דאוד בסיסאת נ. המפקד הצבאי בגדה המערבית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 435-04-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. דאוד בסיסאת 2. עטאללה מזרעה 3. עלי סיאילה 4. דאוד אלג'האלין 5. אחמד ג'האלין נגד המשיבים: 1. המפקד הצבאי בגדה המערבית 2. יועמ"ש משרד הבטחון 3. ראש המנהל האזרחי בגדה המערבית 4. יועץ משפטי איו"ש עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד נטע עמר-שיף בשם המשיבים: עו"ד מיכל דניאלי צ'רני; עו"ד מטר בן ישי פסק-דין השופט יחיאל כשר: עניינה של העתירה הוא העדר אמצעי מיגון מפני מתקפות טילים, להגנתן של קהילות רועים הממוקמות בשטחי C של אזור יהודה ושומרון. העותרים מייצגים, על-פי הנטען בעתירתם, חמש קהילות רועים, המונות כ-1,480 נפשות, הממוקמות כולן בשטחי אזור יהודה ושומרון. בעתירתם, עתרו להוצאת צו על-תנאי, המורה למשיבים – גורמים מטעם משרד הביטחון, המנהל האזרחי בגדה המערבית, והצבא – ליתן טעם מדוע לא: "1. יספקו ברמה המיידית מיגון ראוי לקהילות רועים בשטח סי. 2. יאפשרו לארגוני סיוע הומניטרי לספק מיגון לאלתר שיונח לכל הפחות באופן זמני למשך תקופת המערכה המלחמתית הנוכחית, בהתחייבות בכתב לסילוקו בתום התקופה. 3. יכינו תכנית הגנה לקהילות רועים בגדה המערבית, ספציפית בשטח סי, לטווח הבינוני והארוך". ביום 26.4.2026, הגישו המשיבים בקשה למחיקת העתירה, בהסכמת העותרים. המשיבים טענו כי העתירה הוגשה על בסיס קיומו של מצב חירום במדינה, נוכח מבצע "שאגת הארי", ומתקפות הטילים על המדינה במהלכו. לעמדת המשיבים, משנכנסה לתוקפה הפסקת אש (ביום 8.4.2026), התשתית העובדתית שבבסיס העתירה השתנתה, באופן המייתר, לעת הזו, את הדיון בה. כן עדכנו המשיבים כי ניתן, ביום 16.4.2026, אישור עקרוני שעל-פיו יתאפשר לעותרים או מי מטעמם, כולל ארגוני סיוע הומניטרי, לספק מיגון לתושבי חמש הקהילות, על-פי מתווה שעוצב לאחר הגשת העתירה ובכפוף לתנאים שפורטו במסגרתו. כן ציינו המשיבים כי המתווה עשוי לחול גם על קהילות נוספות, שאינן נמנות על העותרים, אשר תוכלנה לפנות ליועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון בבקשה להיכלל במתווה. לבסוף, הבהירו המשיבים כי הגורמים הרלוונטיים מטעם המשיבים יפעלו לשם יצירת מענה הנוגע למיגון הקהילות בתקופות חירום אשר עשויות לפרוץ, בטווח הארוך והבינוני, בהתאם למגבלות זמן ועומס. העותרים מסרו הסכמתם למחיקת העתירה תוך שמירת טענותיהם, אך ביקשו כי יותר להם לטעון לעניין פסיקתן של הוצאות משפט. בהתאם להחלטתי מיום 27.4.2026, הגישו העותרים בקשה לפסיקת הוצאות משפט. לעמדת העותרים, עתירתם עסקה באספקה דחופה של מיגון לכ-20,000 תושבים של 150 קהילות רועים המצויים בשטחי C באזור יהודה ושומרון. העותרים הדגישו בבקשתם כי השלימו מיצוי הליכים מלא מול המשיבים, אך אלה סירבו להיעתר לבקשותיהם. עם זאת, לאחר הגשת העתירה, המשיבים הסכימו, לשיטת העותרים, לכל אשר התבקש בעתירה: הוצע פתרון מיידי למיגון הקהילות, על דרך יצירת מתווה המאפשר לארגוני סיוע הומניטרי לספק מיגון בטווח המיידי (כפי שהתבקש בסעדים הראשון והשני שפורטו בעתירה), והובהר כי הגורמים הרלוונטיים יפעלו להכנת תכנית הגנה לקהילות הרועים באזור, לטווח הבינוני והארוך (כפי שהתבקש בסעד השלישי שפורט בעתירה). תוצאה זו מצדיקה, לעמדת העותרים, פסיקת הוצאות לטובתם. ביום 20.5.2026 הוגשה תגובתם של המשיבים לעניין פסיקת ההוצאות. בתגובתם, הותירו המשיבים את שאלת פסיקת ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט, אך ביקשו כי ככל שתפסקנה הוצאות, הן תהיינה על הצד הנמוך, בשים לב לכך שהעתירה התייתרה בשלב מוקדם, בטרם התקיים בה דיון, ומשלא נדרשה הכרעה שיפוטית. דיון והכרעה נוכח הסכמת הצדדים ומאחר שהסעד העיקרי בעתירה התייתר, הרי שהעתירה באה לכלל מיצוי ודינה להימחק. אשר לסוגיית ההוצאות, בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי לשם הכרעה בשאלה זו, בנסיבות מסוג הנסיבות דנן, יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם מוצו הליכים בטרם הוגשה העתירה; האם העתירה הוגשה בשיהוי; והאם הגשת העתירה היא שהובילה לקבלתו של הסעד המבוקש (ראו: בג"ץ 5496-11-25 גולן נ' פרקליטות מחוז דרום, פסקה 5 (1.2.2026) (להלן: עניין גולן); בג"ץ 36721-03-25 גורנלר נ' לשכת הגיוס ירושלים יחידת מיטב 2. שר הביטחון, פסקה 4 (10.8.2025) (להלן: עניין גורנלר); בג"ץ 79191-12-24 מיוחס נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (30.4.2025); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי – משפט מינהלי דיוני כרך ד 465-464 (2017), להלן: ברק-ארז)). בתוך כך, נקבעה בפסיקה חזקה שלפיה ככל שהעותר קיבל את הסעד לו עתר הרי שהגשת העתירה הייתה מוצדקת, והנטל עובר לכתפיו של המשיב להוכיח כי לא הייתה הצדקה להגשת העתירה או כי לא היה קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד המבוקש בה (עניין גולן, פסקה 4; עניין גורנלר, פסקה 4; בג"ץ 4649/24 התעוררות בירושלים (ע"ר) נ' שר הפנים, פסקה 6 (29.1.2025); ברק-ארז, בעמ' 468-464). בענייננו, השתלשלות האירועים מעידה על קשר סיבתי ברור בין הגשת העתירה לבין החלטת המשיבים על יצירת המתווים בהקשר עניינה של העתירה: המתווה בטווח הזמן המיידי, אשר מתיר הקמת אמצעי מיגון עבור קהילות הרועים על-ידי העותרים או מי מטעמם; ולצדו תכנית להקמת מתווה מיגון ארוך טווח. העותרים קיבלו את הסעדים להם עתרו, ומכאן החזקה כי הגשת העתירה הייתה מוצדקת. מן העבר השני, כפי שציינו המשיבים, יש ליתן משקל גם לכך שהעתירה התייתרה בשלב מוקדם מאוד, טרם הגשת תגובה, וללא שנדרשה הכרעה שיפוטית. משאלה הם פני הדברים, ומשהמשיבים הותירו את שאלת ההוצאות לשיקול דעתו של בית משפט זה, אני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשת העותרים לפסיקת הוצאות. על כן, אציע לחבריי כי נפסוק לזכות העותרים הוצאות בסך של 7,500 ש"ח. סיכומו של דבר: העתירה נמחקת בזאת. על יסוד הנימוקים המופרטים לעיל, המשיבים יישאו בהוצאות העותרים בסך של 7,500 ש"ח. החזר אגרה בהתאם לתקנות. ניתן היום, ט"ו באייר תשפ"ו (31 מאי 2026). דוד מינץ שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת