וינברג ואח' נ' ועדת הערר לתכנון ובנייה - מחוז תל אביב ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4623/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותרים: 1. נילי וינברג 2. ד"ר משה וינברג נ ג ד המשיבים: 1. ועדת הערר לתכנון ולבניה – מחוז תל אביב 2. רשות הרישוי המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו 3. שמואל וילוז'ני 4. איריס וילוז'ני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד חמדה אבשלום פסק-דין השופט ע' פוגלמן: הרקע הצריך לענייננו תואר בהחלטות בית משפט זה (ראו בר"ם 4452/20 וינברג נ' ועדת הערר לתכנון ולבניה – מחוז תל אביב (1.7.2020) (להלן: בר"ם 4452/20); בר"ם 699/20 וינברג נ' ועדת הערר לתכנון ולבניה – מחוז תל אביב (10.2.2020) (להלן: בר"ם 699/20)), ועל כן יובאו הדברים בקצירת האומר. המשיבה 2 אישרה ביום 1.8.2019 את בקשת המשיבים 4-3 – שכניהם של העותרים – לקבל היתר בנייה בכפוף לתנאים. ערר שהגישו העותרים על ההחלטה נדחה על הסף ביום 18.11.2019 על ידי המשיבה 1 (להלן גם: ועדת הערר). נגד החלטת ועדת הערר הגישו העותרים עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (להלן: העתירה המינהלית). כנטען בעתירה שלפנינו, מספר שבועות לאחר הגשת העתירה המינהלית, נודע לעותרים כי בקבלת ההחלטה בעניינם פעלה יו"ר ועדת הערר בניגוד עניינים. ביום 25.12.2019, הגישו העותרים תשובה במסגרת הליך למתן צו ביניים בעתירה המינהלית. במסגרת תשובה זו העלו, לראשונה, את טענתם בדבר ניגוד העניינים וציינו כי הם שוקלים את תיקון העתירה המינהלית. בו ביום, הגישה המשיבה 1 לבית המשפט לעניינים מינהליים הודעה (מגובה בתצהיר) שלפיה יו"ר ועדת הערר לא הייתה מצויה בניגוד עניינים בקבלת ההחלטה בעניינם של העותרים. מספר ימים לאחר מכן דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את הבקשה למתן צו ביניים (בקשת רשות לערער שהגישו העותרים על החלטה זו נדחתה בבר"ם 699/20). העותרים הגישו בקשה לעיון חוזר לבית המשפט לעניינים מינהליים ובמסגרתה העלו פעם נוספת את טענת ניגוד העניינים (סעיפים 18-14 לבקשה). בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' סגן הנשיא ק' ורדי) דחה את הבקשה לעיון חוזר וציין כי "גם לאחר עיון בטענות שבבקשה (כולל הטענות לניגוד עניינים) לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי". ביום 3.2.2020 הגישו העותרים בקשה לתיקון העתירה המינהלית שבגדרה ביקשו להוסיף לכתב העתירה את טענותיהם שנוגעות לניגוד העניינים. בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ר' ברקאי) דחה את בקשת התיקון הן מחמת שיהוי, הן לגופם של דברים. בהחלטה צוין, בין היתר, כי "לא הונחה כל תשתית ראיתית לכאורה לספקולציה הנטענת בדבר קיומו של ניגוד עניינים שנפל בחלקה של יו"ר ועדת הערר" (להלן: ההחלטה בבקשת התיקון). בקשת רשות לערער על החלטה זו נדחתה בבר"ם 4452/20 מאחר שההחלטה אינה מנויה ברשימה הסגורה של "החלטות אחרות" שניתן להשיג עליהן בדרך של הגשת בקשת רשות לערער (סעיף 12(ב) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים או החוק); כן ראו בר"ם 4452/20, פסקה 3). מספר ימים מאוחר יותר הוגשה העתירה דנן. במסגרת העתירה מבקשים העותרים כי נורה למשיבים לבוא ליתן טעם "מדוע לא תבוטל החלטת המשיבה 1 [...] שניתנה ע"י יו"ר המשיבה 1 תוך ניגוד עניינים מובהק [...]". לדברי העותרים, טענת ניגוד העניינים נשענת על תשתית ראייתית איתנה ולפיכך מצדיקה, ואף מחייבת, את התערבות בית משפט זה בהחלטת המשיבה 1. העותרים מציינים כי "לא ברור מדוע החליט בית המשפט המחוזי [...] לדחות את הבקשה לתיקון העתירה" (סעיף 38 לעתירה) וזאת שכן לשיטתם, יש לראות בטענותיהם כלפי יו"ר ועדת הערר טענות פסלות, ומקומן של טענות מעין אלו במסגרת העתירה המינהלית על החלטת ועדת הערר. לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות על הסף. טענות העותרים המופנות להחלטת ועדת הערר ולניגוד העניינים הנטען מקומן בעתירה מינהלית נגד ההחלטה ולא בעתירה לבית משפט זה (כפי שמציינים אף העותרים עצמם). עתירה מינהלית כאמור אכן הוגשה, וטענות ניגוד העניינים אף הועלו במסגרת ההליך (תחילה במסגרת ההליך למתן צו ביניים ולאחר מכן במסגרת הבקשה לתיקון העתירה). יתר טענות העותרים מופנות למעשה להחלטה בבקשת התיקון ואין מקום להידרש אליהן מפני שהעותרים לא מיצו את הליכי הערעור הקבועים בדין בהקשר זה (השוו: בג"ץ 1920/18 סוסיה נ' צ.פ. חברה לבניין ייזום ובנייה בע"מ, פסקה 4 (25.3.2018); בג"ץ 834/18 תמרי נ' בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (30.1.2018); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 375-373 (2017)). אכן, בקשת רשות לערער שהגישו העותרים נדחתה, אך פתוחה בפניהם הדרך להעלות טענותיהם בהקשר זה במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי בעתירה, ככל שיוגש ערעור כאמור (ראו, למשל, בר"ם 2154/19 עיריית כרמיאל נ' מטרופולי-נט בע"מ, פסקה 3 (14.4.2019); בר"ם 7912/12 ויסמן נ' עיריית תל אביב, פסקה 5 (19.11.2012); בר"ם 4676/08 עיריית חולון נ' משטא, פסקה 8 (11.2.2010); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 594-593 (מהדורה שלישית, 2012); כן השוו: בג"ץ 6124/15 גבעון נ' בית משפט השלום בירושלים, פסקה 5 (8.9.2015) (להלן: עניין גבעון)). זאת ועוד, אין להידרש לטענות העותרים אף מן הטעם שבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של בתי המשפט המוסמכים והתערבותו בהחלטות אלו מצומצמת לאותם מקרים חריגים שבהם נפל פגם היורד לשורשו של ההליך (בג"ץ 3072/20 גרינצייג נ' בית המשפט המחוזי בירושלים, פסקה 3 (17.5.2020)). המקרה שלפניי לא בא בקהלי המקרים החריגים הללו. יתר על כן, כפי שצוין לעיל, מדובר בהחלטה שלא להיעתר לבקשה לתיקון עתירה, אשר לא מנויה בסעיף 12(ב) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים. אין מקום לאפשר לעותרים "לעקוף" את הוראות סעיף 12(ב) לחוק באמצעות הגשת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (ראו והשוו, בכל הנוגע לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009: בג"ץ 364/16 פלונית נ' בית משפט לענייני משפחה, פסקה 13 (21.1.2016); עניין גבעון, פסקה 5; כן ראו והשוו בהקשר של צו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשע"ח-2017: בג"ץ 7230/18 המועצה הדתית האזורית מטה בנימין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 4 (15.11.2018)). העתירה נדחית אפוא על הסף. לפנים משורת הדין ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ' בתמוז התש"ף (‏12.7.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20046230_M02.docx דפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il