לירון יצחק אייבי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עפ"ג 35626-01-26 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט חאלד כבוב המערער: לירון יצחק אייבי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 23.10.2025 בת"פ 17218-03-24 שניתן על ידי כבוד השופט יובל ליבדרו תאריך הישיבה: ט"ז בסיוון התשפ"ו (1.6.2026) בשם המערער: עו"ד אחמד סיף אלדין ותד בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל-רוזנברג בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ס סיון קוריס פסק דין לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט יובל ליבדרו) מיום 23.10.2025 בת"פ 17218-03-24, במסגרתו נגזר על המערער עונש של 6.5 שנות מאסר בפועל, לצד 12 חודשי מאסר על-תנאי, קנס ופיצוי כספי. הרקע בתמצית ביום 7.11.2024 הורשע המערער על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות המיוחסות לו בשני כתבי אישום: על פי כתב האישום הראשון, הורשע המערער בעבירות ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2), בצירוף סעיף 25, לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ונשיאה והובלה של נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק). זאת, בגין הנחת מטען חבלה מאולתר וניסיון להפעילו מרחוק במטרה לפגוע באדם אחר. בהתאם לכתב האישום השני, הורשע המערער בעבירת החזקת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק, וזאת לאחר שנערך חיפוש בביתו של המערער, ובמסגרתו נמצא רימון רסס צה"לי שהוסתר על ידו (להלן, בהתאמה: כתב האישום הראשון ו-כתב האישום השני). ביום 23.10.2025 נגזר דינו של המערער. בגזר הדין עמד בית משפט קמא על העובדה כי בעבירות נשק קיים עונש מזערי; על מידת הפגיעה בערכים המוגנים בעבירות הנדונות בכלל, ובנסיבות המקרה בפרט; על הגידול בעבירות הנשק והעלייה במספר הקורבנות כתוצאה מכך; וכן על נסיבות ביצוע העבירה. בעניין אחרון זה נתן בית המשפט קמא משקל, בין היתר, לכך שקדמו למעשה המתואר בכתב האישום הראשון תכנון והתארגנות; לכך שהמערער לקח חלק מרכזי ופעיל; ולכך שהניסיון להפעיל את המטען הגיע לשלב מתקדם ואך במקרה לא צלח. מנגד, ניתן משקל לעובדה שלא נגרם בסופו של דבר נזק לגוף או נזק משמעותי לרכוש. בבואו לקבוע את גובה העונש, שקל נשקלה הודאתו של המערער, האחריות והחרטה שהביע, גילו הצעיר ונסיבותיו חייו המורכבות. עוד שקל בית המשפט את עברו הפלילי של המערער, ובפרט את העובדה שעבירות כתב האישום הראשון בוצעו ביום שבו נגזר דינו בגין עבירת סמים קודמת בה הורשע (להלן: עבירת הסמים. ת"פ 16495-07-22). כן ניתן משקל להתרשמות שירות המבחן מהסיכון להישנות העבירה ולצורך בהרתעת המערער והציבור מביצוע עבירות אלימות ונשק. בית המשפט קמא אף הביא בחשבון את העונשים שהוטלו על שותפיו לביצוע המעשים מושא כתב האישום הראשון, שהורשעו בהליך אחר, אך נתן להם משקל מוגבל, הן משום שנקבעו בהסדר טיעון "סגור" (להבדיל מענייננו, בו הוסכם על הסדר טיעון מסוג "הסדר טווח"), הן משום שהמערער נטל חלק מרכזי יותר, ונוכח הרשעתו הנוספת בכתב האישום השני (בהחזקת רימון רסס). לבסוף, דחה בית המשפט קמא את בקשת המערער לחפיפה מלאה של העונש שייגזר עליו עם עונש המאסר אותו מרצה המערער בגין עבירת הסמים, בפרט לאור עיתוי בו בוצעו המעשים על פי כתב אישום הראשון. נוכח כל האמור, גזר בית המשפט קמא על המערער 6.5 שנות מאסר בפועל במצטבר לכל עונש אחר, 12 חודשי מאסר על-תנאי, פיצוי בסך 5,000 ש"ח לקורבן העבירה (על פי כתב האישום הראשון) וקנס בסך 6,000 ש"ח. ביום 15.1.2026 הגיש המערער ערעור לבית משפט זה, במסגרתו נטען כי שגה בית משפט קמא כשהשית על המערער עונש החמור מהנהוג בפסיקה, וכי שגה כשמצא לדחות את בקשתו לחפוף את עונש המאסר בגין העבירות דנן לעונש המאסר בגין עבירת הסמים. כן נטען כי לא ניתן משקל מספק לגילו של המערער ולכך שהמערער הודה במיוחס לו והביע חרטה, כמו גם למאמציו לחזור לדרך המוטב. במסגרת הדיון שנערך ביום 1.6.2026, טענה באת-כוח המדינה כי יש לדחות את הערעור על שני רכיביו. דיון והכרעה לאחר ששמענו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בעיקרו, למעט בסוגיה מסוימת, כפי שיפורט להלן. כידוע, הכלל הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בעונשים שגזרה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים שבהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית או כאשר הוא סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת או הראויה (עפ"ג 34074-12-24 עטאללה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (11.6.2025); ע"פ 41674-01-25 אלעבדאללה נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (12.4.2026)). התרשמותנו היא כי ענייננו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור. כך, בתמצית, נוכח החומרה הגלומה בעבירות נשק (ע"פ 5136/24 אלסאנע נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (13.2.2025); עפה"ג 62771-04-25 אלגרגאוי נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (3.3.2026)), ואף בראי מעשיו של המערער בהשוואה לשותפיו במעשים מושא כתב האישום הראשון, והעובדה כי הורשע בעבירת נשק נוספת על פי כתב האישום השני. יחד עם זאת, מצאנו לנכון להקל במעט בעונש המאסר הכולל שירצה המערער, ולחפוף באופן חלקי את עונש המאסר שהושת עליו בתיק דנן עם עונש המאסר בגין עבירת הסמים, אשר עומד על 10 חודשי מאסר (אחרי שבראשונה נגזרו עליו עבודות של"צ וצו מבחן, אך הללו הופקעו בשל מעצרו בהליך הנוכחי). אכן, ככלל, אין לחפוף עונשי מאסר, בפרט אם הושתו בגין אירועים ואישומים נפרדים (רע"ב 4787/14 היועץ המשפטי לממשלה נ' בן איבגי, פסקה 36 (21.8.2014); רע"פ 3589/17 שמואל נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (10.2.2020)). ואולם, כפי שנקבע בפסיקה זה מכבר, קביעת בדבר הצטברות או חפיפת עונשי מאסר נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה (ע"פ 670/80 אבוחצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 681, 695 (1981); ע"פ 6535/01 קוזירוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(3) 562, 572-569 (2003); ע"פ 7907/14 ואזנה נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (22.2.2015)). כפי שצוין לעיל, העונש שהשית בית משפט קמא על המערער הוא עונש הולם, המשקף את חומרת מעשיו, שברי כי אין להקל בהם ראש. עם זאת, בשים לב לנסיבותיו האישיות של המערער ולפוטנציאל השיקומי שלו, ועל מנת לעודד אותו לחזור לדרך הישר, מצאנו לקבל את בקשתו לחפיפת עונשים באופן חלקי. כן נתנו משקל גם לעובדה שתקופת המאסר של שותפו של המערער לעבירה מתבצעת בחופף לעונש מאסר קודם שהושת עליו, כפי שמבקש המערער בענייננו. סוף דבר: הערעור נדחה, בכפוף לכך שמחצית מתקופת המאסר שהוטלה עליו בגין עבירת הסמים (5 חודשים) ירוצו בחופף לעונש שהשית עליו בית משפט קמא בהליך זה. אין לנו אלא לקוות שהמערער יטיב לנצל תקופה זו לשיקום ולחזרה למוטב. בכך מתמצה הערעור דנן. ניתן היום, ‏י"ח בסיון התשפ"ו (‏3.6.2026). עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט חאלד כבוב שופט