פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 58967-04-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט עופר גרוסקופף
העותר:
יצחק אלישקוב
נגד
המשיבות:
1. רשות האכיפה והגבייה
2. א.ר.א.ב. בונוס בע"מ
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופט עופר גרוסקופף:
בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה למשיבה 1, רשות האכיפה והגבייה (להלן: הרשות), לקבוע מנגנון אכיפה למקרים בהם מתנהלים מספר תיקי הוצאה לפועל כלפי אותו חייב מכוח אותה "מסכת חיוב" (כהגדרת העותר), מבלי שהזיקה ביניהם הוסדרה; להציג תשתית מנהלית מלאה בנוגע לאופן הפעלת סמכות האכיפה בעניינו, וכן את הבסיס הנורמטיבי להפעלתה; ולנקוט בפעולה אופרטיבית להסדרת הפעלת מנגנון האכיפה בעניינו. כן התבקשנו להורות על עיכוב האכיפה בעניינו של העותר עד למתן הכרעה בעתירה דנן.
בעניינו של העותר, שאיננו מיוצג, נפתחו על ידי המשיבה 2 שלושה הליכי הוצאה לפועל מכוח פסקי דין שונים, הנוגעים, לפי הנטען בעתירה, למה שהעותר מכנה "אותה מסכת חיוב". לטענת העותר, קיימת בעייתיות במצב דברים זה, שעה שהזיקה בין התיקים הללו ואופן הטיפול בהם לא הוסדרו, וזאת באופן ה"יוצר תוצאה אכיפתית בלתי סבירה" הפוגעת בזכויותיו (סעיף 5 לעתירה); מוביל לחריגה מגדרי הסמכות של הרשות ולפגיעה בעיקרון החוקיות; ונעשה בניגוד לחובת ההגינות המנהלית. עוד מדגיש העותר, בין היתר, כי עתירתו איננה מכוונת כלפי החלטות פרטניות הנוגעות לתיקי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו, אלא טענותיו מופנות כלפי "אופן הפעלת מנגנון האכיפה במישור המנהלי" על ידי הרשות, כטענות כלליות-עקרוניות כלפי מתכונת עבודתה במקרים כגון זה (סעיף 6 לעתירה).
לאחר שעיינתי בעתירה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים.
כידוע, טרם פנייה לבית משפט זה, על העותר להקדים ולפנות לרשות המנהלית נגדה מוגשת העתירה, ולשטוח בפניה את טענותיו (בג"ץ 4780/19 ויג נ' מדינת ישראל משרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים, פסקה 3 (15.7.2019); בג"ץ 2817/21 מזרחי נ' ממשלת ישראל (27.4.2021)). בענייננו, העותר לא עמד בחובה זו, ומשכך דין העתירה להידחות על הסף. על פי המתואר בעתירה, העותר אומנם פנה ביום 20.2.2025 (לפי התאריך המצוין בראש המכתב) במסגרת אחד מתיקי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו, והעלה בקשה פרטנית הנוגעת לאיחוד תיקיו, כאשר עיקר הדגש בה הושם על טענות שונות הנוגעות לעצם החיובים שהוטלו על העותר ונסיבות יצירתם (ראו נספח 9 לעתירה. העותר מציין כי פניות דומות הוגשו גם בתיקים האחרים). ואולם, מעבר לכך שפניה זו נעשתה יותר משנה קודם להגשת העתירה דנן, הרי שלא ניתן לראות בה משום עמידה בחובת מיצוי הליכים לגבי הסעדים הכלליים המתבקשים בעתירה. כך, שכן העותר לא פנה כלל לרשות האכיפה והגביה בפניה עקרונית, שאינה חלק מבקשה קונקרטית בתיקו האישי, וממילא לא העלה בפניה את הטענות הכלליות המועלות בעתירה, ביחס לצורך בקביעת מנגנון אכיפה אחיד לניהול תיקי הוצאה לפועל מקבילים, או את הסעדים הנזכרים בעתירה (השוו: בג"ץ 6804/20 ישראייר תעופה ותיירות בע"מ נ' ממשלת ישראל, פסקה 2 (1.10.2020); בג"ץ 8744/20 אור נ' משרד הבריאות, פסקה 5 (21.12.2020); בג"ץ 2433/24 ברזון-מקאי נ' ראש הממשלה, פסקאות 6-5 (1.4.2024); בג"ץ 1634/24 פלוני נ' מדינת ישראל משרד הביטחון, אגף שיקום, פסקה 3 (2.4.2024)). למה הדבר דומה? לטענה כללית בדבר צורך בשינוי אופן התנהלות מערכת המשפט, שאינה נטענת בפני הרשות המוסמכת להביא לשינוי התנהלות זו (כגון מנהל בתי המשפט), אלא מועלית כחלק מהטיעון בהליך פרטני המתברר לפני בית משפט. פשיטא כי בכך לא סגי. אף אין בפניות לגורמים אחרים שהעותר ציין ללא סימוכין כי ביצע (סעיף 15 לעתירה) כדי לסייע בידו. פניות אלה לא צורפו לעתירה, ודבר קיומן נטען בעלמא. על כן לא ניתן להסתמך עליהן כראיה למיצוי הליכים (בג"ץ 23200-04-26 ממן נ' השר לשירותי דת, פסקה 2 (19.4.2026)).
עוד יצוין, כי קשה (מאוד) להשתחרר מהרושם לפיו במסגרת העתירה דנן, שהוגשה בהמשך לשבעה הליכים קודמים שהגיש העותר לבית משפט זה ביחס לאותה מסכת הליכים (ראו פסקה 5 להחלטת הרשמת מורן יהב מיום 20.5.2026 בבקשה לפטור מתשלום אגרה (להלן: החלטת הרשמת)), העותר מבקש להשיג על ההחלטות שהתקבלו בעניינו, ובפרט על אופן הטיפול בתיקי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו. זאת, בניגוד לטענתו כי עסקינן בעתירה המעלה שאלה כללית ועקרונית, מבלי שהוא מבקש לשנות את ההחלטות הנוגעות לו.
נוכח האמור לעיל, העתירה נדחית על הסף, ועמה גם הבקשה לעיכוב הליכי האכיפה בעניינו של העותר. משלא התבקשה תגובה, ובהתחשב במצב הכלכלי בו נתון העותר (ראו פסקה 4 להחלטת הרשמת), אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"ו (28 מאי 2026).
יצחק עמית
נשיא
דפנה ברק-ארז
שופטת
עופר גרוסקופף
שופט