גרינצייג- עיתונאי "גלובס" ואח' נ' בית משפט מחוזי בירושלים ואח'

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3072/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרים: 1. אבישי גרינצייג – עיתונאי "גלובס" 2. חן מענית – עיתונאי "גלובס" 3. גלובס פבלישר עתונות (1983) בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בית משפט המחוזי בירושלים 2. מדינת ישראל 3. בנימין נתניהו 4. שאול אלוביץ' 5. איריס אלוביץ' 6. ארנון מוזס עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד יורם מושקט; עו"ד אוריין אשכולי יהלום פסק-דין השופט ע' פוגלמן: העותרים 2-1, עיתונאים בעיתון גלובס (הוא העותר 3), הגישו בקשה לצילום, הקלטה ופרסום של הדיון הקבוע ליום 24.5.2020 בהליך הפלילי ת"פ (מחוזי י-ם) 67104-01-20 מדינת ישראל נ' נתניהו (להלן: הבקשה וההליך). בהחלטה מיום 10.5.2020 הורה המותב שדן בהליך (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן והשופטים מ' בר-עם וע' שחם) כי נוכח הנחיות משרד הבריאות בעניין הריחוק החברתי, יוכלו להיכנס לדיון נושא הבקשה, בנוסף לנאשמים, פרקליט אחד מטעם המדינה וסניגור מייצג אחד לכל אחד מהנאשמים. עוד נקבע כי הדיון יוקרן בטלוויזיה במעגל סגור בשני אולמות נוספים, בהתאם להנחיות משרד הבריאות, וכי הוא לא יצולם ולא ישודר בשידור ישיר. בעתירה שלפניי מבקשים העותרים לתקוף החלטה זו, וטוענים כי לא ניתן בה משקל מספיק לחשיבות הציבורית שישנה לשידור הדיון לציבור הרחב וכי לא היה מקום לדחות את בקשתם מבלי לבקש את עמדת הצדדים להליך. לטענת העותרים, ההחלטה לדחות את בקשתם אינה מנומקת כנדרש, וגם ההחלטה להקרין את הדיון בשני אולמות פרט לאולם שבו יתנהל הדיון משמעותה כי רק בודדים נוספים יוכלו לצפות בו. עוד נטען כי חשיבותו הציבורית של המשפט הפלילי נגד בנימין נתניהו אינה נופלת מחשיבותם של הליכים ששודרו אך לאחרונה על ידי בית משפט זה וגם בכך טעם להתיר את שידורו של ההליך באמצעי התקשורת. דין העתירה להידחות הן על הסף, הן לגופו של עניין בהעדר עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. הלכה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן ופסקי דינן של ערכאות השיפוט האחרות, אלא במקרים חריגים ונדירים, כאשר מתעוררת שאלה שבסמכות, היורדת לשורשו של ההליך השיפוטי, או אם מתגלה תופעה של שרירות קיצונית בתחום המשפט המינהלי (סעיפים 15(ד)(3) ו-15(ג) לחוק-יסוד: השפיטה; בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683 (1987); בג"ץ 5264/17 חלפון נ' הסנגוריה הציבורית, פסקה 25 (7.9.2017)). המקרה דנן אינו בא בקהלם של מקרים אלה. העתירה דנן מופנית נגד החלטת הערכאה הדיונית בדבר ניהולו של ההליך הפלילי. בית המשפט נתן דעתו למגבלות הריחוק החברתי החלות בתקופה זו, לצד שיקולים הנוגעים לעניין הציבורי בהליך – שבגינם הותרה הקרנת הדיון בשני אולמות נוספים. בצד האמור לא ראה להיעתר לבקשה לשדר את הדיון, להקליטו או לצלמו. החלטה זו, המסורה במובהק לשיקול דעתו של המותב היושב בדין, מצויה בגדר סמכותו, ואינה נופלת בגדר אמות המידה להתערבות בהחלטות ערכאות שיפוטיות, כמבואר לעיל. גם בנפרד מהאמור, ולגופם של דברים, הגם שאין חולק כי ההליך מעורר עניין ציבורי ברור, לא מצאנו כי הונחה עילה להתערבותנו, אף אילו היינו יושבים כערכאת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. נושא פתיחתם של בתי המשפט בישראל לתקשורת אלקטרונית נדון בהרחבה על ידי ועדה ציבורית שמינה שר המשפטים בשלהי שנת 2000 בראשות השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש (להלן: ועדת ביניש או הוועדה). הוועדה הוקמה על רקע הצעת חוק פרטית של חברי כנסת מסיעות שונות לתיקון סעיף 70(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). לאחר שהתקיים דיון בהצעת החוק בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת תוקנה ההצעה כך שבמסגרתה הוצע להרחיב את האפשרות לסיקור אלקטרוני של הליכי משפט בישראל לדיונים בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, במסגרת ניסוי לתקופה זמנית ובמתכונת מוגבלת. בסופו של יום החליטה ועדת חוקה, חוק ומשפט לעכב את הליכי החקיקה האמורים על מנת לאפשר לוועדת ביניש להציג המלצותיה בסוגיה (הוועדה לבחינת הפתיחה של בתי-המשפט בישראל לתקשורת אלקטרונית דין וחשבון 10 (2004) (זמין כאן) (להלן: דו"ח ועדת ביניש)). וכך נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק המתוקנת: "הסוגיה של שידורי התקשורת האלקטרונית מאולמות בית המשפט היא סוגיה נכבדה המצריכה לאזן בשים לב בין ערכי יסוד מנוגדים: מחד גיסא, זכות הציבור לדעת ופומביות הדיון ומאידך גיסא, הצורך לשמור על טוהר ההליך השיפוטי, ענייניותו, וכבודם של בית-המשפט והצדדים להליך. ברור כי לשידורים אלקטרוניים מכתלי בית המשפט אפקט בעל עצמה מיוחדת, חזקה בהרבה מסיקור עיתונאי, ויש לבחנו בזהירות ובאחריות. מדינות רבות התחבטו בסוגיה והיססו אם לאפשר שידורים כאלה, ובאלה תנאים [...] ברי, כי לא הרי שידור של הליך המתנהל בערכאה ראשונה ונגבות בו עדויות, כהרי שידור של הליך בערכאה שאינה שומעת עדים; לא הרי שידור של הליך פלילי, כהרי שידור של הליך חוקתי; לא הרי שידור ישיר, כהרי שידור מאוחר המאפשר בקרה ועריכה; לא הרי שידור נדיר של עניינים שיש להם חשיבות מיוחדת לציבור, כהרי שידור תדיר [...] מוצע לאפשר, גם בישראל, לערוך ניסוי ובו יתקיימו שידורים אלקטרוניים של הליכים המתנהלים בבית משפט. הניסוי יערך לגבי הליכים בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, ערכאה שאינה שומעת עדים ושדנה בעניינים חוקתיים ומנהליים שיש בהם ענין לציבור. השידור יצריך בקשה ובית המשפט יוכל לשקול אם ראוי שלא לקיימו" (הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 36 – הוראת שעה) (שידורים וצילומים של הליך בבית משפט), התשס"ב-2002, ה"ח 3172). בהמשך, הגישה ועדת ביניש דו"ח מקיף ומעמיק בנושא זה, ובו הומלץ לבחון את סוגית פתיחת בתי המשפט לתקשורת אלקטרונית באמצעות ניסוי שייערך במתכונת זמנית ומצומצמת, בכפוף למגבלות ולסייגים שתוארו בו (דו"ח ועדת ביניש, בעמ' 92). בין היתר, עמדת הוועדה הייתה כי יש להחיל את הניסוי לבחינת פתיחת הליכי משפט בישראל לתקשורת אלקטרונית על הליכים המתקיימים לפני בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בלבד, וזאת מטעמים הנוגעים להגנה על זכויות המשתתפים בהליכי המשפט ועל העצמאות השיפוטית, הגנה על טוהר ההליך השיפוטי ועל אמון הציבור בבתי המשפט (שם, בעמ' 97-95). עוד הומלץ להקים ועדת היגוי שתלווה את הניסוי האמור ותפקח עליו, וזו אכן הוקמה, בראשות המשנה לנשיאה ח' מלצר. בעקבות המלצות אלו הוחלט להתחיל בפרויקט ניסיוני של העברת שידורים ישירים מבית המשפט העליון, במתכונת דומה לזו שהומלצה על ידי הוועדה, כך שהניסוי יצומצם בשלב הראשון להליכים נבחרים, בעלי עניין ציבורי מיוחד, המתקיימים לפני בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק או בהליכים המתבררים לפני הרכב מורחב של שופטים בלבד – בהיקף של כעשרה שידורים ישירים מדי שנה (נוהל נשיאת בית המשפט העליון 1-20 "פרויקט ניסיוני להעברת שידורים ישירים של דיונים בבית המשפט העליון" (13.4.2020) (זמין כאן) (להלן: נוהל הנשיאה)). על רקע כל האמור אני סבור כי העותרים לא הניחו עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר שידור ישיר של הדיון ביום 24.5.2020. כעולה מן העבודה המקיפה שערכה הוועדה, שנדרשה בהקשר זה גם לניסיונן של מדינות אחרות, קיימים שיקולים כבדי משקל התומכים בבחינה הדרגתית וזהירה של הפעלת הסמכות להתיר שידורים אלקטרוניים של הליכים משפטיים בערכאות דיוניות – בהליכים פליליים ואזרחיים כאחד. זאת ועוד, גם השידור האלקטרוני של הליכים המתקיימים לפני בית משפט זה נעשה בהתאם למתכונת מצומצמת וניסיונית שעליה המליצה הוועדה לצורך המשך בחינה של הנושא בעתיד. הגם שמסקנות הוועדה ונוהל הנשיאה העדכני בהמשך להן לא מייתרים את סמכותו של המותב היושב בדין לשקול ולהחליט בבקשה להתיר פרסום לפי סעיף 70(ב) לחוק בתי המשפט (ראו גם דו"ח ועדת ביניש, בעמ' 96), אני סבור כי לא הורם הנטל להראות כי בהחלטתו הפרטנית של בית המשפט המחוזי, שעולה בקנה אחד עם המלצות ועדת ביניש ונוהל הנשיאה, נפל פגם המצדיק את התערבות בית משפט זה. קודם לחתימת הדברים אציין כי לכאורה עומד לעותרים סעד חלופי מכוח סעיף 70ד(א)(2) לחוק בתי המשפט (ראו והשוו ע"פ 4430/14 חדשות 10 בע"מ (תוכנית מקור) נ' פלונית, פסקה 10 (6.9.2015)). מכל מקום, משראינו לדחות את העתירה לגופה, למותר הוא להידרש לשאלה זו. העתירה נדחית אפוא בהעדר עילה. משלא התבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג באייר התש"ף (‏17.5.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20030720_M01.docx שג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1