פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 67192-07-25

אבו כברית נ' צבא הגנה לישראל ואח'

עתירה למתן צו הביאס קורפוס להורות למשיבים למסור מידע על מקום החזקתו של העותר ולשחררו ממעצר.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 11/08/2025 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 67192-07-25 — פורמט חדש: מספר סידורי-חודש-שנה.
נושא/קטגוריה הביאס קורפוס — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
★ השלכה רחבה סימון לפסיקה שעשויה להוות תקדים או להשפיע על תיקים רבים אחרים.
שם התיק (הצדדים) אבו כברית נגד צבא הגנה לישראל ואח'. הקיצור "נ׳" שבשם התיק = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור עתירה למתן צו הביאס קורפוס להורות למשיבים למסור מידע על מקום החזקתו של העותר ולשחררו ממעצר.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 67192-07-25

אבו כברית נ' צבא הגנה לישראל ואח'

עתירה למתן צו הביאס קורפוס להורות למשיבים למסור מידע על מקום החזקתו של העותר ולשחררו ממעצר.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר, תושב רצועת עזה שנעצר על ידי כוחות הביטחון, עתר לבג"ץ בדרישה לקבל מידע על מקום החזקתו ולשחררו ממעצר. המדינה טענה כי המעצר נעשה כדין לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, וכי אין חובה למסור מידע על מקום הכליאה לבני משפחה של עצורים אלו. בית המשפט דחה את העתירה על הסף, בקובעו כי משקיימת אסמכתא חוקית למעצר, הסעד לשחרור התייתר. בנוגע לשאלת חובת מסירת המידע, קבע בית המשפט כי סוגיה זו נדונה בהליכים משפטיים אחרים התלויים ועומדים בבית המשפט העליון, ואין צורך באיחוד התיקים או בהמתנה להכרעה נפרדת בעתירה זו.

השלכות רוחב

ההכרעה בשאלת חובת מסירת המידע על מקום החזקת עצורים מרצועת עזה נותרה לדיון בהליכים עקרוניים אחרים בבית המשפט העליון.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים יעל וילנר, עופר גרוסקופף, גילה כנפי-שטייניץ
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מחמוד אבו כברית

נתבעים

  • צבא הגנה לישראל
  • קצין משטרה צבאית ראשי
  • נציב שירות בתי הסוהר
  • המטה לביטחון לאומי
  • היועצת המשפטית לממשלה
  • הפרקליטה הצבאית הראשית

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותר מוחזק כדין מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002.
  • הסעד לשחרור התייתר משקיימת אסמכתא חוקית למעצר.
  • לא מוטלת חובה למסור מידע על מקום כליאה לבני משפחה של עצורים מרצועת עזה.
  • הסוגיה העקרונית נדונה בהליכים אחרים (בג"ץ 1537/24 והליכים מקבילים).
טיעוני ההגנה
  • חובה למסור מידע על זהות המחזיק ומקום ההחזקה מכוח הדין הישראלי והמשפט הבינלאומי.
  • יש להורות על שחרור העותר אם אינו מוחזק כדין.
מחלוקות עובדתיות
  • האם קיימת חובה למסור מידע על מקום החזקת עצור תושב עזה לבני משפחתו.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • אסמכתא חוקית למעצר לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002.

הדגשים פרוצדורליים

  • העתירה נדחתה על הסף בשל התייתרות הסעד הפרטני וקיומם של הליכים מקבילים בנושא העקרוני.

תגיות נושא

  • הביאס קורפוס
  • לוחמים בלתי חוקיים
  • עצורים מרצועת עזה
  • מניעת מפגש עם עורך דין

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 67192-07-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותר: מחמוד אבו כברית נגד המשיבים: 1. צבא הגנה לישראל 2. קצין משטרה צבאית ראשי 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. המטה לביטחון לאומי 5. היועצת המשפטית לממשלה 6. הפרקליטה הצבאית הראשית עתירה למתן צו הביאס קורפוס בשם העותר: עו"ד סמי עליאן בשם המשיבים: עו"ד אופיר גבעתי; עו"ד יעל קולודני ערבה פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו מסוג "הביאס קורפוס", בגדרה התבקשנו להורות למשיבים להודיע למשפחת העותר בידי מי הוא מוחזק; היכן הוא מוחזק ומכוח איזה דין; וככל שהוא לא מוחזק כדין – להורות על שחרורו לאלתר. כן התבקשנו "להכריע אחת ולתמיד" בדבר זהות הגורם האחראי על מסירת מידע אודות החזקת העותר ואחרים במצבו. לפי האמור בעתירה, ביום 2.7.2025 נעצר העותר בעת שעבד בקרקע חקלאית במחנה אלמג'אזי ברצועת עזה. ביום 9.7.2025 פנו קרובי משפחתו של העותר באמצעות הדואר האלקטרוני ל-"משל"ט תיאום", בבקשה לקבלת מידע באשר לעותר, ולתיאום פגישה בינו ובין עורך דינו (בהתאם לנוהל שתואר בבג"ץ 2254/24 אבו מוסא נ' צבא הגנה לישראל (2.5.2024)). ביום 13.7.2025 נמסר להם כי הוחלט על מניעת מפגש העותר עם עורך דין עד ליום 17.8.2025. בעתירה נטען כי מכוח הדין הישראלי והמשפט הבינלאומי כאחד, מוטלת על המשיבים חובה למסור מידע באשר לזהות המחזיק בעצור. ביום 31.7.2025 הוגשה תגובה מקדמית מטעם המשיבים לעתירה, ובה נטען כי דין העתירה דחייה על הסף. המשיבים מסרו כי העותר מוחזק מכוח אסמכתא חוקית לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002 (להלן: החוק), וכי הממונה על החזקתו החליט על מניעת מפגש בין העותר ובין עורך דין עד ליום 17.8.2025, בהתאם לסעיף 6(א1) לחוק. המשיבים ציינו כי החוק מונה מספר מקומות כליאה אפשריים למי שמוחזקים מכוחו, וכי הוא אינו קובע הוראות בנוגע למסירת הודעה על מקום הכליאה (ראו: סעיף 2 לחוק). אשר לטענה הנוגעת למסירת מידע באשר למקום ההחזקה – המשיבים טענו כי בית משפט זה קבע כי לא מוטלת על המשיבים חובה למסור מידע במענה לפנייה ישירה מטעם בני משפחה של עצור מרצועת עזה, שנעצר אגב עימות מזוין. כן נטען, כי לא מוצו הליכים כנדרש באשר לטענות המבוססות על המשפט הבינלאומי. המשיבים הוסיפו כי עתירה למתן צו "הביאס קורפוס" נועדה לברר את המקור החוקי להחזקתו של אדם, ומשעה שנמסר כי קיימת אסמכתא חוקית למעצרו של העותר – הסעד המבוקש בעניין התייתר. לבסוף, באשר לסעדים הכלליים שהתבקשו בעתירה, הובהר כי עמדת המשיבים בסוגיות אלו תוגש במסגרת הליך עקרוני המתנהל בגדרי בג"ץ 1537/24. לאחר עיון בעתירה ובתגובה המקדמית אליה, מצאנו כי דינה להידחות על הסף. במסגרת העתירה התבקשנו להורות על מסירת מידע באשר לאופן החזקתו של העותר, ולהורות על שחרורו ככל שההחזקה אינה בהתאם לדין. משעה שנמצא כי קיימת אסמכתא חוקית למעצר העותר – הסעד שעניינו שחרור העותר התייתר (ראו והשוו: בג"ץ 5394/24 עסילה נ' צבא הגנה לישראל (8.8.2024); בג"ץ 42159-10-24 סלאמה נ' צבא הגנה לישראל (10.11.2024); בג"ץ 42133-10-24 שחיבר נ' צבא הגנה לישראל (18.11.2024)). נותרו, איפוא, הסעד הפרטני שעניינו מסירת מידע בדבר מקום החזקת העותר, והסעד העקרוני הנוגע לקביעת הגורם האחראי על מסירת מידע מסוג זה. המשיבים טוענים כי לא קיימת, בנסיבות העניין, כל חובה למסור מידע בדבר מקום החזקת העותר. זו הייתה עמדתם גם בשורה של הליכים אחרים הנוגעים לעצורים תושבי רצועת עזה שנעצרו מכוח החוק. בתמצית, בבג"ץ 38429-08-24 (ובהליכים הנוספים שאוחדו עם הליך זה – בג"ץ 38489-08-24 ובג"ץ 38533-08-24. להלן, יחדיו: ההליכים המקבילים) התבקשו המשיבים להגיש תגובה משלימה בשאלה האם קיימת חובה, על פי המשפט הבינלאומי המנהגי, למסור מידע על מקום הימצאו של אדם הכלוא מכוח החוק, וזאת על מנת לאפשר דיון והכרעה לגופה בסוגיה מתוחמת זו. בהחלטה האחרונה בהליכים המקבילים, מיום 6.8.2025, נקבע כי על המשיבים להגיש את תגובתם עד ליום א', 7.9.2025. הסעד המבוקש במישור העקרוני, אם כן, נדון במסגרת ההליכים המקבילים. בנסיבות העניין, בשים לב לכך שממילא ההחלטה בדבר מניעת מפגש העותר עם עורך דינו תפוג ביום 17.8.2025 ונוכח זהות הטענות בין העתירה דנא ובין ההליכים המקבילים – סברנו כי אין תוחלת באיחוד ההליך דנן עם ההליכים המקבילים (או בהותרת ההליך דנן תלוי ועומד עד להכרעה בהליכים המקבילים). ברי, כי ההכרעה בהליכים המקבילים תהיה רלוונטית גם למקרה זה (ככל שתוארך ההחלטה הפרטנית) וגם לעצורים נוספים שבאי-כוחם יפנו אל המשיבים בנדון, וחזקה כי המשיבים יפעלו בהתאם. נוכח האמור לעיל – העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ז אב תשפ"ה (11 אוגוסט 2025). יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת