פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול ירושלים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2545/24 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול ירושלים 2. פלונית עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול ירושלים בתיק 1380662/4 מיום 29.2.2024 בשם העותר: עו"ד ענבל גרשון פסק-דין השופט י' עמית: 1. העתירה שלפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול) מיום 29.2.2024, בגדרו התקבל באופן חלקי ערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי באשדוד (להלן: בית הדין האזורי) מיום 30.8.2023. עניינם של פסקי הדין בסכום שנדרש העותר לשלם למשיבה 2 (להלן: המשיבה) מכוח הכתובה. 2. העותר והמשיבה נישאו בשנת 2008 ונולדו להם שישה ילדים. המשיבה חלתה במחלה קשה, עברה ניתוחים ולאחר מכן תהליך שיקום בבית לוינשטיין. המשיבה טענה בהליכים שהתנהלו בין הצדדים כי בתחילה העותר תמך בה, אך בהמשך נטש אותה לנפשה וחדל לפרנס את המשפחה. בנוסף, נטען כי הוא ניסה להעביר את הילדים לבית הוריו בבאר שבע ולהעמיד את דירת הזוג להשכרה. המשיבה הגישה בקשות לסעדים שונים, וביום 21.1.2021 הגישה תביעה לגירושין, במסגרתה טענה כי במהלך הנישואין נהג העותר באלימות מילולית ויצר סביבה מאיימת. כמו כן, המשיבה ביקשה את כתובתה מהבעל, שסכומה 520,000 ש"ח, ועל עניין זה נסובה העתירה שלפנינו. 3. בית הדין האזורי קבע כי יחסו של העותר כלפי המשיבה לאחר גילוי מחלתה היה מחפיר, ולפיכך היא זכאית לגט. בהמשך לכך, פנה בית הדין האזורי לבחון אם המשיבה זכאית לסכום הקבוע בכתובה, שאלה שהתשובה לה תלויה במועד שבו מאסה המשיבה בחיי הנישואין – אם הדבר אירע לפני המחלה (כטענת העותר) אז יש לראות הן את המשיבה והן את העותר כמורדים, ובמקרה זה אין האישה זכאית לסכום הכתובה; ואילו אם הדבר נבע מהתנהגות הבעל לאחר גילוי מחלתה, היא זכאית לסכום. מסקנת בית הדין האזורי הייתה כי לא ניתן לקבוע על בסיס חומר הראיות מה קדם למה, ולפיכך הוא החליט לפסוק על דרך הפשרה ולחייב את העותר לשלם למשיבה סכום של 180,000 ש"ח. על כך הוגש ערעור. 4. בית הדין הגדול (כב' הדיינים הרב צבי בן יעקב והרב אליעזר איגרא) קבע כי יש להעלות את סכום הכתובה לו זכאית המשיבה ל-260,000 ש"ח, שהם מחצית מדמי הכתובה. קביעה זו נבעה ממסקנת בית הדין כי ממצאיו של בית הדין האזורי נוטים דווקא לגרסת המשיבה, ולפיכך יש לכל הפחות לפסוק לה מחצית מהסכום. כב' הדיין הרב ציון לוז-אילוז חלק על תוצאה זו, וחיווה דעתו כי נוכח הספקות שעודם קיימים לגבי סדר התרחשות הדברים, יש להותיר את פסיקתו של בית הדין האזורי על כנה. 5. בעקבות זאת הוגשה העתירה שלפנינו, במסגרתה טוען העותר כי נפלו בפסקי הדין דלמטה שגיאות המצדיקות את ביטולם, תוך קביעה כי המשיבה אינה זכאית לכתובה כלל. 6. דין העתירה להידחות על הסף ללא צורך בתגובה. העתירה מגוללת טענות עובדתיות ומשפטיות המכוונות להראות מדוע שגו בתי הדין בפסקי דינם (אציין כי העותר לא טרח לצרף את פסק דינו של בית הדין האזורי). לא מצאתי צורך לפרט טענות ערעוריות אלה, ולו מן הטעם שממילא אין בהן אף קצה-קצהו של נימוק שיש בו כדי להצדיק את התערבותנו. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, ואין הוא מתערב בהן אלא בנסיבות חריגות של חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות הדין או במקרים מיוחדים המצריכים הענקת סעד מן הצדק (לדוגמה אחת מיני רבים, ראו בג"ץ 7107/23 פלוני נ' בית דין רבני אזורי ירושלים, פסקה 5 לפסק דיני (30.10.2023)). העותר לא טען לתחולתן של נסיבות חריגות כאמור, ומכל מקום, אין דבר בטענותיו המלמד על קיומה של עילה, ולו דחוקה, להתערבותנו. 6. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 4,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"א באדר ב התשפ"ד (‏31.3.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 24025450_E01.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il