פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 44047-10-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין האזורי 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אברהם אמר פסק-דין השופט דוד מינץ: העתירה שלפנינו מכוונת כלפי החלטתו של בית הדין הרבני הגדול מיום 9.9.2024 (תיק 1496370/1) אשר דחה בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטת בית הדין הרבני האזורי בחיפה מיום 1.7.2024 (תיק 1263533/4). העותרת ומשיב 3 (להלן: המשיב) היו נשואים זה לזה החל משנת 1999. בשנת 2022 הגישה העותרת תביעת גירושין אליה כרכה תביעות לעניין המשמורת על ילדי בני הזוג, מזונות וחלוקת הרכוש. ביום 16.2.2023 קבע בית הדין כי מועד הקרע הוא מיום 8.3.2020, ומינה אקטואר לצורך ביצוע איזון המשאבים בין בני הזוג. הצדדים התגרשו זה מזה במהלך חודש מרץ 2024. בתמצית, בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בקשר לסך של 82,000 ש"ח אשר המשיב משך במזומן בסמוך למועד הקרע (להלן: הסכום השנוי במחלוקת או הסכום). העותרת טענה כי מדובר בסכום שהמשיב ניסה "להבריח" לידיו ויש להוסיפו לסך זכויותיו בעת חישוב איזון המשאבים, וזו גם הייתה עמדת האקטואר בחוות דעתו ובמענה לפניות אליו בסוגיה. מנגד, המשיב טען כי מדובר בסכום שנחסך בתכנית חיסכון בבנק עבור מימון לימודי השכלה גבוהה לבנם והוא הופקד בידי הבן לצורך מימון הלימודים, על כן אין מדובר בסכום בר איזון. לאחר שהוגשו על ידי המשיב מסמכים המבססים את טענתו כי מדובר בסכום שהיה מופקד בתכנית חיסכון שיועדה עבור הבן, ולאחר שהוגש תצהיר מטעם הבן כי קיבל את הסכום האמור לצרכי לימודים, קבע בית הדין הרבני האזורי ביום 1.7.2024 כי אכן מדובר בכספים שאינם ברי איזון. ביום 5.9.2024 הגישה העותרת ערעור לבית הדין הרבני הגדול נגד הכרעות שונות שניתנו על ידי בית הדין האזורי וביניהן ההחלטה מיום 1.7.2024, ובו נטען כי לא היה מקום להתערב בקביעת המומחה ולקבוע כי מדובר בכספים שמקורם בכספי חיסכון שיועדו לבן ושאינם ברי איזון. הערעור נדחה בהחלטה מיום 9.9.2024 לאחר שנקבע כי מדובר בהחלטות המצריכות הגשת בקשת רשות ערעור לצורך השגה עליהן. זאת כאשר המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 1.7.2024 חלף זה מכבר, לפי הוראת תקנה קל"ג(2) לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג (להלן: תקנות הדיון) הקובעת כי ניתן להגיש בקשה כאמור בתוך 10 ימים מיום שניתנה ההחלטה. בכל מקרה, מעבר לסוגיית השיהוי, הקביעה להחריג את הכספים האמורים מאיזון המשאבים הינה קביעה עובדתית שניתנה בהתאם לתצהיר שהוגש מטעם הבן, שבית הדין הגדול לא יתערב בה. מכאן לעתירה שלפנינו, בה נטען כי בית הדין הרבני הגדול שגה בכך שסיווג את החלטת בית הדין הרבני האזורי כהחלטה אחרת המחייבת הגשת בקשת רשות ערעור תוך 10 ימים. נטען כי הדיון בסוגיית איזון המשאבים הסתיים, על כן המסקנה המתבקשת היא כי מדובר בהחלטה סופית, ואין מדובר בהחלטה המצריכה בקשת רשות ערעור. על כן לפי תקנה קל"ח(1) לתקנות הדיון, ניתן להגיש ערעור על החלטה זו בתוך 30 ימים ומשכך דחיית ערעור העותרת על הסף נעשתה בחריגה קיצונית מסמכות תוך פגיעה קשה בזכות הגישה שלה לערכאות משפטיות. כן נטען כי בהכרעתו להחריג את הסכום השנוי במחלוקת, בית הדין האזורי הביא לפגיעה קשה בעקרונות הצדק הטבעי, תוך התעלמות מוחלטת מעמדת המומחה ללא כל סיבה הגיונית וגרימת עיוות דין לעותרת בשל החלוקה הבלתי שוויונית שנוצרה עקב כך. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה ידועה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים. ההתערבות בהחלטות אלו שמורה למקרים חריגים בלבד שבהם נפל בהחלטה פגם מהותי, כגון חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי וסטייה מהוראות חוק (ראו למשל, מיני רבים: בג"ץ 59468-09-24‏ פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 10 (2.10.2024); בג"ץ 4032/24 פלונית נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים, פסקה 8 (25.7.2024); בג"ץ 2545/24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול ירושלים, פסקה 6 (31.3.2024)). מקרה זה אינו נמנה על מקרים חריגים אלו. לא נפל כל פגם בסיווג החלטת בית הדין הרבני האזורי – אשר קבע כי הסכום השנוי במחלוקת אינו בר איזון – ככזו הטעונה רשות ערעור, וכפועל יוצא מכך גם לא נפל כל פגם בקביעה כי חלף המועד להגשתה. אין מדובר בהחלטה "הגומרת את הדיון באופן שלא יינתן עוד פסק-דין" שאז הערעור עליה הוא בזכות (תקנה קל"ב(1) לתקנות הדיון). כמו כן, יתר טענות העותרת, על פיהן שגה בית הדין האזורי, אף כי מנסה העותרת להכניסם תחת אצטלה של פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, גרימת עיוות דין וכיו"ב, הן טענות ערעוריות גרידא הנסובות, כפי שגם ציין בית הדין הרבני הגדול, על קביעות עובדתיות שאף ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בהן. אין אפוא דבר בטענות העותרת המלמד, ולוּ בדוחק, על קיומה של עילה להתערבות. העתירה נדחית אפוא על הסף. ניתן היום, כ"ח תשרי תשפ"ה (30 אוקטובר 2024). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט