עיסא חאמד נ. בית הדין הכנסייתי של העדה היוונית אורתודוקסית

החלטה בתיק בג"ץ 3201/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3201/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: עיסא חאמד נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הכנסייתי של העדה היוונית אורתודוקסית בירושלים 2. בית הדין הכנסייתי לערעורים של העדה היוונית אורתודוקסית בירושלים 3. סוהיל עיסא חלבי 4. עדלי סוהיל חלבי עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת א' חיות: 1. עניינה של העתירה במאבקו של העותר נגד מינויים של המשיבים 3 ו-4 כמנהלי עיזבונה של אסיה חלבי ז"ל (להלן: המנוחה). ראשיתה של הפרשה בהחלטתו של בית הדין הכנסייתי של הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית בירושלים (להלן: המשיב 1) מיום 7.2.2000 לפיה קיבל את בקשת המשיב 3 שהוגשה באמצעות בנו ומיופה כוחו, המשיב 4, למנות את המשיבים 3 ו-4 ביחד ולחוד כמנהלי עזבונה של המנוחה. ביום 28.2.2000 הגיש העותר התנגדות לאותה החלטה. משחלפו שש שנים בלא שהתקבלה החלטה בהתנגדות האמורה, פנה העותר ביום 4.2.2006 אל נשיאו של המשיב 1 בבקשה למתן "הסברים בקשר להחלטה הנ"ל [מיום 7.2.2000] וכן בקשר להחלטה הנוגעת להתנגדות". בו ביום קיבל העותר את תגובת הנשיא אשר אישר שבקשתו טרם הוכרעה. ביום 6.2.2006 שב העותר ופנה למשיב 1 בבקשה לבטל את החלטתו מיום 7.2.2000 ולחלופין לדון בהתנגדותו ולעכב את מינויים של המשיבים 3 ו-4 למנהלי העיזבון. ביום 6.5.2006 הוחלט על הקפאת מינוי מנהלי העיזבון עד למתן החלטה סופית בהתנגדות וכן נקבע כי התנגדותו של העותר תידון בישיבה שזומנה ליום 30.5.2006. לאחר אותה ישיבה דחה המשיב 1 ביום 9.6.2006 את התנגדותו של העותר ואישר את ההחלטה מיום 7.2.2000 ובהתאם ביטל את עיכוב הביצוע עליו הורה ביום 6.5.2006. כמו כן הורה המשיב 1 על הוצאת הודעה בדבר צו ירושה בהתאם לבקשת המשיב 3 וחייב את העותר בהוצאות בסך 1500 ש"ח. בהחלטתו ציין המשיב 1 כי לא מצא במסמכים אותם הגיש העותר או בטענות על פה שהשמיע בישיבה מיום 30.5.2006 טעמים שיש בהם כדי לבסס את התנגדותו בקובעו: "המתנגד [העותר] אינו יורש של המנוחה הנ"ל ואינו מייצג כל אחד מיורשיה בכל אופן כלשהוא, ולא הציג לבית הדין לבית הדין כל יפוי כח ע"י כל יורש חוקי לטעון ולהתנגד בשמו, ולא טען [ל]כל יחס קרבה למנוחה". בית הדין הוסיף ודחה את טענת העותר כי קיים קשר בין צוואתה של המנוחה לצוואתה של אחות המנוחה (להלן: סופי) אשר בהליך אחר המתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום בירושלים (א 24331/97), נקבע כי העותר הינו יורשה הבלעדי. המשיב 1 ציין בהקשר זה כי שאלת זכויותיו של העותר בעיזבון המנוחה סופי, ככל שעומדות לו כאלה, מצויה בגדר סמכותם של בתי הדין האזרחיים ואינה בתחום סמכותו שלו. 2. העותר לא השלים עם פסק דינו של המשיב 1 מיום 9.6.2006 וערער עליו לבית הדין הכנסייתי לערעורים של העדה היוונית האורתודוכסית בירושלים (להלן: המשיב 2). בערעורו טען העותר כי פסק הדין נוגד את החוק הביזנטי, החוק הירדני וחוק השריעה האיסלאמית וכן את חוק הירושה הישראלי. לטענתו פסק הדין אינו מבוסס על הדין, כולל "טעויות וחריגה מסמכות" וניתן ללא שהיורשים כולם הביעו את דעתם בנדון. עוד טען העותר כי המשיב 1 לא בירר האם המשיב 3 עודו בחיים ובמידה והוא אכן חי, את מסוגלותו לנהל את עיזבון המנוחה. אשר על כן ביקש העותר מהמשיב 2 לבטל את פסק הדין מיום 9.6.2006 ולחייב את המשיבים בהוצאות. ביום 14.6.2006 עיכב המשיב 2 את ביצוע פסק דינו של המשיב 1 עד להכרעה בערעור וביום 27.11.2006 דחה המשיב 2 את ערעורו של העותר בציינו כי דחייה זו באה לאחר ששמע את טיעוני הצדדים בשתי ישיבות שקיים ולאחר שעיין בסיכומים בכתב שעל הגשתם הורה אשר נתלבנו בישיבה מיוחדת נוספת שאותה ערך. בהחלטתו אישר המשיב 2 את החלטת המשיב 1 מיום 7.2.2000 וביטל את עיכוב ביצועה של ההחלטה. בנוסף הוציא המשיב 2 הודעה בדבר צו ירושה וחייב אף הוא את העותר בהוצאות בסך 1500 ש"ח. משנדחה הערעור, פנה העותר אל המשיב 2 בבקשה שיבהיר לו מהי הערכאה המוסמכת לדון בערעור אותו הוא מבקש להגיש על החלטתו ומזכיר המשיב 2 הפנה אותו בעניין זה אל האיחוד המקודש בראשות הפטריירך. במאמר מוסגר יצוין כי בינתיים ניתן ביום 1.2.2007 פסק דין בהליך אזרחי מקביל המתנהל, ככל הנראה, בין אותם הצדדים ובו קבע בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' פרקש), בין היתר, כי "לכאורה, על פי פקודת הבטריקיה האורתודוכסית משנת 1941 אין ערכאה נוספת..."(בר"ע 2202/06). מכל מקום, ביום 21.3.2007 שב העותר ופנה למשיב 1 בתביעה לבטל את החלטתו מיום 7.2.2000, מן הטעם שהמשיב 3 נפטר בספטמבר 2005 ועל כן מתבטל ייפוי הכוח אותו נתן לבנו, המשיב 4. יומיים לאחר הגשת הבקשה ביקש העותר לעכב את ביצוע ההחלטה מיום 7.2.2000 עד למתן הכרעה בתביעתו החדשה. ביום 28.3.2007 דחה המשיב 1 את התביעה בציינו כי מתקיים בה מעשה בית דין מאחר והוא עצמו הכריע כבר בסוגיה ואף הערעור על החלטתו נדחה. המשיב 1 הוסיף וציין כי טענתו של העותר לעניין פטירתו של המשיב 3 אינה גורעת במאום מסמכויותיו של המשיב 4 מאחר והשניים מונו ביחד ולחוד. עוד שב המשיב 1 וציין כי לעותר אין כל מעמד חוקי בעזבונה של המנוחה, כי אין בבקשתו כל נימוק או עילה לביסוסה, וכי טענותיו לגבי זכויותיו בבית המנוחה מצויות בסמכותם של בתי המשפט האזרחיים. 3. בעתירתו המופנית בעיקרה נגד פסיקתם של המשיבים 1 ו-2, משלב העותר השגות גם על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 5.7.2005 בו הורה בית המשפט (כב' השופט י' שמעוני) על סילוק ידו של העותר מבית הרשום על שם המנוחה ועל מסירתו לידי המשיבים 3 ו-4. לטענת העותר, פסק הדין הורה על מסירת החזקה בבית לידי המשיבים 3 ו-4 מתוקף תפקידם כמנהלי עיזבון, אף שבתקופה הרלוונטית הייתה השאלה בדבר היותם מנהלי עיזבון תלויה ועומדת בפני המשיב 1. לטענת העותר, כתוצאה מפסק דין זה קיים נגדו צו פינוי מן הבית הנדון, המשמש למגוריו ולמגורי משפחתו. 4. נוכח כל השתלשלות העניינים המתוארת לעיל, מבקש העותר כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטלנה החלטות המשיב 1 מיום 7.2.2000 ומיום 9.6.2000 (החלטה אחרונה זו סווגה, בטעות, על ידי העותר כהחלטתו של המשיב 2). בנוסף מבקש העותר צו ביניים לפיו יעוכב מינויים של המשיבים 3 ו-4 כמנהלי עיזבון המנוחה וכן כי יעוכב כל דיון אצל המשיבים 1 ו-2 בעניין העיזבון וכל הליך משפטי המתנהל בינו לבין המשיבים 3 ו-4, לרבות הליכי הוצאה לפועל. דיון 5. דין העתירה להדחות על הסף. בית המשפט הגבוה לצדק איננו מהווה ערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות הניתנות בערכאות השיפוטיות השונות, לרבות בתי הדין הדתיים והתערבותו בהחלטות ובפסקי דין של ערכאות אלה שמורה למקרים חריגים בלבד בהם יש בידי העותר להצביע על חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או שעה שנדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של משפט או בית דין אחר (ראו: בג"ץ 1521/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים ואח', תק על 2006(2) 656 (2006); בג"ץ 1842/92 בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מו(3) 423, 439-438). מן החומר שהוצג בפנינו עולה כי היה לעותר יומו בפני בתי הדין הכנסייתיים כמו גם בבית המשפט האזרחי ולא מצאנו כי יש בטענות שהעלה בעתירה עילה כלשהי המצדיקה את התערבותנו בהחלטות המשיבים 1 ו-2 או בהחלטות של הערכאות האחרות הנזכרות בעתירה. למעלה מן הדרוש יצוין כי מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 1.2.2007 הנזכר לעיל, עולה כי ההליכים בין הצדדים עודם תלויים ועומדים בפני בית משפט השלום וכי נקבע בהם דיון בחודש מאי השנה. אשר על כן, העתירה נדחית. ניתן היום, ‏ה' אייר, תשס"ז (23.04.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07032010_V02.doc אא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il