מדינת ישראל נ. מוסטפא סרסור

פסק-דין בתיק ע"פ 5510/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5510/07 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: מוסטפא סרסור ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת.פ. 40360/06 מיום 29.5.07 שניתן על ידי כבוד השופטת ע' קפלן הגלר, סגנית נשיא תאריך הישיבה: כ"ז באלול התשס"ז (10.9.07) בשם המערער: עו"ד שרון אדרי בשם המשיב: עו"ד נאטור שאדי; עו"ד רן שטרצר פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. המשיב הורשע, על פי הודאתו, בבית המשפט המחוזי בתל- אביב – יפו (כב' השופטת ע' קפלן-הגלר, ס"נ), בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין). לפי המיוחס בכתב האישום, בתאריך 18.12.06 צעדו נינה ואיוון צ'רניץ (להלן- המתלוננים) ברחוב הסמוך לביתם, בדרכם לעבודה. לפתע, הגיח המשיב מאחוריהם, חטף את תיקו של איוון שהיה על כתפו. איוון הסתובב לעבר המשיב. או אז ריסס המשיב את איוון בעיניו באמצעות תרסיס גז מדמיע. מיד לאחר מכן נמלט המשיב לעבר רכבו, כאשר נינה דולקת אחריו. המשיב הצליח להכנס לרכבו כאשר נינה מכניסה את ידיה דרך חלון הרכב ומושכת בשערות ראשו, במטרה למנוע את הימלטותו עם תיקו של איוון. בהמשך, הגיע איוון לצידו השני של הרכב ואחז בחלון הרכב, שנתלש ממקומו ונשבר. בשלב זה החל המשיב בנסיעה על מנת להימלט מהמקום. נינה, שאחזה, כאמור, בשערות ראשו, הועפה לעבר המדרכה ונחבלה. כתוצאה מכך נגרמו לה שבר בכתף שמאל, דימומים תת עוריים בראשה וחתך בקרקפת שנתפר בבית החולים. לאיוון נגרמה צריבה בעין שמאל ובפניו. בנוסף לאמור, הורשע המשיב – על פי הודאתו ולאחר מתן הכרעת הדין – בכתב אישום נוסף שצורף על פי בקשתו, בעבירות של החזקת כלי פריצה לרכב, וכן בהחזקת נכס חשוד כגנוב, עבירות לפי סעיפים 409 ו – 413 לחוק העונשין. 2. לבית המשפט הודיעו הצדדים על הסדר לפיו יתבקש תסקיר שירות מבחן. בגדר המוסכם, תבקש התביעה כי המשיב יורשע בדין ויוטל עליו עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס, ואילו המשיב יבקש לא להרשיעו. בהמשך הדברים, הוגשה לבית המשפט חוות דעת פסיכודיאגנוסטית מטעמו של המשיב, העומדת על נסיבותיו האישיות – צעיר חיובי בן עשרים , שביצע את העבירות "בהשפעת אלכוהול ותוך נתק רגשי", מבין את חומרת מעשיו ומביע חרטה. כמו כן הוגש תסקיר שירות המבחן, שעומד אף הוא על הרקע החיובי של המשיב, שהביע חרטה על מעשיו. שרות המבחן המליץ להעמיד את המשיב בפיקוח לתקופה של שנה אחת. 3. בגזר-דינו, עמד בית המשפט המחוזי על שיקולי הענישה השונים. מחד – חומרת המעשים והפגיעה שנגרמה למתלוננים כפועל יוצא ממעשים אלה, והעובדה כי המשיב הורשע גם בעבירות נוספות. מאידך – מעצר הבית בו היה נתון המשיב, עברו הנקי, גילו הצעיר, הודייתו, חרטתו והמלצת שירות המבחן להעמידו בפיקוח השירות. בית המשפט המחוזי עמד על התלבטותו באשר לדרך הענישה המתאימה לנסיבות המקרה, ובסופו של יום מצא כי ריצוי של מאסר בדרך של עבודות שירות יביא לאיזון ראוי בין שיקולי הענישה. לפיכך גזר על המשיב עונש מאסר של ששה חודשים שירוצה בעבודות שירות וכן עונש מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננים והעמדת המשיב בפיקוח שירות המבחן למשך שנה. 4. ערעור המדינה שלפנינו, נסב על קולת העונש שנגזר על המערער. לטענת המדינה, העונש שנגזר אינו הולם את חומרת מעשיו של המשיב ואת הפגיעה הקשה במתלוננים והוא אף חורג לקולא מרמת הענישה הראויה והמקובלת. עוד נטען, כי האישומים הנוספים שצורפו, מעידים אף הם כי המשיב אינו מנהל אורח חיים נורמטיבי. לפיכך עותרת המדינה לגזור על המערער עונש של מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח. המשיב מצידו, תומך בהשארת פסק הדין קמא על כנו, מנימוקיו. בא כוחו המלומד שב ומדגיש כי המשיב הוא אדם נורמטיבי, שהודה בביצוע העבירה והביע חרטה, וכי המעשה בו הורשע הוא תולדה של "משבר גיל העשרים", כאשר המשיב מצוי בהליך שיקום. נוכח חוות הדעת הפסיכודיאגנונסטית, המלצת שירות המבחן ומדיניות הענישה בנסיבות בהן עסקינן, סבור בא-כוחו של המשיב כי אין יסוד המצדיק התערבות בגזר הדין קמא. נציגת שירות המבחן, שלא התעלמה מחומרת העבירה, עמדה על חשיבותה של התייחסות טיפולית, והמליצה שלא להחמיר בענשו של המשיב. 5. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, הגענו לידי מסקנה, כי אין מנוס מהחמרה בענישה שהושתה על המשיב. המעשים בהם הורשע המשיב הם קשים וחמורים: שוד בני זוג מבוגרים שצועדים לפי תומם בקרבת מקום מגוריהם, תוך שימוש בגז מדמיע, כאשר בסופו של יום מוצאים עצמם שני בני הזוג בלא התיק שנשדד מהם, וכשהם פגועים וחבולים. איוון צרוב בעין שמאל ובפניו; ונינה עם שבר, דימום תת עורי בראשה וחתך בקרקפת. בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך להגן על הציבור מפני אלו המבקשים לעשות רווח קל , ועל החובה לשדר מסר ברור כי ביצוע מעשים מעין אלה נושא בצידו עונש משמעותי המבטא את הפגיעה החברתית הטמונה בהתנהגות עבריינית מעין זו. שוד אנשים מבוגרים, הפך – למרבה הצער – לתופעה שכיחה, והצורך להגן על הציבור בכלל ועל הציבור המבוגר בפרט, מחייב ענישה הולמת, בדרך של הטלת ענשי מאסר בפועל לתקופת משמעותית (השוו: ע"פ 5213/06 וונדמו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.07); ע"פ 6240/00 ושאח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.2.02); ע"פ 5165/92 סויסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.5.94) בצד האמור, אין צריך לומר כי הענישה היא אינדיבידואלית ויש מקום לשקול, בצד אינטרס הציבור, גם שיקולים של שיקום העבריין. האיזון בין שיקולי הענישה ייערך בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו. אכן, אין זה מן הנמנע, כי במקרה חריג, לא ייגזר בעבירה של שוד עונש של מאסר בפועל, כי אם עונש מאסר לריצוי בעבודות שרות (השוו: ע"פ 4154/07 מוחמד טאהא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.9.07). דא עקא, שנסיבות חריגות מעין אלה, אינן קיימות בענייננו, נוכח אפיונו של מעשה השוד, השימוש בגז מדמיע, ועצמת הפגיעה במתלוננים. בנסיבות אלה, אליהן מצטרפת ההרשעה בעבירות הנוספות בהן הורשע המשיב בגדר כתב האישום המצורף, אין הלימה בין חומרת העבירה בה הורשע המשיב לבין ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות. גם במקרה שלפנינו לא ייפקד מקומם של שיקולי השיקום. זאת בדרך של מיתון עונש המאסר בפועל אותו ירצה המשיב, נוכח הודאתו, גילו הצעיר, חרטתו, והמלצת שירות המבחן בעניינו. עונש מאסר לתקופה שאינה ממושכת, יוכל להוות איזון הולם בנסיבות המקרה, והנחתנו הינה כי תקופת המאסר הקצובה, לא תמנע מן המשיב להמשיך ולפסוע בנתיב השיקום הפתוח בפניו. אשר על כן החלטנו לקבל את הערעור ולגזור על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של עשרה חודשים. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום כ"ח בתשרי תשס"ח (8.10.07), עד השעה 11.00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ניתן היום, ד' בתשרי התשס"ז (16.9.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07055100_M04.doc נב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il