מחודשת בפלוגתא ספציפית שהוכרעה בהליך קודם, אף אם עילת התביעה שונה, הכלל בדבר השתק עילה קובע כי מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית משפט מוסמך, אין להיזקק בשנית לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 583 (1968)). 44. תחולתו של השתק עילה הינה רחבה יותר משל השתק הפלוגתא – כך שהמונח 'עילת תביעה' מפורש באופן רחב לצורך בחינת זהות העילות, בהתאם למהות העניין, הזכות והאינטרס המוגן שנפגעו; וכולל לא רק טענות וסעדים שנטענו בפועל בהליך קודם, אלא גם כאלה שניתן היה לרכז ולהעלות במסגרתו (ראו: ע"א 27444-06-25 שחם נ' פקיד שומה חולון, פסקה 10 (10.07.2025). לפירוט כלל התנאים לתחולתו של השתק עילה, ראו למשל: עניין אלגו השקיה, בפסקה 16). כך, אפשר שיחול מעשה בית דין גם כאשר בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים שכלל לא פורטו בתביעה הראשונה (ראו: ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש – מושב עובדים, פ"ד לח(4) 797, 801 (1985)). 45. בהתאם לעקרונות האמורים והטעמים שבבסיסם, הרי שאין מנוס מהחלתו של מעשה בית דין על עילת התביעה וטענות המערערים החוסות תחת הוויתור שנערך בהסדר הגישור וסעיף 'סיום המחלוקת' עליו הסכימו בגדרו; וכן אלה שחל עליהן מעשה בית דין מכוח פסק הדין בתביעה הקודמת ובערעור שהוגש בגינו. 46. זה המקום להביא, פעם נוספת, את לשונו הברורה של הסדר הגישור – לפיה: "הצדדים הגיעו להסדר המסלק ומסיים את כלל המחלוקות ביניהם מכל מין וסוג שהוא בכל זמן שהוא, מושא כל התקשרות ו/או התדיינות ביניהם [...] ובכלל זאת כל הקשור להסכמים שנחתמו בין הצדדים ביום 25.12.2002 וביום 29.12.2002, באשר למקרקעין הידועים כחלקה 14 בגוש 3851 בנס ציונה [...] ו/או כל הנגזר והנובע מהם, במישרין ו/או בעקיפין [...] טענות הצדדים, לרבות ההליך שבכותרת [ה"פ 58178-11-17], יידחו בבחינת מעשה בי[ת] דין [...]". כך, לא יכול להיות חולק כי הסדר הגישור תקף והביא למיצוי כלל הטענות הנוגעת לאירועים, מסירה או אי-מסירה של מידע וכן מצגים שקדמו לו, כבסיס לטענה בדבר הפרתו. זאת, לרבות על אודות הפגמים בטבלאות ההקצאות מהשנים 2013 ו-2018. לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי בכך שמצא לקבל את בקשת המשיבים לסילוק על הסף של חלק מטענות המערערים, שבבסיסן ניסיון להשיג, פעם נוספת, על תוקפו ומעמדו של הסדר הגישור. 47. מלבד האמור, וכפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, בפסק הדין בתביעה הקודמת נקבעו, באופן ברור וחד-משמעי, קביעות פוזיטיביות בפלוגתות שעניינן הסתרת המידע, ההטעיה או התרמית הנטענת מצד המשיבים, וכן אי-הידיעה בקרב המערערים על אודות הפגמים בטבלאות ההקצאות. כלל טענות המערערים בסוגיות אלו נדונו ונבחנו כדבעי, נקבעו ממצאים עובדתיים ביחס אליהן, ולבסוף נדחו; ובקביעות אלו אף לא מצאתי להתערב בגדרי פסק דיני בערעור. על כן, בצדק קבע בית משפט קמא כי אין מקום להעלות טענות אלו פעם נוספת, בתביעתם הנוכחית של המערערים, משהתקיימו כלל התנאים לתחולתו של השתק פלוגתא לגביהן (לפירוט ראו: רע"א 1945/17 המועצה המקומית עראבה נ' פלוני, פסקה 6 (01.06.2017); ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642, 651 (2000); נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך האזרחי 141 (1991) (להלן: זלצמן מעשה בית דין)); ולא נמצא כל טעם להתערבות במסקנותיו במקרה דנן. 48. לעניין זה, די אם יצוין כי הסתרת מידע, הטעיה או תרמית כלשהי מצד המשיבים, כנטען מטעם המערערים – כלל לא הוכחו על-ידם כנדרש, זאת בשים לב מיוחד לנטל ההוכחה הכבד הרובץ על המבקש להעלות טענה זו (ראו: ע"א 1137/23 דרעי נ' קרן קיימת לישראל, פסקאות 130–137 (05.05.2025)). זהו הדין גם ביחס לטענות המערערים בדבר שימוש המשיבים בטבלת ההקצאות משנת 2018 או בנוגע לאי-ידיעתם על אודות הפגמים בטבלת ההקצאות משנת 2013, שכן מטענותיהם שלהם נלמד כי המידע בנוגע לפגמים אלו נודע להם בזמן אמת, ולכל המאוחר בחודש נובמבר 2020 – עובר להגשת התביעה הקודמת, ולא עם פרסום טבלת ההקצאות המתוקנת בשנת 2024. זאת, היות שלטענת המערערים, הם נמנעו מביצוע עסקה במקרקעין לאור הפגמים האמורים, ואף ציינו כי בשלב מסוים פעלו לביצוע עסקה כאמור, ונכשלו בהשלמתה (סעיפים 6, 7, 10 ו-20 לכתב הערעור). 49. לצד זאת יובהר, כי במסגרת המשך ניהול ההליך בתביעת המערערים שכנגד תתברר טענת המערערים לפיה המשיבים לא פעלו בשקידה ראויה וברצון טוב לקיום התחייבויותיהם במסגרת הסדר הגישור לרישום התצ"ר, לגביה לא חל מעשה בית דין. לצורך כך תיבחן, לפי הצורך, התנהלותם בתקופה שלאחר החתימה על ההסדר ועד למועד הרישום בפועל; ואין באמור כדי לקבוע מסמרות כלשהן בהקשר זה. (ב) בקשת רשות הערעור על החלטת הדחייה – רע"א 70666-09-25 50. בראי התשתית הדיונית שהונחה בפתח הדברים, וכפי שצוין, דין בקשת רשות הערעור שהגישו המערערים על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר דחיית בקשתם לסילוק תביעת המשיבים על הסף – להידחות אף היא. 51. נקודת המוצא היא כי ככלל, יידונו השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית במסגרת הערעור על פסק הדין. רשות ערעור על 'החלטה אחרת' היא בגדר חריג, וזו תינתן רק כאשר הימנעות מהתערבות בשלב מוקדם יותר עלולה להסב נזק בלתי הפיך למי מהצדדים או להביא לניהולו של הליך מיותר או שגוי (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984); והדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטה שמשמעותה המעשית היא המשך בירורו של ההליך לגופו (ראו למשל: רע"א 5779/19 אליאס נ' פקיד השומה גוש דן, פסקה 13 (11.11.2019); רע"א 1504/22 משרד הבינוי והשיכון נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פסקה 10 (17.03.2022). 52. בהתאם, מקובל בפסיקתנו כי במקרים בהם נדחתה בקשה לסילוק על הסף, והערכאה הדיונית הורתה על המשך בירור התובענה לגופה, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות כגון דא. הטעם לאמת מידה מצמצמת זו, הוא שעל-פי רוב דחיית בקשה לסילוק על הסף לא תפגע בזכות מהותית של המבקש, שכן יוכל להוכיח את טענותיו במהלך בירור ההליך לגופו. חריג לכך הוא כאשר נפלה טעות מהותית בהחלטת הערכאה הדיונית, או עת שמתעורר חשש לניהול הליך סרק באופן שיוביל לבזבוז משאבים יוצא דופן (ראו: רע"א 8153/23 מדינת ישראל נ' שי, פסקה 10 (16.06.2024) והאסמכתאות המובאות שם; רע"א 3848/23 אם. אייץ. אר 1 ניהול והשקעות בע"מ נ' שרון פרנג'י ואח', פסקה 6 (25.06.2023); רע"א 1739/23 אלד פלאנט בע"מ נ' מנסור ואח', פסקה 12 (21.05.2023)). המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים סטייה מן הכלל האמור. 53. ייאמר מיד, כי גם בטענות המערערים בנוגע לאי מתן היתר לפיצול סעדים אין ממש. 54. תקנה 25(ב) לתקנות קובעת כי על תובע לכלול בכתב התביעה את כל הסעדים המבוקשים מכוח עילת תביעתו, אלא אם הדין מתיר אחרת; או אם בית המשפט התיר לו לפצל את סעדיו (ראו: רע"א 24363-12-25 פלג נ' כהן ואח', פסקה 12 (11.03.2026) (להלן: עניין פלג)). החובה לבקש פיצול סעדים נגזרת מהכלל בדבר השתק עילה אשר נדון לעיל – שכן היתר לפיצול סעדים נדרש מקום בו אלמלא הוא יינתן, התובע יהיה מנוע מלהגיש תביעה נוספת מכוח אותה עילה (ראו: עניין פלג, בפסקה 13; ע"א 2340-12-24 מידן נ' איגמה ניהול ומסחר בע"מ, פסקה 8 ‏(‏09.02.2025‏)‏; ע"א 7188/18 אמיר נ' חנאי, פסקה 52 ‏(‏28.12.2020‏)‏‏; זלצמן מעשה בית דין, בעמודים 88–90). 55. בשאלה מהי 'עילה' לצורך החלת הדוקטרינה של השתק, בנוגע להפרת חוזה, הפסיקה מבחינה בין הפרות שקדמו להגשת התביעה, ובין הפרות המאוחרות לה: כאשר מדובר בעילות שצמחו מהפרות החוזה שקדמו להגשת התביעה – נקבע כי הן מתמזגות לעילה אחת. קרי אם התובע לא כלל בתביעתו את כלל ההפרות שקדמו להגשתה – ולא קיבל היתר לפיצול סעדים – הוא יהיה מנוע מלתבוע את ההפרה האמורה בתביעה עתידית מכוח השתק עילה (ראו: עניין פלג, בפסקה 15). בשונה מכך, הפרות חוזה המאוחרות להגשת התביעה – קרי, שטרם אירעו במועד הגשתה – אינן חלק מהמסד העובדתי שבבסיס התביעה במועד בו הוגשה; וכאשר הסעד הנתבע הוא פיצויים בגין נזק מאוחר שהתגבש לאחר ההפרה, עשויה להיווצר עילת תביעה חדשה עם התגבשות הנזק (ראו שם; ע"א 8438/09 רובאב חברה לנסכים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ, פ"ד סה(2) 635, 656 (2012); ע"א 3599/94 יופיטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נ(5) 423, 430 (1997)). לכן, עילת התביעה בגינם היא נפרדת ועצמאית, ואין כל מניעה לתבוע מכוחם במסגרת תביעה נפרדת, אף בלא לבקש פיצול סעדים (ראו: עניין פלג, בפסקה 15 והאסמכתאות המובאות שם). זאת, מהטעם שאין מקום לכפות על תובע לכלול בתביעה נושאים שטרם התגבשו; שלא ברור אם יתגבשו בעתיד; וכאשר ממילא בית המשפט אינו מוסמך להעניק לתובע סעד אופרטיבי בגינם במסגרת פסק הדין – בהתאם לרציונל העומד בבסיס הכלל של השתק עילה, שנועד, כזכור, לקדם יעילות דיונית ולמנוע הטרדה חוזרת של הנתבע ושל מערכת המשפט באותו עניין מספר פעמים (ראו: עניין פלג, בפסקה 16). 56. בענייננו, אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדה שבית המשפט המחוזי לא דן והכריע בבקשת המשיבים למתן היתר לפיצול סעדים. ואולם, כמבואר לעיל ובהתאם לקביעת בית המשפט המחוזי, ניכר כי המשיבים כלל לא נדרשו להגיש בקשה לפיצול סעדים – אותה הם אכן הגישו, כלשונם, "למען הזהירות בלבד". הנזקים הכספיים שנטען כי נגרמו למשיבים עקב אי-עמידת המערערים בחיובם למסירת המסמכים החלו להתגבש אך לאחר הגשת התביעה הקודמת, עת שנולד חיובם של המשיבים בפיצוי המוסכם לרוכשת מגרש התמורה מידיהם כפי שנקבע בהסכם ביניהם. על כן, מדובר בהפרה מאוחרת ועילה שטרם נתגבשה במועד הגשת התביעה הקודמת; ומכאן שהמשיבים כלל לא נדרשו וכלל לא היה ביכולתם לתבוע נזקים נטענים אלו בגדרה, באופן המחייב הגשת בקשה כאמור. 57. מסקנה זו אף מתחזקת נוכח סיווג ההפרה הנטענת מצד המערערים כהפרה חוזית "נמשכת" או "מתחדשת", ככזו המקימה עילת תביעה חדשה. על דרך הכלל, סירוב לקיים חיוב חוזי במועד שנקבע אינו נחשב להפרה מתמשכת המקימה עילות תביעה חדשות, שכן פרשנות שכזו תרוקן מתוכן את דיני ההתיישנות ומעשה בית דין. הדבר שונה כאשר ההפרה נמשכת על פני מועדים שונים, כפעולה עוולתית המקימה עילת תביעה חדשה ועצמאית מדי יום ביומו, או כשמדובר בהפרת חיוב חוזי לשיעורין (ראו: רע"א 6840/15 עיריית חולון נ' בילו (21.12.2015); רע"א 2094/04 בנק לאומי למשכנתאות נ' מושלב, פס' 7 (20.10.2004); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 820–822 (מהדורה שלישית – דיגיטלית, 2024); זלצמן מעשה בית דין, בעמודים 74–75) – שכן עילת התביעה המאוחרת שונה מעילת התביעה הראשונה, ומשכך ברי כי לא נדרש היתר לפיצול סעדים במקרים אלו. 58. במקרה דנן, ניתן לראות בהפרה הנטענת בדמות אי-מסירת המסמכים מטעם המערערים כהפרה חוזית נמשכת, בהתחשב בנזק שלכאורה נגרם בגינה בחלוף הזמן – בדמות תשלום פיצוי מוסכם, באופן עיתי ומתחדש, לצד ג' שרכש את מגרש התמורה מידי המשיבים, בגין העיכוב בהשלמת העסקה. זאת, שכן כל עיכוב נוסף מטעם המערערים בהעברת המסמכים למשיבים, כדרישת פסק הדין בתביעה הקודמת וכן הסדר הגישור, הביא בתורו לחיובם של האחרונים בתשלום סכום נוסף כאמור. בדומה, כקביעת בית המשפט המחוזי, ניתן לראות בעיכובם של המערערים בהעברת המסמכים כעוולה נמשכת של 'גרם הפרת חוזה', שכן אפשר שגרמו בהתנהלותם להפרת ההסכם בין המשיבים ובין רוכשת מגרש התמורה מידיהם. 59. לעניין זה, ובהתייחס לטענות המערערים לפיהן טענה זו כלל לא נטענה על-ידי המשיבים, די אם אזכיר את הכלל המושרש בפסיקתנו לפיו בית המשפט רשאי לדון מיוזמתו במשמעות המשפטית הנגזרת מהמסכת העובדתית אשר נפרשה לפניו, ובמקרים חריגים אף להעלות טענה משפטית בהתאם לה, להבדיל מטענה עובדתית שלא נטענה על-ידי הצדדים (ראו, מיני רבים: רע"א 4422/24 עבד אל חלים נ' מ.ג.ל החברה הצפונית לשיווק בע"מ, פסקה 9 (15.10.2024); ע"א 8023/16 ארביב אור נ' פנטופט ג'נאח, פסקה 9 (20.08.2019)). 60. לא למותר לציין, כי אין באמור כדי לקבוע מסמרות או להביע עמדה בנוגע לתביעה לגופה, על כלל טענות הצדדים והסוגיות העולות ממנה. 61. לפיכך, הרי שממילא מתייתר הצורך להחזיר את הדיון בבקשת המערערים לסילוק תביעת המשיבים על הסף לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בה לגופה. 62. הנה כי כן, דין הערעור ובקשת רשות הערעור להידחות. משנתבקשה תשובה, ונוכח התנהלותם של המערערים בהליכים בין הצדדים מצאנו לקבוע כי הם יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 12,000 ש"ח. ניתן היום, ו' אייר תשפ"ו (23 אפריל 2026). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט