פרופ' מרואן דווירי נ. בית הדין הכנסייתי לערעורים

פסק-דין בתיק בג"ץ 6940/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6940/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' אלון העותר: פרופ' מרואן דווירי נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הכנסייתי לערעורים 2. בית הדין הכנסייתי האורתודוכסי בנצרת 3. נורית דיב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מ' דחלה בשם המשיבה 3: עו"ד ס' פרג' פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. העותר והמשיבה 3 (להלן: בני הזוג), נוצרים-אורתודוכסיים שניהם, נישאו זה לזו בנישואין דתיים בשנת 1977 ולהם שני ילדים, בגירים כיום. בשנת 1992 התגלע סכסוך בין בני הזוג והם נפרדו. בשנת 2000 הגיש העותר תביעת גירושין נגד המשיבה 3 אצל המשיב 2. ביום 29.9.06 הורה המשיב 2 על התרת נישואיהם של בני הזוג. העתירה מופנית נגד חלקים בפסק דינו של המשיב 2, בית הדין הכנסייתי האורתודוכסי בנצרת, לפיהם חויב העותר לשלם למשיבה 3 סכום של 30,000 דולר בעבור מזונות קבועים וחד פעמיים וכן נקבע כי לאור העדר הסכם ממון או הסכם גירושין בין בני הזוג, הדירה בה גרו יחדיו תישאר מקום מגוריה של המשיבה 3, בה באפשרותה לחיות כל חייה, ולאחר מותה היא תישאר ירושת ילדיה מהעותר. העותר ערער על פסק הדין למשיב 1, בית הדין הכנסייתי לערעורים של הפטריארכיה האורתודוכסית בירושלים. העתירה מופנית גם נגד חלקי פסק הדין של המשיב 1, אשר אישר את חיובו של העותר בתשלום סכום המזונות החד פעמי ואף קבע כי יש להעלות סכום זה לסך של 60,000 דולר, וכן דחה את הערעור על הקביעה בנוגע לדירת המגורים. העותר מבקש כי נורה על ביטולם של חלקים אלה של פסקי הדין. יצוין כי עתירה שהגישה המשיבה 3 לבית משפט זה ובה ביקשה לבטל חלקים אחרים של פסק הדין, נדחתה ביום 5.4.07 על הסף (בג"ץ 2735/07). 2. טענותיו העיקריות של העותר הינן כי הוא נאלץ לשלם למשיבה 3 את סכום המזונות בו חויב, מאחר שחפץ לשאת אישה אחרת, ולאחר 15 שנים בהן הוא מבקש לסיים את נישואיו עם המשיבה 3 לא נותר לו לטענתו מוצא אחר. הוא סבור כי התערבותו של בית משפט זה מוצדקת היות שהקביעה בדבר המזונות למשיבה 3 ניתנה תוך חריגה מסמכות ופגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. זאת, מאחר שלטענתו בפני המשיבים 1 – 2 כלל לא הונחה תביעת מזונות מטעם המשיבה 3 והיא לא טענה דבר בעניין זה. ממילא, לא ניתנה בידו ההזדמנות להתגונן בנושא זה. הוא מבהיר כי לאחר פרידתו מן המשיבה 3 היא הגישה נגדו תביעה למזונות ילדים וטוען כי גם לפני התביעה האמורה וגם לאחריה הוא שילם לילדיו מזונות בשיעור העולה באופן ניכר על זה בו חויב. אשר לקביעה שעניינה דירת המגורים טוען העותר כי הדירה מצויה בבניין שהיה בבעלות הוריו המנוחים וכיום, לאחר מות ההורים, היא בבעלות משותפת שלו ושל אחיו. גם בעניין זה טוען העותר כי בפני המשיבים 1 – 2 לא היתה כל תביעה או טענה מטעם המשיבה 3, שכן הוא זה שהגיש את תביעת הגירושין, ועל כן גם בנקודה זו חרגו לשיטתו המשיבים 1 – 2 מסמכותם ופגעו בכללי הצדק הטבעי. הוא מלין על כך שפסקי דינם של המשיבים 1 – 2 העניקו זכויות בדירת המגורים לשני ילדיהם של בני הזוג, על אף שאלה כלל לא היו צד להליך. בנוסף הוא טוען לפגיעה קשה ובלתי מידתית בזכות הקניין שלו ולכך שפסק הדין אינו עולה בהתאמה עם הוראות חוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 ועם הוראות חוק הירושה, תשכ"ה - 1965. 3. המשיבה 3 חוזרת טוענת בתגובתה, כפי שטענה בעתירה שהגישה ונדחתה, כי נישואיה הותרו בניגוד להוראות חוק המשפחה הביזנטי החל על בתי הדין הנוצריים אורתודוכסיים. לדבריה, דין העתירה להידחות על הסף מאחר שהעותר חסר תום לב בנסותו להביא לביטול פסק הדין לאחר ביצועו, ולאחר שהשיג את מבוקשו – גירושין ונישואין לאחרת – הוא מבקש להחזיר לידיו את הכסף ששילם. טעם נוסף שהועלה לדחיית העתירה על הסף הינו כי העתירה לוקה בשיהוי, שכן פסק דינו של המשיב 1 ניתן בחודש פברואר 2007 והכספים ששילם העותר על פי פסק הדין הופקדו כבר באמצע חודש מרץ 2007, אולם העתירה הוגשה רק בחודש אוגוסט 2007. המשיבה 3 סבורה כי יש לדחות את העתירה גם כיוון שפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 2735/07 מהווה מעשה בית דין ולחלופין משתיק את העותר מלהעלות את הטענות שבעתירתו. המשיבה 3 טוענת באריכות אף לגופו של עניין וגורסת כי בהתאם לדין הנוצרי אורתודוכסי החל על הצדדים, משנמצא כי העותר עזב את בית משפחתו ומנהל קשר עם אישה אחרת, היא כאשתו זכאית למזונות לכל ימי חייה וכן לפיצוי כספי, ועל כן המשיבים 1 – 3 עשו עמו חסד בפסקם כפי שפסקו. כן היא מוסיפה וטוענת טענות שעניינן בדין הדתי. 4. הלכה היא כי ככלל בית משפט זה לא יתערב בהחלטות הניתנות על ידי בתי הדין הדתיים והתערבותו שמורה למקרים חריגים, דוגמת שמדובר בחריגה מסמכות, בקשה לסעד מן הצדק שאינו בסמכות בית הדין, חריגה של בית הדין מהוראת חוק המכוונת כלפיו או כאשר אירעה פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי (בג"ץ 626/07 עבד נ' בית הדין השרעי הגבוה לערעורים (לא פורסם, 17.9.07); בג"ץ 3201/07 חאמד נ' בית הדין הכנסייתי של העדה היוונית אורתודוקסית בירושלים (לא פורסם, 23.4.07); בג"ץ 6355/07 אבומוך נ' בית הדין השרעי לערעורים (לא פורסם, 12.8.07); בג"ץ 11230/05 מואסי נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים (לא פורסם, 7.3.07) וההפניות שם). בהתאם לכלל זה נשמטת הקרקע תחת טענות העותר לכך שפסקי דינם של המשיבים 1 – 2 אינם מתיישבים עם הוראותיהם של חוקים שונים. טעות ביישום הדין, ככל שהיא קיימת, אינה מצדיקה את התערבות בית משפט זה. אשר ליתר הטענות. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה לה מצאנו כי יש לדחותה על הסף מאחר שבנסיבות העניין דבק שיהוי בהגשתה. העותר פעל לפי פסקי דינם של המשיבים 1 – 2 על מנת לקבל לידיו את התרת הנישואין המיוחלת ולהינשא לבת זוגו הנוכחית. עתירה זו הוגשה מספר חודשים לאחר שנדחה ערעורו על ידי המשיב 1 והוא שילם למשיבה 3 את הסכום בו חויב בפסק הדין. בנסיבות המקרה, שיהוי זה כמוהו כויתור על העלאת כל טענה נגד פסקי הדין אותם מילא העותר כפי שנדרש וכפי שחויב. למעלה מן הנדרש נוסיף כי אכן קיים טעם לפגם בהתנהלות זו של העותר. גם אם ברי כי העותר ביקש לסיים את נישואיו למשיבה 3 במהירות האפשרית, לאחר שבני הזוג היו פרודים מזה שנים, ולהינשא לבחירת לבו, הרי שפעולתו לפי קביעות פסק הדין בכדי להביא להתרת הנישואין ולאפשר הנישואין החדשים, ולאחר מכן נקיטת צעדים שמטרתם לבטל את אותן קביעות בפסק הדין שאינן נוחות לעותר, אינה מתיישבת עם התנהלות הוגנת. העתירה נדחית אפוא. ניתנה היום, כ"ג בחשון תשס"ח (4.11.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07069400_B02.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il