פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי רחובות

;בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5620-11-25 לפני: כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב העותרת: פלונית נגד המשיב: בית הדין הרבני האזורי ברחובות עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בעצמה פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת לבטל את פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי ברחובות (להלן: בית הדין) מיום 9.9.2025, בו הוטל עליה צו הגבלה שעניינו הטלת מאסר בפועל למשך 30 ימים החל מיום 4.11.2025 (או לאחריו, לפי שיקול דעת רשויות האכיפה) – על מנת לכוף עליה לציית לפסק דין המחייבה לקבל גט מבעלה. המאסר הוטל, על פי האמור בפסק הדין, מכוח סמכותו של בית הדין לפי הוראות סעיף 1(ג) ו-3 לחוק בתי הדין הרבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995 (להלן: חוק קיום פסקי דין של גירושין). טענתה המרכזית של העותרת היא, כי יסודו הנורמטיבי של המאסר שהוטל עליה נעוץ למעשה בסעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 (להלן: חוק כפיית ציות). הוראה זו, בשונה מן ההסדר הקבוע בחוק קיום פסקי דין של גירושין, מחייבת מתן הודעה בכתב על הטלת המאסר לנשיא בית המשפט העליון, אשר רשאי לבטלו או לשנותו לקולה, "לאחר שזימן את הנידון אם ביקש זאת". לטענת העותרת, שאינה מיוצגת, בשל "שיבוש הליך שיפוטי במזיד ובזדון" ו"תרמית של הרכב בית הדין" – לא ניתנה הודעה על הטלת המאסר לנשיא בית המשפט העליון, ובדרך זו נשללה ממנה זכותה להשמיע את טענותיה לפניו. לאחר עיון בעתירה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות על הסף אף מבלי צורך בתגובה. כפי שציין בית משפט זה בפסק דין אשר דחה עתירה קודמת של העותרת, שעסקה אף היא במאסר, בן 24 שעות, שהטיל עליה בית הדין מכוח החוק לקיום פסקי דין של גירושין – פנייה לבית משפט זה בשבתו כבית דין גבוה לצדק, אינה מחליפה את הצורך במיצוי הליכים בתוך מערכת בתי הדין הרבניים (בג"ץ 37713-07-25 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי רחובות (15.7.2025) (להלן: העתירה הקודמת)). גם זו הפעם לא הגישה העותרת ערעור על פסק הדין מושא העתירה לבית הדין הרבני הגדול – ועל כן, אין להידרש לעתירתה (ראו מיני רבים: בג"ץ 1491/23 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי נתניה, פסקה 3 (22.2.2023); בג"ץ 3967/22 וינברג נ' ראב"ד בית הדין הרבני האזורי תל אביב-יפו, פסקה 11 (15.6.2022)). 4. העותרת טוענת בעתירתה כי לא חלה עליה חובה לפנות לבית הדין הרבני הגדול, שכן "סעיף 7א [...לחוק כפיית ציות] אינו מזכיר במאום את בית הדין הרבני הגדול ואינו 'דרישת סף' למימוש זכות העותרת לה[י]שמע בבית המשפט העליון". אלא שבניגוד לטענתה, המקור הנורמטיבי מכוחו פעל בית הדין אינו מעוגן בהוראת סעיף 7א לחוק כפיית ציות. כפי שציין בית הדין מפורשות בפסק דינו, המאסר שהוטל על העותרת – הוטל מכוח הוראותיו של חוק קיום פסקי דין של גירושין. בהתאם למסלול נורמטיבי זה, אף נשלחה ליועצת המשפטית לממשלה הודעה על הטלת עונש מאסר לפי חוק זה. אמנם, בפקודת המאסר שהוצאה לעותרת, צוין כי זו נדונה למאסר לפי סעיף 7א לחוק כפיית ציות; ואולם, ברי כי מדובר בתקלה אדמיניסטרטיבית, אשר אין בכוחה לגבור על קביעה מפורשת בעניין זה בפסק הדין גופו. בנסיבות אלה, משהמאסר הושת לפי חוק קיום פסקי דין של גירושין, הרי שבניגוד לסברת העותרת – אין היא פטורה ממיצוי הליכים בפני בית הדין הרבני הגדול (ראו: בג"ץ 10229/06 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 5 (2.5.2007); בג"ץ 6617/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 9 (12.11.2018). והשוו: בג"ץ 5821/12 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה, פסקה 6 (3.1.2013)). אין להידרש אף לסעד הנוסף המבוקש בשולי העתירה, שעניינו מתן הוראות ליו"ר מרכז נפגעות ונפגעי תקיפה מינית לפקוד את בית העותרת – וזאת, בין היתר, משהעותרת לא פירטה את התשתית העובדתית והמשפטית המזכה אותה לסעד האמור. יתר טענותיה של העותרת המכוונות נגד פסק הדין בעתירה הקודמת – דינן להידחות גם כן, משבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הערכאות המוסמכות, לרבות החלטותיו שלו (ראו למשל: בג"ץ 2543/19 אדלר נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (10.4.2019); בג"ץ 4894/20 אדם טבע ודין נ' דוד מינץ שופט בית המשפט העליון, פסקה 2 (19.7.2020)). מעבר לצורך יצוין כי דין הטענות בהקשר זה להידחות גם לגופן, מקום שאף המאסר הקודם שהוטל על העותרת – כפי שצוין בפסק הדין – מעוגן בסמכות בית הדין לפי חוק קיום פסקי דין של גירושין. ולבסוף ובטרם חתימה, יש להידרש לתקלת מזכירות שנפלה בהקצאת העתירה לגורם שיפוטי. העתירה דנן הוגשה ביום 3.11.2025, יום אחד בלבד עובר למועד שבו ניתן היה לממש את צו המאסר שהוטל על העותרת. סד הזמנים האמור, וטיבה של העתירה העוסקת בחירותה של העותרת, חייב הקצאת העתירה לגורם שיפוטי מיד עם הגשתה. חרף זאת, הונחה העתירה על שולחני רק אמש, ביום 1.12.2025, ורק לאחר שמוצה הטיפול בבקשת העותרת לפטור מאגרה. בנסיבות אלה, מתבקשת המזכירה הראשית לערוך בדיקה מדוע לא הוקצתה העתירה לגורם שיפוטי מיד עם הגשתה, ולוודא כי תקלה כאמור לא תישנה. העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ב כסלו תשפ"ו (02 דצמבר 2025). אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט