ביאדגילין יסאיס נ. המחלקה לחקירת שוטרים

פסק-דין בתיק בג"ץ 4085/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4085/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ח' מלצר העותרים: 1. ביאדגילין יסאיס 2. אדיס יסאיס נ ג ד המשיבה: המחלקה לחקירת שוטרים עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ג בתשרי התש"ע (01.10.09) בשם העותרים: עו"ד איל אורטל בשם המשיב: עו"ד גלעד שירמן פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטת המשנה לפרקליט המדינה לדחות ערר על החלטת המחלקה לחקירות שוטרים (להלן: מח"ש) שלא לפתוח בחקירה פלילית בעניין מות בנם של העותרים. 2. העותרים הם הוריו של לוחם משמר הגבול, נתן יסאיס ז"ל (להלן: נתן ז"ל, או המנוח), שנפל בעת מילוי תפקידו במהלך שירותו. נתן ז"ל שירת כלוחם במג"ב-ירושלים, ובתאריך 3.7.2005 נפטר בבית החולים הדסה עין-כרם, לשם הובהל לאחר שהתמוטט בשטח, במהלך פעילות מבצעית. 3. על פי תחקיר האירוע שביצעה ועדה בודקת (מטעם משמר הגבול) – בתאריך 3.7.05 ביצע המנוח פעילות מבצעית של אבטחת מעבר שיירת טרקטורים השייכים לעבודות גדר הביטחון, בסמוך לכפר קטנה. המפקד התורן הפלוגתי במועד הפעילות היה הסמ"פ (להלן: הסמ"פ). במהלך הפעילות, ובניסיון להרחיק מיידי אבנים, ביקש הסמ"פ מהמנוח לחבור אליו והם תפסו נקודות אסטרטגיות על אחת הטרסות ששולטת על הוואדי. לאחר זמן קצר הסמ"פ והמנוח החלו לרדת מהטרסה על מנת לנסות ולתפוס חלק ממיידי האבנים, אך משלא עלה הדבר בידם הסמ"פ החליט כי הם יעלו שוב לנקודה הגבוהה יותר. במהלך העלייה "עקף" המנוח את הסמ"פ ובשלב מסוים איבד הסמ"פ קשר עין עם המנוח, ולאחר מכן ראה אותו נופל מאחת הטרסות. המנוח נפגע וקיבל טיפול רפואי ראשוני בשטח, ואז פונה, מנקודת האיסוף אליה הובל – באמצעות אמבולנס לבית החולים הדסה עין כרם. במהלך הטיפול בבית החולים, מת נתן ז"ל. יוער, כי כשהגיע המנוח לבית החולים הוא סבל מרפיון שרירים והיה מצוי במצב של חוסר הכרה. חום גופו עמד על 41.8 מעלות צלזיוס ולא נשללה האפשרות שמותו נגרם מהתייבשות. חשוב להדגיש עם זאת כי סיבת מותו המדוייקת של המנוח לא הובהרה, בין היתר בשל כך שבני משפחתו סירבו להסכים לעריכת נתיחה לגופתו לאחר המוות. 4. ביום פטירתו של המנוח הקים מפקד משמר הגבול ועדה בודקת לשם ביצוע תחקיר של נסיבות האירוע והגורמים הישירים והעקיפים שהביאו למותו של המנוח. הוועדה ערכה תחקור מקיף של האירוע, שכלל גם סיור בשטח יום לאחר האירוע, בהשתתפות הסמ"פ וצולמו תמונות של מקום האירוע. הוועדה גם תיחקרה מפקדים ולוחמים וקיימה בדיקות מול גורמים רלבנטיים נוספים, כגון: מגן דוד אדום ובית החולים, וכן נערכה התייעצות עם מח"ש. הוועדה קבעה, לאחר בדיקותיה, כי לא ניתן לקבוע בבירור את סיבת מותו של המנוח וכי אין בידיה לקבוע האם קיים קשר ישיר בין האירוע בשטח לבין פטירת המנוח. הוועדה קבעה עוד כי אין קשר סיבתי בין הליקויים שנמצאו בנוגע להיערכות המבצעית של כוחות מג"ב בגזרה (ליקויים שהובילו, עם זאת, לנקיטה בצעדים נגד כמה בעלי תפקיד) לבין מותו של המנוח. מסקנות הוועדה אומצו על ידי מפקד מג"ב בחודש אוגוסט 2005. ממצאי הוועדה הוצגו לעותרים בחודש ספטמבר 2005. לבקשת המשפחה, נערך ביקור שלהם במקום האירוע בליווי יו"ר ועדת הבדיקה וקצינת תלונות הציבור (קת"צ) של מג"ב, שהיתה אף חברה בוועדת הבדיקה. 5. לאחר סיום הבדיקה והעברת ממצאי הוועדה למשפחה, העלו העותרים טענות לגבי הליך הבדיקה וציינו כי המנוח טען בשעתו באוזני אימו שהוא מאוים ברצח על ידי מפקדו, הסמ"פ. לאחר התכתבות בין העותרים לבין קת"צ מג"ב לגבי טענה זו של העותרים ולגבי שאלות נוספות שהעלו, פנה ב"כ העותרים ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה כי יורה על קיום חקירה לגבי מותו של המנוח, זאת נוכח טענות העותרים ובהיעדר מענה מן הגורמים הנוספים שהעותרים פנו אליהם. פנייה זו הועברה לטיפול היועץ המשפטי של המטה הארצי במשטרה. בתאריך 18.1.2007 נשלח לעותרים מענה מפורט לפנייתם ובגדרו נמסר לעותרים כי כל החומר שנאסף על ידי הוועדה הבודקת הועבר לעיון המשפחה, אך למען הסר ספק נשלח להם בשנית. ביחס לטענת העותרים ולפיה המנוח אמר לאמו שמפקדו איים עליו ברצח, נמסר כי ועדת הבדיקה העלתה את הדברים בפני גורמי מח"ש, אך מח"ש לא מצאה לנכון לפתוח מיוזמתה בחקירה בהקשר זה. המכתב גם כלל התייחסות לטענות מפורטות נוספות שהעלו העותרים בפנייתם, כגון שמות נושאי האלונקה שפינו את המנוח מן השטח וכן נמסר כי בעקבות פניית העותרים נגבתה הודעה מאחד המשתתפים בנשיאת האלונקה, עדות שלא היה בה כדי לשנות את מסקנות הוועדה. 6. בתאריך 26.3.2007 פנה ב"כ העותרים למח"ש בבקשה כי תיערך חקירה חדשה לגבי מותו של המנוח. ראש מח"ש עיין בתלונה ובחן את החומר שצורף לה והחליט שאין מקום לפתוח בחקירה וזאת בהיעדר תשתית ראייתית לביצוע עבירה פלילית כלשהי. על החלטה זו הגישו העותרים ערר ליועץ המשפטי לממשלה, בהתאם לסעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982. לאחר בחינה יסודית של הערר, החליט המשנה לפרקליט המדינה, שהוסמך לכך, לדחות את הערר. במכתב הדחייה נאמר כי בממצאי ועדת הבדיקה לא עלה חשד שמותו של המנוח נגרם כתוצאה מעבירה פלילית, והרופאים שטיפלו במנוח לא שללו את האפשרות שמותו של המנוח נגרם כתוצאה מהתייבשות. בנסיבות אלה, אין בטענות אמו של המנוח, לגבי חששו של המנוח ממפקדו ובעובדת היות המנוח והסמ"פ לבדם בשטח סמוך לפני נפילתו של המנוח כדי להצדיק פתיחה בחקירה פלילית נגד הסמ"פ. 7. העותרים טוענים בעתירתם כי לא ניתן להסתפק בהחלטת המחלקה לחקירות שוטרים או בבדיקה שנערכה, ויש להורות על חקירה ממשית לסיום הפרשה, תוך חקירת כל המעורבים בדבר. העותרים מוסיפים וטוענים כי דו"ח ועדת הבדיקה איננו מביא בפניהם די נתונים ועובדות רלבנטיות, ואלה יתבררו רק באמצעות חקירה עצמאית נוספת – רצינית וראויה. לגישת העותרים, נסיבות המקרה אינן שוללות אפשרות שגורם בלתי טבעי הוא שהביא למותו של המנוח. באשר לטענה כי נתיחת גופתו של המנוח היתה יכולה להבהיר את השאלות העובדתיות השנויות במחלוקת טוענים העותרים כי אין באי ביצוע הנתיחה כדי לסתום את הגולל על בקשת העותרים לפתוח בחקירה. בדיון שנערך בפנינו הוסיף וטען ב"כ העותרים כי אילו היה מובא מלכתחילה מלוא החומר הרלבנטי בפני בני המשפחה, ייתכן שהחלטתם לעניין הנתיחה היתה משתנה. העותרים שבים וטוענים כי בנם חש מאויים על ידי מפקדו, וכי טענה זו, בשילוב עם מה שהם רואים כגרסאות סותרות של הסמ"פ, וכן הממצאים החריגים שהתגלו לטענתם בבדיקותיו הרפואיות של המנוח בבית החולים – מחייבת חקירה ממשית. 8. המשיבה טוענת מנגד כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. המשיבה טוענת כי מידת התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעת רשויות החקירה הינה מצומצמת ביותר, ורק במקרים נדירים, שבהם לוקה ההחלטה בעיוות מהותי, או בחוסר סבירות קיצוני, יתערב בה בית המשפט. לשיטת המשיבה, אין זה המקרה שלפנינו, שכן טענות העותרים נבדקו הן על ידי ועדת הבדיקה שהוקמה במג"ב והן על ידי הגורמים המקצועיים במטה הארצי, במחלקה לחקירות שוטרים ובפרקליטות המדינה. טענת סף נוספת שמעלה המשיבה היא כי העותרים לא צירפו כמשיבים לעתירתם את כל הגורמים העשויים להיפגע מקבלתה, ובמיוחד את מפקדו של המנוח, הסמ"פ, שכנגדו מושמעות עיקר הטענות. לגוף העתירה גורסת המשיבה כי אין כל עילה לפתיחה בחקירה בחשד שמפקדו של המנוח גרם למותו, שכן מלבד מספר שפשופים מנפילתו של המנוח, לא נמצאו סימני אלימות על גופת המנוח. כמו כן נשללה האפשרות שמותו של נתן ז"ל נגרם מן הנפילה ומעבר לכך לא ניתן היה להגיע למסקנה לגבי סיבת המוות, נוכח התנגדות המשפחה לערוך נתיחה בגופה. הנה כי כן לשיטת המשיבה, אין כל אינדיקציה כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מאלימות או אגב עבירה, או שהוא לא טופל כראוי בשטח. 9. עיינו בעתירה על נספחיה ושמענו את טיעוני הצדדים. ראינו את המשפחה וקרובי המנוח בפנינו, וחשנו בכאבם הכבד. לבנו יוצא אל העותרים, אשר מבכים את מות בנם במהלך שירותו הצבאי, ומבקשים שוב ושוב לדעת מה הביא למותו של בנם – לוחם צעיר ובריא – באופן פתאומי. אולם, עם כל הצער שבדבר, ועל אף רצוננו לברר אם ניתן משפטית לסייע לעותרים במסגרת עתירה זו – ישנם מקרים שבהם קצרה ידו של בית משפט זה להושיט סעד, והמקרה שלפנינו הוא אחד מהם. כידוע, החלטה על פתיחה בחקירה נתונה, ככלל, לשיקול דעתן הרחב של רשויות התביעה (ראו: בג"ץ 2644/94 פרצ'יק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(4) 341 (1994); בג"ץ 8007/08 לוין נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 6.4.2009);בג"ץ 6370/09 ח''כ ד"ר מיכאל בן ארי נ' היועץ המשפטי לממשלה מר מנחם מזוז (לא פורסם, 7.8.2009)). לפיכך, התערבותו של בית משפט זה בהחלטות מעין אלו תיעשה במשורה ותהיה לרוב רק באותם מקרים חריגים וקיצוניים, שבהם לוקה החלטות הרשות בעיוות מהותי, או בחוסר סבירות קיצוני (בג"צ 4405/06 פונדק פליקן בע"מ נ' פרקליטות מחוז ב"ש והדרום (לא פורסם, 16.11.2006); בג"צ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 26.2.2008); בג"ץ 571/09 אבני נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם, 10.6.2009)). במקרה קשה ומצער זה – איננו מוצאים עילת התערבות שכזו. 10. משמר הגבול הקים ועדת בדיקה לחקירת אירוע מותו של המנוח, שקיימה בדיקות מקיפות ויסודיות, ובחנה מול גורמי המקצוע הרלוונטיים את הטענות השונות שהועלו. טענת אמו של המנוח, לפיה הרגיש מאויים על ידי מפקדו, נבחנה כבר בשלב זה בהתייעצות של ועדת הבדיקה עם מח"ש, והוחלט שאין מקום לפתוח בחקירה פלילית בגינה. הטענות נבחנו פעם נוספת על ידי עוזרת היועץ המשפטי למטה הארצי, בעקבות פניית העותרים ליועץ המשפטי לממשלה. בחינה נוספת זו הביאה לבירור משלים, שלא היה בו כדי לשנות את מסקנות ועדת הבדיקה. המחלקה לחקירות שוטרים בחנה לאחר מכן אף היא את הטענות בעקבות פניה ישירה של בא כוח המשפחה והחליטה שלא לפתוח בחקירה פלילית. לבסוף, גם פרקליטות המדינה בדקה את טענות העותרים והמשנה לפרקליט המדינה הגיע למסקנה כי אין מקום לשנות מהחלטת המחלקה לחקירות שוטרים. בנסיבות אלה, הגם שניתן להבין, כאמור, את כאב ההורים, הסבורים כי רק בחקירה פלילית מלאה תצא האמת לגבי מות בנם אל האור – איננו מוצאים לנכון להתערב בהחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית, שהרי החלטה זו היתה מבוססת על בדיקת מג"ב ועל בירורים נוספים שנעשו על ידי הגורמים המוסמכים השונים. 11. לפני נעילה נבקש לצטט מן הדברים שאמר על נתן ז"ל סממ"ר מג"ב ירושלים, ניצב משנה יוסי פוני, באגרת לעותרים, המלמדים מי היה נתן ז"ל, ומה רב הצער על לכתו: "בניכם יקירכם, סמ"ר נתן יסיאס זכרונו לברכה, נפל ב-3.7.05, יום ראשון, כ"ו בסיוון התשס"ה. לפני כשנה וחצי התגייס נתן לשירות קרבי במשמר הגבול והגיע לשרת במג"ב ירושלים, בפלוגה נ"ה בעוטף ירושלים. עם הגיעו התגלה כשוטר איכותי, בעל רצון עז לתרום ולבצע את שירותו כלוחם על הצד הטוב ביותר. כל זאת, מתוך האכפתיות והמחויבות לחברה הישראלית שאפיינו אותו. במסלול ההכשרה, העניק נתן מעצמו וגילה בגרות אישית, שהביאה את מפקדיו לשבחו בפני חבריו לנשק. נתן הקרין מאישיותו המיוחדת על הסובבים אותו, ברוח הסובלנות ואהבת האדם, תמיד עם חיוך שובה לב. נתן – כשמו כן היה: אדם המעניק מעצמו למען אחרים, דואג לחבריו לנשק, לאחיו ולהוריו. מוותר מעצמו ולמען הסובבים אותו – זהו נתן, בנכם". 12. אובדנם של העותרים אכן גדול, וקשה מנשוא. אולם, אין בידינו להיעתר לבקשתם ולהורות כי תיפתח חקירה. לפיכך דין העתירה להידחות, וכך אנו עושים. ניתן היום, י"ז בתשרי התש"ע (5.10.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08040850_K05.doc דנ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il