פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 3766/05

אברהם ביאלסטוצקי נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק פלילי בשל טענות למשוא פנים וניהול דיון לא תקין.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 08/05/2005 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 3766/05 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה פסלות שופט — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק פלילי בשל טענות למשוא פנים וניהול דיון לא תקין.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 3766/05

אברהם ביאלסטוצקי נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק פלילי בשל טענות למשוא פנים וניהול דיון לא תקין.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער הגיש ערעור על החלטת שופט בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק פלילי בו הוא מואשם בתקיפת קטין. המערער טען כי השופט הגביל את חקירת העדים וכי התבטאויותיו כלפי המערער ובני משפחתו (כי הם 'מזרים אימה') מעידות על משוא פנים ודעה קדומה. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי ביקורת של שופט, גם אם היא חריפה, אינה מהווה כשלעצמה עילת פסלות, כל עוד לא הוכח כי השופט גיבש דעה סופית ובלתי ניתנת לשינוי לגבי אשמת הנאשם. נקבע כי התבטאויות השופט היו נקודתיות ונועדו להגן על עדות הקטין, ולא חרצו את דינו של המערער.

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
הרכב השופטים א' ברק
בדעת רוב 1/1

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • אברהם ביאלסטוצקי

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • התבטאות בית המשפט נוגעת אך ורק לעניין עדות המתלונן ואינה מעידה על דעה מוקדמת.
  • החזרת הדיון לאולם לאחר שמיעת חלק מהעדות מעידה כי בית המשפט לא גיבש דעה סופית.
טיעוני ההגנה
  • בית המשפט מקשה על חקירת עדי התביעה על ידי הקצבת זמנים קצרים.
  • התבטאות בית המשפט כלפי המערער ובני משפחתו כבעלי 'עיניים מזרות אימה' מקימה חשש ממשי למשוא פנים.
מחלוקות עובדתיות
  • האם התנהלות בית המשפט וביקורתו כלפי המערער מהוות עילת פסלות.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 1192/05
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית משפט השלום בתל-אביב-יפו
תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • פסלות שופט
  • משוא פנים
  • ניהול דיון

שלב ההליך

ערעור
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

החלטה בתיק ע"פ 3766/05 בבית המשפט העליון ע"פ 3766/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: אברהם ביאלסטוצקי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת פסלות של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בת"פ 1192/05 מיום 12.4.05 שניתנה על ידי כבוד השופט ד' מור בשם המערער: עו"ד אורנה סבן-ארועטי בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 12.4.05 (השופט ד' מור), שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 1192/05. 1. כנגד המערער הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, המייחס לו ביצוע עבירת תקיפה, שעניינה תקיפת ילד כבן 11 (להלן – המתלונן). במהלך דיון הוכחות (ביום 12.4.05) ביקשה באת-כוח המערער לפסול את בית המשפט. לטענתה, בית המשפט מקשה עליה לחקור את עדי התביעה, במובן זה שהוא מקציב זמנים קצרים לחקירה, ובעטיים נמנעת ממנה האפשרות להראות את הסתירות בדברי העדים, ואת הסכסוכים הקיימים בין המערער לבין משפחת המתלונן. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה על אתר, בנימוק שהבקשה מבוססת על אי שביעות באת-כוח המערער מדרך ניהול המשפט, ואין הדבר מהווה עילת פסלות. בית המשפט סירב לדחות את המשך שמיעת העדויות אחר שבאת-כוח המערער הודיעה על כוונתה לערער לבית המשפט העליון, והמשפט נמשך. 2. בהמשך המשפט באותו יום, עלתה השאלה האם יש לחקור את המתלונן על דוכן העדים בנוכחות משפחת המערער, או שמא החקירה תתנהל בלשכת השופט. בהחלטת בית המשפט נכתב: "בית המשפט שמע על האוירה הסובבת את בית מגוריו של הקטין. בית המשפט אף התרשם מהתנהגותו של הנאשם באולם המשפטים, ושל בני משפחתו שיושבים באולם המנסים לזרות אימה ו"לדחוף" את טענתם כי המדובר בעלילות שווא ובשקרים. כפי שבימ"ש אינו מתרשם משפת הגוף של הנאשם וחבריו, הרי ביהמ"ש אף חייב להביא בחשבון את הדברים, ככל שהם נוגעים לעדות של קטין שהוא כיום בין 11. אין ספק שאם ידרש העד להעיד מעל דוכן העדים בנוכחות כל אותם האנשים ובעיניו מזירות האימה של הנאשם, יתכן ויקשה עליו להעיד". משכך, קבע בית המשפט כי עדות המתלונן תישמע בלשכתו, בנוכחות אמו, המערער, באת-כוחו ובאת-כוח התביעה. העדות נשמעה כאמור, ונקבעו ישיבות נוספות לגמר עדי התביעה ליום 19.5.05, ולגמר עדי ההגנה ליום 26.5.05. 3. בעקבות סירובו של בית המשפט לפסול עצמו, הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר על טענתו בדבר אופן ניהול הדיון על-ידי בית המשפט. כן הוא מלין על התבטאות בית המשפט בהחלטה על מקום שמיעת עדות המתלונן. לדברי המערער, התייחסות בית המשפט כלפיו וכלפי בני משפחתו ככאלה בעלי עיניים מזרות אימה, מולידה חשש ממשי למשוא פנים של בית המשפט, וחריצת דינו לשבט בטרם עת. המשיבה, בתגובה לערעור, מבקשת לדחותו. לשיטתה, התבטאות בית המשפט נוגעת אך לעניין עדותו של המתלונן ואין להסיק מכך אודות גיבושה של דעה מוקדמת. עוד מציינת המשיבה, כי לאחר שמיעת חלק מהעדות הוחזר הדיון לאולם, דבר המצביע על כך שבית המשפט סבר שאין מניעה לשמוע את עדות המתלונן בפורום רחב יותר. 4. שמעתי טענות הצדדים, עיינתי בחומר שלפני, ובאתי למסקנה שדין הערעור להידחות. אשר לטענות המערער כלפי אופן ניהול הדיון, הרי שהלכה היא כי אין לערער על החלטת ביניים בהליך פלילי. אין להפוך את דיני הפסילה כמכשיר משפטי לעקיפתו של כלל זה (ע"פ 1534/00 בדיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4778/04 אוסיפוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מכל מקום, לא מצאתי שיש בהחלטות אלה משום משוא פנים המקים עילת פסילה. 5. אשר להתבטאות בית המשפט כלפי המערער ובני משפחתו בהחלטתו על מקום שמיעת עדות המתלונן, הרי שאין באמירה ביקורתית כשלעצמה, ואפילו נאמרה בחריפות, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו (ע"פ 619/82 כדורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 52; ע"א 5089/01 תאופיק נ' מנהיים (לא פורסם); ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); להלן – פרשת כהן). שכן, בסופו של דבר, השאלה העומדת לדיון היא, האם יש בהתבטאויותיו של בית המשפט משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים באופן המייתר המשך המשפט בפניו (ראו ע"פ 3144/01 שיבלי נ' הוועדה לתכנון ובניה גליל (לא פורסם); ע"פ 4223/02 עליאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 655, 659; ע"פ 9285/04 הפנתר לעבודות בניין ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם); פרשת כהן). כידוע, סופיות העמדה נגזרת מן האופן שבו הובעה ומן המסגרת הדיונית בה הובעה והוכרעה (ראו ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 625; ע"פ 6462/02 מדינת ישראל נ' מנדורי (לא פורסם); ע"פ 293/05 קקון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, אף שהחלטת בית המשפט הנה בעלת נופך ביקורתי, אין מדובר בהחלטה המלמדת על קיומו של משוא פנים כלפי המערער. אמירות בית המשפט נאמרו לגבי עניין נקודתי – העדת המתלונן. בית המשפט לא חיווה דעתו באשר לגרסתו, מהימנותו, סיכוייו או אשמתו של המערער. הוא אינו קובע ממצאים כנגדו. לא ניתן ללמוד מהתבטאות זו שדעתו גובשה. הדבר נכון גם לגבי התבטאות בית המשפט כלפי בני משפחתו של המערער (השוו: ע"א 10738/04 אופקום 2000 אינק. נ' קומברס מערכות בע"מ (לא פורסם)). אף אם נאמרה אמירה חריפה או ביקורתית כלפי המערער, אין היא משליכה באופן כלשהו על ניהול המשפט (ע"פ 1971/03 בלול נ' מדינת ישראל (לא פורסם); פרשת כהן). נחה דעתי כי התבטאות בית המשפט לא ביססה תשתית אובייקטיבית המקימה חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית המשפט (ע"פ 5288/04 שושני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום‏, ‏כ"ט ניסן, תשס"ה (8.5.2005). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05037660_A01.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il