פונדק פליקן בע"מ נ. פרקליטות מחוז ב"ש והדרום

פסק-דין בתיק בג"ץ 4405/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4405/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. פונדק פליקן בע"מ 2. איתן אסלן נ ג ד המשיבים: 1. פרקליטות מחוז ב"ש והדרום 2. המשנה לפרקליט המדינה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד כרמל בתו בשם המשיבים: עו"ד הרן רייכמן פסק-דין 1. העותר 2, מר איתן אסלן (להלן: העותר), הינו מנהלה של מסעדה שבבעלות העותרת 1 (להלן: המסעדה). ענינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים כי בית משפט זה יורה על העמדתם לדין של הגב' יוכי רחמים (להלן: העובדת) ושל עובדים נוספים במסעדה (להלן: הנילונים), בגין עבירות של גניבה ממעביד, קבלת דבר במרמה ושיבוש מהלכי משפט. ביום 2.3.04 הגיש העותר 2 תלונה במשטרה כנגד מספר מעובדי המסעדה בחשד לביצוע עבירות גניבה מתקבולי המסעדה. לתלונתו צירף העותר, בין השאר, קלטת שמע המנציחה את עדותה של העובדת יוכי רחמים בפני חוקר פרטי, ובמסגרתה, על פי הנטען, מודה העובדת בגניבה ממעביד ומפלילה עובדים נוספים; מסמך של משרד רואי חשבון, המשווה בין סרטי הקופה הרושמת של המסעדה לבין נתוני מכשיר החיוב של חברת האשראי, והמוכיח, על פי הנטען, חוסר התאמה בין כספים שנגבו על ידי עובדים לבין הסכומים שהופקדו בקופה הרושמת; וכן דו"חות שנערכו על ידי רואה חשבון, מהם עולה, כך נטען, כי עם פיטורי העובדים-הנילונים עלו רווחי המסעדה בעשרות אלפי שקלים מדי חודש. בפנייתו למשטרה, זאת יש לציין, ביקש העותר שלא להגיש תלונה כנגד העובדת, ובלשונו: "אני מבקש לא להגיש תלונה על גניבה כנגד יוכי רחמים מאחר והנ"ל החזירה לי כספים שלקחה וביקשה סליחה והתנצלה ואמרה שזו מעידה חד פעמית". בעקבות הגשת התלונה נפתחה חקירה פלילית על ידי משטרת ישראל, שבסיומה החליטה פרקליטות מחוז דרום לסגור את התיק בגין "חוסר ראיות". העותר הגיש ערר על החלטה זו. בעקבות הערר הוחלט בפרקליטות מחוז דרום על השלמת החקירה בתיק, אולם גם לאחר שהושלמה החקירה החליטה פרקליטות מחוז דרום שלא לשנות מעמדתה. על החלטה זו הגיש העותר ערר לפרקליטות המדינה. 2. ביום 9.2.06 החליט המשנה לפרקליט המדינה לדחות את הערר בקובעו, בין השאר, כדלקמן: "העיון בחומר המצוי בתיק החקירה העלה כי הגם שיש ראיות לכאורה לגניבות מכספי המסעדה על ידי העובדים הנילונים, לא ניתן להצביע במידת הוודאות הנדרשת בהליך פלילי, למי מהנילונים ניתן לייחס גניבות במועדים ובסכומים קונקרטיים. גב' יוכבד רחמים, אשר נחקרה על ידי חוקר פרטי ומסרה לו פרטים מפלילים הן לגבי עצמה והן לגבי אחרים, חזרה בה מגרסתה במספר הודעות שנגבו ממנה במשטרה – לרבות במסגרת השלמת חקירה בעקבות הערר – וטענה כי דבריה התבססו על שמועות בלבד וכי היא פעלה מתוך לחץ שהפעיל עליה מרשך. במצב דברים זה, לא ניתן לבסס על גרסתה בפני החוקר הפרטי בלבד כתב אישום נגד הנילונים השונים בפרשה. גם באי ההתאמות שנמצאו בין חיוב האשראי לסרטי הקופה אין כדי לסייע בביסוס תשתית ראייתית מספקת, בין היתר נוכח אי הסדר ששרר בכל הקשור לניהול הקופה. בנסיבות העניין גם אין מקום להעמיד את הגב' רחמים בלבד לדין". ביום 29.3.06 שבו העותרים ופנו בבקשה לשנות מהחלטת המשנה לפרקליט המדינה ככל שהדברים נוגעים לעובדת. ביום 23.4.06 נמסרה לעותרים תשובת המשנה לפרקליט המדינה, לפיה הוא לא מוצא לנכון לשנות מעמדתו. בין השאר הובהר כי: "ההחלטה לדחות את הערר בעניינה של הגב' רחמים התבססה גם על שיקולים של עניין לציבור ועל כן אין בפסיקה המובאת במכתבך כדי לשנות מהחלטה זו. חשוב להדגיש בעניין זה, כי מרשך בתלונתו ביקש במפורש שתלונתו לא תופנה נגד גב' רחמים נוכח הנסיבות המיוחדות שהתקיימו בעניינה. כמו כן, בהחלטה שלא להעמידה לדין נשקלה העובדה שנגד יתר הנילונים לא התגבשה תשתית ראייתית מספקת, כאשר לפי החשד חלקה של גב' רחמים במעשי הגניבה היה שולי יחסית והיא היחידה ששיתפה פעולה לצורך חשיפת הפרשה. בנוסף לכל אלה, נבקש לציין כי גם התשתית הראייתית נגד גב' רחמים אינה נקייה מספקות ומבוססת בעיקרה על גרסתה בפני חוקר פרטי, גרסה ממנה חזרה בה בהודעותיה במשטרה". כנגד החלטת המשנה לפרקליט המדינה הוגשה העתירה דנן. 3. העותרים חוזרים בפנינו על טענותיהם. הם שבים ומפרטים את התשתית הראייתית המאפשרת, לטענתם, להעמיד לדין את העובדת ואת שאר הנילונים. עוד סבורים הם כי יש עניין ציבורי בהעמדת העובדת לדין, וזאת, לטענתם, בשל חומרת העבירות והיקפן כמו גם בשל העובדה שהעובדת חזרה בה מהסכמתה לשתף פעולה ועשתה, על פי הנטען, לשיבוש המשפט ולחקר האמת. העותרים מציינים כי העובדת ושאר הנילונים הגישו לבית הדין לעבודה תביעה לפיצויי פיטורין, וסבורים הם כי העניין הציבורי מחייב שלא יצאו חוטאים נשכרים. 4. המשיבים בתגובתם טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף הן בשל אי צירוף משיבים רלבנטיים (הנילונים, העלולים להיפגע מההחלטה) והן בשל העדר עילה. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי ההחלטה שלא להעמיד לדין את המעורבים בפרשה נתקבלה לאחר בדיקה יסודית של חומר הראיות בכלל ושל הקלטת בפרט. במהלך חקירתה של העובדת במשטרה, כך הוברר, היא חזרה בה מדבריה בפני החוקר הפרטי, הסבירה כי הופעל עליה לחץ והבהירה כי המידע שמסרה לחוקר הפרטי ניזון משמועות בלבד. יתר הנילונים בחקירתם הכחישו כל מעורבות באירועי הגניבה. בחינת ההקלטה מעלה, כך טוענים המשיבים, כי גם על פי דברי העובדת לחוקר הפרטי, היא היתה מעורבת בגניבות לכאורה תקופה קצרה ביותר. עוד עולה מדבריה שם כי בחלק מהאירועים היא לא נטלה חלק, ועל חלק מהאירועים היא יודעת משמועות. בנסיבות אלה, כך נטען, לא ניתן לבסס כתב אישום על עדות העובדת בלבד, זאת נוכח חזרתה בה מדבריה בהודעתה במשטרה, פרק הזמן הקצר בו עבדה במסעדה וחלקיות משרתה, וכן נוכח קיומו של ספק של ממש אילו מדבריה מסרה מפי השמועה ואילו מידיעה של ממש. עוד מציינים המשיבים כי יתר המסמכים שהציגו העותרים אינם יכולים לסייע להם, שכן הפרקליטים שבחנו את חומר הראיות התרשמו כי היתה אנדרלמוסיה בניהול הקופה במסעדה. לפיכך, הגם שיש תשתית ראייתית לכך שנגנבו כספים מהעותרים, לא ניתן לגבש על בסיסה תשתית עובדתית קונקרטית לגבי ביצוע עבירה על ידי אנשים ספציפיים באירועים ספציפיים. לבסוף מבהירים המשיבים כי גם אם חומר הראיות היה מאפשר את העמדתה של העובדת לדין, לא היה מקום לכך בשל העדר עניין לציבור. חלקה של העובדת בפעולות האסורות, כך נטען, היה שולי, היא הביעה התנצלות כנה ואף העותר ביקש שלא להגיש את התלונה נגדה. מטעמים אלה, כך מוסבר, הוחלט כי אין זה ראוי להעמיד לדין את העובדת לבדה. 5. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, מידת ההתערבות של בית משפט זה בשיקול דעת רשויות התביעה הינה מצומצמת ביותר. החלטות בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין אינן חסינות מפני ביקורת שיפוטית, אולם בית משפט זה יהא נכון להתערב בהן רק במקרים נדירים, מקום שההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי (בג"ץ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד(2) 485, 523; בג"ץ 6271/96 בארי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(4) 425, 430; בג"צ 5675/04 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה תק-על 2004(3) 1550, 1555; בג"צ 8643/04 אורן נ' משטרת ישראל, תק-על 2004(4), 2649). המקרה שלפנינו אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן בהם יתערב בית משפט זה. התשתית הראייתית נבחנה בשים לב על ידי המשיבים, ואלה הגיעו למסקנה כי היא אינה מאפשרת העמדה לדין של העובדת ושל הנילונים וכי אין עניין ציבורי בהגשת כתב אישום בנושא. החלטות המשיבים מנומקות היטב והן סבירות וראויות. בנסיבות אלה ובהתחשב באי צירוף המשיבים הרלבנטיים – העתירה נדחית. ניתן היום, כ"ה בחשוון התשס"ז (16.11.06). ה נ ש י א ה המשנה-לנשיאה ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06044050_P03.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il