התעוררות בירושלים (ע"ר) נ. שר הפנים

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4649/24 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותרת: התעוררות בירושלים (ע"ר) נגד המשיבים: 1. שר הפנים 2. שר האוצר 3. מרכז השלטון המקומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד מתן גוטמן בשם המשיבים 2-1: עו"ד דניאל מארקס בשם המשיב 3: עו"ד מירה סלומון פסק-דין השופט יחיאל כשר: 1. תקנה 2(א)(8) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993 (להלן: תקנות ההנחה מארנונה או התקנות), קובעת כי חייבים בארנונה שהינם מעוטי יכולת, יהיו זכאים להנחה בארנונה כתלות במספר הנפשות המתגוררות עמם בנכס שבגינו משולמת הארנונה ובהכנסתם. האופן לחישוב ההכנסה לצורך האמור מפורט בתקנות המשנה לתקנה זו (להלן: מבחן ההכנסה). עקב פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" נערך גיוס מילואים משמעותי. על מנת להתמודד עם העול הכלכלי שהוטל על חיילי המילואים, חוקקה הכנסת את חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 239 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (תגמולים למשרתים במילואים), התשפ"ד-2023, אשר הגדיל את שיעור תגמולי הביטוח הלאומי שחיילי המילואים זכאים להם (להלן: הוראת השעה). כתוצאה המגדלת שיעור תגמולי הביטוח הלאומי בהתאם להוראת השעה, חלק ממשרתי המילואים שהכנסתם הייתה נמוכה עובר לגיוסם לשירות מילואים, קיבלו לקראת סוף שנת 2023 תוספת הכנסה שהעבירה אותם אל מעבר לרף שבגינו מתקבלת הנחה בארנונה לפי מבחן ההכנסה. כך, ביחס לאוכלוסייה זו, במקום שהוראת השעה תשיג את מטרתה להיטיב עם משרתי המילואים, היא הביאה לפגיעה בהם. כנגד קושי זה כוונה העתירה דנן, במסגרתה ביקשה העותרת שורה של צווים על תנאי, שעיקרם כי מחוקק המשנה יתקן את תקנות ההנחה מארנונה באופן שיפחית ממבחן ההכנסה תגמולי ביטוח לאומי שמקורם בהוראת השעה. 2. בהחלטתי מיום 9.6.2024 הוריתי למשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה. ביום 24.9.2024 הוגשה תגובה מקדמית מטעם המשיב 3, מרכז השלטון המקומי, ובמסגרתה הביע מרכז השלטון המקומי את תמיכתו בעתירה ובסעדים שנתבקשו במסגרתה. בהמשך לכך, ולאחר שניתנו לבקשת המשיבים 2-1 (להלן: משיבי הממשלה) מספר ארכות להגשת תגובה מקדמית מטעמם, הגישו משיבי הממשלה, ביום 1.11.2024, הודעה מעדכנת. בהודעה זו ציינו משיבי הממשלה כי בעוד שהם שומרים על כל טענותיהם ביחס לנטען בעתירה, הורה שר הפנים, לאחר שנועץ ביו"ר מרכז השלטון המקומי וביו"ר מרכז המועצות האזוריות, לפרסם טיוטה של "תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) (הוראת שעה), התשפ"ה-2024" (להלן: טיוטת התקנות), וביום 15.10.2024 פורסמה טיוטת התקנות להערות הציבור. ההסדר שנכלל בטיוטת התקנות קובע כי תקנה 2(א)(8) לתקנות ההנחה מארנונה תתוקן כך שרשות מקומית שמעוניינת בכך, תהא רשאית להחליט כי תגמולי ביטוח לאומי המשולמים בעד שירות מילואים, לא יבואו בחשבון בהכנסה ברוטו של המחזיק בנכס ושל אלה המתגוררים עמו במסגרת חישוב ההנחה בארנונה לפי מבחן ההכנסה, לשנת 2024 או לשנת 2025. על רקע פרסום טיוטת התקנות להערות הציבור, ביקשו משיבי הממשלה לשוב ולעדכן, תוך 30 ימים, בדבר כל התקדמות שתחול בנושא, ובקשתם התקבלה בהחלטתי מיום 12.11.2024. 3. ביום 2.12.2024 הגישו משיבי הממשלה הודעה מעדכנת ובה ציינו כי ביום 28.11.024, פורסמו ברשומות תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) (הוראת שעה), התשפ"ה-2024 (להלן: תיקון תקנות ההנחה מארנונה או התיקון). משיבי הממשלה טענו כי נוכח התיקון, התשתית העובדתית והמשפטית העומדת ביסוד העתירה השתנתה כך שהעתירה אינה אקטואלית עוד, וביקשו את מחיקתה. 4. לאחר שהוריתי לה לעשות כן, הגישה העותרת, ביום 11.12.2024, התייחסות לעמדת משיבי הממשלה ובה ציינה כי היא איננה עומדת עוד על עתירתה, משהסעד העיקרי שנתבקש במסגרתה התקבל. עם זאת, העותרת ציינה כי לשיטתה היא זכאית להוצאות ולשכר טרחת בא כוחה. העותרת הטעימה כי שר הפנים לא ענה למכתבי מיצוי ההליכים ולפניות המקודמות ששוגרו טרם הגשת העתירה, והחל בקידום הנושא רק לאחר הגשת העתירה ואחרי שבית המשפט הורה למשיבים להשיב לה. על כן, לשיטתה, רק עקב הגשת העתירה תוקנו תקנות ההנחה מארנונה ונפתר הקושי המתואר לעיל, לרווחת כלל ציבור משרתי המילואים שהכנסתם נמוכה. בתוך כך, העותרת טענה כי הוצאותיה הישירות בגין ניהול העתירה מתבטאות בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ש"ח לבא כוחה, וצירפה חשבון חיוב כראיה לכך. כמו כן, העותרת ציינה כי היא השקיעה בניהול ההליך זמן ומאמץ רב, ועל כן היא סבורה כי היא זכאית להוצאותיה "על הצד הגבוה". 5. ביום 3.1.2025 הגישו משיבי הממשלה תגובה לבקשת העותרת לפסיקת הוצאות, במסגרתה ציינו כי לשיטתם אין מקום להיענות לבקשה זו, וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, משיבי הממשלה טענו כי תיקון תקנות ההנחה מארנונה אינו זהה לתיקון לו עתרה העותרת. זאת, שכן העותרת עתרה כי תקנות ההנחה מארנונה יתוקנו כך שתגמולי ביטוח לאומי המשולמים בעד שירות מילואים יופחתו באופן קטגורי ממבחן ההכנסה הקבוע בסעיף 2(א)(8) לתקנות, ואילו ההסדר שנקבע בתיקון לתקנות קבע כי הדבר נתון לשיקול דעתן של הרשויות המקומיות. על כן, כך טענו משיבי הממשלה, טענת העותרת כי התקבל הסעד העיקרי לו עתרה, איננה מדויקת. שנית, נטען כי אף שתקנות ההנחה מארנונה תוקנו באופן קרוב לזה לו עתרה העותרת, אין פירושו של דבר כי עתירתה הייתה מתקבלת לו הייתה מתבררת עד תומה. משיבי הממשלה עמדו על ההלכות לפיהן בית המשפט אינו נוטה להתערב בחקיקת משנה, וציינו כי לעמדתם גם לפני תיקון התקנות, לא נפל בהן פגם המצדיק סעד חריג של הוראה על תיקון חקיקת משנה. כמו כן, נטען כי העובדה שהעתירה הוגשה מטעם "סיעה מקומית", ולא מטעם עותר פרטני שנפגע מהמצב ששרר עובר לתיקון התקנות, היה בה כדי להשפיע על סיכויי העתירה להתקבל מלכתחילה. שלישית, נטען כי לא הגשת העתירה היא שהביאה לתיקון תקנות ההנחה מארנונה, אלא השינוי שחל בעמדת יו"ר מרכז השלטון המקומי ויו"ר מרכז המועצות האזוריות, לאחר ששר הפנים פנה אליהם בנושא במכתבו מיום 29.9.2024, והבהיר להם שיינתן לרשויות המקומיות שיפוי ככל שייפגעו הכנסותיהן בתוצאה מהתיקון. רביעית, משיבי הממשלה טענו כי יש מקום להתחשב גם בכך שהעתירה באה על פתרונה בפרק זמן סביר, ללא שהוצא צו על תנאי ובלי צורך בקיום דיון בבית המשפט. 6. אין מחלוקת בין הצדדים כי העתירה דנן מיצתה עצמה, ודינה להימחק. המחלוקת נוגעת אך ורק לשאלת זכאותה של העותרת להוצאות ולשכר טרחת בא כוחה, ולשיעורן. בפסיקתו של בית משפט זה הונהגה חזקה שלפיה: "אם העותר קיבל את הסעד לו עתר – במלואו או בעיקרו – כי אז קמה חזקה לטובת העותר פיה העתירה שהגיש היתה מצודקת. משמעות הדבר כי הנטל עובר למשיבים להוכיח כי לא התקיימה הצדקה לעתריה או כי לא התקיים קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד" (בג"ץ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים, פסקה 5 (21.4.2010); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי – משפט מינהלי דיוני 468-465 (כרך ד', 2017)). אינני סבור כי יש בטענת משיבי הממשלה כי השינוי בעמדת יו"ר מרכז השלטון המקומי ויו"ר מרכז המועצות האזוריות, הוא שהביא לתיקון, ולא הגשת העתירה, כדי לשלול את זכותה של העותרת לפסיקת הוצאות. זאת, שכן מכתב שר הפנים שבשלו חל המפנה האמור, נשלח רק לאחר שהוגשה העתירה והוריתי על הגשת תגובה מקדמית לה. על כן, מבלי שיהא בדבר משום הבעת עמדה בעניין סיכויי העתירה להתקבל לו הייתה מנוהלת עד תומה, סבורני כי הגשת העתירה הייתה מוצדקת מנקודת מבטה של העותרת ועל פני הדברים דומה כי היא תרמה לתיקון תקנות ההנחה מארנונה. די בכך לצורך קביעת זכאותה של העותרת להוצאות ושכר טרחת בא כוחה. 7. אשר לשיעור ההוצאות ושכר הטרחה, בפסיקתנו נקבע כי נקודת המוצא הינה כי יש לפסוק לבעל-דין שזכה בדינו (ובכלל זה מי שעתירתו התייתרה עקב מתן הסעד המבוקש על ידי המשיבים), הוצאות ריאליות המשקפות את ההוצאות שהוציא בפועל לצורך ניהול ההליך. עם זאת, יש לבחון בכל מקרה אם אמנם הוכחו ההוצאות הריאליות, ואם ההוצאות הנטענות הן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך (בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצאת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה, פסקה 14 (3.5.2010); בג"ץ 3408/22 תולדות ייזום והשקעות בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 7 (25.6.2024)). בענייננו, העותרת סיפקה חשבון חיוב התומך בטענתה כי הוצאותיה הישירות עמדו על סך של 25,000 ש"ח. העותרת טענה כי בכך לא הסתכמו הוצאותיה, אך לא סיפקה ראיות לקיומן של הוצאות נוספות מצידה. על רקע זה, ובהינתן שיש ממש בטענות משיבי הממשלה כי העתירה באה על פתרונה בזמן סביר באופן יחסי, וכי פרט להגשת העתירה והתייחסות להודעה המעדכנת של משיבי הממשלה מיום 2.12.2024, לא נדרשה העותרת להגיש כתבי בית דין נוספים או להתייצב לדיון בבית המשפט, סבורני כי יש מקום לפסוק לטובת העותרת הוצאות בסך של 15,000 ש"ח. 8. אשר על כן, העתירה נמחקת בזאת. משיבי הממשלה יישאו בהוצאות העותרת בסך של 15,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ט טבת תשפ"ה (29 ינואר 2025). נעם סולברג שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת