שבתאי נ' עבודה ראשי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 49560-02-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק ארז כבוד השופטת יעל וילנר העותרת: ליאת שבתאי נגד המשיב: מפקח עבודה ראשי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד עידו בלום בשם המשיב: עו"ד גיא ורדי פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: בעתירה זו, שהוגשה ביום 19.2.2025, ביקשה העותרת כי נורה למשיב לבוא וליתן טעם, מדוע "לא יינתן לעותרת אישור כשירות בהתאם לתקנות 3-2 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (ממונים על הבטיחות), תשנ"ו-1996". ביום 14.5.2025, הוגשה "תגובה ובקשה למחיקת העתירה" מטעם המשיב, שעל-פיה נמסר כי "במסגרת הטיפול בעתירה נערכו מספר ישיבות עם הגורמים הרלוונטיים [...] תוך ניסיון למציאת פתרון מעשי בעניינה של העותרת. בסופו של יום, הוחלט להנפיק לעותרת אישור כשירות", כפוף לסייגים אחדים. אשר על כן, נטען כי העתירה התייתרה, ויש להורות על מחיקתה. ביום 15.5.2025, הגישה העותרת הודעה, שבה הסכימה לבקשת המשיב למחיקת העתירה, תוך שביקשה כי יִפַּסקוּ לזכותה הוצאות ריאליות, שאותן העמידה על סך של 40,494 ₪. לתמיכה בסכום זה, צירפה העותרת חשבוניות המעידות על תשלומים בסכום האמור שהעבירה לבא-כוחה. המשיב, מצִדו, ביקש כי ההוצאות יִפַּסקוּ על הצד הנמוך, בשים לב לכך שעניינה של העותרת בא על פתרונו בשלום קרוב לאחר הגשת העתירה, ללא צורך בדיון על-פה, או בהכרעה שיפוטית. אכן, העותרת, שקיבלה את מבוקשה, גם אם באופן חלקי, בעקבות הגשת העתירה, זכאית לפסיקת הוצאות לזכותה (ראו: בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217 (1994); בג"ץ 875/23 לטם – טבע נגיש לכולם נ' משרד החינוך, פסקה 9 (28.10.2024); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד' 468-464 (2017)). בהתחשב, מחד גיסא, בחשבוניות שהגישה העותרת, כמו גם בשינוי שחוללה העתירה בעמדת המשיב; ומאידך גיסא, בגישה הנוהגת בבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בעניין הוצאות משפט; בכך שמבוקשה של העותרת ניתן לה, תוך זמן קצר יחסית, ולא באופן מלא; בכך שככלל, בחשבוניות לבדן אין די, ושהעותרת לא צירפה הסכמי שכר טרחה, ולא פירטה את הפעולות שבוצעו בתיק בפועל תמורת התשלום (ראו והשוו: בג"ץ 3408/22 תולדות ייזום והשקעות בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 8 (25.8.2024); בג"ץ 4649/24 התעוררות בירושלים נ' שר הפנים (29.1.2025)); בכך שההליך בא אל סיומו מבלי שנדרשה העותרת להגיש כתבי בית דין נוספים זולת העתירה והבקשה לעניין ההוצאות, ואף לא להתייצב לדיון על-פה – מצאנו לנכון להעמיד את שיעור ההוצאות שיש לפסוק לזכות העותרת על סך של 18,000 ₪. אשר על כן, העתירה נמחקת בזאת. כאמור, המשיב יִשא בהוצאות העותרת בסך של 18,000 ₪. ניתן היום, כ' סיוון תשפ"ה (16 יוני 2025). נעם סולברג משנה לנשיא דפנה ברק-ארז שופטת יעל וילנר שופטת