פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 58013-05-26 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. פלונית 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אריאל טל פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר כי נורה למשיבה 3, משטרת ישראל, "לסייע לעותר באופן מיידי ואפקטיבי ליטול את חמשת ילדיו הקטינים בהתאם להסדרי השהות שנקבעו לו כדין". כן מבוקש כי נורה "למדינת ישראל ועל המשיבה/ האם/ בית הדין הרבני לפצות את העותר בגין הסבל הרב והמיותר שנגרם לו ולחמשת ילדיו עקב מחדלי הרשויות באכיפת הסדרי השהות". דין העתירה להידחות על הסף, הן מחמת אי-מיצוי הליכים הן מחמת אי-ניקיון כפיו של העותר. הלכה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יידרש, ככלל, לעתירה מקום בו העותר טרם מיצה את ההליכים המשפטיים העומדים לרשותו בבתי הדין הרבניים (וראו, מיני רבים: בג"ץ 517/23 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, פסקאות 9-8 (22.1.2023); בג"ץ 5620-11-25 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ברחובות, פסקה 3 (2.12.2025)). מעיון בעתירה מתחוור כי הסעד הראשון המבוקש עניינו, לאמיתו של דבר, באכיפת ציות המשיבה 1 להסדרי שהות שנקבעו, לטענת העותר, בהסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים לו ניתן תוקף של פסק דין, ובהחלטות בית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: בית הדין האזורי). ואמנם, העותר פנה לבית הדין האזורי בבקשה לאכיפת ציות של המשיבה 1 להסדרי השהות מכוח חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956. בית הדין האזורי קיים דיון בבקשה, ובהחלטתו מיום 20.11.2025 הורה, בהסכמת העותר, כי יכריע בבקשה לאחר קבלת חוות דעתה של מומחית שמונתה מטעמו לבירור טענותיו של העותר לניכור הורי; וכי עד להכרעה בבקשה יימצאו הקטינים במשמורת זמנית של המשיבה 1. ברם, כעולה מהחלטת בית הדין הרבני הגדול בעניינם של הצדדים מיום 26.4.2026, שצורפה לעתירה, חוות הדעת טרם הוגשה לבית הדין האזורי עקב סירובו של העותר לשאת בשכר טרחתה של המומחית (להלן: החלטת בית הדין הרבני הגדול). בנסיבות אלה, שעה שההליכים לפני בתי הדין הרבניים טרם מוצו והסוגיה עודנה תלויה ועומדת לפני בית הדין האזורי – אין מקום כי בית משפט זה יידרש לה (וראו, מיני רבים: בג"ץ 52049-02-26 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב (19.2.2026)). אוסיף כי בעניינו של הסעד השני המבוקש בעתירה עומד לעותר סעד חלופי, שכן מדובר בסעד הנחזה כסעד נזיקי שמקומו להתברר בערכאות האזרחיות ולא במסגרת עתירה לבית משפט זה (ראו והשוו: בג"ץ 3445/23 נגל נ' משטרת ישראל יחידה 433, פסקה 8 (9.5.2023); בג"ץ 2239/13 ורטנסקי נ' משטרת ישראל, פסקה 7 (6.5.2013)). על אלה מצטרף טעם נוסף לדחיית העתירה על הסף: אי-ניקיון כפיו של העותר. זאת, נוכח העולה מהחלטת בית הדין הרבני הגדול, ולפיה העותר הוא שמסכל במו ידיו את ההכרעה בסוגיה בגינה פנה בעתירה שלפנינו. ובפרט, שעה שבחר להשמיט עובדה זו מגוף עתירתו (וראו, מיני רבים: בג"ץ 3648/18 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב, פסקה 4 (13.5.2018)). סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. רק לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד סיוון תשפ"ו (09 יוני 2026). נעם סולברג משנה לנשיא אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת