אריאל לוין נ. משטרת ישראל

החלטה בתיק בג"ץ 8007/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8007/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות העותר: אריאל לוין נ ג ד המשיבים: 1. משטרת ישראל 2. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד בשאר מועלם בשם המשיבים: עו"ד מיכל מיכלין-פרידלנדר פסק-דין השופטת א' חיות: עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטות המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים אשר דחה את ערר העותר על החלטת פרקליטות מחוז מרכז שלא להגיש כתב אישום נגד אשתו וכן דחה את עררו של העותר על החלטת המשטרה שלא לחקור תלונה שהגיש נגד חמותו. 1. העותר ואשתו נישאו בשנת 1997 ולהם שתי בנות קטינות. ביום 31.5.2004 הגישה אשתו של העותר תלונה במשטרה נגדו בגין תקיפה ואיומים מצידו כלפיה וכלפי אימה. המשטרה פתחה בחקירה ובעקבותיה הוגש ביום 21.10.2004 לבית משפט השלום בכפר-סבא כתב אישום נגד העותר בגין תקיפה ואיומים כלפי אשתו. כשבוע לאחר מכן, ביום 27.10.2004, הוגש נגד העותר כתב אישום נוסף בגין איומים כלפי אשתו וחמותו. יצוין כי ביני לביני, בחודש יוני 2004, הגישה אשתו של העותר לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא בקשה לצו הגנה שיאסור על העותר להיכנס לדירת המגורים שלהם, לאחר שהעותר כבר הורחק מן הדירה לבקשתה למשך מספר ימים. בהחלטתו מיום 13.6.2004 דחה בית המשפט את הבקשה בקובעו כי אין בה ממש וכי היא הוגשה שלא למטרות הקבועות בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991. בהמשך פנה העותר למשטרה בבקשה למחיקת כתבי האישום נגדו, בה הפנה לדברי בית המשפט לענייני משפחה, הצביע על סתירות בהודעות שנמסרו ואף צירף חומר נוסף שלא היה בידי התביעה קודם לכן. עקב כך הוחלט לסגור את שני התיקים הפליליים שנפתחו נגד העותר, כאמור, בשל העדר ראיות וביום 11.1.2005 אף בוטלו שני כתבי האישום שהוגשו נגדו. 2. ביום 12.7.2004 הגיש העותר תלונה נגד אשתו בה טען כי היא טרקה את דלת הבית על כתפו, ירקה עליו, קיללה אותו ואיימה עליו, וכל זאת תוך הפחדת ביתם הרכה בשנים. המשטרה פתחה בחקירה ולאחר קבלת חומר החקירה הוחלט בפרקליטות מחוז מרכז ביום 24.10.2004 לסגור את התיק ולא להגיש כתב אישום נגד האישה מחמת העדר ראיות מספיקות. העותר ערר על החלטה זו אך ביום 10.7.2005 דחה המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים את הערר. בהחלטה שניתנה בערר צוין, בין היתר, כי "עיון בחומר המצוי בתיק החקירה העלה כי ספק אם הנילונה התכוונה לפגוע בך בעת שטרקה לכאורה את דלת הבית...", וכי במצב דברים זה ונוכח העובדה שהרקע לאירוע הוא סכסוך בין בני זוג, נקבע כי אין מקום למיצוי הטיפול בתלונה במישור הפלילי. כמו כן צוין בהחלטה "לא מצאנו בסיס לטענותיך בדבר אפליה, בפרט נוכח העובדה שהתיקים שנפתחו בעקבות תלונות הנילונה נגדך נסגרו אף הם". העותר שב ופנה אל מחלקת העררים בפרקליטות המדינה אך ביום 28.9.2005 הודיע לו המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים כי אין מקום לשנות מן ההחלטה בערר. ביום 11.2.2005 הגיש העותר תלונה נגד חמותו בגין מסירת הודעה כוזבת למשטרה, לפיה איים העותר על ביתה (אשתו של העותר). לאחר בחינת התלונה הוחלט במשטרה ביום 1.3.2005, בהתאם לסעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, כי אין מקום לפתוח בחקירה וחומר החקירה צורף לתיק המשטרה שנפתח עקב תלונת אשתו של העותר על איומים. ביום 27.3.2005 ערר העותר על החלטת המשטרה שלא להוסיף ולחקור באותו תיק, וביום 11.11.2007 החליט המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים לדחות את הערר בציינו כי ספק אם תלונתו של העותר מעלה חשד לביצוע עבירה פלילית וכי בהתחשב בכך שהסכסוך המשפחתי נשוא התלונה נדון בבית המשפט לענייני משפחה, לא קיים עניין לציבור בחקירת התלונה. 3. ביום 7.2.2005 פנה העותר לקצינת תלונות הציבור במרחב שרון במשטרה בתלונה נגד השוטרים אשר טיפלו בתלונותיו וביום 3.8.2005 פנה למטה מרחב שרון במשטרה בעניין הטיפול בתלונה שהגיש נגד חמותו. בתגובה לפניות אלה השיבה לעותר עוזרת קצין אגף חקירות של מרחב שרון ביום 28.9.2005, בין היתר, כי מעיון בתיקים עולה שהם נחקרו כראוי בהתאם לחשדות שעלו בהם ובהתאם לנוהלי החקירה של המשטרה. בחודש מארס 2006 פנה העותר אל היועץ המשפטי לממשלה בעניין "התנהלות משטרת ישראל בתלונות נגד גברים על ידי בנות זוגן", בטענה כי המשטרה מתייחסת באופן בלתי שוויוני לתלונות המוגשות על-ידי גברים לעומת תלונות המוגשות על-ידי נשים בגין אלימות במשפחה. ביום 9.7.2006 השיבה רמ"ד נפגעי עבירה במשטרת ישראל לעותר כי בכל תלונה, בין אם היא מוגשת על-ידי גבר ובין אם על-ידי אישה, נערכת הערכת מסוכנות סדורה על-פי פרמטרים מקובלים ועל בסיסה מתקבלת החלטה בנוגע לתנאי השחרור של החשוד או החשודה, ועוד צוין כי על העותר להעביר את פרטי התיק בעניינו על מנת שניתן יהיה לבחון את טענותיו. העותר עשה כן וכעולה מתגובת המשיבים לעתירה, משהסתבר כי תלונותיו של העותר נבדקו, טופלו והעררים שהוגשו לגביהן נדחו, הסתפקה רמ"ד נפגעי עבירה בתשובה שנשלחה לעותר ביום 9.7.2006 כאמור. בעתירתו ציין העותר כי לא זכה לתשובה לפנייתו האחרונה, וכי מן הראוי היה שהמשיבים יעדכנו אותו בכך שאין בכוונתם להוסיף ולהשיב לו. להשלמת התמונה יצוין עוד כי ביום 28.7.2008 הגיש העותר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה אזרחית נגד משטרת ישראל. 4. בעתירה שלפנינו טוען העותר כי התנהלות המשטרה בכל הנוגע לטיפול בתלונות המוגשות על-ידי גברים בגין אלימות מצד בנות זוגם נגועה באפליה לטובת הנשים והיא "לקויה, מגמתית וחסרת סבלנות כלפי הגברים", ובשל כך נגרם לגברים המגישים תלונות נגד בנות-זוגם נזק בלתי הפיך וסבל רב. העותר מוסיף וטוען כי למרות החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה אשר קבע מפורשות כי אשתו העלילה עליו ואף הושתו עליה הוצאות משפט גבוהות בשל נקיטת הליך בחוסר תום לב, החליטה המשטרה להגיש שני כתבי אישום נגדו ולאחר ביטולם נמנעה מלחקור ולהגיש כתבי אישום נגד אשתו וחמותו בגין הגשת הודעה כוזבת. העותר מוסיף ומלין על כך שערריו נדחו, בהדגישו כי שני כתבי האישום שהוגשו נגדו התגלו כבלתי מבוססים ובוטלו. על כן מבקש העותר כי יוגש כתב אישום נגד אשתו "בגין אלימות והתעללות בילדים חסרי ישע"; כי תיפתח חקירה נגד אשתו וחמותו בגין הגשת הודעה כוזבת למשטרה; כי ייחשפו השיקולים המנחים את משטרת ישראל בטיפול בתלונות בגין סכסוכים במשפחה וכן ייחשפו הנהלים הפנימיים של המשיבים בהפעילם את סמכויותיהם נגד גברים שהוגשו נגדם תלונות על-ידי בנות זוגם. עוד מבקש העותר כי ינומק מדוע קיימת אפליה לטובת הנשים ביחס לבדיקת תלונותיהן נגד בני זוגן ומדוע המשטרה אינה מיישמת את הוראות החוק המתאימות נגד נשים כשמתברר שהוגשה תלונת שווא. 5. המשיבים, מצידם, טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה תוך חיוב העותר בהוצאות, מחמת שיהוי, אי ניקיון כפיים, אי צירוף כל המשיבים הדרושים והעדר עילה. לטענת המשיבים, העתירה הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר דחיית הערר הראשון שהגיש העותר וכמעט שנתיים לאחר שנדחה הערר השני, ומשכך לוקה היא בשיהוי המצדיק את דחייתה על הסף. המשיבים מוסיפים וטוענים כי דין העתירה להידחות על הסף גם בשל חוסר ניקיון כפיים מצד העותר, אשר לא צירף לעתירתו את כל המסמכים הנדרשים לעניין ובכלל זה חלק מן התשובות שקיבל לפניותיו. כמו כן טוענים המשיבים כי העותר לא צירף כמשיבות לעתירה את אשתו ואת חמותו אף שחלק מן הסעדים המבוקשים נוגעים להן. לגופם של דברים מציינים המשיבים כי בתיק שנפתח עקב תלונת העותר נגד אשתו נמצא שאין בחומר העובדתי כדי לבסס ראיות מספיקות לאישום ואילו בתיק שעניינו תלונת העותר נגד חמותו לא נמצא עניין לציבור להמשיך ולחקור את התלונה. לטענת המשיבים, תלונותיו של העותר נבדקו באופן יסודי ומקצועי על-ידי הגורמים הרלוונטיים במשטרת ישראל ובפרקליטות, והן נבחנו בהתאם לנוהל משטרת ישראל בעניין "הטיפול המשטרתי בעבירות אלימות בין בני-זוג" (נוהל מס' 03.300.226) (להלן: הנוהל המשטרתי). על רקע זה סבורים המשיבים כי לא נפל כל פגם בהחלטות המשנה לפרקליט המדינה לדחות את ערריו של העותר המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק. כמו כן טוענים המשיבים כי אין כל יסוד לטענת העותר בדבר אפליה באופן שבו מטפלת המשטרה בתלונות המוגשות על-ידי נשים אל מול תלונות המוגשות על-ידי גברים, בציינם כי הנוהל המשטרתי הרלוונטי חל על שני המינים באופן שוויוני ואילו השימוש בלשון נקבה בחלק מסעיפיו נובע מנתונים אמפיריים המעידים באופן ברור על כך שמרבית התלונות בגין אלימות במשפחה מוגשות על-ידי נשים. המשיבים מדגישים כי מכל מקום משתנה המין אינו מהווה שיקול בין השיקולים הנלקחים בחשבון בעת טיפול בתלונות בגין אלימות במשפחה לרבות בכל הנוגע להחלטה האם להגיש כתב אישום. לבסוף, אשר לבקשת העותר כי ייחשפו הנהלים הפנימיים והשיקולים המנחים את המשיבים ביחס לתלונות בגין אלימות במשפחה טוענים המשיבים כי הנוהל המשטרתי הרלוונטי עומד לעיון הציבור בהתאם לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. 6. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה לא ימיר את שיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק ורשויות התביעה בשיקול דעתו שלו, והתערבותו בהחלטותיהן של רשויות אלה בכל הנוגע לחקירה ולהעמדה לדין הינה מצומצמת ומוגבלת למקרים נדירים, כאשר החלטות אלה נגועות בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי (ראו: בג"ץ 2008/02 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 3 (לא פורסם, 7.7.2002); בג"ץ 8643/04 אורן נ' משטרת ישראל, פיסקה 8 (לא פורסם, 22.12.2004); בג"ץ 4128/06 מחלוף נ' משרד המשפטים - פרקליטות המדינה, פיסקה 4 (לא פורסם, 16.11.2006); בג"ץ 4405/06 פונדק פליקן בע"מ נ' פרקליטות מחוז ב"ש והדרום, פיסקה 5 (לא פורסם, 16.11.2006); בג"ץ 7364/06 יעקובוביץ' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 5 (לא פורסם, 25.12.2006); בג"ץ 3427/08 טובים נ' משרד המשפטים-פרקליטות המדינה, פיסקה 4 (טרם פורסם, 5.2.2009); בג"ץ 6702/05 המרכז לפלורליזם יהודי-התנועה ליהדות נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 2 (טרם פורסם, 16.3.2009)). במקרה שלפנינו, תלונותיו של העותר נגד אשתו וחמותו, אותן לא מצא לנכון לצרף כמשיבות בעתירה, נבחנו, טופלו ונבדקו על-ידי הגורמים המקצועיים המוסמכים לכך. בעקבות בחינה זו החליטה פרקליטות מחוז מרכז לסגור את התיק שעניינו תלונת העותר נגד אשתו, בהעדר ראיות מספיקות לאישום, ומשטרת טייבה החליטה שאין מקום לחקור את תלונת העותר נגד חמותו. עררים שהגיש העותר על החלטות אלה נבחנו בפרקליטות המדינה ונדחו. בנסיבות אלה, לא נמצא לנו כי נפל בהחלטותיהם של המשיבים פגם המקים עילה להתערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות החקירה והתביעה, התערבות השמורה כאמור למקרים חריגים בלבד. טענות העותר בדבר אפליה בין גברים לנשים בכל הנוגע לטיפול בתלונות בגין אלימות במשפחה אף הן אינן מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה. זאת, נוכח עמדת המשיבים כפי שפורטה בתגובתם (וכפי שהשיבה לעותר רמ"ד נפגעי עבירה ביום 9.7.2006), וכן נוכח העובדה שהנוהל המשטרתי המסדיר את הטיפול בתלונות מסוג זה קובע מפורשות (בסעיף 1(ו)) כי האמור בו מתייחס לשני המינים כאחד אף שההתייחסות לנפגע העבירה בנוהל היא בלשון נקבה. יחד עם זאת, אעיר כי נראה שהיה מקום להעביר לעיון העותר את הנוהל המשטרתי הרלוונטי כבר בשנת 2006 עם מתן התשובה לפנייתו בעניין זה. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ב בניסן, תשס"ט (6.4.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08080070_V03.doc מה מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il