עמותת באמנתו יחיה ואח' נ' מפקד תחנת משטרה ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5279/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותרים: 1. עמותת באמנתו יחיה 2. שמעון זילבר 3. אליהו טאפלין 4. שמואל סטרול 5. דוד מנשה יאקאב 6. ישראל פרידמן נ ג ד המשיבים: 1. מפקד תחנת משטרה לב הבירה 2. מפכ"ל משטרת ישראל 3. השר לביטחון לאומי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד שמואל הורביץ; עו"ד נדב גדליהו פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: עניינה של העתירה שלפנינו בטענה כי תחנת המשטרה "לב הבירה" בירושלים (להלן: התחנה), תחת פיקודו של המשיב 1, מפרה את זכויותיהם של עצורים מן הציבור החרדי עת שהם מוחזקים במעצר ב"תאי שהייה" בתחנה. הסעדים המבוקשים בעתירה הם צווים על תנאי שיורו למשיבים ליתן טעם מדוע, בין היתר, לא יספקו לעצורים שבהחזקתם תפילין ומזון בהכשר בד"ץ, גישה נאותה לשירותים, טמפרטורה סבירה בתאי העצורים ועוד; וכן ליתן טעם מדוע לא ישוחררו לאלתר עצורים שאין אפשרות להחזיקם לפי כללי הדין ובאופן השומר על זכויותיהם. על פי הנטען בעתירה, העותרת 1 היא עמותה אשר מטרתה העיקרית היא לאפשר לאוכלוסייה החרדית לחיות לפי אמונתה וצו מצפונה; והעותרים 6-2 הם בני הציבור החרדי אשר נעצרו על-ידי המשיב 1 ונפגעו מהתנהלותו. בעתירה מתואר כי בעקבות פסק הדין בבג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון פנים (13.6.2017) אשר קבע שטח מחיה מינימלי לכל עצור במתקני שב"ס, עצורים אשר לא ניתן לספק להם שטח מחיה כאמור מועברים על-ידי שב"ס ל"תאי שהייה" של משטרת ישראל, שם, על פי הטענה, הם מוחזקים ב"תנאים מחפירים". העותרים ממקדים את עתירתם בתחנת המשטרה "לב הבירה" בירושלים, אשר מתמודדת לטענתם דרך קבע עם הציבור החרדי בעיר, ומפרה במתכוון את זכויותיהם של עצורים, על דרך של מניעת שינה, מזון, שימוש בשירותים ועוד. לתמיכה בטענותיהם, מתארים העותרים בעתירתם שורה של אירועים, רובם משנת 2022, בהם לפי הטענה הופרו זכויותיהם של עצורים, בהם גם העותרים 6-2, בעת שהוחזקו במעצר בתחנה. עוד עולה מן העתירה, כי ביום 8.9.2022 הגישה האגודה לזכויות האזרח בישראל עתירה לבית משפט זה נגד המשיבים 3-2 ונגד נציבת שב"ס, שמטרתה הייתה להביא להפסקת הפרקטיקה של החזקת עצורים והלנתם בתחנות משטרה בהן לא ניתן לספק להם את מלוא זכויותיהם על פי חוק; בדגש על הלנה בתאי שהייה ללא מיטות, שירותים ועוד (בג"ץ 6019/22. להלן: עתירת האגודה). תצהיריהם של העותרים בענייננו, כך לפי טענתם, צורפו גם לעתירת האגודה. ביום 15.11.2022 הגישה המדינה תגובה מקדמית לעתירת האגודה, במסגרתה עדכנה על פעולות וצעדים שקודמו על-ידי הגורמים הרלוונטיים לנושא, ואשר הביאו לדבריה לצמצום משמעותי בהיקפי ההלנות בתחנות המשטרה שלא בהתאם להוראות הדין. בהמשך לתגובה זו, ביום 10.1.2023 ניתן פסק דין המורה על מחיקת העתירה בהסכמה, תוך פסיקת הוצאות לעותרת. העותרים טוענים כי סברו שבעקבות פסק הדין בעתירת האגודה "מצב זכויות [ה]אדם של החשודים ישתפר" אולם לטענתם "המשטרה חזרה לסורה כעבור חצי שנה". את טענתם האמורה הם תומכים בעיקרו של דבר בשלושה אירועים מחודש יוני 2023, המלמדים, לפי הטענה, על הפרת זכויותיהם של עצורים בתחנה. דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. כידוע, על הפונה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, מוטלת החובה להקדים ולפנות בטרם הגשת העתירה, לרשות המוסמכת הנוגעת בדבר ולשטוח לפניה את טענותיו והשגותיו. כפי שצוין לא אחת, אין מדובר בחובה טכנית-פורמלית, אלא בעקרון שנועד לשרת תכליות מהותיות, ובהן האפשרות שהפנייה לרשות תחסוך את הצורך בהתדיינות משפטית, או למצער תמקד את המחלוקת ותגבש את התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשת להכרעה (ראו מבין רבים: בג"ץ 3083/23 משמר הדמוקרטיה הישראלית נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 3 (17.5.2023); בג"ץ 2876/23 התנועה לטוהר המידות נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 9 (3.5.2023)). מן העתירה עולה כי העותרים פנו למשיבים ביום 24.4.2022, ושוב ביום 16.8.2022. במענה לפנייתם האחרונה, נמסר להם מטעם משטרת ישראל ומטעם היועצת המשפטית לממשלה, בין היתר, כי הטענות בדבר הלנת עצורים בתחנות משטרה נבחנות באותם ימים על-ידי המדינה במסגרת עתירת האגודה. מאז פניות אלה חלפה קרוב לשנה, שבמהלכה נדרשה המדינה לטענות האמורות במסגרת עתירת האגודה, ובכלל זה גם לתצהירי העותרים בענייננו – וביצעה, כך לדבריה במסגרת תגובתה לעתירת האגודה, צעדים משמעותיים אשר הובילו לשיפור בנושא. כפי שפורט, העותרים מבקשים לטעון כעת בעתירתם כי חרף האמור, וגם לאחר פסק הדין שניתן בעתירת האגודה, לא חל שיפור במצב זכויותיהם של עצורים בתחנה – ואולם טענה זו, המתייחסת לפרק הזמן שלאחר חודש ינואר 2023, לא הובאה כלל בפני המשיבים. כך, לא מצוין בעתירה כי נעשתה פנייה כלשהי מטעם העותרים למשיבים, בכל הנוגע לשלושת האירועים האחרונים מחודש יוני 2023, אשר הם אלה העומדים בבסיס הטענה האקטואלית המובאת בעתירה. בנסיבות אלה, לא עמדו העותרים בחובתם למיצוי הליכים (ראו והשוו: בג"ץ 4477/23 נגן נ' שר הביטחון, פסקה 5 (26.6.2023)). העתירה נדחית אפוא על הסף. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז בתמוז התשפ"ג (‏16.7.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 23052790_X01.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il