אהרון ואח' גינזבורג נ. עדי ליבוביץ

פסק-דין בתיק ע"א 10714/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10714/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: אהרון גינזבורג ואח' נ ג ד המשיב: עדי ליבוביץ ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת ס' קולנדר-אברמוביץ) מיום 1.11.2005 שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 9266/02 בשם המערערים: בעצמם פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ס' קולנדר-אברמוביץ) מיום 1.11.05, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 9266/02. 1. המערערים הגישו לבית משפט השלום בנתניה כתב תביעה אזרחית-נגררת להרשעה בפלילים כנגד המשיב וחברת נאווטיגו בע"מ. במסגרת התביעה תבעו המערערים מהמשיב והחברה פיצוי כספי בסכום של כ- 700,000 ₪ בשל מסכת מטרדים מתמשכת אשר יצרו המשיב והחברה, לטענת המערערים, על ידי שימוש מסחרי בקרקע חקלאית הנמצאת סמוך לבית מגורי המערערים. ביום 31.10.05 הגישו המערערים בקשה לפסילת בית המשפט וכן לתיקון פרוטוקול דיון שהתקיים ביום 27.10.05. לטענת המערערים, בתחילת דיון שהתקיים ביום 27.10.05, לאחר שכבר הוגשו תצהירי עדות ראשית, הציע בית המשפט לצדדים "לגמור את התיק בפשרה בסכום נמוך ביותר", הצעה שאינה מוזכרת בפרוטוקול. עוד ייחסו המערערים לבית המשפט אמירות כגון: ".. צריך לגמור את התיק בסכום נמוך. חבל על האגרה. אפשר עכשיו לקבל חזרה את המחצית השניה", "העדים שהביא הנתבע הם עדים אובייקטיביים שאינם בעלי דין ומעדותם עולה גרסה אחרת לא מדובר במקרה נזק", ו-"הוא כבר שילם את חובו לחברה, וישב במאסר 8 חודשים". לטענתם, גם משנדחתה על ידם הצעת הפשרה, אמר בית המשפט: "למרות שאתם לא רוצים לשמוע, הסכום שאני חושבת שראוי וצריך לסיים את התיק: 20,000 ₪", והבהיר כי הוא נוהג לפסוק הוצאות כשמגישים תביעה מנופחת. לטענת המערערים צירוף האמירות של בית המשפט מוכיח מעל לכל ספק כי דעתו של בית המשפט נעולה, וכי הוא גיבש עמדה סופית בנוגע לתוצאות ההליך, ובכוונתו לדחות את התביעה. 2. בית המשפט דחה (ביום 1.11.05) את בקשת הפסלות ותיקון הפרוטוקול. הובהר כי בפתח הדיון מיום 27.10.05 הוצעה הצעה על ידי בית המשפט לסיים את העניין בפשרה, כאשר נאמר במפורש לצדדים שזוהי הצעה הנשענת על התצהירים, כאשר לאחר העדויות יכול והתוצאה תהא שונה לחלוטין. נקבע כי בית המשפט אינו יכול לקבל את הבקשה שכן הדברים המצוטטים בה לא נאמרו על ידי בית המשפט, אלא בנוסח שונה לגמרי מהנוסח הרשום בבקשה. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעור חוזרים המערערים על טענותיהם בבקשת הפסלות, ומוסיפים כי אמירות בית המשפט אינן בבחינת השערה לכאורה בשלב מקדמי כלשהו, אלא מדובר בדברים שנאמרו בשלב השמיעה של ההוכחות, לאחר שכבר קוימו כל ההליכים המקדמיים. לטענת המערערים אמירות בית המשפט הן בגדר קביעת עובדות ומסקנות המבוססות על קריאת תצהירי העדות הראשית, שהם למעשה ההוכחות שבפני בית המשפט. 3. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. המערערים מייחסים לבית המשפט אמירות שונות שנאמרו כביכול במהלך הדיון. בית המשפט קבע כי הדברים לא נאמרו על ידו, אלא בנוסח שונה לגמרי מהנוסח הרשום בבקשה. הלכה היא כי התשתית העובדתית על יסודה נבחנת טענת פסלות נקבעת על ידי בית המשפט, בכפוף לערעור אפשרי. הנטל לשנות מן התשתית העובדתית שקבע בית המשפט מוטל על הצד הטוען לפסלות. נטל זה כבד הוא. משקבע בית המשפט את הנתונים העובדתיים, הם המשמשים בדרך כלל בסיס להכרעתו שלו; הם נתונים, כמובן, לערעור בפני בית המשפט העליון (ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599; ע"א 6829/01 ד"ר אבס דאלי נ' ד"ר אבס זפינה (לא פורסם); ע"א 6108/02 קיבוץ סאסא נ' אליהו ועקנין (לא פורסם); ע"א 1798/01 שמואל שמואלי נ' עתי"ם-סוכנות החדשות הישראלית (לא פורסם)). המערערים, במקרה הנוכחי, לא עמדו בנטל זה. באם למערערים טענות כנגד דחיית בקשתם לתיקון הפרוטוקול, הרי שהדרך לתקיפת החלטה מעין זו היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, על פי סדרי הדין. 4. לגוף העניין, העובדה שבית המשפט ניסה להביא את הצדדים לידי פשרה, לכשעצמה, אין בה כדי להקים עילת פסלות. לא פעם נפסק, כי עצם העובדה שבית המשפט ניסה להגיע להסכמה על מנת שניתן יהיה להביא את הדיון לסיומו, אינה מצביעה על גיבוש דעה מוגמרת באותו עניין (ע"א 7265/98 איאד מ. חליחל נ' אלכסנדר ברסקי ואח', פ"ד נב(5)477, 479; ע"א 7281/04 נאות דברת פיתוח ובנין בע"מ נ' שלמה טיסונה ואח' (לא פורסם)). דבר של יום ביומו הוא שבית המשפט מציע לבעלי הדין לשקול הסדר מוסכם. בית המשפט עושה זאת במסגרת פעולתו ליישוב סכסוכים ולמציאת פתרונות יעילים ומהירים שאינם כרוכים בדיון מפורט בפרשה כולה. אין בהצעות והערות אלה כדי להשליך על מסקנתו של בית המשפט אם הנושא יועלה בפניו בכל זאת תוך פריסה מלאה של כל העובדות ומלוא הטיעונים (ע"א 592/94 אהרון גינזברג נ' יוסף בן יוסף (לא פורסם)). הצעת פשרה שמועלית בסגנון זהיר, אינה פוסלת את בית המשפט, מניה וביה, מלהמשיך ולדון בתיק (ע"א 5692/04 מוסך המרכבה (חולון 1992) בע"מ נ' מנשה אלינובק ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חב' לפיננסים נ' סמיר עבדל ראזק, פ"ד מד(3) 758, 760). 5. הוא הדין במקרה דנן. יש לזכור כי הצעת הפשרה הועלתה בשלב מוקדם של ההליך. היא הועלתה לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית, אך בטרם נחקרו העדים. ברור כי בשלב זה אין השופט מגבש עמדה סופית בעניין, וכשופט מקצועי האמון על מלאכת השפיטה חזקה עליו שבטרם נסתיימו כל הליכי הדיון לא יבוא לכלל הכרעה סופית בדין ודברים שבפניו. כך גם הבהיר בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות. אשר על כן, אין להבין את אמירות בית המשפט בדיון בקשר להצעת הפשרה כגיבוש עמדה לגופו של ענין בטרם עת (ע"א 9191/00 ונטורה תקשורת פרויקט אינטרנט ישראל בע"מ נ' סרטי הים האדום בע"מ (לא פורסם); ע"א 6679/97 רחל שלי ברז'יק נ' שלמה ברז'יק ואח', פ"ד נא(5), 603). המדובר, אפוא, בעמדה לכאורה אותה הביע בית המשפט במסגרת נסיונותיו להביא את הצדדים לידי פשרה, ואשר אין בה, כשלעצמה, כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ע"א 7362/03 רפי בן חיים נ' מסיעיד משה ניסים ואח' (לא פורסם)). בנסיבות אלה, נחה דעתי כי בית המשפט לא גיבש עמדה סופית ונחרצת בתביעה וכי דעתו לא "ננעלה" בפני טענות המערערים (ע"א 5624/05 עו"ד גד שילר נ' אברהם אוחיון ואח' (לא פורסם); ע"א 9930/02 עירי געש נ' פזקר בע"מ (לא פורסם)). גם אם נסיון הפישור נטע בלב המערערים חשש סוביקטיבי בדבר משוא פנים, אין בחשש זה כדי לפסול את בית המשפט מלישב בדין. המבחן הנקוט בידינו הוא מבחן אוביקטיבי. בחינה כזו של דברי בית המשפט אינה מצביעה על אפשרות ממשית, מבחינה אוביקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט (ע"א 7362/03 רפי בן חיים נ' מסיעיד משה ניסים ואח' (לא פורסם)). אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 5,000 ₪. ניתן היום, ג' בסיון התשס"ו (30.5.2006). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05107140_A01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il