מדינת ישראל נ. אחמד פאיד

פסק-דין בתיק ע"פ 4460/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4460/11 לפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט נ' הנדל המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: אחמד פאיד ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת ב-ת"פ 41997-06-10 מיום 4.5.2011 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ת' כתילי תאריך הישיבה: ב' בכסלו התשע"ב (28.11.2011) בשם המערערת: עו"ד אפרת גולדשטיין בשם המשיב: עו"ד ראפי מסאלחה בשם שירות מבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת מ' נאור: ערעור של המדינה על קולת העונש שהטיל בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ת' כתילי) על המשיב – עונש של 36 חודשי מאסר, מתוכם 16 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי המעצר, שלוש שנות מאסר על תנאי וקנס בסך 7,500 ש"ח או 75 ימי מאסר תמורתו. רקע עובדתי ודיוני 1. כתב האישום המתוקן, אשר בעובדותיו הודה המשיב במסגרת הסדר טיעון, ייחס למשיב מספר עבירות של נשיאת נשק ותחמושת שלא כדין לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), מספר עבירות של החזקת נשק ותחמושת שלא כדין לפי סעיף 144(ב) רישא + סיפא לחוק העונשין ועבירת יריות באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק העונשין. 2. לפי המתואר בכתב האישום, המשיב התגורר ביחידת דיור עצמאית בבית מגודר הכולל חצר, רחבת חניה לכלי רחב ומחסן תחתי מתחת לחניה. שש שנים לפני האירוע רכש המשיב אקדח מסוג F.N ושלוש מחסניות התואמות לאקדח ובהן כדורים תואמים. תמורת הרכישה שילם המשיב סכום של 16,800 ש"ח. המשיב נשא עימו והטמין בחדרו את האקדח והתחמושת. עוד פורט כי במועד שאינו ידוע הצטייד המשיב בכלי נשק נוספים, ובהם: רובה אוטומטי מאולתר מסוג "קרל גוסטב" ומחסנית תקינה תואמת, אקדח דמוי עט, 9 קופסאות של כדורים מסוג 9 מ"מ ו-2 קופסאות כדורים מסוג 5.56 מ"מ, מטען חבלה מאולתר ומחסנית ריקה. המשיב הטמין את כלי הנשק במקומות שונים בחדרו: במזוודה ליד מיטתו, מתחת למושב הכורסא בחדרו ובתוך ארון בחדרו. ביום 12.6.2010 התקיימה חתונה בסמוך לביתו של המשיב שבה השתתף המשיב. המשיב נשא עימו את האקדח והמחסנית וכן את הרובה ובמהלך החתונה ירה באמצעותם כ-50 כדורים בליבה של שכונת מגורים ביחד עם אחרים. 3. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו המשיב יודה בעובדות כתב האישום המתוקן והצדדים יטענו לעונש באופן חופשי, וזאת לאחר הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן לבקשתו של המשיב. בית המשפט קיבל את ההסדר והרשיע את המערער על סמך הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. גזר דינו של בית המשפט המחוזי 4. לאחר שהוגש תסקיר מבחן בעניינו של המערער, והושמעו טיעונים לעונש, גזר בית המשפט את דינו של המערער. תסקיר שירות המבחן ציין, בין היתר, כי התנהלותו של המשיב מצביעה על קושי בשליטה עצמית ותפקוד בתוך גבולות ומסגרת. כן צוין כי המשיב טשטש את המידע באשר למקור קבלתם של חלק מכלי הנשק. שירות המבחן סבר כי חומרת העבירות והסיכון הנשקף להישנותן מחייבים ענישה מוחשית שתסמן גבולות התנהגות ברורים. יחד עם זאת, בתסקיר צוין כי תקופת מאסר ממושכת מדי עלולה לחשוף את המשיב להשפעות שליליות ועלולה לגרום להתדרדרות לדפוסי עבריינות קשים מכך. בגזר דינו, שקל בית המשפט לחומרה את אופי העבירה, נשיאה והחזקת נשק, וציין כי זה זמן רב שהתפתח במגזר הערבי הנוהג של "יריות שמחה" במהלך חתונות. בית המשפט ציין כי התופעה השכיחה של שימוש בנשק חם מסכן את שלומם ובטחונם של הציבור ושל עוברי אורח תמימים. בית המשפט הוסיף כי חובה על בתי המשפט להילחם בתופעת הירי באמצעות ענישה מכאיבה והולמת. בית המשפט ציין לקולא את נתוני המשיב, ובכללם גילו, הודאתו, החרטה אותה הביע והיותו ללא עבר פלילי כלשהו. 5. כאמור, גזר בית המשפט על המשיב 36 חודשי מאסר, מתוכם 16 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצר והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים מיום סיום המאסר שלא יעבור על כל אחת מהעבירות בהן הורשע בתיק זה. עוד הוטל על המשיב תשלום קנס בסך 7,500 ש"ח או 75 ימי מאסר תמורתם. 6. על קולת עונש המאסר שהוטל על המשיב הוגש ערעורה של המדינה. הטענות בערעור 7. המערערת טוענת כי העונש אינו הולם את חומרת העבירות בהן הורשע המערער. העונש אינו משקף, במידה ראויה, את חומרת מעשיו של המשיב ואינו מבטא כראוי את האינטרס הציבורי שבענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות מסוג זה. המערערת הוסיפה וטענה כי יש לייחס חומרה מיוחדת לכך שמדובר במשיב שנשא והחזיק היקף גדול ומגוון של כלי נשק. עוד הוסיפה המערערת כי העובדה שמדובר בעבירות נשק שבוצעו לאורך תקופה ארוכה מהווה ראיה לכך שלא מדובר במעידה ובכשל נקודתי, אלא בבחירה מצד המשיב להחזיק נשק שלא כדין. המערערת טענה בנוסף כי למשיב יש נגישות רבה לאמצעי לחימה, ולנוכח הפוטנציאל הקטלני שיש בנשק מתחייבת ענישה מרתיעה באופן ממשי לצורך מיגור התופעה. לדעת המערערת, גזר הדין מחטיא את שיקולי הרתעת הכלל ואינו מעביר את המסר הציבורי הראוי לפיו יש לנהוג בחומרה יתירה במי שמחזיק ונושא נשק שלא ברישיון ואף עושה בו שימוש. על כן ביקשה המערערת כי יגזר על המשיב עונש חמור יותר לצורך העברת מסר לרבים למען ישמעו וייראו. 8. ב"כ המשיב ביקש להסתפק בעונש המאסר שהוטל על המערער. לדבריו, העונש אינו חורג מטווח הענישה המקובל בכגון דא. החזקת הנשק תקופה ארוכה אינה צריכה לעמוד למשיב לרועץ משום שלמרות החזקה ארוכת טווח לא נעשה שימוש בנשק עד החתונה. הירי עצמו הוא בגדר עוון בלבד. המשיב הודה מיד, עוד במשטרה. כפי שמצוין בתסקיר שרות המבחן, כיוון שמדובר בהתנסות יחידה בפלילים - למאסר ממושך יהיה אפקט שלילי לגבי המערער. די, לדבריו, במאסר המותנה שהוטל כדי להרתיע את המשיב. דיון והכרעה 9. אכן נראה לנו כי הגיעה השעה להחמיר בעבירות של החזקת נשק ושימוש בו. נשק המוחזק שלא כדין עלול למצוא דרכו לידים עוינות ועלול גם לשמש למטרות פליליות. יריות שמחה באירועים יש בהן כדי לסכן חפים מפשע. עם זאת, בשים לב לכך שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, בהתחשב באסמכתאות אותן הגישה המדינה בעניין הענישה הנוהגת, ובשים לב לכל טיעוני הסניגור עליהם עמדנו, נחמיר בעונש במקרה זה רק בצורה מתונה, ויהיו הדברים בגדר אזהרה לבאות. 10. אנו מקבלים את הערעור במובן זה שאנו קובעים כי עונש המאסר בפועל יעמוד על 24 חודשים. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, ‏‏ב' כסלו, תשע"ב (28.11.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11044600_C02.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il