פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 2199/12
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 2199/12
לפני:
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט צ' זילברטל
העותרים:
1. אורי אבני
2. ג'יי.בי ג'יי מזון בע''מ
3. יערי בר בע''מ
נ ג ד
המשיבים:
1. שר המשפטים - פרופ' יעקב נאמן
2. כב' שופט ביהמ''ש העליון - יורם דנציגר (פורמאלי)
3. בנק לאומי לישראל בע''מ (פורמאלי)
4. מר צבי פפר (פורמאלי)
5. מר ירון פרץ (פורמאלי)
6. גב' רשלן מזרחי (פורמאלית)
7. הנהלת בנק לאומי לישראל בע''מ (פורמאלית)
8. עו"ד אהוד הרצוג (פורמאלי)
9. משרד עוה''ד אבני, הרצוג, שועלי את גורביץ ואח'
(פורמאלי)
10. נציבות תלונות הציבור על שופטים (פורמאלית)
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
מר אורי אבני
פסק-דין
השופט צ' זילברטל:
1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי להורות לשר המשפטים לנמק מדוע לא תוגש קובלנה לבית הדין המשמעתי נגד שופט בית המשפט העליון, כב' השופט יורם דנציגר, אשר דן בשעתו בבקשת רשות ערעור שהגישו העותרים (רע"א 3327/09 ג'יי.בי.ג'יי מזון בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם, 6.8.2009), (להלן: הבקשה)). לטענתם, כב' השופט דנציגר התעלם בהחלטתו מ"השקרים לבית המשפט" (של המשיב בבקשה), ומכך שהעותרים העלו בבקשתם טענות חשובות ועקרוניות שטרם נדונו בפסיקה, ואף על פי כן נדחתה בקשת רשות הערעור שהגישו.
2. ביום 31.8.2010 הגישו העותרים לשר המשפטים בקשה כי תוגש על-ידו קובלנה נגד כב' השופט דנציגר בגין "הטיית משפט", שכן השופט לא דן בסוגיות עקרוניות שהעלו ולא נתן דעתו למידע שקרי, לטענתם, שהציג המשיב. ביום 19.9.2010 נענה העותר 1 (להלן: העותר), כי פנייתו הועברה על-ידי שר המשפטים לנציבות תלונות הציבור על שופטים (להלן: הנציבות), המוסמכת לברר את תלונתו. ביום 4.10.2010 נענה העותר על ידי הנציבות, כי תלונתו מתייחסת להחלטה שיפוטית, אשר הנציבות איננה מוסמכת להתערב בה, והודגש כי הנציבות אינה יושבת כערכאת ערעור על בית המשפט העליון. ביום 28.10.2010 נענה העותר, בשנית, על-ידי הנציבות (בעקבות מכתב נוסף מיום 10.11.2010) שנוכח אופי טענותיו, הנושאות בעיקר אופי משפטי, אין בידם לברר את התלונה. מענה דומה נוסף נשלח אל העותר ביום 22.11.2010.
3. בעתירה שלפנינו טוענים העותרים, בין היתר, כי יש להורות לשר המשפטים ליתן תשובה עניינית לפניית העותרים אליו. נטען, כי תשובת השר איננה עומדת בדרישת חובת ההנמקה. עוד נטען, כי הקובלנה מעלה סוגיות משפטיות עקרוניות וכן שאלה ציבורית חשובה ביחס להתנהלות כב' השופט דנציגר, ועל כן מן הראוי ששר המשפטים יידרש אליה.
4. דין העתירה להידחות על הסף. מעבר לשיהוי בו לוקה העתירה (כאמור, תשובת שר המשפטים נשלחה אל העותר ביום 19.9.2010 ותשובתה האחרונה של הנציבות נשלחה ביום 22.11.2010), הרי שחרף הכסות הציבורית העקרונית שבה נעטפה העתירה, הלכה למעשה מדובר בנסיון מצד העותרים לערער על החלטת בית משפט זה בבקשה שהגישו העותרים ואשר נדחתה. זה גם אינו נסיונם הראשון של העותרים לעשות כן. עתירה שהגישו לקיום דיון נוסף בהרכב מורחב על ההחלטה שניתנה בבקשה נדחתה על-ידי בית משפט זה, וכך נקבע בהחלטת כב' השופט (כתארו אז) גרוניס:
"... אין משמש בית משפט זה, ביושבו כבית משפט גבוה לצדק, ערכאת ערעור על החלטותיו בשבתו כבית משפט לערעורים (בג"ץ 3481/02 קריב נ' מדינת ישראל, פ''ד נו(6) 869; בג"ץ 5870/09 פלונית נ' בית המשפט העליון (לא פורסם)). עניינם של העותרים נדון בפני שלוש ערכאות שונות. הם ניצלו את כל האפשרויות הקיימות בדין. הם ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום בפני בית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורם. בקשת רשות ערעור שהגישו לבית משפט זה נדחתה. בכך מיצו העותרים את אפשרויות ההשגה על פסק דין שניתן בהליך אזרחי. בפי העותרים טענות רבות, אך עיקרן נדון בפני הערכאות הקודמות ואין בהן כדי להצדיק חריגה מהכלל האמור" (בג"ץ 9713/09 ג'יי. בי. ג'יי מזון בע"מ נ' כב' שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר (טרם פורסם, 7.12.2009)).
דברים אלה יפים גם לענייננו, שהרי אף אם העתירה כוונה כלפי שר המשפטים, תוכנה מתמקד בסוגיות משפטיות, שלטענת העותרים מן הדין היה לדון בהן בבקשה. יש לראות בטיעון זה נסיון להביא את בית המשפט לדון בעניינם של העותרים פעם נוספת.
5. כאמור, העותרים טוענים גם כי קובלנתם מעלה סוגיה ציבורית חשובה נוכח תלונותיהם על התנהלות כב' השופט דנציגר, ולכן חייב היה שר המשפטים להידרש לה וכך גם הנציבות. אך כאמור, בפועל הטענות בקובלנה (ובעתירה) הן משפטיות, ומעבר לטענות לגבי התוצאה המשפטית אליה הגיע בית המשפט בהחלטתו, לא הצביעו העותרים על עילה אחרת המצדיקה את בירור תלונתם. קביעה זו עולה גם בקנה אחד עם הוראות סעיף 17(3) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, תשס"ב – 2002 (להלן חוק הנציבות), לפיו הנציב לא יברר תלונה שעניינה בשאלה משפטית.
6. אין גם מקום להתערב בהחלטת שר המשפטים שלא להגיש קובלנה, שהרי מדובר, אם בכלל, בתלונה שהמוסמכת לטפל בה היא הנציבות (ראו סעיפים 14(א) ו-19(א) לחוק הנציבות). כמו כן, נוכח אופיין של הטענות, מסקנת הנציבות, ולשון סעיף 18 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד -1984, המקנה לשר המשפטים שיקול דעת בכל הנוגע להגשת קובלנה - לא מצאנו כי החלטת שר המשפטים מצדיקה את התערבותנו (ראו בג"ץ 5326/10 ספיר נ' שר המשפטים (לא פורסם, 17.10.2010)). כפי שנפסק בבג"ץ 5326/10 הנ"ל: "כידוע היקף התערבותו של בית המשפט בהחלטות הרשות המוסמכת בעניין העמדה לדין משמעתי או פלילי הינו מצומצם ביותר ... הכלל האמור נכון וראוי אף כאשר השאלה עולה בהקשר לנקיטת הליך בפני בית הדין המשמעתי לשופטים".
אשר על כן, העתירה נדחית אפוא על הסף.
ניתן היום, ב' בניסן התשע"ב (25.3.2012).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12021990_L02.doc שפ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il