פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 61820-04-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט עופר גרוסקופף
העותר:
דב מלין
נגד
המשיבות:
1. עירית הוד השרון
2. פרקליטות המדינה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד חץ-דוד בן יוסף
פסק-דין
השופט עופר גרוסקופף:
לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המכוון נגד החלטת המשיבה 2, מחלקת העררים בפרקליטות המדינה (להלן: הפרקליטות), ובה נדחה ערר שהגיש העותר על ההחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד המשיבה 1, עיריית הוד השרון (להלן: העירייה), בגין עבירות תכנון ובניה ועבירת סחיטה באיומים כלפי העותר.
בין העותר ובין העירייה מתנהלים הליכים שונים שעניינם בזכויות בחלקה באזור התעשייה נווה נאמן בשטחי העירייה (חלקה 320 בגוש 6574. להלן: המקרקעין). במסגרת הליכים אלה הגישה העירייה תביעה לבית משפט השלום בדרישה לפינויו של העותר מהמקרקעין (ת"א (שלום כפ"ס) 5262-03-23 (להלן: הליך הפינוי)). הליך זה הושהה עד לקבלת פסק דין בתביעה שהגיש העותר לבית המשפט המחוזי, ובה ביקש כי יינתן צו הצהרתי בדבר זכויותיו במקרקעין (ת"א (מרכז) 783-05-25). העותר טוען כי העירייה פועלת בחוסר תום לב ובניגוד לדין על מנת לנשלו מהמקרקעין, ובגדר זאת היא הגישה נגדו את הליך פינוי, ואף זימנה אותו לחקירה באזהרה בחשד לשימוש בלתי חוקי במקרקעין.
לטענת העותר, במועד שאינו ידוע לו, תפסה העירייה חלק נוסף במקרקעין, הקימה בו מבנים בניגוד לדין, ואף השכירה אותם לצד ג'. לתמיכה בטענתו צירף העותר תצלומי אוויר של המקרקעין משנת 2005 ומשנת 2024, ומהם עולה, לטענתו, כי הוקמו מבנים נוספים במקרקעין על ידי העירייה. העותר הגיש תלונה למשטרה ובה טען כי העירייה פלשה למקרקעין והציבה בו מבנים ללא היתר וללא אישור לשימוש חורג. כן נטען, כי התנהלות העירייה כלפיו עולה כדי "סחיטה באיומים". לאחר שתיק החקירה נגנז בידי משטרת ישראל, הגיש העותר ערר לפרקליטות.
ביום 19.4.2026 דחתה הפרקליטות את הערר שהגיש העותר (להלן: ההחלטה בערר). הפרקליטות קבעה כי אין מקום לחקור את העבירות הנטענות מתחום התכנון והבניה, שכן לצורך הכרעה בשאלות הנוגעות לאי-חוקיות המבנים שהעותר טוען כי העירייה הקימה, יש להכריע תחילה בשאלת הבעלות בקרקע. הפרקליטות ציינה כי שאלה מורכבת זו נדונה בערכאות האזרחיות, וכי מהמסמכים שצורפו לערר לא ניתן להסיק, כפי שטען העותר, כי העירייה מודעת לכך שהיא פועלת שלא כדין. כך גם נקבע ביחס לעבירת הסחיטה באיומים אליה התייחס העותר בתלונתו. הפרקליטות הדגישה כי טענות העותר ביחס לעבירה זו הן טענות כלליות, וכי הן אינן מעלות חשד סביר לביצוע עבירה פלילית מטעם נציגי העירייה.
העותר משיג על ההחלטה בערר. לשיטתו, התנהלות העירייה "מהווה, ללא כל צל של ספק, עבירה פלילית" (סעיף 18 לעתירה), ויש להורות על פתיחה בהליכים פליליים או מנהליים ביחס למבנים הבלתי-חוקיים שהקימה העירייה במקרקעין. לשיטת העותר, קיים אינטרס ציבורי לאכוף את הדין על העירייה, בהינתן שמדובר ברשות שלטונית הפועלת בניגוד לחוק כדי לנשל את העותר מזכויותיו במקרקעין.
דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותנו.
כידוע, לרשויות החקירה והתביעה נתון שיקול דעת רחב בענייני חקירה והעמדה לדין, ובית המשפט יתערב בהחלטות הנוגעות לעניינים אלה רק במקרים בהם הן נגועות באי-חוקיות, חוסר סבירות קיצוני או שנגרם בעקבותיהן עיוות דין מהותי (ראו, מיני רבים: בג"ץ 8829/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 3 (4.1.2023); בג"ץ 37872-03-25 פלוני נ' פרקליטות המדינה מחלקת עררים (22.4.2025); בג"ץ 37073-09-25 אברהם נ' פרקליטות המדינה, פסקה 4 (21.10.2025)). בענייננו, העתירה אינה מציגה נימוק מבורר להתערבות חריגה מסוג זה.
בין העותר לעירייה קיים סכסוך אזרחי הנוגע לזכויות במקרקעין, הנבחן בערכאות האזרחיות. כפי שהודגש בהחלטה בערר, אין הצדקה בנקודת הזמן הנוכחית להעביר סכסוך זה – שטרם הוכרע – למישור הפלילי (ראו: בג"ץ 571/09 אבני נ' פרקליטות המדינה, פסקה 9 (10.6.2009); בג"ץ 353/17 וינברג נ' משטרת ישראל, פסקה 7 (6.7.2017); בג"ץ 3045/18 מושקוביץ נ' מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, פסקה 4 (31.5.2018)). וודאי שאין הצדקה לעשות כן במסגרת עתירה לבית משפט זה, לאחר שרשויות החקירה והתביעה לא סברו כי הראיות שהציג העותר מצדיקות את פתיחת תיק החקירה מחדש (לעניין ההתערבות בהחלטות של רשויות החקירה והתביעה המבוססות על דיות הראיות: בג"ץ 4985/20 זיר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (21.2.2022); בג"ץ 2458/19 ריזקה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 15 (15.1.2023); בג"ץ 50744-01-25 מלכה נ' מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, פסקה 8 (23.6.2025)).
נוכח האמור לעיל – העתירה נדחית ללא צו להוצאות.
ניתן היום, י' סיוון תשפ"ו (26 מאי 2026).
יצחק עמית
נשיא
דפנה ברק-ארז
שופטת
עופר גרוסקופף
שופט