פלוני נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון ע"פ 5204/24 ע"פ 5272/24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערער בע"פ 5204/24 והמשיב בע"פ 5272/24: רמזי געבה נגד המערערת בע"פ 5272/24 והמשיבה 1 בע"פ 5204/24: 1. מדינת ישראל המשיבות 3-2 בע"פ 5204/24: 2. פלונית 3. פלונית ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ח' מאק-קלמנוביץ, מ' ליפשיץ פריבס ו-מ' כדורי) מיום 15.5.2024 בתפ"ח 66622-06-22 תאריך ישיבה: ה' בניסן התשפ"ו (23 במרץ 2026) בשם המערער בע"פ 5204/24 והמשיב בע"פ 5272/24: > עו"ד רמזי קטילאת בשם המערערת בע"פ 5272/24 והמשיבה 1 בע"פ 5204/24: עו"ד מוחמד סראחנה פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ח' מאק-קלמנוביץ, מ' ליפשיץ פריבס ו-מ' כדורי) מיום 15.5.2024 בתפ"ח 66622-06-22, בגדרו הושת על המשיב בע"פ 5272/24 (המערער בע"פ 5204/24, להלן: המשיב) עונש של 6 שנות מאסר בגין הרשעתו בעבירות מין. המדינה מערערת על קולת העונש, והמשיב על חומרתו. יצוין כי מלכתחילה הגיש המשיב ערעור גם על הכרעת הדין, אך בתום הדיון ובהמלצתנו, חזר בו מחלק זה של ערעורו. 1. המשיב הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בשתי עבירות של אינוס במרמה לפי סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ובשתי עבירות של מעשים מגונים במרמה לפי סעיף 348(א) לחוק בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק – אותן ביצע בשתי מתלוננות שונות במהלך עבודתו כטכנאי אולטרסאונד. על פי העובדות בהן הורשע, בוצעו העבירות במרפאת קופת החולים אליה הגיעו המתלוננות לשם ביצוע בדיקת אולטרסאונד של שלפוחית השתן, אותה ביצע המשיב. המתלוננת באישום הראשון הגיעה לבדיקה בחודש מרץ 2022. המשיב שאלהּ אם היא רווקה, וכן שאל אם ביצעה בדיקה דומה בעבר והיא השיבה בשלילה. אז הורה לה המשיב לפשוט את בגדיה התחתונים, אף שהדבר אינו נדרש להליך הבדיקה, ולשכב על מיטת הטיפולים. בשלב מסוים של הבדיקה, ובתואנה שהוא אינו מוצא את שלפוחית השתן, סובב המשיב את מכשיר האולטרסאונד על איבר מינה של המתלוננת במשך מספר דקות. לאחר מכן הורה לה ללכת לשירותים להתרוקן, ומששבה הורה לה לשוב ולהתפשט, הסיר את הכפפות מידיו והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה – כל זאת ללא צורך רפואי. המתלוננת באישום השני הגיעה לבדיקה בחודש יוני 2022, ואף כלפיה פעל המשיב באופן דומה. הוא הורה לה לפשוט את בגדיה ולשכב על שולחן הטיפולים, ובמהלך הבדיקה הסיט את תחתוניה, נגע באיבר מינה עם מכשיר האולטרסאונד והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה למשך מספר דקות – הכל ללא צורך רפואי. בתום הבדיקה שאל אותה אם היא מעוניינת לעשות "עוד משהו חוץ מהבדיקה"; והיא השיבה בשלילה ועזבה את המקום. 2. בית המשפט המחוזי קבע בגזר דינו, כי מדובר בשני אירועים מובחנים, ולפיכך יש לקבוע מתחם ענישה נפרד לכל אירוע. בית המשפט המחוזי עמד על חומרתן הרבה של העבירות, ככאלה אשר בוצעו על-ידי איש צוות רפואי במהלך טיפול רפואי, באופן שפגע בשלמות גופן ונפשן של המתלוננות, באוטונומיה שלהן על גופן, ואף פגע ביכולתן לתת אמון בזולת, ובפרט באנשי רפואה. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי המעשים נעשו בתוך מרפאה האמורה לשמש כמקום בטוח, כי המשיב ניצל את חוסר ידיעתן של המתלוננות על גבולות הבדיקה הצפויה, ואף את מבוכתן עת נמצאו עמו לבד בחדר סגור; זאת בפרט לעניין המתלוננת באישום הראשון, אישה צעירה מרקע חרדי המאובחנת על הספקטרום האוטיסטי. לאור האמור ולאחר סקירת הענישה במקרים דומים, קבע את מתחם הענישה לכל אישום בין 2.5 ל-6 שנות מאסר, בתוספת ענישה נלווית. בית המשפט המחוזי הוסיף ועמד על כך שלחובת המשיב הרשעה קודמת (שלא ממין העניין) בגינה נדון לעונש מאסר; כי המשיב הורשע לאחר ניהול הוכחות, לא קיבל על עצמו אחריות ולא הביע חרטה; וכי יש לזקוף לחובתו את העובדה שמדובר בשני אירועים שונים, כאשר ביחס למתלוננת באישום הראשון אף חזר על מעשיו פעמיים. בית המשפט המחוזי ציין, כי המעשים גרמו לפגיעה קשה במתלוננות ולשינוי ממשי לרעה באורח חייהן – כפי שעלה מתסקיר נפגעת העבירה שהוגש ביחס למתלוננת באישום הראשון, ומהצהרת נפגעת העבירה של המתלוננת באישום השני. לקולה, שקל בית המשפט המחוזי את הפגיעה הצפויה בבני משפחתו של המשיב, אשר מסייע להוריו לסעוד את שלושת אחיו החולים; וניתנה הדעת למכתבי הערכה שונים שהוצגו מעמיתיו של המשיב. לאחר כל אלה, הוחלט להטיל על המשיב עונש כולל של 6 שנות מאסר בניכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי; ופיצוי בסך 25,000 ₪ לכל מתלוננת. 3. על כך הוגשו הערעורים שלפנינו. המשיב סבור כי העונש שהוטל עליו מופלג בחומרתו. לטענתו, בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי למשכם הקצר של האירועים; לכך שהם מהווים חריגה מסטנדרט התנהלותו; לנזק הצפוי למשפחתו; לעובדה שלא יתאפשר לו לשוב ולעבוד בתחום עיסוקו; ולתקופה הארוכה בה היה נתון במעצר בפיקוח אלקטרוני ללא הקלות. כן נטען כי נוכח ההידרדרות במצבם הכלכלי של המשיב ומשפחתו יש להפחית מסכום הפיצוי שנקבע כי עליו לשלם למתלוננות. 4. המדינה סבורה מצידה כי העונש שנגזר על המשיב אינו משקף כראוי את החומרה שבמעשיו ואת הפגיעה הקשה במתלוננות; תוך שהודגשה עובדת היותו של המשיב גורם טיפולי, אשר ניצל את תפקידו ומעמדו בכדי לפגוע במתלוננות. לשיטת המדינה הן הרף התחתון של מתחם הענישה והן העונש שנקבע נמוכים מדי, והם אינם ראויים, זאת לאור הפסיקה הרלוונטית, הפגיעה בערכים המוגנים, העובדה שמדובר בשתי מתלוננות שונות, והעונש המזערי הקבוע לצד העבירות בהן הורשע המשיב. דיון והכרעה 5. לאחר עיון בכתובים ושמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את ערעור המשיב ולקבל את ערעור המדינה. אכן, התערבותו של בית משפט זה בעונש שהושת על-ידי הערכאה הדיונית, שמורה למקרים חריגים של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת או טעות מהותית שנפלה בגזר הדין (ראו מיני רבים: ע"פ 2250/24 מדינת ישראל נ' מוגרבי, פסקה 9 (7.8.2024); עפה"ג 38167-08-24 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 5 (1.12.2024)). עם זאת, סברתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים בהם נדרשת החמרה בענישה. זאת, הן בשל שגגה משפטית שנפלה בקביעת הרף התחתון של מתחם הענישה; הן משום שהעונש שנגזר על המשיב אינו מבטא באופן ראוי את חומרתן של העבירות שביצע ואת נסיבות ביצוען (ראו למשל: ע"פ 3677/21 מדינת ישראל נ' שללאשוילי, פסקה 20 (13.2.2022) (להלן: עניין שללאשוילי)). 6. עבירת האינוס במרמה בה הורשע המשיב בכל אחד מן האישומים, נושאת עמה עונש מזערי ששיעורו רבע מהעונש המרבי לעבירה – קרי: 4 שנות מאסר (ראו סעיף 355(א) לחוק). לקיומו של עונש מזערי השלכות על קביעת מתחם העונש ההולם. כך נפסק לא אחת, כי ככלל אין לקבוע רף ענישה תחתון הנמוך מן העונש המזערי, אלא בהתקיים "טעמים מיוחדים" שיפורטו בגזר הדין (ראו ע"פ 1288/17 מדינת ישראל נ' שנהר, פסקה 23 (3.10.2017); ע"פ 4876/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 34-31 (3.12.2015)). בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי רף ענישה תחתון של 2.5 שנות מאסר לכל אישום, הנופל מן העונש המזערי הקבוע לעבירת האינוס – וזאת מבלי שפירט כל טעם, לא כל שכן "טעם מיוחד", המצדיק זאת. לפיכך, צודקת המדינה בטענתה כי בכך נפלה שגגה מלפני בית המשפט המחוזי. אף לגופו של עניין, במקרה הנדון לא מתקיימים טעמים המצדקים סטייה כזו מן העונש המזערי של עבירת האינוס; בפרט, כשלצד עבירה זו הורשע המשיב גם בעבירה נוספת של מעשים מגונים בכל אישום. 7. גם נסיבות ביצוען של העבירות שבענייננו, מובילות למסקנה כי מתחם הענישה והעונש שנקבע אינם משקפים את מלוא חומרתם של מעשי המשיב (והשוו: ע"פ 3124/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 18-17 (14.8.2019)). עבירות מין המבוצעות על-ידי אנשי צוות רפואי במהלך טיפול רפואי, טומנות בחובן חומרה מיוחדת (ראו למשל: ע"פ 8561/22 חורי נ' מדינת ישראל, פסקה 62 (20.8.2024); ע"פ 187/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (26.10.2010); ע"פ 4936/11 ישועה נ' מדינת ישראל, פסקה 44 (31.12.2012); ע"פ 7064/00 לומקין נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (24.4.2001); כן ראו לעניין פגיעה בנסיבות אחרות של טיפול: עניין שללאשווילי, בפסקה 21). מערכת היחסים שבין גורם רפואי לבין מטופלת (או מטופל), אינה שוויונית. המטופלת נדרשת לשים מבטחה בגורם הרפואי, להישמע להנחיותיו, מתוך ציפייה לגיטימית ומובנת מאליה כי זה יפעל במקצועיות ותוך שמירה על כללי האתיקה הרפואיים. בשל פערי הידע הניכרים, ולעיתים בשל טיבו של הטיפול, לא תמיד יש ביכולתה של המטופלת לדעת, או להבין, האם נחצו גבולות המותר בטיפול או בבדיקה הנערכים מאחורי דלתיים סגורות; וגם אם הספק מקנן, מחסומים שונים מקשים ליתן לו ביטוי. גורם רפואי המנצל לרעה את תפקידו כדי לפגוע מינית במטופליו ברגעי חולשתם – בוגד בכללי האתיקה הרפואיים החלים עליו, באמון שניתן בו, ובאמון הציבור כולו בגורמי הרפואה העושים מלאכתם נאמנה. מעבר לחילול גופה ורמיסת כבודה של האישה, פגיעה מינית בנסיבות אלה כרוכה בנזק נוסף, הוא פגיעה ביכולתה לתת אמון בסובבים אותה ובגורמי טיפול בפרט; דבר שאף מקשה על יכולתה להשתקם מן הפגיעה (ותסקיר נפגעת העבירה שהוגש בענייננו יעיד). מעשים כאלה ראויים אפוא לכל גינוי והוקעה – ויש להביא זאת לידי ביטוי בענישה מחמירה. 8. זהו המקרה בענייננו. המשיב ניצל את מעמדו כטכנאי אולטרסאונד ואת האמון שהמתלוננות נתנו בו, על מנת לפגוע בהן. הוא גרם להן, ברמייה, לפשוט את בגדיהן התחתונים, ביצע בהן מעשים מגונים ואנס אותן, כל זאת בתואנה רפואית כוזבת תוך שהוא גורם להן לחשוב שמדובר בחלק שגרתי מהבדיקה הגופנית. העבירות בוצעו על-ידי המשיב במשך דקות ארוכות; כאשר המתלוננות מוטלות לפניו חשופות, פיזית ונפשית, על מיטת הטיפולים. תחת לסייע להן – רמס המשיב את כבודן, את זכותן על גופן, וכן פגע קשות ביכולתן לבטוח בזולת. ומעל הכל, אין מדובר במעשה חד-פעמי, אלא במעשים שבוצעו בדפוס פעולה דומה בשתי מתלוננות שונות – שני עולמות שחרבו. תמונת הנזק שעולה מן המסמכים שבתיק – קשה וכואבת; כאשר שתי המתלוננות מתמודדות מאז הפגיעה עם תסמינים פוסט טראומטיים המקשים עליהן לתפקד ולנהל חיי שגרה. 9. ואבהיר: נימוקיו של בית המשפט המחוזי בגזר דינו משקפים נאמנה את החומרה הרבה הגלומה במעשיו של המשיב, ומעניקים לה ביטוי מפורש. אף עונש המאסר שהושת על המשיב אינו עונש קל. עם זאת, אל מול נסיבות המקרה שלפנינו, הכוללות פגיעה מתוכננת בשתי מתלוננות שונות אגב מעילה בוטה באמון מטפל-מטופל, ותוך ניצול ציני של פגיעוּת מיוחדת (בפרט חוסר הניסיון, התמימות וקשיי הפענוח החברתי של המתלוננת באישום הראשון), אני סבורה כי העונש שנקבע אינו מבטא די הצורך את משקלם המצטבר של המעשים. במקרה כה מובהק של ניצול פערי כוחות במרחב הטיפולי, לא כל שכן אל מול מי שמתקשה לזהות את חציית הגבולות בזמן אמת – מתחייבת החמרה נוספת בעונש, אשר תיתן משקל הולם לכל אחת מן הפגיעות ותשקף את חומרת מעשיו של המשיב. 10. לאור כל האמור, וכן בשים לב להלכה שלפיה ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין בבואה להתערב בגזר דין – אציע לחבריי כי נעמיד את עונש המאסר של המשיב על 7 שנים, חלף 6 השנים שגזר עליו בית המשפט המחוזי. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם. 11. סוף דבר: אם תישמע דעתי, ערעור המשיב יידחה, וערעור המדינה יתקבל כמפורט לעיל. גילה כנפי-שטייניץ שופטת הנשיא יצחק עמית: אני מסכים. יצחק עמית נשיא המשנה לנשיא נעם סולברג: אני מסכים. נעם סולברג משנה לנשיא הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ג' כנפי-שטייניץ. ניתן היום, י"ב אייר תשפ"ו (29 אפריל 2026). יצחק עמית נשיא נעם סולברג משנה לנשיא גילה כנפי-שטייניץ שופטת