לביא זכויות האזרח מינהל תקין ועידוד ההתיישבות (ע"ר) נ. שר המשפטים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 12697-06-26 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרת: לביא – זכויות האזרח מינהל תקין ועידוד ההתיישבות (ע"ר) נגד המשיבים: 1. שר המשפטים, חה"כ יריב לוין 2. כבוד השופט חאלד כבוב, שופט בית המשפט העליון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אבישג שוורץ בשם המשיבים: עו"ד שרון רוטשנקר; עו"ד ענת גולדשטיין פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: זהו גלגולה השני של העתירה שלפנינו – בה מבקשת העותרת כי נורה למשיב 1, שר המשפטים (להלן: השר), לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 18 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולהגיש קובלנה לבית הדין המשמעתי לשופטים נגד המשיב 2, שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב. לטענת העותרת, משעה ששלוש תלונות שהוגשו נגד השופט כבוב לנציב תלונות הציבור על שופטים (להלן: הנציב), נמצאו מוצדקות, ועל רקע קביעותיו של הנציב בהחלטותיו בתלונות אלה – מוטלת על השר חובה להגיש קובלנה נגד השופט כבוב, משזה נהג – כך על פי הנטען – שלא כהלכה במילוי תפקידו; התנהג באופן שאינו הולם את מעמדו של שופט בישראל; והפר כללי אתיקה לשופטים. עתירה קודמת שהגישה העותרת – בג"ץ 5160/24 לביא – זכויות האזרח, מינהל תקין ועידוד ההתיישבות נ' שר המשפטים, חה"כ יריב לוין (13.8.2024) (להלן: העתירה הקודמת) – נדחתה על הסף מחמת היותה מוקדמת, לאחר שהובהר על-ידי השר כי טרם התקבלה החלטה בנושא. כן נדחתה העתירה מחמת אי-מיצוי הליכים, משזו הוגשה זמן קצר לאחר שניתנו החלטות הנציב שבמוקד העניין, מבלי שניתנה לשר שהות מספקת לגבש את עמדתו. מאז ניתן פסק הדין בעתירה הקודמת, פנתה העותרת לשר בנושא העתירה פעמיים, ביום 16.10.2024 ושוב ביום 30.1.2025. משפניות אלה לא נענו, ובחלוף כשנה ומחצה, הגישה העותרת את העתירה שלפנינו. בהחלטתי מיום 9.6.2026, התבקש השר להודיע מתי יש בדעתו להשיב לפניות העותרת בנושא העתירה. בהודעה שהוגשה מטעמו, נטען לפגם בהגשת העתירה בעת הזו, בחלוף כשנה ומחצה מן הפנייה האחרונה לשר ומבלי שנעשתה פנייה נוספת, עדכנית, לשם מיצוי הליכים. לגופם של דברים נמסר, כי השר יידרש לעניין כאשר הדבר יתאפשר מבחינת עומס הסוגיות והמטלות המונחות על שולחנו; ולכשתגיע פנייה מעודכנת מטעם העותרת. דין העתירה להידחות על הסף, גם זאת הפעם בהיותה מוקדמת, ובהעדר עילה להתערב בשיקול הדעת הרחב הנתון לשר בכל המתייחס להעמדה לדין משמעתי. כעולה מתגובתו של השר, טרם התקבלה על-ידו החלטה לגופם של דברים בנושא העתירה. כידוע, במקרה של מחדל הרשות מלקבל החלטה תוך זמן סביר, סעד מתאים העשוי להינתן הוא צו שיורה לרשות לקבל החלטה, לעיתים תוך פרק זמן קצוב; כאשר ככלל, אין מקום ליתן סעד היורד לתוכן ההחלטה לפני קבלתה (בג"ץ 6060/22 פלטיאל נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקאות 9-8 (20.9.2022); והשוו: בג"ץ 2368/18 עמותת ש.ע.ל – שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים נ' מפקדת כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 2 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז (9.5.2024)). במקרה שלפנינו, העותרת אינה מבקשת להורות לשר לקבל החלטה בנושא העתירה, אלא מבוקשה הוא כי נורה על הגשת קובלנה נגד השופט כבוב; ובמובן זה, מדובר בעתירה מוקדמת. בנסיבות העניין, אין להיעתר אפוא לסעד המבוקש. סמכות השר היא סמכות שברְשות (ראו: בג"ץ 5326/10 ספיר נ' שר המשפטים, פסקה 5 (17.10.2010) (להלן: עניין ספיר)); רשאי השר להפעילה, ורשאי הוא שלא להפעילה – ואין בית משפט זה שם עצמו בנעלי השר ומכריע במקומו (בג"ץ 1468/11 בן סעדון נ' השר לעניני דתות (7.4.2011); בג"ץ 43461-03-25 התנועה למען איכות השלטון נ' ראש הממשלה חה"כ בנימין נתניהו, פסקה 4 (18.3.2025)). אף לא ראיתי עילה להתערב בשיקול דעתו של השר בכל הנוגע לעיתוי קבלת החלטתו. אכן, בשונה ממצב הדברים בעתירה הקודמת, חלף פרק זמן לא מבוטל מאז ניתנו החלטות הנציב שבמוקד העניין. עם זאת, בהתחשב בטיב העניין שעל הפרק, אין בכך כדי להוביל להתערבותנו. הלכה היא, כי היקף התערבותו של בית משפט זה בשיקול הדעת הרחב הנתון לרשות המוסמכת בעניין העמדה לדין משמעתי – ובכלל זה החלטות השר בעניין הגשת קובלנה נגד שופט לבית הדין המשמעתי לשופטים – מצומצם ביותר (ראו: בג"ץ 5326/10 ספיר נ' שר המשפטים, פסקה 5 (17.10.2010) (להלן: עניין ספיר); בג"ץ 2199/12 אבני נ' שר המשפטים, פסקה 6 (25.3.2012)). הלכה זו יפה לא רק לעניין עצם הפעלתה של סמכות הרְשות המסורה לשר, אלא גם לעניין מועד הפעלתה; כאשר בכלל זה ייתכנו מקרים בהם אף החלטה "שלא להחליט", תימצא, בעת הגשת העתירה, במתחם הרחב של שיקול דעת לגיטימי (והשוו: בג"ץ 4267/17 ‏התנועה למען איכות השלטון בישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (24.7.2017); בג"ץ 950/19 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' פרקליט המדינה, פסקה 10 (13.3.2019)). כזה הוא המקרה שלפנינו, והדברים נכונים ביתר שאת, שעה שהעותרת עצמה לא ראתה להגיש לשר פניה מעודכנת בנושא העתירה במשך תקופה של שנה וחצי עובר להגשת עתירתה. לא למותר לציין את המובן מאליו – כי ראוי היה שהשר ישיב לפניות העותרת תוך פרק זמן סביר. מכל מקום, מן הטעמים שפורטו לעיל, לא מצאתי כי התנהלות השר במקרה דנן לוקה בחוסר סבירות קיצונית היורד לשורש העניין או מגלה עילה אחרת המצדיקה את התערבותנו. העתירה נדחית אפוא, תוך שמירת זכויות וטענות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט תמוז תשפ"ו (14 יולי 2026). נעם סולברג משנה לנשיא אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת