פלוני נ. מפקד מחוז ירושלים במשטרת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 516-08-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. מפקד מחוז ירושלים במשטרת ישראל 2. משטרת ישראל 3. השר לביטחון לאומי עתירה למתן צו על תנאי; בקשה למחיקת העתירה בשם העותר: עו"ד אביעד ויסולי פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. לפנינו עתירה, בה התבקש, בעיקרו של דבר, כי נורה למשיבים לבטל את צו ההרחקה ממתחם הר הבית שהוצא נגד העותר. כך, במסגרת העתירה נטען כי ההחלטה להרחיק את העותר מהר הבית נמסרה לו בעל-פה, מבלי שנערך לו שימוע ומבלי שצוינה הסיבה להרחקתו ומשכה. 2. משהעותר לא צירף לעתירתו את צו ההרחקה שלטענתו הוצא נגדו, ואף לא מסמך המעיד על פנייה מקדימה מטעמו למשיבים לקבלת צו ההרחקה, הוריתי לו בהחלטתי מיום 27.8.2025, לנמק מדוע לא תימחק העתירה על הסף, בשל אי צירוף צו ההרחקה הנטען ואי מיצוי הליכים ביחס אליו. 3. בהודעת העותר נטען כי צו ההרחקה אינו מצוי בידיו, וכי הוא מסתמך בעתירתו על הודעה שנמסרה לו כאמור בעל פה על ידי המשיבה 2 – וממילא כי הוא כלל אינו יודע אם צו שכזה אכן הוצא. לטענת העותר, האחריות להמצאת צו ההרחקה, ככל שזה אכן ניתן, מוטלת על המשיבים, וניסיון למצות הליכים מולם "יאריך את משך הזמן הדרוש להבהרת הנושא, ויפגע בתכלית וביעילות ההליך", כלשונו. 4. ביום 29.8.2025 הגיש העותר בקשה למחיקת העתירה (להלן: הבקשה). במסגרת הבקשה הסביר העותר כי לאחר שפנה לפרקליטות המדינה, נמסר לו ביום 28.8.2025 העתק של צו ההרחקה, ממנו למד כי הצו פקע ביום 25.8.2025 – ומשכך הפכה העתירה לחסרת נפקות מעשית. עוד במסגרת הבקשה, מבקש העותר כי נחייב את המשיבים בהוצאות, וזאת בשל כך שלטענתו אי-מתן המענה לפנייתו מצד המשיבה 2, הוא שהביא לצורך בהגשת העתירה. כמו כן, ובמבט צופה פני העתיד, מבקש העותר שנקבע כי ההליכים הנוגעים להרחקה מהר הבית יידונו מעתה ואילך בבית משפט השלום, ולא בבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. לבסוף, העותר אף מלין במסגרת הבקשה על כך שהעתירה לא הועברה לדיון לפני הרכב, ושהמשיבים לא נתבקשו להגיב לה. 5. משעה שהעותר הגיש בקשה למחוק את העתירה, כך נורה. אולם, נוכח תהייתו של העותר מדוע העתירה לא הועברה לתגובה ולדיון בפני הרכב, ובשים לב לבקשתו להשתת הוצאות על המשיבים, אוסיף את הדברים הבאים. 6. מלכתחילה ראוי היה לדחות את העתירה על הסף, אך מחמת אי-מיצוי הליכים מצדו של העותר. כלל יסוד הוא כי טרם פנייה לבית משפט זה, על העותר לפנות בכתב לרשות המוסמכת ולהעלות את טענותיו בפניה, ועליו לצרף לעתירתו העתק הפניה כאמור. נקבע כי אי-עמידה בחובה זו היא עילה לדחיית העתירה על הסף (ראו, מני רבים: בג"ץ 998/24 ליבמן נ' מפקד פיקוד דרום, פס' 3 (31.1.2024)). כידוע, החובה למצות הליכים איננה חובה טכנית-פורמלית, וביסודה עומדות תכליות מהותיות, לרבות יעילות; חסכון במשאבים; ומיקוד המחלוקת בין הצדדים (ראו: בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פס' 8 (24.5.2012)). כך, פנייה מוקדמת לרשות עשויה לייתר את הצורך בהתדיינות משפטית, ולכל הפחות למקד את המחלוקת ולגבש את התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשת לצורך הכרעה בעתירה (ראו: בג"ץ 267/21 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר האוצר, פס' 3 (24.1.2021)). המקרה דנן מדגים היטב את האמור, שכן פניית העותר לבאי-כוחם של המשיבים הביאה למסירת צו ההרחקה לידו, ובכך, הלכה למעשה, ייתרה את הצורך בניהול ההליך המשפטי. ויודגש, מיצוי הליכים במקרה שלפנינו, מחייב הן פנייה בכתב לקבלת הצו כמפורט לעיל, הן פניה לביטול הצו, זאת בשים לב לטענות העותר כנגד הוצאתו. 7. הפועל היוצא מכל האמור, הוא כי גם דינה של הבקשה לחייב את המשיבים בהוצאות להידחות, בהינתן הגשת העתירה טרם מיצוי ההליכים. 8. עוד נוסיף, כי נוכח מחיקת העתירה, אין מקום לדון בטענותיו העקרוניות של העותר בנוגע לערכאה המתאימה לדון בתיקים מסוג זה. 9. טרם סיום אציין את המובן מאליו – על המשיב 1 לפעול בהתאם להוראות נוהל מחוז ירושלים 01.01.01 "הגבלת גישה להר הבית" (7.2.2022), שלפיו החלטת המשיב 1 למנוע גישה של אדם להר הבית תינתן בכתב, ועותק ממנה יועבר לאדם שאת גישתו מבקשים למנוע. 10. העתירה נמחקת אפוא. אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' אלול תשפ"ה (01 ספטמבר 2025). יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט