ציאם נ' צבא הגנה לישראל ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 62312-07-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותר: מחמד ציאם נגד המשיבים: 1. צבא הגנה לישראל 2. קצין משטרה צבאית ראשי 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. המטה לביטחון לאומי 5. היועצת המשפטית לממשלה 6. הפרקליטה הצבאית הראשית עתירה למתן צו הביאס קורפוס בשם העותר: עו"ד סמי עליאן בשם המשיבים: עו"ד אופיר גבעתי; עו"ד יעל קולודני ערבה פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו מסוג "הביאס קורפוס", בגדרה התבקשנו להורות למשיבים להודיע למשפחת העותר בידי מי הוא מוחזק; היכן הוא מוחזק ומכוח איזה דין; וככל שהוא לא מוחזק כדין – להורות על שחרורו לאלתר. כן התבקשנו "להכריע אחת ולתמיד" בדבר זהות הגורם האחראי על מסירת מידע אודות החזקת העותר ואחרים במצבו. לפי האמור בעתירה, ביום 1.7.2025 נעצר העותר בנקודת חלוקת סיוע הומניטרי. קרובי משפחתו של העותר פנו באמצעות הדואר האלקטרוני ל-"משל"ט תיאום", בבקשה לקבלת מידע באשר לעותר, ולתיאום פגישה בינו ובין עורך דינו (בהתאם לנוהל שתואר בבג"ץ 2254/24 אבו מוסא נ' צבא הגנה לישראל (2.5.2024)). בו ביום נמסר להם כי הוחלט על מניעת מפגש העותר עם עורך דין עד ליום 15.8.2025. בעתירה נטען כי מכוח הדין הישראלי והמשפט הבינלאומי כאחד, מוטלת על המשיבים חובה למסור מידע באשר לזהות המחזיק בעצור. ביום 5.8.2025 הוגשה תגובה מקדמית מטעם המשיבים לעתירה, ובה נטען כי דין העתירה דחייה על הסף. המשיבים מסרו כי העותר מוחזק מכוח אסמכתא חוקית לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002 (להלן: החוק), וכי הממונה על החזקתו החליט על מניעת מפגש בין העותר ובין עורך דין עד ליום 15.8.2025, בהתאם לסעיף 6(א1) לחוק. המשיבים ציינו כי החוק מונה מספר מקומות כליאה אפשריים למי שמוחזקים מכוחו, וכי הוא אינו קובע הוראות בנוגע למסירת הודעה על מקום הכליאה (ראו: סעיף 2 לחוק). אשר לטענה הנוגעת למסירת מידע באשר למקום ההחזקה – המשיבים טענו כי בית משפט זה קבע כי לא מוטלת על המשיבים חובה למסור מידע במענה לפנייה ישירה מטעם בני משפחה של עצור מרצועת עזה, שנעצר אגב עימות מזוין. כן נטען, כי לא מוצו הליכים כנדרש באשר לטענות המבוססות על המשפט הבינלאומי. המשיבים הוסיפו כי עתירה למתן צו "הביאס קורפוס" נועדה לברר את המקור החוקי להחזקתו של אדם, ומשעה שנמסר כי קיימת אסמכתא חוקית למעצרו של העותר – הסעד המבוקש בעניין התייתר. לבסוף, באשר לסעדים הכלליים שהתבקשו בעתירה, הובהר כי עמדת המשיבים בסוגיות אלו תוגש במסגרת הליך עקרוני המתנהל בגדרי בג"ץ 1537/24. לאחר עיון בעתירה ובתגובה המקדמית אליה, מצאנו כי דינה להידחות על הסף. במסגרת העתירה התבקשנו להורות על מסירת מידע באשר לאופן החזקתו של העותר, ולהורות על שחרורו ככל שההחזקה אינה בהתאם לדין. משעה שנמצא כי קיימת אסמכתא חוקית למעצר העותר – הסעד שעניינו שחרור העותר התייתר (ראו והשוו: בג"ץ 5394/24 עסילה נ' צבא הגנה לישראל (8.8.2024); בג"ץ 42159-10-24 סלאמה נ' צבא הגנה לישראל (10.11.2024); בג"ץ 42133-10-24 שחיבר נ' צבא הגנה לישראל (18.11.2024)). נותרו, איפוא, הסעד הפרטני שעניינו מסירת מידע בדבר מקום החזקת העותר, והסעד העקרוני הנוגע לקביעת הגורם האחראי על מסירת מידע מסוג זה. המשיבים טוענים כי לא קיימת, בנסיבות העניין, כל חובה למסור מידע בדבר מקום החזקת העותר. זו הייתה עמדתם גם בשורה של הליכים אחרים הנוגעים לעצורים תושבי רצועת עזה שנעצרו מכוח החוק. בתמצית, בבג"ץ 38429-08-24 (ובהליכים הנוספים שאוחדו עם הליך זה – בג"ץ 38489-08-24 ובג"ץ 38533-08-24. להלן, יחדיו: ההליכים המקבילים) התבקשו המשיבים להגיש תגובה משלימה בשאלה האם קיימת חובה, על פי המשפט הבינלאומי המנהגי, למסור מידע על מקום הימצאו של אדם הכלוא מכוח החוק, וזאת על מנת לאפשר דיון והכרעה לגופה בסוגיה מתוחמת זו. בהחלטה האחרונה בהליכים המקבילים, מיום 6.8.2025, נקבע כי על המשיבים להגיש את תגובתם עד ליום א', 7.9.2025. הסעד המבוקש במישור העקרוני, אם כן, נדון במסגרת ההליכים המקבילים. בנסיבות העניין, בשים לב לכך שממילא ההחלטה בדבר מניעת מפגש העותר עם עורך דינו תפוג ביום 15.8.2025 ונוכח זהות הטענות בין העתירה דנא ובין ההליכים המקבילים – סברנו כי אין תוחלת באיחוד ההליך דנן עם ההליכים המקבילים (או בהותרת ההליך דנן תלוי ועומד עד להכרעה בהליכים המקבילים). ברי, כי ההכרעה בהליכים המקבילים תהיה רלוונטית גם למקרה זה (ככל שתוארך ההחלטה הפרטנית) וגם לעצורים נוספים שבאי-כוחם יפנו אל המשיבים בנדון, וחזקה כי המשיבים יפעלו בהתאם. נוכח האמור לעיל – העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ז אב תשפ"ה (11 אוגוסט 2025). יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת