לביא זכויות האזרח מינהל תקין ועידוד ההתיישבות (ע"ר) נ' שר המשפטים ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5160/24 לפני: כבוד השופט יצחק עמית כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרת: לביא – זכויות האזרח, מינהל תקין ועידוד ההתיישבות נגד המשיבים: 1. שר המשפטים, חה"כ יריב לוין 2. כבוד השופט חאלד כבוב ,שופט בית המשפט העליון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בשם המשיב 1: בשם המשיב 2: עו"ד יצחק בם עו"ד שרון רוטשנקר עו"ד צבי בר-נתן פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: בגדרי העתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי נורה למשיב 1, הוא שר המשפטים, לעשות שימוש בסמכות המוקנית לו בסעיף 18 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), ולהגיש קובלנה נגד המשיב 2, שופט בית המשפט העליון, השופט חאלד כבוב, לבית הדין המשמעתי לשופטים. בעתירה נטען כי שלוש תלונות שהוגשו נגד השופט כבוב לנציב תלונות הציבור על שופטים (להלן: הנציב) נמצאו מוצדקות, וכי בנסיבות אלה, ועל רקע קביעותיו של הנציב בעניינו, מוטלת על המשיב 1 חובה להגיש קובלנה נגדו, משזה נהג, כך על-פי הנטען, שלא כהלכה במילוי תפקידו; התנהג באופן שאינו הולם את מעמדו של שופט בישראל; והפר שורה של כללי אתיקה לשופטים. העותרת פנתה למשיב 1, במכתבה מיום 7.4.2024, בדרישה כי יפעיל את סמכותו ויגיש קובלנה כאמור, ומשלא קיבלה מענה לפנייתה, הגישה את העתירה. בתגובה מקדמית לעתירה שהוגשה מטעם המדינה נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף. בתגובה צוין, כי לעמדת המשיב 1 יש לדחות את העתירה אך מן הטעם ש"בקשת העותרת נמצאת בליבת שיקול הדעת וסמכותו של המשיב 1 ואין עליה ביקורת שיפוטית", וככל שטעם זה לא יתקבל כבסיס לדחיית העתירה, אין למשיב 1 התנגדות כי העתירה תתקבל. עוד צוין בתגובה כי לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, יש לדחות את העתירה על הסף מחמת היותה מוקדמת ובהעדר מיצוי הליכים כנדרש. נטען שהמשיב 1 טרם קיבל החלטה בנושא מושא העתירה, וכי יש ליתן לו שהות מספקת לקבל החלטה, בין היתר על רקע היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית על החלטות השר בעניינים מעין אלה. עוד נטען כי ספק אם ניתן לראות בפניה היחידה שנשלחה מטעם העותרת, בסמוך לאחר שניתנו החלטות הנציב, כפניה העומדת בדרישת מיצוי ההליכים המהותי – וגם מטעם זה דין העתירה להידחות על הסף. בהודעה שהוגשה מטעם המשיב 2, השופט כבוב, צוין כי בשים לב לעמדת המדינה בתגובתה המקדמית לעתירה, נראה כי מתבקשת דחייתה של העתירה בהיותה עתירה מוקדמת, ולפיכך אין מקום להגשת תגובה מטעמו לגופן של הטענות בעתירה, המוכחשות לדבריו מאליהן. לאחר עיון בעתירה ובתגובות המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת היותה עתירה מוקדמת. סעיף 18 לחוק בתי המשפט מקנה לשר המשפטים סמכות לנקוט הליך משמעתי נגד שופט ולהגיש קובלנה לבית הדין המשמעתי לשופטים. סמכות זו, שהיא סמכות שברשות הנתונה לשיקול דעתו של השר, קמה בהתקיים אחת מן העילות המפורטות בחוק, ובכלל זה, אם מצא כי שופט נהג שלא כהלכה במילוי תפקידו, התנהג באופן שאינו הולם את מעמדו כשופט או הפר כלל מכללי האתיקה לשופטים (בג"ץ 5326/10 ספיר נ' שר המשפטים, פסקה 5 (17.10.2010) (להלן: ענין ספיר)). העתירה שלפנינו מכוונת נגד שר המשפטים אשר, לשיטת העותרת, נדרש להפעיל את סמכותו ולהורות על הגשת קובלנה נגד המשיב 2. כלל הוא, כי מקומה של הביקורת השיפוטית הוא לאחר קבלת ההחלטה המנהלית. כפועל יוצא מן הכלל האמור, בית משפט זה אינו נוהג להידרש לעתירה המוגשת בטרם קיבלה הרשות המוסמכת החלטה סופית בסוגיה מושא הדיון לגופו של עניין. הטעם לכך הוא, שלא ניתן לקיים ביקורת שיפוטית על תוכנה של החלטה שטרם ניתנה, ואף ייתכן כי ההחלטה הסופית שתתקבל על-ידי הגורם המוסמך תייתר את הדיון בסוגיה, ולמצער תסייע בחידוד המחלוקת בין הצדדים באופן שיביא לייעול הדיון (ראו מבין רבים: בג"ץ 1420/22 פלונית נ' נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, פסקה 17 (1.6.2022); בג"ץ 631/23 התנועה לטוהר המידות נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 5 (26.6.2023); בג"ץ 2624/24 התנועה לטוהר המידות נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 6 (9.6.2024)). בענייננו, כפי שנלמד מתגובתה המקדמית של המדינה, טרם התקבלה החלטה על-ידי המשיב 1, ואין בנימוקי העתירה כדי להעלות טעם המצדיק התערבות שיפוטית מוקדמת בשיקול דעתו של המשיב 1 כגורם המוסמך להחליט בדבר. העתירה מקדימה את זמנה גם בהיבט של מיצוי הליכים. כידוע, חובת העותרים למצות הליכים אינה דרישה פורמלית גרידא הנקובה בזמן, אלא מדובר בתנאי מהותי שנועד לוודא כי בטרם פנייה לבית משפט זה, תובא הסוגיה שעל הפרק לפני הרשות המוסמכת, ותינתן לרשות שהות מספקת לגבש את עמדתה בנושא – הכל לפי טיב העניין, מידת מורכבותו ודחיפותו. "הפניה לבית המשפט תיעשה רק מקום שאחר מיצוי הסעד המינהלי באופן הולם בנסיבות הענין, תשובת הרשות מקימה לדעת העותר עילה להגשת עתירה לבית המשפט" (בג"ץ 2889/16 עמותת "צדק פיננסי" נ' המפקחת על הבנקים, פסקה 6 (14.4.2016); בג"ץ 6148/20 עיריית טייבה נ' ממשלת ישראל, פסקאות 7-6 (7.9.2020); בג"ץ 7505/10 ראש מועצת הכפר חרבתא בני-חארת נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית, פסקה 7 (25.7.2011)). בענייננו, זמן קצר לאחר שניתנו החלטות הנציב עליהן מיוסדת עתירתה, מיהרה העותרת לפנות למשיב 1 בדרישה כי יגיש קובלנה נגד המשיב 2. לנוכח מהות הסוגיה העומדת על הפרק, שעניינה נקיטת הליך משמעתי נגד שופט, אין בחלוף הזמן עד לפניית העותרת למשיב 1, כמו גם בחלוף הזמן עד להגשת עתירתה, כדי עמידה בחובתה ליתן שהות מספקת למשיב 1 לגבש את עמדתו בנושא (והשוו: בג"ץ 10155/09 ליבל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (24.12.2009)). ולבסוף יוער, כי לדרישה למתן שהות מספקת לרשות המוסמכת לגבש את עמדתה בנושא, ולהימנעות מהפעלת ביקורת שיפוטית בשלב מוקדם זה – משנה תוקף לנוכח ההלכה הקובעת כי היקף התערבותו של בית משפט זה בהחלטות המשיב 1 באשר להליכי משמעת נגד שופטים הוא מצומצם (ראו בעניין זה: עניין ספיר, בפסקה 5; בג"ץ 2199/12 אבני נ' שר המשפטים, פסקה 6 (25.3.2012); בג"ץ 176/99 פדרמן נ' שר המשפטים, פסקה 3 (18.4.1999)). לא נעלם מעינינו כי המשיב 1 טוען בתגובתו כי החלטתו האמורה חסינה מכל ביקורת שיפוטית, אולם לנוכח מסקנתנו כי מדובר בעתירה מוקדמת, לא ראינו צורך להידרש לטענה זו במסגרת העתירה שלפנינו. העתירה נדחית אפוא על הסף, מחמת היותה מוקדמת ובהעדר עילת התערבות לעת הזאת. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' באב התשפ"ד (‏13.8.2024). יצחק עמית שופט אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת 2 מתוך 4