פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 6542/11
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6542/11
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט צ' זילברטל
המערערים:
1. באסל מוקטראן
2. איסלאם מוקטראן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 28.7.2011 בת"פ 32839-02-11 שניתן על-ידי כב' סגן הנשיא ת' כתילי
תאריך הישיבה:
י' באדר התשע"ג
(20.02.13)
בשם המערערים:
עו"ד ויסאם לידאוי
בשם המשיב:
עו"ד אופיר טישלר
פסק-דין
השופטת א' חיות:
זהו ערעור על חומרת העונשים שגזר בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא ת' כתילי) על המערערים, בעקבות הרשעתם על-פי הודאתם במספר רב של עבירות וביניהן קשירת קשר לפשע, סחר בנשק, שידול לעבירות בנשק, נשיאת והחזקת נשק, החזקת נכס החשוד כגנוב ושיבוש מהלכי משפט. על המערער 1 (להלן: באסל) נגזרו שבע שנות מאסר בפועל, שלושים ושישה חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 35,000 ש"ח ופסילת רישיון נהיגה למשך חמש שנים מיום שחרורו מהכלא. על אחיו, המערער 2 (להלן: איסלאם), נגזרו חמש שנות מאסר בפועל, עשרים וארבעה חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 25,000 ש"ח ופסילת רישיון נהיגה למשך ארבע שנים מיום שחרורו מהכלא.
1. כתב האישום, שבעובדותיו הודו המערערים, מפרט מסכת עובדתית רחבה הנפרשת על פני תשעה עשר אישומים שונים בהם מתואר פועלם של המערערים כסוחרי נשק במהלך שלושת החודשים אוקטובר-דצמבר 2010. במועדים אלה, סחרו המערערים בעשרות רבות של כלי נשק, חלקי כלי נשק, מחסניות ותחמושת בעזרת "חיילים" שפעלו על-פי הוראותיהם וסיפקו את הסחורה המבוקשת שהייתה מוחבאת בבתיהם ובמקומות מסתור שונים לרוכשים שונים ובהם תושבי ישראל וכן תושבי יהודה ושומרון. כמו כן, סיפק באסל במספר רב של מקרים "שירות" של תיקון כלי נשק ל"לקוחותיו" ובמקביל, רכשו המערערים, בעצמם או על-ידי שליחים, כלי נשק מסוחרים אחרים. בתמצית וכפי העולה מן האמור בפתח כתב האישום שבעובדותיו הודו המערערים, מדובר בארגון שעסק במסחר בכלי נשק ובאסל הוא זה שהנהיג וניהל אותו וכיוון את פעולותיו ואילו איסלאם, אחיו הצעיר, שימש כיד ימינו וביצע את הוראותיו.
2. לאחר הגשת כתב האישום נגדם, הגיעו המערערים להסדר טיעון עם המשיבה לפיו יודו בכל עובדות כתב האישום ואיסלאם יודה גם בעובדותיו של כתב אישום נוסף שהוגש נגדו בבית משפט השלום בעבירות דומות, המשיבה תסכים לדרוש כי יוטל על באסל עונש של שמונה וחצי שנות מאסר ועל איסלאם עונש של שש וחצי שנות מאסר ואילו המערערים יוכלו לטעון לעונש לפי שיקול דעתם.
3. בעקבות הודאת המערערים, הרשיע אותם בית המשפט המחוזי בכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום, ובעבירות שיוחסו לאיסלאם בכתב האישום הנוסף שבעובדותיו הודה. בגזר דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי מעשיהם של המערערים הם יוצאי דופן בחומרתם עקב המספר הרב של העבירות שביצעו והאופן המאורגן והמתוכנן שבו הוציאו אותן אל הפועל. נקבע כי המערערים הנהיגו ארגון פשע בתחכום רב, הפעילו אנשים אחרים שהיו תחת מרותם ונטלו חלק במסחר רחב היקף בכלי נשק שונים ורבים. על-פי בית המשפט המחוזי עבירות בנשק דוגמת אלה שביצעו המערערים הפכו ל"מכת מדינה" המסכנת את שלום הציבור וביטחונו, ולכן יש להילחם בתופעה זו בין היתר בדרך של החמרה בענישה. עוד נקבע בגזר הדין כי המערערים נטלו חלק דומיננטי בקבוצת הסוחרים וישנה הצדקה להבחין בינם ובין יתר השותפים בפרשה. ביחס להבחנה בין שני המערערים, ציין בית המשפט המחוזי כי באסל היה האיש הדומיננטי ביותר בארגון ועמד בראשו, ואיסלאם היה נתון למרותו ופעל על-פי הנחיותיו ובשליחותו. בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי כי יש לראות בחומרה יתירה את העסקאות שערך באסל עם תושב הרשות הפלסטינאית, שכן ייתכן שכלי הנשק שסופקו בעסקאות אלה התגלגלו לבסוף לידיים עוינות המסכנות את בטחון המדינה ותושביה. בשל כל זאת, גזר בית המשפט המחוזי על המערערים את העונשים המפורטים לעיל.
4. המערערים טוענים כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לעובדה שהודו באשמתם וחסכו מזמנו של בית המשפט, על אף שהתעוררו בתיק קשיים ראייתים ממשיים והרשעתם לא הייתה ודאית. עוד הם טוענים כי לא ניתן משקל מספיק לעברם הפלילי הנקי וכי העונש שנגזר עליהם סוטה באופן משמעותי ממדיניות הענישה לעבירות נשק בכלל, ומן העונשים שנגזרו על מעורבים אחרים בפרשה זו בפרט. לטענת המערערים, נאשמים שהואשמו בכתבי אישום אחרים הם הנאשמים המרכזיים בפרשה אך העונשים שנגזרו עליהם היו קלים יותר. לפיכך סבורים המערערים כי יש לקצר באופן משמעותי את עונש המאסר בפועל שהוטל עליהם ובנוסף הם טוענים כי הקנס שהוטל עליהם הוביל את משפחותיהם למצוקה כלכלית ולטיפול של גורמי הרווחה, והם עותרים להפחתתו או לחלופין לדחיית ביצועו עד לאחר שחרורם וכן לפריסת התשלומים. עוד נטען כי לא היה מקום לגזור על באסל עונש של פסילת רישיון נהיגה שכן לא הוכח כי הוא הסתייע ברכב לשם ביצוע העבירות שבהן הורשע.
5. המשיבה טוענת מצידה כי אין כל מקום להשוואה בין מידת הדומיננטיות של המערערים שלפנינו בתכנון ובביצוע עסקאות הנשק הרבות שבגינן הורשעו ובין מעשיהם של יתר המעורבים בפרשה. לטענת המשיבה, המערערים סחרו בנשק באופן יומיומי, ולעיתים מספר פעמים ביום, ואילו המעורבים האחרים הורשעו בעבירות נקודתיות וזאת הסיבה שנגזר עליהם עונש קל יותר. עוד טוענת המשיבה כי דינם של המערערים ודינם של חלק מהמעורבים האחרים בפרשה נגזר על-ידי אותו שופט בבית המשפט המחוזי, אשר היה מודע להבדלים שבין המערערים לאחרים מבחינת חומרת המעשים. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי הענישה שהוטלה על המערערים היא מתונה ביותר ואף מקלה לנוכח העבירות הרבות שבביצוען הורשעו, ולנוכח החומרה הרבה שבה יש לראות את הפעילות המסוכנת של סחר בנשק.
6. דין הערעור להידחות.
בית משפט זה כבר עמד פעמים הרבה על החומרה שבה יש לראות את תופעת הסחר הבלתי-חוקי בנשק ועל החשיבות הציבורית שבמניעתה. לא ניתן להשלים עם קיומו של "שוק" מחתרתי בלתי-חוקי למכירת כלי נשק, וגדיעתו היא תנאי הכרחי למיגור מעשי אלימות חמורים המתרחשים במקומותינו בתדירות מדאיגה והמתאפשרים, בין היתר, בשל הימצאותם של כלי נשק בידי עבריינים ופורעי חוק. בע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל, פס' 7 (4.12.2011) פסקנו כי "נוכח מימדיה המדאיגים של תופעת הסחר הבלתי חוקי בנשק, הסכנות הנשקפות ממנה והקלות היחסית שבה ניתן לבצען, אכן הגיעה השעה - בכפוף לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה - להחמיר בעונשי המאסר הנגזרים על נאשמים בעבירות אלו לעומת העונשים הנגזרים כיום" (וראו גם: ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פסקה 4 (19.4.2004); ע"פ 8012/04 מתאני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (16.11.2005); ע"פ 4460/11 מדינת ישראל נ' פאיד, פסקה 9 (28.11.2011)). קביעה עקרונית זו הקוראת להחמרה בענישת עברייני הנשק והמציבה רף ענישה ממשי ומשמעותי אותו יש לגזור על מי המבצעים עבירות אלה, אכן יושמה בפסקי דין נוספים שניתנו לאחר פסק הדין בענין נפאע (ראו למשל: ע"פ 3663/11 מדינת ישראל נ' סח (5.12.2011); ע"פ 318/11 מדינת ישראל נ' אבו ערב (5.12.2011); ע"פ 5234/11 מדינת ישראל נ' מנסור (5.12.2011); ע"פ 4450/11 עספור נ' מדינת ישראל (8.2.2012); ע"פ 7268/11 גרבאן נ' מדינת ישראל (8.8.2012)), ומן הראוי להתמיד בכך.
7. בהינתן המדיניות המחמירה הנוהגת בענישה על עבירות נשק אין מקום לטענת המערערים כי העונשים שנגזרו עליהם חמורים מדי. אדרבא, נוכח פעילותם האינטנסיבית של המערערים, אשר סחרו בכמויות עצומות של כלי נשק והנהיגו רשת מסועפת ומתוחכמת של "חיילים" שסרו למרותם, לא זו בלבד שהעונשים שנגזרו עליהם אינם חמורים מדי אלא שהם מתונים ביותר. ויודגש – אין כל מקום להשוואה בין היקף הפעילות העבריינית של המערערים לזו של מעורבים אחרים בפרשה, אשר עליהם נגזרו עונשים קלים יותר. המעורבים האחרים שאליהם ביקשו המערערים להשוות את עצמם הורשעו בכך שקיימו קשרי מסחר בנשק עם המערערים. אך המערערים הם אלה שריכזו את הפעילות כולה. הם היו הצומת שאליה התנקזו כל קשרי המסחר בפרשה מורכבת זו והם אלה שניהלו אותה ביד רמה. אין תמה, איפוא, כי באסל הורשע בלא פחות מתשעה-עשר אישומים ואיסלאם - בשמונה אישומים, אשר כל אחד ואחד מהם מפרט פעולות קניה ומכירה של כלי נשק רבים. זאת ועוד, שניים מתוך שלושת גזרי הדין שעליהם ביקשו המערערים להסתמך לעניין אחידות הענישה, ניתנו בעקבות הסדרי טיעון אשר בהם הושגה הסכמה גם לגבי רכיב העונש, ואף מטעם זה אין מקום להשוות בין מקרים אלה לענייננו. אשר לקנסות שהוטלו על המערערים. בעבירות המבוצעות בעבור בצע כסף יש לרכיב הקנס תפקיד חשוב הן בהיבט ההרתעתי והן בהיבט הגמול, ובהינתן סכומי העסקאות המפורטים בכתב-האישום נראה כי מדובר בקנסות שאינם גבוהים כלל וכלל ואין על כן כל הצדקה להתערב בהם. לבסוף, יש לדחות גם את הטענה כי לא היה מקום להורות על פסילת רשיונו של באסל. עיון בכתב האישום המתוקן, שהמערערים הודו בעובדות המפורטות בו, מעלה כי בשורה של מקרים עשה באסל שימוש בכלי רכב לצורך ביצוע העבירות שבהן הורשע (ראו אישום רביעי, פסקאות ו' ו-י"ב; אישום חמישי, פסקה ה'; אישום חמישה עשר, פסקה י"ד) ומשכך אין לקבל את טענותיו בהקשר זה.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, ט"ו באדר התשע"ג (25.2.2013).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11065420_V05.doc זג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il