דיבנו סידמון נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6440/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6440/08 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: דיבנו סידמון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.7.08 בת.פ. 40133/08 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ע' מודריק תאריך הישיבה: ה' באב התשס"ח (6.8.2008) בשם המערער: עו"ד מירב בן שבת בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.7.2008 בתיק פ' 40133/08. המערער הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירה של שוד על פי סעיף 402(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977. בגזר הדין השית עליו בית המשפט המחוזי 18 חודשי מאסר, מהם 9 חודשים לריצוי בפועל ויתרתם על תנאי לשלוש שנים. המערער הינו אזרח זר הנושא דרכון פיליפיני. הוא הגיע לישראל בחודש ספטמבר 2006 כעובד זר בתחום הסיעודי. המערער עבד בשירותו של קשיש סיעודי עד לחודש ינואר 2008 עת הקשיש הלך לעולמו. ממועד זה נקלע העובד, לדבריו, למצוקה ולא עלה בידו למצוא מקום עבודה אחר במשך 4 חודשים. מעשה השוד בו הודה, בוצע לדבריו על מנת לגייס כסף מספיק כדי שיוכל לשוב לארצו. האישום בו הורשע המערער נוגע לאירוע בו המתלוננת, אישה כבת 69 שנים, הילכה ברחוב בגבעתיים כאשר לפתע הגיח המערער מאחוריה ותלש בכוח שרשרת זהב שענדה על צווארה תוך שהוא גורם לה לחבלה בצווארה. זעקות המתלוננת הזעיקו עוברים ושבים אשר רדפו אחרי המערער ולכדו אותו יחד עם שללו. בית המשפט המחוזי פורס בגזר דינו את השיקולים שעמדו לפניו. מחד גיסא, נלקחו בחשבון מאפייניו האישיים של המערער ובהם עדות אלמנת הקשיש אצלו הועסק לעניין אופיו הטוב במהלך עבודתו אצלה והתרשמות בית המשפט המחוזי כי מדובר באדם נורמטיבי ביסודו, היותו אזרח זר, המצוקה לה נקלע ומצבו הנפשי הקשה במהלך מעצרו כפי שאף השתקף מבדיקה פסיכיאטרית שעבר במתקן המעצר בו הוחזק. מאידך גיסא, נלקחו בחשבון חומרת העבירה בה הורשע ובמיוחד חומרת התופעה העבריינית של שוד קשישים ברחובות ערים. כן נלקחה בחשבון, העובדה כי הרחקת המערער מישראל ללא עונש מאסר ממשי עלולה לפגוע בהתרעת הכלל ובפרט בהרתעת תושבים זרים החושבים לבצע שוד בישראל. לאחר ששקל כל אלו החליט בית המשפט לגזור את דינו כאמור. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואף שמענו את המערער, אין מנוס מן הקביעה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית במקרים חריגים בלבד של סטייה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל, 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (טרם פורסם, 3.7.2006)). העניין שלפנינו אינו בא בגדר מקרים אלו. על אף הסימפטיה לנסיבותיו האישיות של המערער, המשתקפת אף בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, המעשה בו הורשע אינו מן הקלים. התופעה של שוד אנשים ברחוב, ובמיוחד כאשר מדובר באוכלוסיה מבוגרת, הינה מן החמורות ועל העונש הנגזר לבטא את חומרתה (ראו למשל, ע"פ 5213/06 וונדמו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.5.2007); ע"פ 5510/07 מדינת ישראל נ' סרסור (טרם פורסם, 16.9.2007)). משכך, לא ניתן לומר כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מחמיר יתר המידה עם המערער, וודאי שלא במידה כזו המצדיקה את התערבותנו. אי לכך דוחים אנו את הערעור. ניתן היום, י' באב התשס"ח (11.8.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08064400_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il