מועצת הכפר שוקבא נ. שר הבטחון

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 37235-12-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט חאלד כבוב העותרים: 1. מועצת הכפר שוקבא 2. אברהים עבדאללה פרח קדח 3. פרח קדח 4. חאלד קדח נגד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. צבא ההגנה לישראל 3. היועץ המשפטי איו"ש 4. המינהל האזרחי יהודה ושומרון 5. מועצת התכנון העליונה 6. לשכת התכנון המרכזית איו"ש עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד מאג'יד חמדאן בשם המשיבים: עו"ד יונתן סיטון פסק-דין השופט חאלד כבוב: עניינה של העתירה בכפר שוקבא שבאיזור רמאללה. עותרת 1 היא מועצת הכפר. עותרים 2–4, כנטען, הם בעלי זכויות במקרקעין בכפר. בעתירה נטען כי מועצת הכפר "ביקשה [...] להגיש תכנית ביחס ליישוב [...] אשר כוללת גם את מקרקעי העותרים 4-2" (להלן: התכנית לכפר); עוד נטען כי "נמסר סירוב המשיבים לקלוט את התכנית שהגישה, באמצעות גורמי הקישור במשרדי התיאום והקישור הישראלים פלסטיניים – שכן הדרג המדיני מעכב קבלת תוכניות". בנוסף נטען, כי המשיבים נמנעים מלדון בתכניות שהגישו עותרים 2–4 בעניינם הפרטני. העובדות הדרושות לעניין בעתירה נתבקשנו להוציא צו על-תנאי, אשר יורה למשיבים לבוא וליתן טעם: "א. [...] מדוע לא יאפשרו לעותרת 1 להגיש את התכנית מטעמה, ומדוע לא ידונו בה; ב. [...] מדוע לא [ידונו] בתכניות שהגישו העותרים 4-2 למשיבים; ג. [...] מדוע [לא] יאפשרו ביצוע תוכניות חלוקה ופרצלציה, ורישום של תוכניות אלה; ד. [...] מדוע לא ינהלו רישום [ביחס] למקרקעין היישוב, באופן שיאפשר רישום זכויות והעברת זכויות של מקרקעין בכפר, לרבות מקרקעין שהעותרים 4-2 ירשו בהם זכויות". כן נתבקש צו ביניים, אשר "יורה למשיבים לחדול מכל הריסה במקרקעי העותרים 4-2, וזאת עד שימוצו הליכי התכנון בתוכניות העותרים, הן תוכנית העותרת 1, והן תוכניות העותרים 4-2". יוער כבר עתה כי עניינם הפרטני של עותרים 2–4, ועניינם של המבנים הספציפיים המצויים במקרקעין שביחס אליהם טוענים עותרים אלה – נדון בתכנית שהגישו לוועדת המשנה לתכנון ורישוי במועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי (להלן: התכנית הפרטנית), בעתירה מינהלית שהוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (עת"מ 27449-08-24), ובערעור על פסק הדין בעתירה זו, שנדחה בבית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור (עע"מ 9253-12-24). לא למותר לציין, כי גם בקשה לדיון נוסף הוגשה בנדון – ונדחתה (דנ"מ 29254-12-25). ביום 14.12.2025 הוריתי למשיבים להודיע מה הצפי למתן מענה לפניות מועצת הכפר. תוך שלא מצאתי ליתן הוראות נוספות. ביום 15.12.2025 הונחה לפניי בקשה נוספת למתן צו ביניים, וצו ארעי, שעניינם עיכוב כל הריסה ביחס לבתי מגורים בכפר שוקבא, ובכלל זה בתי עותרים 2–4. בו ביום ניתנה החלטתי, שלשונה כדלהלן: "לפני עשרה ימים נדחה ערעור מינהלי שהוגש מטעם עותר 2 ביחס למבנים הקונקרטיים המפורטים בעתירה (עע"מ 9253-12-24). בקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין - נדחתה ביום 11.12.2025; ולצדה נדחתה בקשה לעיכוב הליכי אכיפה והריסה של המבנים (דנ"מ 29254-12-25). כעת, בצילה של עתירה עקרונית ביחס למדיניותם העקרונית של המשיבים, מבוקש לעקוף תוצאות שנקבעו בהליכים משפטיים חלוטים ביחס למבנים קונקרטיים; וזאת אין לקבל. בנתון לאמור הבקשה נדחית". ביום 17.12.2025 הוגשה בקשה נוספת בעניין מתן צו ביניים וצו ארעי. בו ביום ניתנה החלטתי, בה כתבתי כי לא ראיתי לשנות מהחלטתי הקודמת, והבהרתי כי החלטתי "ניתנה ביחס למבנים קונקרטיים שלגביהם קיימים הליכים משפטיים חלוטים; וברי כי אין בה כדי למנוע הגשת בקשה מתאימה ביחס למבנים אחרים בצירוף תשתית עובדתית הולמת. אעיר, כי חזקה על המשיבים שלא יפעלו באופן שיסכל את בירור העתירה". ביום 22.01.2026 הוגשה הודעת עדכון ובקשה מטעם העותרים, במסגרה נמסר כי יום לפני כן נהרסו המבנים מושא עניינם הפרטני של עותרים 2–4. כן נתבקש ליתן צו ביניים אשר יורה למשיבים "לחדול מהריסת כל המבנים אשר נמצאים בתחומי התכנית נשוא העתירה, וזאת עד לבירור העתירה, ו/או עד לעתירה אחרת". לאחר עיון הוריתי כי יינתן מענה להודעת העדכון בגדרי התגובה המקדמית שעתידה הייתה להיות מוגשת בסמוך לאחר מכן. תגובת המשיבים הוגשה ביום 25.01.2026. צוין, כי "למשיבים כלל לא מוכר סירוב לקלוט תכנית מתאר מקומית או תכנית מתארית מפורטת שהגישה העותרת עבור הכפר שוקבא". נטען כי הפניות לגורמי המשיבים, שתיארו העותרים והביאו במסגרת נספח ג' לעתירה, כלל אינן נוגעות לתכנית הנטענת לכפר, שעומדת במוקד העתירה ואשר צורפה כנספח ב' לעתירה, אלא לתכנית הפרטנית – שעניינה הוא מעשה עשוי. לפיכך, נטען כי העותרים לא עמדו בחובתם למצות הליכים בטרם נקיטת הליך שיפוטי. כן נטען, כי דין העתירה להידחות מחמת קיומו של סעד חלופי, שכן כפי שעולה מטענות עותרת 1, התכנית לכפר – אשר כאמור, המשיבים טענו כי כלל לא הוגשה לבחינתם – היא תכנית שהסמכות לדון בה מוקנית לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. ביום 27.01.2026 ניתנה החלטתי, כדלקמן: "1. העותרים טענו בעתירה כי גורמי הקישור סירבו לקלוט תכנית שהגישו לכפר שוקבא, בשל עיכוב בקידום תכניות שעליו הורה הדרג המדיני. [...] מטעם המדינה נמסר, והוצהר, כי 'כלל לא מוכר סירוב לקלוט תכנית מתאר מקומית או תכנית מתארית מפורטת שהגישה העותרת עבור הכפר שוקבא'. חזקה כי כך יהיה גם לו תוגש תכנית מעין זו כעת, וממילא, סירוב כאמור, לו יינתן, נתון לביקורת שיפוטית לפני הערכאה המוסמכת. 2. להבדיל, וכעולה מהחומר שלפניי, פניות העותרת 1 מיום 16.05.2025 ומיום 27.06.2025, הנזכרות בעתירה ובסעיף 4 לבקשתם מהיום, נוגעות לתכנית יוש/1595/61/12. תכנית זו עניינה בשלושה תיקי בב"ח - ולא ביישוב כולו (וראו דברי עו"ד כראג'ה לפני ועדת המשנה לתכנון ורישוי, פרוטוקול ישיבת הוועדה מיום 15.07.2024, מש/1, עמ' 9). לפיכך דומה כי אין כל קשר בין פניות אלה לבין התכנית שעניינה בכפר שוקבא כולו". בנתון לאמור, הוריתי לעותרים להודיע האם הם עומדים על עתירתם, תוך שמירת זכותם לפנות בכל הליך שיראו לנכון ביחס לנטען בבקשתם מאותו יום, ביחס לאופן שבו בוצעה הריסת המבנים בכפר. ביום 28.01.2026 הודיעו העותרים כי הם עומדים על בירור העתירה במתכונתה. לדבריהם, לא קיים סעד חלופי שכן אין מדובר בתכנית שהדיון בה נמצא בסמכות בית משפט לעניינים מינהליים. עוד נטען כי העתירה נסובה סביב מחדל המשיבים לקיים מרשם מקרקעין ולאפשר תכניות חלוקה, אשר אף בעניינן לא קיים סעד חלופי. בנוסף נטען כי המשיבים לא מסבירים מדוע תכניות שהגישו עותרים 2–4 לא טופלו על ידם. בתוך כך צוין, כי לא בכדי המשיבים טענו כי לא מוכר להם סירוב לקלוט "תכנית מתאר מקומית או תכנית מתארית מפורטת", שכן התכנית, שנטען כי מועצת הכפר שוקבא הגישה, היא "תכנית איזורית". עוד נטען כי "בהינתן שהעתירה נסובה סביב מחדל המשיבים לקדם את התב"ע שערכה העותרת 1, ובהינתן שהמשיבים טוענים כאילו אינם מונעים הגשת תב"עות, מן הראוי היה שכתנאי לייתר את הדיון בעניין הסירוב לאפשר הגשת הת"בע על ידי העותרת 1, ייקצב זמן למתן החלטת המשיבים בתב"ע שמבקשת העותרת 1 להגיש" (ההגדשה בקו תחתון הוּסְפָה – ח' כ'). כן נטען כי העתירה מופנית "נגד שינוי מדיניות האכיפה של המשיבים, אשר דומה כי לאחר 7 באוקטובר הואצה עוד יותר". דיון והכרעה לאחר שעיינתי היטב בעתירה, בבקשות ובתגובה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה, במתכונתה, להידחות על הסף. ייאמר מיד כי לעתירה צורפו פניות עותרת 1 מיום 16.5.2025, מיום 27.06.2025 ומיום 06.09.2025. עניינן של פניות אלה בתכנית יוש/1595/61/12 – התכנית הפרטנית – אשר בעניינה, כאמור, קיים פסק דין חלוט של בית משפט זה. אשר לתכנית לכפר – אף לדברי העותרים, וכעולה מעיון בחומר שלפנינו, זו טרם הוגשה. הטענה כי לעותרים נמסר סירוב עקרוני לקלוט תכנית כאמור נטענה בלי סימוכין, והמשיבים הבהירו, בתצהיר, כי "לא מוכר" להם סירוב כאמור. וזאת, מבלי שאצטרך כלל להידרש לשאלה מהו, בדיוק, סוג התכנית שהוכנה, ולמחלוקת בין מועצת הכפר למשיבים לעניין סיווג התכנית – שכן כאמור, לדברי המשיבים טרם הוגשה תכנית כלשהי שעניינה הכפר כולו. העתירה נעדרת אפוא את התשתית הנדרשת לביסוס הטענות המועלות במסגרתה ולבירורן. מכל מקום, לעתירה לא צורפה כל פנייה למשיבים בעניינה של תכנית לכפר כולו, ואף לא צורפה פנייה למשיבים בעניין מדיניות תכנונית כללית שלהם, לה נטען. משכך, העתירה לוקה גם באי-מיצוי הליכים ביחס לעניין זה (וראו: בג"ץ 37947-12-25 גלובוס אינטרנשיונל השקעות בע"מ נ' לשכת עורכי הדין בישראל – ועדת האתיקה הארצית, פסקה 5 (20.01.2026); בג"ץ 516-08-25 פלוני נ' מפקד מחוז ירושלים במשטרת ישראל, פסקה 6 (01.09.2025)). לבסוף, אף לדברי העותרים עצמם, קידום עניינה של התכנית לכפר קודם לעניין פרצלציה ורישום בעלות בחלקות, ולפיכך, בנתון למצב העובדתי הקיים, דין העתירה להידחות אף בעניין זה. העתירה נדחית אפוא, תוך שמירת זכויות. בנסיבות העניין, ובמידה רבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ז שבט תשפ"ו (04 פברואר 2026). יצחק עמית נשיא יעל וילנר שופטת חאלד כבוב שופט