התנועה לטוהר המידות נ. היועצת המשפטית לממשלה

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2876/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופטת ר' רונן העותרת: התנועה לטוהר המידות נ ג ד המשיבים: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. פרקליט המדינה 3. שר הבינוי והשיכון, יצחק גולדקנופף 4. עמותת גני ילדים ומעונות יום "בית יעקב" עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד אביה אלף; עו"ד בעז ארד; עו"ד עומר מקייס פסק-דין השופט ח' כבוב: עניינה של העתירה בבקשת העותרת, היא התנועה לטוהר המידות (ע"ר), כי נורה למשיבים 2-1, הם היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה, להתייצב וליתן טעם מדוע לא: "א. יורו על פתיחה בחקירה פלילית כנגד המשיבים 3 ו-4 [שר הבינוי והשיכון, הרב יצחק יששכר גולדקנופף ועמותת גני ילדים ומעונות יום "בית יעקב" ירושלים; בהתאמה – ח.כ.] בהתבסס על ראיות המקימות חשד סביר לעבירות פליליות שנעברו על ידם או על ידי מי מהם, לרבות עבירה שנעברה על ידי המשיב 3 בהיותו נושא משרה במשיבה 4, אשר מכרה נכס מקרקעין לנכדתו של המשיב 3, במחיר הנמוך ממחיר השוק, תוך הצגת מצג כוזב, ובלא שעסקת המכר דווחה כדין. ב. לחלופין, מדוע לא יורו על פתיחה בהליך של בדיקה מקדימה כנגד המשיב 3 [בגין אותן טענות – ח.כ.]. ג. מדוע לא ישיבו תשובה מנומקת לפניות העותרת בעניין נושא עתירה זו". כל זאת התבקש נוכח "היעדר מענה" מצד היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה, וכן "בשל חשש ממשי מפני התיישנות העבירות שעבר ה[שר גולדקנופף] לכאורה, כולן או חלקן, כבר בחודש הקרוב". לפי האמור בכתב העתירה, ביום 23.12.2022 התפרסמה כתבה בעיתון "דה מרקר", בגדרה נטען כי השר גולדקנופף עמד בראש שתי עמותות שפעלו כ"'עמותות צינור' לעמותות אחרות המפעילות גני ילדים לציבור החרדי. עוד עולה [...] כי העמותות העסיקו את קרובי משפחתו של ה[שר גולדקנופף], בתפקידים בכירים, ובשכר גבוה מן המקובל, וכי גם ל[שר גולדקנופף] עצמו שולמו תשלומי שכר בסכומים גבוהים [...]". עוד בהתאם לעתירה, ביום 25.12.2022 התפרסמה כתבה בעיתון "הארץ" שלפי האמור בה עמותת בת יעקב, "מכרה, במחיר נמוך באופן ניכר ממחיר השוק, נכס מקרקעין של דירת גן בת 4 חדרים [...] לנכדתו של ה[שר גולדקנופף]", עת האחרון שימש כמנהלה של העמותה, ומבלי שדווח לרשם העמותות על קיומה של קירבת משפחה כאמור. ביום 27.12.2022 פנתה העותרת לפרקליט המדינה על רקע הפרסומים הנ"ל, וטענה כי המעשים המתוארים בהם עולים, לכאורה, כדי עבירה פלילית מצד השר גולדקנופף. אשר על כן התבקש פרקליט המדינה לעשות שימוש בסמכותו להורות על פתיחה בבדיקה פלילית, בכל הקשור לחלקו ומעורבותו של השר גולדקנופף בנטען בפרסומים. ביום 25.01.2023 הגישה העותרת תלונה פלילית נגד עמותת בית יעקב ונושאי המשרה בה, לרבות השר גולדקנופף, בקשר לעסקת המכר האמורה. כמו כן, באותו היום, שבה ופנתה לפרקליט המדינה – משלא התקבל כל מענה לפנייתה מיום 27.12.2022. תוך שהודגש כי רישום הדירה על-שם הרוכשת נעשה בחודש מאי 2018 ומשכך יש חשש כי העבירות הלכאוריות, מושא התלונה, תִּתְיָישֵּׁנָּה. במכתב נושא תאריך 04.01.2023, שהתקבל מאת לשכת פרקליט המדינה צוין, כי הטיפול בפניית העותרת הועבר ללשכת ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה, והעותרת הופנתה ליצור קשר עם לשכתו. לפי האמור בעתירה, ביום 21.02.2023 ו"משלא התקבל מענה ענייני ומשהתברר כי פרטי הקשר שהועברו לעותרת לשם בירור הטיפול בפנייתה שגויים, שבה העותרת ופנה בדואר אלקטרוני ללשכתו של [פרקליט המדינה – ח. כ.], וביקשה הבהרות בעניין בירור הטיפול בפנייתה". בחלוף תשעה ימים, ביום 02.03.2023, שבה ופנתה העותרת לפרקליט המדינה בנדון, ועמדה על הצורך בטיפול מהיר של רשויות האכיפה בפנייתה, מחשש להתיישנות העבירות. בחלוף עוד כשלושה שבועות, ביום 22.03.2023, ומשלא התקבל כל מענה, שבה העותרת ופנתה ליועצת המשפטית לממשלה ולפרקליט המדינה בנדון, תוך שצוין כי בהיעדר מענה תפנה לערכאות. ביום 13.04.2023 – הוגשה העתירה שבכותרת. בגדרה נטען כי היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה הפרו את הוראות החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, וחרגו מהאמור בחוות דעתה של המשנָה ליועץ המשפטי לממשלה בעניין "הסדרת חוסר בהירות" בחוק. זאת, משפנייתה הראשונה אליהם נעשתה לפני למעלה משלושה חודשים – וכל שהתקבל הוא "[...]מענה לקוני בדבר העברת הטיפול ללשכת ראש אגף חקירות". אשר על כן, נטען, כי "הנטל על המשיבים להצדיק החלטתם שלא לפתוח בחקירה". זאת ועוד נטען, כי בהתנהלותם חטאו היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה לחובתם לפעול במהירות ראויה; וכי ההחלטה שלא לפתוח בחקירה או בהליך של בדיקה מקדימה לוקה בחוסר סבירות. בהקשר אחרון זה הוטעם, כי "לשיטת העותרת, ככל שאכן החליטו המשיבים שלא לפתוח בחקירה [...] הרי שמקרה זה נכנס לרשימת החריגים בהם נדרש בית המשפט הנכבד להתערב בשיקוליהם". דיון והכרעה לאחר עיון, סבורני כי דין העתירה להידחות על הסף. זאת, בראש ובראשונה, משום שחרף טענות העותרת, סבורני כי העתירה, לאור הסעדים העיקריים המבוקשים בה, מקדימה את זמנה (ראו והשוו: בג"ץ 7570/19 כהן נ' שר המשפטים (17.11.2019)). כידוע, בית משפט זה פסק, וחזר ופסק, כי הדרישה למיצוי הליכים וקיום פְּנִיָּה מוקדמת לרשות הרלבנטית, עובר להגשת עתירה, לא נועדה רק כדי 'לצאת ידי חובה' (ראו: בג"ץ 2624/97 ידיד נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא(3) 71, 83-82 (1997)). כפי שציינתי בעניין אחר – יש לפנות לרשות המינהלית במטרה לייצר לשיח ממשי בין הצדדים, וכדי לקדם פתרון למחלוקות ביניהם. על אופי הפנייה, ללמד כי היא אינה רק 'יריית פתיחה' להליך משפטי, בבחינת 'הכשרת הקרקע' לקראת העתירה הצפויה לבוא (בג"ץ 4129/22 ל.לוי נדל"ן בע"מ נ' משטרת ישראל (23.06.2022)), אלא: "מיצוי ההליכים אינו יכול להיעשות כ'מצוות אנשים מלומדה'; אין מדובר בשלב טכני, פורמלי, בבחינת הכרח בל יגונה: 'לא בדקדוקי-עניות של פרוצדורה עסקינן, אלא במהות: הסדר הטוב; היעילות; החסכון במשאבים; מיקוד המחלוקת וציוני-דרך לפתרונה; הפעלת שיקול דעת מקצועי; הפריית השיח שבין האזרח לבין הרשות; כיבוד הדדי בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת; כל אלה מחייבים מיצוי הליכים תחילה, וביקורת שיפוטית אחר כך' [...] לא מיצוי הליכים לפנינו, לא ניסיון אמיתי ללבן את הנושא אל מול הרשות, ולא רצון כֵּן לפתור את המחלוקת; התנהלות זו אינה אלא ניסיון פושר, מגומגם, לצאת ידי חובה, כדי 'לדלג' היישר אל הזירה המשפטית. זאת לא ניתן לקבל. מיצוי ההליכים הוא שלב נכבד, מהותי; בלעדיו אין לגשת לבירור העתירה. על כן, כבר מטעם זה, דין העתירה להידחות על הסף" (בג"ץ 8361/20 שקיר נ' מדינת ישראל (07.10.2021)). מהעתירה אכן עולה כי פרקליט המדינה התעכב, תחילה, במענה לפניית העותרת; ברם, וזה העיקר, פנייתה העקרונית של העותרת הופנתה על-ידו לבחינת גורמי חקירה רלבנטיים, בשים לב למושא פנייתה ותפקידו כשר בממשלה. טענת העותרת לפיה פרטי הקשר שניתנו לה לא אפשרו יצירת קשר עם הגורם הרלבנטי מוטב היה לה אלמלא הייתה נטענת. ודוק, כפי שציינתי לעיל – פנייה מוקדמת יש לעשות ביחס לרשות הרלבנטית. סבורני כי בנסיבות העניין, בשלב זה, משטרת ישראל היא-היא הרשות הרלבנטית. בהקשר זה, לא למותר לציין, כי העתירה אף לוקה באי צירוף משיבים רלבנטיים, קרי משטרת ישראל – טעם המצדיק, כשלעצמו, את דחייתה על הסף. כן יוער, כי חולשת טענת העותרת (או שמא טְרוּנְיַית העותרת) מקבלת משנה תוקף, לאור העובדה שהתשתית העובדתית, שמהווה את ערש היוולדה של פנייתה ועתירתה, יסודה בפרסומים עיתונאיים גרידא. כפי שכבר נפסק בנדון: "העתירות נסמכות כל כולן על כתבות ופרסומים בכלי התקשורת, ללא כל תשתית עובדתית בדוקה וקונקרטית. הפרסומים עליהן נסמכו העתירות פורסמו בשלהי חודש אוגוסט ותחילת חודש ספטמבר. העותרות פנו למבקר המדינה לקבלת תגובתו בדחיפות, ומשלא נענו במועד שקצבו פנו לבית משפט זה. אף אם ניתן להבין את דוחק השעה מולו ניצבו העותרות, אין בכך כדי להכשיר הגשת עתירות המבוססות באורח כמעט בלעדי על פרסומים בתקשורת שלא נבדקו ולא אומתו. בית משפט זה קבע וחזר וקבע כי עתירה צריכה להיות מבוססת על תשתית עובדתית קונקרטית ובדוקה התומכת בנטען בעתירה והמבססת את הסעד המבוקש בה. 'כידוע, ראשית חוכמה היא, בכל עניין המובא בפני בית-משפט, להניח תשתית עובדתית ולתמוך אותה בראיות. כך בכל עניין ובכל בית-משפט, וכך במיוחד בעתירות לבית-המשפט הגבוה לצדק. שהרי בית-משפט זה אינו נוהג לשמוע עדים ולקבוע בעצמו את העובדות, אלא הוא מסתמך בעיקר על דברי הצדדים. מכאן החשיבות המיוחדת שבית-משפט זה מייחס להצגה מלאה ואמינה של העובדות הנוגעות לעניין הן על-ידי העותר והן על-ידי המשיב. מטעם זה נדרש העותר, לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, תשמ"ד-1984, לתמוך כל עתירה בתצהיר המאמת את העובדות המובאות בעתירה. כמו כן מקובל להוסיף לעתירה מסמכים אחרים, ככל שהם מצויים בידי העותר או ניתנים באופן סביר להשגה על-ידי העותר, לצורך ביסוס העובדות הנטענות בעתירה. והרי אלה מושכלות ראשונים. לכן, אם התשתית העובדתית של עתירה רעועה, אפשר שיהיה בכך בלבד כדי לדחות את העתירה' (בג"ץ 1759/94 סרוזברג נ' שר הבטחון, פ"ד נה(1) 625, 631-630 (1994)). (וראו גם: בג"ץ 6190/05 יטיב נ' רוה"מ אריאל שרון, פסקה 2 (14.8.05); ובג"ץ 1404/07 בנימין נ' השופטת הנשיאה בקנשטיין (12.4.2007)). וידועים לענין זה גם דבריו של השופט המנוח מ' חשין – 'נתחלפו העתים, נשתנו המנהגות, וימים שהיו חלפו ואינם עוד עמנו. על דרך ההפלגה נאמר, שכיום נוטל אדם לידו את עיתון הבוקר או עיתון הצהריים, ומבטו מרקד בין הידיעות השונות עד שעינו צדה ידיעה פלונית. ומשמצא מה שמצא קרא הוא אל חבריו: קומו ונעלה ציון - אל בית המשפט העליון. אומר ועושה. עתירה לבית-משפט כמו נכתבת היא במהלך הנסיעה' [...]" (בג"ץ 5849/19 רשימת המחנה הדמוקרטי נ' מבקר המדינה, פסקה 9 (12.09.2019)). אמנם במקרה שלפנינו אין מדובר בפגם המצדיק, כשלעצמו, את דחיית העתירה על הסף ככל שהיא נוגעת לאי-המענה הנטען. אך עובדה זו, סבורני, אוֹפֶפֶת את העניין כולו, ומחייבת את גורמי החקירה להידרש לטענותיה של העותרת היטב, ומשכך העתירה, חרף חשיבותה הלכאורית, מקדימה את זמנה. העתירה נדחית על הסף אפוא. בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות. לאחר שנכתב פסק הדין, אך בטרם חתימתו ושליחתו לצדדים הונחה לפנינו ׳הודעה ובקשה׳ מטעם העותרת מהיום. לא ראינו בה טעם המצדיק לשנות מפסק דיננו. ניתן היום, ‏י"ב באייר התשפ"ג (‏3.5.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23028760_C01.docx אל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1