בג"ץ 63904-03-26 — ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל (ע"ר) נ. ממשלת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 63904-03-26 בג"ץ 64783-03-26 בג"ץ 75014-03-26 בג"ץ 75473-03-26 בג"ץ 4588-04-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותר בבג"ץ 63904-03-26: ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל (ע"ר) העותרת בבג"ץ 64783-03-26: חברת החדשות הישראלית בע"מ העותרת בבג"ץ 75014-03-26: התנועה למען איכות השלטון בישראל (ע"ר) העותרת בבג"ץ 75473-03-26: מועצת העיתונות והתקשורת בישראל (ע"ר) העותרת בבג"ץ 4588-04-26: העמותה לשמירת ערכי המשפט (ע"ר) נגד המשיבים בבג"ץ 63904-03-26: 1. ממשלת ישראל 2. שר התקשורת 3. משרד התקשורת 4. הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו 5. היועצת המשפטית לממשלה 6. הוועדה לבדיקת מינויים לפי חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 7. ד"ר יפעת בן חי-שגב 8. עו"ד כנרת בראשי 9. ד"ר חיים שיין המשיבים בבג"ץ 64783-03-26: 1. ממשלת ישראל 2. שר התקשורת 3. הוועדה לבדיקת מינויים לפי חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 4. ד"ר יפעת בן חי-שגב 5. מועצת הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו המשיבים בבג"ץ 75014-03-26: 1. ממשלת ישראל 2. שר התקשורת 3. ראש הממשלה 4. היועצת המשפטית לממשלה 5. הוועדה לבדיקת מינויים לפי חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 6. הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו 7. ד"ר יפעת בן חי-שגב 8. עו"ד כנרת בראשי 9. ד"ר חיים שיין 10. אמיר עאסי 11. אהרון ביתן 12. אודליה פרידמן 13. יונה (יוני) שמעוני 14. פרופ' משה כספי 15. ד"ר מרלין וניג 16. אורן ירמיהו 17. עדי ארבל 18. יערית לובל 19. ציפורה חלפון 20. חן קדם מקטובי 21. ד"ר דנה רביב המשיבים בבג"ץ 75473-03-26: 1. ממשלת ישראל 2. ראש ממשלת ישראל 3. שר התקשורת 4. מועצת הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו 5. הוועדה לבדיקת מינויים לפי חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 6. היועצת המשפטית לממשלה 7. ד"ר יפעת בן חי-שגב 8. ד"ר דנה רביב 9. עו"ד כנרת בראשי 10. אמיר עאסי 11. אהרון ביתן 12. ד"ר חיים שיין 13. אודליה פרידמן 14. יונה (יוני) שמעוני 15. פרופ' משה כספי 16. חן קדם מקטובי 17. ד"ר מרלין וניג 18. אורן ירמיהו 19. עדי ארבל 20. יערית לובל 21. ציפורה חלפון 22. חברת החדשות הישראלית בע"מ 23. חדשות 13 בע"מ המשיבים בבג"ץ 4588-04-26: 1. ראש הממשלה 2. ממשלת ישראל 3. היועצת המשפטית לממשלה 4. ד"ר יפעת בן חי-שגב התנגדות לעשיית הצו על-תנאי לצו מוחלט תאריך הישיבה: א' תמוז תשפ"ו (16.6.2026) בשם העותר בבג"ץ 63904-03-26: עו"ד גיורא ארדינסט; עו"ד עמיחי וסרטיל; עו"ד נעם חפץ; עו"ד אמיר בשה בשם העותרת בבג"ץ 64783-03-26: עו"ד ישגב נקדימון; עו"ד דקלה בירן; עו"ד ירדן איבצן בשם העותרת בבג"ץ 75014-03-26: עו"ד תומר נאור; עו"ד יניב גולדברג; עו"ד טלילה דביר בשם העותרת בבג"ץ 75473-03-26: עו"ד יעל גרוסמן בשם העותרת בבג"ץ 4588-04-26: עו"ד שחר בן מאיר בשם משיבי הממשלה: עו"ד יצחק בם בשם המשיבה 4 בבג"ץ 63904-03-26: עו"ד עופר קורלנדר בשם המשיבה 5 בבג"ץ 64783-03-26: עו"ד אביעד הכהן בשם המשיבים 14-7 ו-21-16 בבג"ץ 75014-03-26: עו"ד דוד פטר בשם המשיבה 23 בבג"ץ 75014-03-26: עו"ד יורם בונן; עו"ד גילת בן שחר בשם הייעוץ המשפטי לממשלה: עו"ד תהילה רוט; עו"ד מיה ציפין פסק-דין הנשיא יצחק עמית: העתירות שלפנינו מכוונות כלפי החלטות הממשלה בדבר מינוי יושב ראש וחברי מועצת הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (להלן: מועצת הרשות השניה או המועצה). ביום 24.3.2026 התקבלה החלטת הממשלה הראשונה מושא העתירות (החלטה 4020 של הממשלה ה-37 "מינוי יושב ראש וחברי מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו" (24.3.2026) (להלן: החלטת הממשלה). בסמוך לכך, ועל רקע תלונות לניגוד עניינים שבו היה מצוי ראש הממשלה בהליך קבלת החלטת הממשלה, התקבלה ביום 31.3.2026 החלטת ממשלה נוספת, החלטה 4037 של הממשלה ה-37 "אישור נוסף להחלטת הממשלה מס' 4020 מיום 24.3.2026 בעניין מינוי יושב ראש וחברי מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו" (31.3.2026) (להלן: החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה, שתכונה יחד עם החלטת הממשלה: החלטות הממשלה). כבר בפתח הדברים יצוין כי החלטות הממשלה ניתנו בהתאם לסעיף 7(א) לחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן-1990 (להלן: חוק הרשות השניה או החוק). רקע נורמטיבי – הרשות השניה, מועצת הרשות השניה וסמכויותיה הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו היא תאגיד ציבורי שהוקם מכוח חוק הרשות השניה (להלן: הרשות השניה או הרשות). בהתאם לחוק, הרשות אמונה על קיום השידורים המסחריים בישראל באמצעות מתן זיכיונות ופיקוח עליהם. בראי האינטרסים הציבוריים שעל הפרק, מתכונת השידורים לפי החוק נעשית אמנם באמצעות בעלי זיכיון פרטיים, אך בפיקוח ציבורי הדוק. פיקוח זה נועד לשמור על אמות מידה מקצועיות, אתיקה עיתונאית, הגינות וקידום האינטרס הציבורי (יובל קרניאל דיני התקשורת המסחרית 35 (2003)). הרשות מורכבת משני גופים מרכזיים: (1) מועצת הרשות השניה (סעיפים 24-7 לחוק) ו-(2) המנהל הכללי (סעיפים 28-25 לחוק) (ראו גם: עע"ם 10845/06 שידורי קשת בע"מ נ' הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, פסקה 85 ‏(‏11.11.2008‏); בג"ץ 3073/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר החינוך התרבות והספורט, פ"ד נד‏(‏3‏)‏ 529, 532 ‏(‏2000‏) (להלן: בג"ץ 3073/99)). ענייננו מתמקד כאמור במועצת הרשות השניה. סעיף 23 לחוק הרשות השניה קובע מהם תפקידיה של המועצה. בין היתר קובע הסעיף כי המועצה תפקח באופן שוטף על ביצוע השידורים בידי מורשים לשידורים, ועל קיום השירותים שהם נותנים (סעיף 23(2)(א) לחוק). בכלל זאת, מדי שנה בוחנת המועצה את עמידת בעלי רישיונות הטלוויזיה בדין, בכללי המועצה ובתנאי הרישיון (סעיף 23(2)(ב) לחוק). סעיף 24 לחוק הרשות השניה מוסיף וקובע כי המועצה תקבע כללים, בין היתר, בדבר אתיקה בשידורי טלוויזיה ורדיו ובפרסומות (סעיף 24(א)(2) לחוק); הנגשת לוח השידורים לבעלי מוגבלויות (סעיף 24(א)(3) לחוק); הגנה על קטינים וחסרי ישע (סעיף 24(א)(4) לחוק); שידורים אסורים (סעיף 24(א)(5) לחוק), ועוד. ואכן, המועצה עשתה שימוש בסמכותה מכוח סעיף 24 לחוק והתקינה כללים שונים, בהם למשל, כללי הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (תוכן פרסומי בטלוויזיה), התשפ"ב-2021; כללי הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (נטילת זמני שידור), התשס"ז-2007; כללי הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים – מתן התראות), התשס"ג-2002; כללי הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (אתיקה בפרסומת בטלוויזיה), התשנ"ד-1994; כללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בשידורי טלויזיה ורדיו), התשנ"ד-1994. כמו כן, בהתאם לסעיף 33 לחוק, מועצת הרשות השניה מוסמכת להעניק זיכיונות ורישיונות לשידורי רדיו וטלוויזיה, בכפוף להוראות החוק. המועצה רשאית להימנע מהארכת רישיון בשל הפרת הדין, כללי המועצה או תנאי הרישיון (סעיף 35א(א) לחוק). רכישה או העברה מהותית של אמצעי שליטה במורשה לשידורים טעונה הסכמת המועצה מראש (סעיף 36(ב) לחוק). במקרים המנויים בסעיף 37 לחוק הרשות השניה, המועצה אף מוסמכת לשלול, להגביל או לצמצם רישיון או זיכיון שהעניקה – ובכך עשויה המועצה להביא להפסקת פעילותו של גוף תקשורת, לצמצומה של פעילות כאמור או להגבלתה. היבט ייחודי של פעילות המועצה קשור לפעילותן של חברות החדשות. בהתאם לסימן ד' לפרק ד' לחוק הרשות השניה, שידורי חדשות בערוצים המפוקחים החייבים על פי החוק והרישיון לקיים שידורי חדשות (כיום ערוצים 12 ו-13), יופעלו על ידי חברת חדשות נפרדת שתפעל על פי רישיון מיוחד שיוענק לה על ידי המועצה (סעיף 63א(ג) לחוק). ההפרדה בין הזכיינות המסחרית ובין חברת החדשות נובעת מרצון למנוע מעורבות של אינטרסים מסחריים בפעולת חברת החדשות (בג"ץ 4500/07 יחימוביץ' נ' מועצת הרשות השניה לרדיו ולטלוויזיה, פסקה 1 ‏(‏21.11.2007‏)‏; לעניין זה ראו גם בדברי ההסבר להצעת חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התשמ"ז-1986, ה"ח הממשלה 2, 3 (להלן: הצעת חוק הרשות השניה): "בשל רגישותו של נושא החדשות מוצע שהחדשות יופקו וישודרו בידי חברה נפרדת שבעלי המניות בה יהיו הרשות ובעלי הזכיונות לשידורי טלויזיה"). הפרדה זו של חברות החדשות נועדה גם לנטרל אינטרסים פוליטיים בשידורי החדשות (ראו בהקשר זה את דברי שר התקשורת דאז, אמנון רובינשטיין, בדיון בוועדה הייעודית לחקיקת חוק הרשות השניה: "לממשלה לא יהיה רוב בחברת החדשות. יהיו בה נציגים גם מבין בעלי הזיכיון וגם מהרשות [...] לדעתי זה הפתרון הטוב ביותר לחברת החדשות. כך יווצר חייץ בין הממשלה למערכת החדשות וכך גם לא נפקיד את כל הכוח בידי אינטרסנטים כלכליים" (פרוטוקול ישיבה 2 של ועדה לנושא הרשת השניה, הכנסת ה-11, 7-6 (6.1.1987)). בהתאם, חוק הרשות השניה מקנה למועצה סמכויות שונות הנוגעות לחברות החדשות ולשידורי החדשות. כך, בין השאר החוק מורה כי 40% מחברי הדירקטוריון של חברת חדשות ימונו על ידי המועצה (סעיף 67(א) לחוק). נציגי מועצת הרשות השניה בדירקטוריון חברת החדשות מחזיקים בהשפעה משמעותית בהינתן שלצורך מינוי מנהל חברת חדשות, שהוא גם העורך הראשי, נדרש רוב של לפחות 75% מחברי הדירקטוריון של חברת החדשות (סעיף 68(א) לחוק). מעבר לכך חוק הרשות השניה מורה כי רכישת שידורי חדשות מגורם חיצוני טעונה את אישור המועצה ונעשית בתנאים שתקבע (סעיף 63א1 לחוק). עוד מורה החוק כי המועצה מוסמכת לקבוע את מועדי שידורי החדשות ואורכם (סעיף 63(ב) לחוק – יצוין כי בהתאם לסעיף 98(2) בחוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו-2026 (להלן: חוק השידורים) ולמנגנון התחולה שנקבע בו, סעיף זה עתיד להתבטל ביום 1.1.2027). בתחום הרדיו, מועצת הרשות השניה משמשת כמאסדרת של שוק הרדיו האזורי (סעיף 72 לחוק). אגב כך מסורה לה, בין היתר, הסמכות לקבוע את חלוקת הארץ לאזורי זיכיון, לקבוע את מספר התחנות האזוריות שרשאיות לפעול בהם; לערוך מכרז להקצאת זיכיונות רדיו ולהאריך את תוקפם של הזיכיונות ללא מכרז לתקופות נוספות. מינוי חברי המועצה והעומד בראשה מוסדר בסעיף 7 לחוק ונעשה על ידי הממשלה לפי המלצת שר התקשורת (להלן גם: השר). זאת לאחר שהשר קיים הליך היוועצות עם גופים רבים ובהם ארגונים של סופרים, מורים ואמנים, מוסדות להשכלה גבוהה, האקדמיה ללשון העברית והאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (סעיף 7(א) לחוק; ראו בעניין זה גם בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה 1.1550 "כינון הועד המנהל של רשות השידור ומליאתה" 7-5 (31.8.2000) (להלן: הנחיה 1.1550)). המועצה מונה 15 חברים, שלפי חוק הרשות השניה "יהיו אנשי ציבור בעלי רקע תרבותי הולם, נסיון וידע בתחומי התמחותם ונסיון והבנה למצב החברתי בישראל" (סעיף 7(ב) לחוק). עוד מורה חוק הרשות השניה כי "בעת המינוי ישקף הרכב המועצה, במידת האפשר, את מיגוון הדעות הרווחות בציבור" (סעיף 7(ג) לחוק). בתוך כך, סעיף 9 לחוק קובע סייגים שונים למינוי חבר מועצה, ובהם סייגים הנוגעים לעיסוקיו הנוספים, לזיקותיו, לכשירותו האישית וכן לחשש לניגוד עניינים. בהתאם לסעיף 8 לחוק, המועצה מתמנה לתקופה בת ארבע שנים, אך על מנת לשמור על רציפות, המועצה היוצאת ממשיכה לכהן עד למינוי המועצה הבאה. לצד זאת, סעיף 21 לחוק מאפשר למועצה להמשיך לפעול ולהפעיל את סמכויותיה גם מקום שבו פחת מספר חבריה, ובלבד שמספר החברים לא פחת משני שלישים – דהיינו, 10 חברים. בהתאם לכך, התפנות מקומו של חבר מועצה, או ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו, אינם פוגעים כשלעצמם בקיום המועצה, בסמכויותיה או בתוקף החלטותיה. מועמדותם של חברי מועצת הרשות השניה נבחנת, טרם מינויָם, בידי הוועדה לבדיקת מינויים, הפועלת מכוח סעיף 18ב לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 (להלן: הוועדה לבדיקת מינויים או הוועדה ו-חוק החברות הממשלתיות, בהתאמה). זאת בהינתן שהרשות השניה היא תאגיד שהוקם בחוק, ועל כן חוק החברות הממשלתיות חל על מינוי חברי המועצה באמצעות סעיף 60א(א) לחוק החברות הממשלתיות. הוועדה לבדיקת מינויים הוועדה לבדיקת מינויים היא כלי מרכזי במאבק בתופעה של מינויים פוליטיים ובלתי עניינים למשרות בכירות בחברות ממשלתיות ובגופים ציבוריים (בג"ץ 5474/23 חברת דואר ישראל בע"מ נ' שר התקשורת, פסקה 26 לפסק דינו של השופט ד' מינץ, פסקה 49 לפסק דינו של השופט ח' כבוב ‏(‏7.3.2024‏) (להלן: עניין דואר ישראל); בג"ץ 3905/16 יוסף נ' שר האוצר, פסקה 13 (‏10.10.2016‏); בג"ץ 6777/98 רוזנברג נ' הוועדה לבדיקת מינויים על-פי חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975, פ"ד נב(5) 721, 734-733 (1998) (להלן: עניין רוזנברג)). הוועדה בוחנת את כשירותם והתאמתם של מועמדים לתפקיד דירקטור, יושב ראש דירקטוריון או מנכ"ל בחברה ממשלתית, כמפורט בסעיף 18ב לחוק החברות הממשלתיות. במסגרת זו עורכת הוועדה בדיקה במספר נדבכים. תחילה, הוועדה בוחנת אם מתקיימים במועמד תנאי הכשירות הקבועים בחוק החברות הממשלתיות, לפי התפקיד (סעיף 16א לחוק החברות הממשלתיות לעניין דירקטור; סעיף 24(ג) לחוק החברות הממשלתיות לעניין יושב ראש דירקטוריון וסעיף 37(ג) לחוק החברות הממשלתיות לעניין מנכ"ל). בנוסף, הוועדה בוחנת אם מתקיים במועמד לתפקיד סייג ההופך אותו בלתי כשיר לכהונה (סעיפים 17 ו-17א לחוק החברות הממשלתיות). כך, למשל, סעיף 17(א)(3) לחוק החברות הממשלתיות מורה כי אדם אינו כשיר לכהן כדירקטור במצב של ניגוד עניינים עם עיסוקיו האחרים. עוד בוחנת הוועדה אם המינוי עולה בקנה אחד עם המחויבות לייצוג שני המינים והאוכלוסייה הערבית, לרבות האוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית (סעיפים 18א ו-18א1 לחוק החברות הממשלתיות). בנוסף, אם למועמד זיקה אישית, עסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה, הוועדה בוחנת אם מתקיימים בו "כישורים מיוחדים בתחומי פעולתה של החברה, או שקיימים לגביו שיקולים של כשירות מיוחדת אחרת" המצדיקים המלצה עליו לתפקיד חרף הזיקה האמורה (סעיף 18ג(א) לחוק החברות הממשלתיות). על קביעת הוועדה בעניין זה, באפשרות השר הממנה להגיש השגה לממשלה (סעיפים 18(א), 24(ד) ו-37(ד) לחוק החברות הממשלתיות). מעבר לכך, הוועדה בוחנת דרישות נוספות ככל שאלו קיימות בדין הרלוונטי. עוד נותנת הוועדה את דעתה למידת התאמתו של המועמד לתפקיד. זאת, בין היתר, בשים לב לצרכיה המיוחדים של החברה, לגודלה, להרכב הדירקטוריון בעת המינוי וליכולתו של המועמד להקדיש לתפקיד את הזמן הראוי (סעיף 18ב(ג)(3) לחוק החברות הממשלתיות). בכל הנוגע לבחינת תנאי הכשירות של המועמד, סמכות הוועדה היא סמכות של אישור או פסילה – הכרעתה היא בגדר החלטה מחייבת, להבדיל מהמלצה (בג"ץ 9351/17 עיריית ראשון לציון נ' הוועדה לבדיקת מינויים, פסקה 21 ‏(‏23.7.2018‏); עע"ם 9341/05 התנועה לחופש המידע נ' רשות החברות הממשלתיות, פסקה 12 ‏(19.5.2009‏); עניין רוזנברג, בעמ' 734). לעומת זאת, במישור ההתאמה לתפקיד, סמכות הוועדה היא בעיקרה סמכות ייעוץ לשרים, כמפורט בסעיף 18ב(ג)(3) לחוק החברות הממשלתיות (להרחבה ראו: מרדכי בן-דרור "מינוי דירקטורים על פי חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975" המשפט ד 307, 320-317 (התשנ"ט)). עם זאת, גם להמלצת הוועדה נודע משקל רב, ובהיעדר פגם מינהלי בחוות דעתה, נדרשים טעמים מיוחדים ונסיבות חריגות כדי להצדיק סטייה ממנה (ראו, למשל, בבג"ץ 5657/09 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פסקה 48 ‏(‏24.11.2009‏) (להלן: עניין ג'רבי), שעסק בעבודת ועדת המינויים שבנציבות שירות המדינה (להלן: ועדת המינויים שבנציבות)). בהתאם, ועל מנת לאפשר לוועדה לבדיקת מינויים לייעץ לגורם הממנה כדבעי, על הגורם הממנה להמציא לוועדה מבעוד מועד מידע מספיק לגבי המועמד שנבחר על ידו. בכלל זאת, ההצעה למינוי מועמד מוגשת לוועדה בצירוף שאלון שמילא המועמד, בתוספת תצהיר בחתימתו על אמיתות ושלמות המידע וכן כל מידע נוסף הנחוץ לוועדה לשם גיבוש החלטתה (ראו: הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 6.5000 "מינויים בחברות ממשלתיות ובתאגידים ציבוריים" 13 (יוני 2021) (להלן: הנחיה 6.5000)). הנחיה 6.5000 קובעת קווים מנחים למימוש סמכות המינוי לתפקיד של נושא משרה בחברה ממשלתית. ההנחיה מורה בין השאר כי האחריות לאמיתות המידע בדבר המועמד מוטלת לא רק על המועמד עצמו, אלא גם על הגורם המציע את מינויו. בכלל זאת, השר המציע את המועמד הספציפי נדרש לצרף מכתב בחתימתו, בו הוא מציין כי הסב את תשומת ליבו של המועמד לכך שעל השאלון לשקף באופן מלא ונאות את כל המידע הרלוונטי הנוגע לעניין. עוד מבהירה הנחיה 6.5000 כי בהציעם מועמד, פועלים השרים כנאמני הציבור ומחובתם להקפיד כי המועמדים שהם מציעים ראויים לכהונה (ראו: הנחיה 6.5000, בעמ' 44-43). בהקשר זה רלוונטית גם הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 1.1503 "ייצוג הולם למגזרים מסוימים" (מאי 2020) (להלן: הנחיה 1.1503), שמתייחסת בין היתר לחובת הייצוג ההולם בחברות הממשלתיות. נמצאנו למדים כי הוראות חוק הרשות השניה מסדירות את פעילות הרשות השניה כתאגיד ציבורי המפקח על השידורים המסחריים בישראל, וכי המועצה אמונה על קביעת כללים, הענקת רישיונות ופיקוח על גופי השידור, לרבות חברות החדשות. מינוי חברי המועצה נעשה על ידי הממשלה, לפי המלצת השר, לאחר בחינתה של ועדת המינויים, שנועדה לבחון את כשירותם והתאמתם לתפקיד, מתוך מטרה למנוע מינויים פוליטיים ובלתי ענייניים. בראי האמור, נפנה לבחון את השתלשלות העניינים העומדת בבסיס העתירות. רקע עובדתי לעתירות במהלך חודש מרץ 2026 התקבלו החלטות הממשלה מושא העתירות, במסגרתן הוחלט למנות את המועמדים הבאים לחברי המועצה (להלן יחד: המועצה "הנכנסת"): (1) ד"ר יפעת בן חי-שגב, שבעניינה הוחלט גם כי תכהן כיושבת ראש המועצה (להלן: ד"ר בן חי-שגב); (2) עו"ד כנרת בראשי (להלן: עו"ד בראשי); (3) מר אהרון ביתן; (4) ד"ר חיים שיין (להלן: ד"ר שיין); (5) גב' אודליה פרידמן; (6) מר אורן ירמיהו; (7) גב' עדי ארבל; (8) גב' יערית לובל; (9) גב' ציפורה חלפון. כן הוחלט למנות את ששת חברי המועצה הבאים לכהונה נוספת: (10) ד"ר דנה רביב (להלן: ד"ר רביב); (11) מר אמיר עאסי (להלן: מר עאסי); (12) מר יונה (יוני) שמעוני (להלן: מר שמעוני); (13) פרופ' משה כספי (להלן: פרופ' כספי); (14) גב' חן קדם מקטובי (להלן: גב' קדם מקטובי) ו-(15) ד"ר מרלין וניג (להלן: ד"ר וניג). ששת חברי המועצה שכהונתם הוארכה, כיהנו במועצה שכהונתה עמדה להסתיים (להלן: המועצה "היוצאת"). כפי שיפורט בהמשך הדברים, לנתון זה נודעת משמעות רבה לעתירות שלפנינו. להלן תובא השתלשלות העניינים שהובילה להחלטות הממשלה בדבר מינוי המועצה "הנכנסת". ביום 24.6.2025 פנה שר התקשורת לעשרות ארגונים וגופים לצורך איתור מועמדים רלוונטיים לתפקיד חברי מועצה. לאחר שמספר ארגונים השיבו לפנייתו, גיבש השר רשימה של 33 מועמדים פוטנציאליים. לאחר מכן, שר התקשורת שב ופנה למספר ארגונים וגופים וביקש את עמדתם ביחס לרשימה שגיבש. בהמשך, פעל השר כדי לאתר עוד מועמדים, וביום 17.9.2025 ביקש את עמדתם של הגופים המייעצים ביחס לארבעה מועמדים נוספים. לאחר שגובשה על ידי שר התקשורת רשימת מועמדים, בחנה הלשכה המשפטית למשרד התקשורת את המועמדים ועמידתם בתנאי הסף לתפקיד. בתום הבחינה, הועברו לוועדה לבדיקת מינויים ולשר התקשורת חווֹת דעת משפטיות בעניין 15 מועמדים שנמצאו כעומדים בתנאי הכשירות לכהונה כחברים במועצה, ואשר כללו סייגים מסוימים ביחס לחלקם. כך, למשל, בחוות הדעת בעניינה של ד"ר בן חי-שגב צוין בין השאר כי היא מכהנת משנת 2021 כדירקטורית מטעם הרשות השניה בדירקטוריון חדשות 13 בע"מ, חברת החדשות של רשת מדיה בע"מ (להלן: חדשות 13 ו-רשת, בהתאמה); וכי יש לקבוע לד"ר בן חי-שגב הסדר ניגוד עניינים שלפיו היא תימנע מלעסוק בכל עניין הקשור לרשת בכלל, ולחדשות 13 בפרט, לתקופה של חצי שנה מרגע מינויה לתפקיד יו"ר המועצה. עוד הודגש בהקשר זה כי הרשות השניה מאסדרת שתי זכייניות טלוויזיה מרכזיות – רשת ושידורי קשת בע"מ (להלן: שידורי קשת) – כך שהחלטה בעניין אחת מהזכייניות סביר שתשפיע גם על האחרת. על כן צוין בחוות הדעת כי ד"ר בן חי-שגב תהא מנועה מלעסוק בתחום שידורי הטלוויזיה בחצי השנה הראשונה לכהונתה. בתוך כך ובהינתן ששידורי טלוויזיה מהווים יותר ממחצית עבודת המועצה, נקבע שלתקופה זו יהיה צורך למנות לה ממלא מקום מבין חברי המועצה האחרים. עוד צוין כי מאחר שסעיף 12(א) לחוק קובע שניתן למנות ממלא מקום לתפקיד יו"ר המועצה לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים, אזי יהיה צורך למנות לד"ר בן חי-שגב שני ממלאי מקום עד לסיום תקופת הצינון. במסגרת חוות הדעת בעניין מועמדותה של עו"ד בראשי צוין דבר השתתפותה בעבר ובאופן קבוע בפאנלים בנושאי אקטואליה בערוצי טלוויזיה שונים. עם זאת, הובהר כי בעת הנוכחית עו"ד בראשי מתארחת באופן קבוע בתוכניות רדיו, בעיקר בתחנת הרדיו של "גלי ישראל" – תחנת רדיו אזורית המפוקחת על ידי הרשות. עוד צוין כי עו"ד בראשי מתארחת לעיתים בתכנית המשודרת בערוץ הטלוויזיה i24News, אך זהו ערוץ שאינו מצוי בפיקוח הרשות. בעניין זה נקבע כי השתתפותה באופן קבוע בתוכניות המשודרות בתחנת רדיו מפוקחת יוצרת חשש לניגוד עניינים מול עיסוקה כחברת מועצה. בהתאם לכך נקבע שעל עו"ד בראשי להתחייב שלא להתארח באופן קבוע בתוכניות המשודרות בתחנות רדיו או בערוצים מפוקחים. עוד נקבע כי על עו"ד בראשי להימנע מלעסוק בנושאים המשפיעים באופן מהותי על תחנת הרדיו "גלי ישראל" לתקופה של חצי שנה ממינויה. מעבר לכך, בחוות הדעת צוין כי בהתאם לאמור בקורות חייה, החל משנת 2010 ועד היום משמשת עו"ד בראשי בתור "יועצת תקשורת ויועצת צללים לבעלי תפקידים בכירים בפוליטיקה הישראלית" [ההדגשה במקור – י"ע], אך כי במענה לשאלות הלשכה המשפטית למשרד התקשורת מסרה עו"ד בראשי כי "אין לה ולא היה לה כל קשר עסקי או פוליטי עם שר משרי הממשלה או לראש הממשלה". בחוות הדעת בעניינו של ד"ר שיין צוין כי הוא חבר סניף של מפלגת הליכוד ברעננה, אך ד"ר שיין הבהיר שאינו חבר בהנהלת הסניף וכי אין לו כל תפקיד במפלגה. הודגש כי בהתאם להנחיה 6.5000, התפקדות למפלגה אינה מהווה כשלעצמה זיקה כמשמעותה בחוק החברות הממשלתיות. בסופו של יום העביר שר התקשורת לוועדה לבדיקת מינויים רשימה של 15 מועמדים לכהונה כחברי מועצה, מתוכם שני מועמדים בני האוכלוסייה הערבית. בהמשך לכך, ביום 8.1.2026 הוועדה דנה במועמדים שהובאו לפניה. לאחר מכן, ביום 27.1.2026 ניתנה החלטת הוועדה והועברה לעיונו של שר התקשורת (להלן: החלטת הוועדה לבדיקת מינויים או החלטת הוועדה). החלטות הוועדה לבדיקת מינויים במסגרת החלטת הוועדה, אישרה הוועדה לבדיקת מינויים שנים עשר מינויים ודחתה שלושה מועמדים –מועמדת מקרב האוכלוסייה הערבית, גב' רימא כמאל (להלן: גב' כמאל), ושני מועמדים נוספים שעניינם אינו רלוונטי לעתירות. בפתח הדברים, צוין בהחלטת הוועדה כי לאחר עיון ברשימת התפוצה של הגופים שאיתם נועץ השר אודות המועמדים השונים, ובתשובות שהתקבלו מאותם גופים, עולה כי שר התקשורת קיים היוועצות מהותית ורחבה. עוד הודגש כי בחינת הוועדה נעשתה בראיה כוללת ורחבה, מתוך מטרה להבטיח כי המועצה תורכב בהתאם לדרישות סעיף 7(ב) לחוק, ותכלול אנשי ציבור בעלי רקע תרבותי הולם, ניסיון וידע בתחומי התמחותם, וכן ניסיון והבנה של המצב החברתי בישראל. לאחר מכן נסקרו קביעותיה של הוועדה ביחס לכל מועמד ומועמדת. בכל הנוגע למועמדותה של ד"ר בן חי-שגב, נקבע בהחלטת הוועדה לבדיקת מינויים כי היא עומדת בתנאי הכשירות לכהונה כחברת מועצה וכיו"ר המועצה. לצד זאת, נקבע כי עליה לפרוש מתפקידה כדירקטורית בחדשות 13, וכי לאחר מינויה תוטל עליה מניעות בת שלושה חודשים מטיפול בעניינים הנוגעים לרשת(ערוץ 13), ולחדשות 13. כלומר, נקבעה לד"ר בן חי-שגב תקופת צינון מצומצמת במשכה ובהיקפה בהשוואה לזו שנקבעה בחוות הדעת של הייעוץ המשפטי למשרד התקשורת. כמו כן, בעניינה של עו"ד בראשי ציינה הוועדה כי היא בעלת ניסיון רב שנים כעורכת דין ומוכרת בתחומי האקטואליה וזכויות האדם. לפיכך, הוועדה מצאה כי עו"ד בראשי עומדת בתנאי הכשירות לכהונה כחברת מועצה, ולא נקבעה בעניינה כל מגבלה. בעניינו של ד"ר שיין ציינה הוועדה כי הוא בעל תואר שלישי במשפטים ובעל תעודת הסמכה לרבנות. הוועדה לבדיקת מינויים ציינה כי אישרה את מועמדותו לנוכח השכלתו וידיעותיו בתחום הרבנות, כמו גם יכולתו לייצג קשת רחבה של זרמים ודעות בציבור הישראלי. בסיכום החלטתה ציינה הוועדה לבדיקת מינויים כי לנוכח מסקנתה שלא לאשר שלושה מועמדים, יש להשלים את הרכב המועצה באמצעות מועמדים אחרים. בעניין זה הודגש כי הוועדה מצפה להצגת מועמדים המייצגים קהילות עם צרכים מיוחדים וכן אוכלוסיות ייצוג אחרות. הוועדה הבהירה כי "קיים צורך רציני ומהותי במינוי שיבטא ייצוג של אוכלוסיות אלה לצורך טיוב פעילות המועצה, ומתן ביטוי הולם לאוכלוסיות אלה בכל תחומי עיסוקה וסמכויותיה של המועצה". עוד נקבע בהחלטת הוועדה כי המועצה מחויבת לקום כגוף אחד המונה 15 חברים, וכי מן הראוי שמינוי המועמדים הנותרים יבוצע תוך תקופה שלא תעלה על שלושה חודשים. לבסוף קבעה הוועדה כי אם תקופה זו תחלוף והמינויים לא יבוצעו, יהיה עליה לערוך בדיקה עדכנית של כלל המועמדויות. למחרת החלטת הוועדה, ביום 28.1.2026, פנה שר התקשורת בסבב התייעצות נוסף לגופים המייעצים וביקש את התייחסותם ביחס למועמדים נוספים, ביניהם גב' אספהאן בהלול, מועמדת מקרב האוכלוסייה הערבית המכהנת כחברת המועצה "היוצאת" (להלן: גב' בהלול). עם זאת, מועמדותה של גב' בהלול נשללה, זאת מחמת חשש לניגוד עניינים, הנובע מכך שאביה משדר תכנית רדיו בתחנה המפוקחת על ידי המועצה. ביני וביני, במהלך חודש פברואר 2026 התקבלו בלשכת היועצת המשפטית לממשלה (להלן גם: היועצת) פניות בהן הועלו טענת נגד החלטת הוועדה – פניות מטעם העותר בבג"ץ 63904-03-26, ארגון העיתונאים (ע"ר), ומטעם העותרת בבג"ץ 64783-03-26, חברת החדשות הישראלית בע"מ, היא חברת החדשות של קשת (ערוץ 12) (להלן: ארגון העיתונאים ו- חדשות 12, בהתאמה). בהמשך לכך נתבקשה הוועדה על ידי מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים להתייחס לטענות שעלו. במקביל, הוועדה לבדיקת מינויים דנה בארבעה מועמדים נוספים שהציע השר, מתוכם אישרה הוועדה שלושה ופסלה אחת במסגרת החלטה נוספת מיום 8.3.2026 (להלן: החלטת הוועדה מיום 8.3.2026). בסיום החלטה זו הדגישה הוועדה כי נדרשת השלמת מינוי אחד נוסף, וכי מצופה שלטובת איושו יוצגו מועמדים שמינויָם יגשים את תכלית הוראות סעיף 18א2 לחוק החברות הממשלתיות בדבר חובת הייצוג ההולם. הוועדה שבה וציינה כי מן הראוי שמינוי כלל המועמדים יתבצע בתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים, וכי ככל שתחלוף תקופה זו תידרש בחינה מחודשת של המועמדויות. בהמשך לכך הועברה לבדיקת הוועדה מועמדת נוספת, ובמסגרת החלטתה מיום 16.3.2026 אישרה הוועדה את מועמדותה (להלן: החלטת הוועדה מיום 16.3.2026). בסיכום ההחלטה, שבה והדגישה הוועדה לבדיקת מינויים כי המועצה מחויבת לקום כגוף אחד המונה 15 חברים, וכי עם אישורם של 16 מועמדים שהוגשו, יוכל השר להקים מועצה המאופיינת בהרכב מאוזן ומגוון. עוד באותו היום פנה שר התקשורת ליועצת המשפטית למשרד התקשורת ועדכן אותה בדבר כוונתו להביא לממשלה הצעת החלטה למינוי המועצה. בהתאם לכך, ביקש השר להכין בהקדם האפשרי חוות דעת ונוסח החלטת ממשלה לצורך אישור המועצה בישיבת הממשלה שעתידה הייתה להתקיים בשבוע העוקב. בתוך כך יצוין כי חרף פניות הייעוץ המשפטי לממשלה, לא התקבל מענה מהוועדה בעניין פניות העותרים שנזכרו בפסקה ‎23 לעיל. החלטות הממשלה ביום 18.3.2026 הפיצה היועצת המשפטית למשרד התקשורת טיוטת חוות דעת. במקביל באותו היום הופצה להתייחסות משרד המשפטים טיוטת הצעת מחליטים בעניין מינוי מועצת הרשות השניה. עוד באותו יום נשלחה ליועצת המשפטית לממשלה ולוועדה לבדיקת מינויים פניה מטעם העותרת בבג"ץ 75473-03-26, מועצת העיתונות והתקשורת בישראל (ע"ר) (להלן: מועצת העיתונות). בחלוף ארבעה ימים, ביום ראשון, 22.3.2026 הודיע שר התקשורת כי בכוונתו להביא את מינוי המועצה לדיון בישיבת הממשלה שתתקיים ביום 24.3.2026. עוד באותו היום פורסם סדר יומה של ישיבת הממשלה שכלל את הצעת המחליטים בדבר מינוי המועצה "הנכנסת". זמן קצר לפני ישיבת הממשלה, ביום 24.3.2026, שלח המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (משפט ציבורי-מינהלי) מכתב לשר ולמזכיר הממשלה, בו ביקש כי הצעת ההחלטה לא תובא לדיון בישיבת הממשלה (להלן: המשנה ליועצת ו-מכתב המשנה ליועצת, בהתאמה). בהקשר זה ציין המשנה ליועצת כי ביחס לחלק מהמועמדים ששמותיהם מנויים בהצעת ההחלטה התקבלו פניות מגורמים שונים, במסגרתן נטען כי מדובר במינויים שנפלו בהם פגמים שונים. בתוך כך הודגש כי פניות אלה הועברו להתייחסות הוועדה לבדיקת מינויים, אולם זו טרם השיבה. בהמשך לכך הדגיש המשנה ליועצת את הדברים הבאים: "בנקודת הזמן הנוכחית, טרם הושלמה הבחינה המשפטית הנדרשת לשם הבאת הצעת ההחלטה לאישור הממשלה, כמתחייב גם על פי תקנון עבודת הממשלה. זאת, כאמור, בשל הצורך בקבלת התייחסויות עובדתיות ובהשלמת ליבונן של סוגיות משפטיות שונות המתעוררות ביחס לחלק מהמועמדים למינוי במסגרת ההחלטה" [ההדגשה במקור – י"ע] (פסקה 4 למכתב המשנה ליועצת). עוד נמסר במכתב המשנה ליועצת כי יש לבחון את הרכב המועצה בראי החובה לייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית, וכי מתוך 15 חברים המנויים בהצעת ההחלטה נכלל מועמד אחד מקרב אוכלוסייה זו. עוד הפנה המשנה ליועצת לכך שמאז חודש אוקטובר 2024 מכהנים במועצה שני נציגים של האוכלוסייה הערבית, זאת בהתאם לחוות דעת משפטית שהייתה מקובלת על שר התקשורת ולפיה הרכב המועצה נדרש לכלול שני נציגים כאמור. חרף האמור, ביום 24.3.2026 התקיימה ישיבת הממשלה. טרם ההצבעה ציין מזכיר הממשלה כי לפני הממשלה הונחו מסמכים שונים, בהם חוות דעת משפטית של היועצת המשפטית למשרד התקשורת ביחס לכל אחד מהמועמדים, הצעת ההחלטה וכן מכתב המשנה ליועצת שהתקבל במזכירות הממשלה סמוך למועד תחילת הישיבה. בתוך כך, מזכיר הממשלה הודיע כי בהתאם לתקנון עבודת הממשלה (להלן: תקנון הממשלה), ראש הממשלה קובע את סדר היום לדיון בממשלה וכי הוא אישר לכלול בו את הצעת ההחלטה שעל הפרק. לאחר מכן הציג שר התקשורת את עיקרי ההצעה ועם סיום דבריו הצביעה הממשלה והחליטה פה אחד לאשר את החלטת הממשלה בדבר מינוי חברי המועצה "הנכנסת", לרבות מינויה של ד"ר בן חי-שגב כיו"ר המועצה "הנכנסת". בימים שלאחר קבלת החלטת הממשלה, התקבלו בייעוץ המשפטי לממשלה פניות מטעם חברות הכנסת שלי טל מירון, קארין אלהרר ונעמה לזימי. בפניות אלה נטען כי בשים לב לכך שד"ר בן חי-שגב היא עדת תביעה במשפט הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה (ת"פ ‏(‏מחוזי י-ם‏)‏ 67104-01-20), ראש הממשלה היה מנוע מלעסוק במינויה. במקביל, פנתה גם העותרת בבג"ץ 75014-03-26, התנועה למען איכות השלטון בישראל (ע"ר) (להלן: התנועה), במכתב בנושא, שבו הצביעה על פגמים נוספים שנפלו לטענתה בהחלטת הממשלה. המשנה ליועצת השיב לפניות חברות הכנסת ביום 27.3.2026. בתשובתו עמד המשנה ליועצת על כך שבהתאם להסדר ניגוד העניינים שנערך לראש הממשלה, ראש הממשלה אכן היה מנוע מלעסוק במינויה של ד"ר בן חי-שגב (להלן: המענה לחברות הכנסת). בחלוף שלושה ימים, ביום 30.3.2026, פנתה העותרת בבג"ץ 4588-04-26, העמותה לשמירת ערכי המשפט (ע"ר) (להלן: העמותה), ליועצת, לרשות ולגורמים ממשלתיים נוספים. במכתבה טענה העמותה כי לנוכח השתתפותו של ראש הממשלה בהליך ההצבעה בעניינה של ד"ר בן חי-שגב, כל חברי הממשלה "נגועים בניגוד עניינים מוסדי", ולכן אינם רשאים לקדם את מינויה לתפקיד. עוד באותו היום, ביום 30.3.2026, שלח מזכיר הממשלה מכתב למשנה ליועצת בעניין המענה לחברות הכנסת, במסגרתו הצביע על "המחדל של הייעוץ המשפטי לממשלה שנמנע מלייעץ לראש הממשלה בסוגיה [...] בזמן אמת כפי שהוא מחויב לעשות". מזכיר הממשלה הדגיש כי חרף העובדה שהמשנה ליועצת פנה אליו בסמוך לישיבת הממשלה וביקש להימנע מלדון בהצעת ההחלטה, האחרון לא העלה את טענת המניעות במכתב המשנה ליועצת. בהמשך לכך הדגיש מזכיר הממשלה כי אילו סבר המשנה ליועצת שקיימת מניעות כלשהי מצד ראש הממשלה להשתתף בדיון, היה עליו להודיע זאת באופן מיידי. עוד ציין מזכיר הממשלה כי גם המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (משפט ציבורי-חוקתי), עו"ד אביטל סומפוליסנקי – שנכחה בישיבת הממשלה – לא ציינה במהלך הישיבה שום מניעות אישית של ראש הממשלה. בתוך כך, דחה מזכיר הממשלה את עמדת המשנה ליועצת וכתב כי ההגבלות בהסדר ניגוד העניינים ביחס לעיסוקו של ראש הממשלה בעניינם של עדי תביעה במשפטו לא נועדו לחול על עֵד שסיים את עדותו במשפט. למחרת, ביום 31.3.2026, ובעקבות הטענות לניגוד עניינים, התקבלה החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה. שר המשפטים יריב לוין מילא את מקומו של ראש הממשלה בישיבה והודיע כי הוא הוסיף את הנושא לסדר היום בהתאם לסמכותו הקבועה בתקנון הממשלה. לאחר הצגת הדברים על ידי מזכיר הממשלה ושר התקשורת, החליטה הממשלה, פה אחד, לאשר פעם נוספת את מינוי המועצה "הנכנסת". הודגש כי הדבר נעשה מבלי לפגוע בתוקפה של החלטת הממשלה "ולשם מניעת לזות שפתיים ביחס לטענת ניגוד עניינים של ראש הממשלה שהעלה הייעוץ המשפטי לממשלה לאחר שההחלטה התקבלה ואשר אינה מקובלת על ראש הממשלה והממשלה". העתירות שלפנינו הוגשו בחלקן לאחר החלטת הממשלה ובחלקן לאחר החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה. להלן יובאו עיקרי הטענות שבכל אחת מהן, תוך הימנעות מחזרה על טענות החופפות זו לזו. עתירת ארגון העיתונאים בפתח הדברים מציין ארגון העיתונאים כי החלטות הממשלה הן חוליה נוספת בשרשרת החלטות שנועדו להביא לפגיעה בחופש העיתונות – קדמו לה הרפורמה שקודמה על ידי הממשלה בחוק השידורים (עתירות בעניינה תלויות ועומדות, בין היתר, בבג"ץ 47996-10-25 הצלחה - לקידום חברה הוגנת נ' ממשלת ישראל ותיקים קשורים); החלטת ממשלה בדבר "חרם" לכאורה על כלי התקשורת עיתון הארץ/דה מרקר (עתירות בעניינה תלויות ועומדות בבג"ץ 48751-12-24 ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל ‏(‏ע"ר‏)‏ נ' שר התקשורת ותיק קשור); וכן החלטת ממשלה בדבר סגירת כלי תקשורת – תחנת הרדיו של גלי צה"ל (בית משפט זה הורה על בטלות החלטה זו בבג"ץ 61683-12-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל (20.8.2026) (להלן: עניין גלי צה"ל)). לגופם של דברים, ארגון העיתונאים טוען כי החלטת הממשלה התקבלה תוך התעלמות מכללי המשפט המינהלי, בניגוד לתקנון הממשלה, וכי ההחלטה לוקה גם בחוסר סבירות קיצוני בשים לב למסד העובדתי הלוקה בחסר שעליו היא נסמכת. ארגון העיתונאים מציין כי כיום פועלות רק שתי חברות חדשות מסחריות שמשדרות גם שידורי טלוויזיה מסחריים: חדשות 12 וחדשות 13. פגיעה בכל אחת מהן, כך סבור ארגון העיתונאים, גם אם באופן חלקי, עלולה לפגוע אנושות בזכות הציבור לדעת ובאינטרס הציבורי באופן שיותיר את שוק התקשורת מוחלש. ארגון העיתונאים מוסיף בעניין זה כי בהינתן סמכויותיה הרחבות של המועצה כלפי חברות החדשות – סמכויות הנוגעות, בין היתר, לרישוי, לפיקוח, להטלת קנסות, למינוי דירקטורים ולאישור תקציבי חברות החדשות – מינוי מועמדים בעלי עמדה "נעולה" כלפי גופים המפוקחים על ידי המועצה, יפגע בפעילות המועצה בכללותה ובאמון הציבור בעבודת הרשות. בהמשך לכך טוען ארגון העיתונאים כי החלטת הממשלה, ובפרט מינויָם של ד"ר בן חי-שגב, עו"ד בראשי וד"ר שיין מובילים לפגיעה שכזו, שעה שמינויים אלה לוקים במשוא פנים חריף ומקימים חשש לקיומם של מניעים זרים. כך, נטען כי גורמים אלו הביעו בעבר את עמדתם הנחרצת והפומבית כנגד חברות החדשות 12 ו-13, זאת באופן המקים חשש כי הם יפעלו "להתנקם" עם מי שבעבר היו איתם במחלוקת. עוד מוסיף ארגון העיתונאים כי עמדתם הנחרצת של ד"ר בן חי-שגב, עו"ד בראשי וד"ר שיין, כפי שהובעה בעבר, מכתימה את המועצה בכללותה. באופן פרטני, בכל הנוגע למינויה של ד"ר בן חי-שגב טוען ארגון העיתונאים כי היא מצויה בניגוד עניינים חריף, זאת בין היתר מאחר שכיהנה עד לאחרונה כדירקטורית מטעם הרשות בחדשות 13. בעניין זה טוען ארגון העיתונאים כי ד"ר בן חי-שגב פעלה באופן בלתי ענייני נגד מינויה של המנכ"לית הנוכחית של חדשות 13. בהקשר זה, ארגון העיתונאים מפנה לעמדת היועצת המשפטית של משרד התקשורת שלפיה ד"ר בן חי-שגב נדרשת לתקופת צינון של חצי שנה מכל עיסוק שנוגע לשידורי טלוויזיה. בהמשך לכך נטען שבראי הוראת סעיף 12(א) לחוק, שמגבילה את מינויו של ממלא מקום יו"ר המועצה לשלושה חודשים, הרי שלפי כוונת המחוקק אין מקום למנות מועמד הנגוע בניגוד עניינים המחייב צינון של חצי שנה. כן טוען ארגון העיתונאים ביחס לנקודה זו כי החלטת הוועדה בדבר קיצור תקופת הצינון לשלושה חודשים לא נומקה, והקביעה כי תוכל לעסוק בענייני חדשות 12 וקשת היא תמוהה בנסיבות. מעבר לכך, ארגון העיתונאים מצביע על כך שד"ר בן חי-שגב ניהלה הליכים משפטיים נגד עיתונאים של חדשות 12 (ראו להלן בעתירת חדשות 12) וכי קיימת זיקה פוליטית בינה ובין שר התקשורת. בעניינה של עו"ד בראשי טוען ארגון העיתונאים כי זו מביעה "עוינות עמוקה" באופן סדרתי כלפי חדשות 12 וחדשות 13 וכלפי עיתונאיהן. נטען כי עו"ד בראשי מתבטאת כלפיהם בצורה פוגענית, תוך שהיא מאשימה עיתונאים בפשעי מלחמה ובסיכון חיילי צה"ל ובהעצמת האנטישמיות. להמחשת הדברים מפנה ארגון העיתונאים לשורה של ציטוטים פומביים שונים מפי עו"ד בראשי: "התקשורת באיזשהו מקום מאוד מסכנת את ביטחון מדינת ישראל"; "אם היה אפשר להוציא חלק מהתקשורת לנבצרות היה טוב". בפרט בנוגע לחדשות 13 ולעיתונאיה מפנה ארגון העיתונאים לאמירות מגוונות: "יש חמישה עיתונאים עם אינטרסים אישיים שעושים נזק לכל החברה. ברור שהעיתונאים שעובדים נגד החברה ומסכנים את הפרנסה של 500 משפחות צריכים לעזוב"; "גליקמן זה כמו יתוש, אפילו לא יתושה, רק זמזום מתמשך שמתפוגג עם הזמן"; "ברוך קרא הוא איש שפל ועלוב"; "מקרא למתקשים: אתם (חדשות 13) משדרים כמו הג'יהאד", ועוד. במקביל, כך טוען ארגון העיתונאים, עו"ד בראשי מביעה תמיכה גלויה ופומבית בראש הממשלה ואף מעבירה ביקורת פומבית על יריביו ויוצרת בכך זיקה פוליטית מובהקת בינה ובין מפלגת השלטון: ולדבריה "אני ביביסטית הארדקור, ובעיניי זו מחמאה"; "אני מאוד גאה בקשר שלי איתו, ממש" [על הקשר עם ראש הממשלה – י"ע]; "עלילת דם נגד יהודים יוצאת (גם) מנווה אילן – חדשות 12 [...] וחדשות 13, שתי מפלגות פוליטיות על מלא [...] כשהמטרה היא אחת: 'הפלת שלטון נתניהו'". בנוגע לד"ר שיין ארגון העיתונאים מפנה להתבטאויות שונות שלו כנגד כלי התקשורת, ובכלל זה חדשות 12 וחדשות 13. כך, ד"ר שיין ציין בעבר כי "יש כאן שיתוף פעולה בין משטרה ותקשורת כדי להפיל ראש ממשלה"; "נראה שכלי תקשורת רבים אימצו בחדווה את הנרטיב הערבי הפלשתיני [...] ערוצי טלוויזיה משרתים נאמנה שמאל רדיקלי [...]"; "הציבור מאס בכל הערוצים שמזכירים לו את אל ג'זירה והערוצים הדיכאוניים האלה שכל הזמן יש להם ביקורת [...]"; "הפייק תקשורת מגויסת בצו 8 על מנת להפיל את שלטון הימין. דרוקר וחבריו הרבים, ערב־ערב, לא מנסים כלל לקדם רעיון [...] כל מטרתם לתת ביטוי לשנאה אובססיבית, פסיכופתולוגית, המתמצית בסיסמה 'רק לא ביבי' [...]". מכאן טוען ארגון העיתונאים כי ההתבטאויות השונות שצוטטו לעיל מבטאות מגמה מכוונת של המועמדים שיש בה כדי לסתור את החובות המוטלות על רגולטור כדוגמת המועצה, ובכלל זה חובת ההגינות והניטרליות. עתירת חדשות 12 חדשות 12 מתמקדת אך ורק במינויה של ד"ר בן חי-שגב. לשיטתה, יש להורות על בטלות המינוי מאחר שד"ר בן חי-שגב מצויה בניגוד עניינים חמור וכן מפני שלא עמדה בפני הממשלה תשתית עובדתית מלאה. לטענת חדשות 12, לד"ר בן חי-שגב יש עוינות אישית קשה וארוכת שנים כלפיה, וכלפי מנהליה ועיתונאים בה. עוינות זו, כך טוענת חדשות 12, מקימה ודאות לכך שכל החלטה שתינתן על ידי המועצה "הנכנסת" בעניינה תהיה נגועה במשוא פנים. חדשות 12 מפרטת כי בין השאר, הרקע למחלוקת בין הצדדים נעוץ בכך שבעבר, חדשות 12 עתרה נגד החלטת המועצה לשידורי כבלים ולווין – שבראשותה עמדה ד"ר בן חי-שגב – במסגרת הליכי המכרז להפעלת ערוץ הכנסת בשנת 2017 (בג"ץ 4587/18 ערוץ לשידורי הכנסת בע"מ נ' המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין ‏(‏19.7.2018‏) (להלן: עניין ערוץ הכנסת)). צוין כי בעקבות עניין ערוץ הכנסת נאלצה המועצה לשידורי כבלים ולווין, בניגוד לרצונה של ד"ר בן חי-שגב, לפסול את הצעת ערוץ 20 (כיום ערוץ 14) במכרז. עוד מוסיפה חדשות 12 כי ד"ר בן חי-שגב האשימה אותה בפומבי בהאשמות חמורות וכוזבות שלפיהן החברה פרסמה על ד"ר בן חי-שגב פרסומים עיתונאיים על מנת "לסגור עמה חשבון" ולנקום בה בגין התנהלותה בהליך מכרז ערוץ הכנסת. כמו כן, חדשות 12 מציינת כי בעקבות פרסומים עיתונאיים שפרסמה ונגעו לכוונת השר למנות את ד"ר בן חי-שגב לדירקטורית בחברה הממשלתית דואר ישראל בע"מ, פתחה ד"ר בן חי-שגב בהליך משפטי נגד חדשות 12 ונגד עיתונאיה, עמליה דואק וגיא פלג (ת"א ‏(‏שלום ת"א‏)‏ 64762-01-24 בן חי-שגב נ' פלג ‏(‏26.11.2025‏) (להלן: תביעת לשון הרע)). חדשות 12 מפרטת כי במכתב ההתראה לתביעת לשון הרע, ציינה ד"ר בן חי-שגב כי פרסומי חדשות 12 נבעו מתוך "מניע זדוני ורצון לסגירת חשבונות"; וכי בכתב התביעה טענה ד"ר בן חי-שגב כי חדשות 12 "רואה עצמה כמי שיש לה 'חשבון פתוח' עם ד"ר בן חי שגב" וכי הפרסומים נעשו מתוך מטרה להזיק לה. עוד מפנה בעניין זה חדשות 12 לתצהיר העדות הראשית מטעם ד"ר בן חי-שגב בתביעת לשון הרע, שם ציינה האחרונה כי על רקע הליכי המכרז לערוץ הכנסת "נותרה בליבם של בכירי חדשות 12 עוינות כלפי". עוד צוין שבעדותה בבית המשפט, טענה ד"ר בן חי-שגב כי חדשות 12 "אחראית לשרשרת ארוכה מאוד, בלתי פוסקת שמתמשכת עד ימינו אנו, של פגיעה בשמי הטוב". חדשות 12 מוסיפה ומציינת כי תביעת לשון הרע נדחתה על ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ר' גולדשטיין), תוך שנקבע כי על אחד הפרסומים יש להחיל את הגנת תום הלב. למחרת מתן פסק הדין, פרסמה ד"ר בן חי-שגב ברשת X (לשעבר טוויטר) ציוץ שבו תהתה בין השאר: "אתם מאמינים לתום הלב של פלג?". מעבר לכך, חדשות 12 עומדת על קשריה של ד"ר בן חי-שגב עם פרופ' משה כהן אליה, ולכך שהאחרון מרבה להתבטא בבוטות כנגד חדשות 12, וכי לאחרונה הוא מונה על ידי שר הכלכלה לעמוד בראש קרן למימון תביעות נגד חדשות 12 ולמימון הגנתם של מי שנתבעים על ידה. בהקשר זה מציינת חדשות 12 כי ד"ר בן חי-שגב הצטרפה למכון המחקר "מסד הארץ" שהקים פרופ' כהן אליה, כשתפקידה לרכז במכון את תחום התקשרות והתרבות. בעניין זה טוענת חדשות 12 כי לפי דברי פרופ' כהן אליה, מכון המחקר נועד לפעול, בין השאר, על מנת "לזהות מוקדי כוח ולהוביל לפירוק מנגנוני הדיפ-סטייט". לנוכח דברים אלה, ובשים לב לכך שעד לאחרונה ד"ר בן חי-שגב שימשה כדירקטורית בחדשות 13 – המתחרה הישירה של חדשות 12 – נטען כי קיימת ודאות מוחלטת לכך שד"ר בן חי-שגב תימצא בניגוד עניינים חריף ביחס לכל החלטה או הפעלת סמכות שתשליך על חדשות 12. בעניין זה מדגישה חדשות 12 כי בהינתן רוחב ואופי הסמכויות השונות המוקנות למועצה, יהיו בפועל בידיה של ד"ר בן חי-שגב סמכויות מרכזיות היורדות לשורש פעילותה של חדשות 12 ולפיקוח עליה. זאת לצד סמכויות נוספות, הנוגעות גם לחברה האֵם שלה, שידורי קשת. עתירת התנועה התנועה גורסת כי יש להורות על בטלותה של החלטת הממשלה. התנועה מצביעה על כך שברקע ההחלטה עומדת העובדה כי אך לאחרונה נרכשה רשת על ידי קבוצת משקיעים, רכישה הכפופה לאישור המועצה בהתאם לחוק. לדברי התנועה, הממשלה פעלה במהירות למינוי המועצה "הנכנסת" כדי לסכל את עסקת הרכישה, המצויה "בשלבי אישור קריטיים" כלשון התנועה. לטענתה, קבוצת המשקיעים צפויה לשמר את עצמאות הסיקור בחדשות 13, ומטעם זה הממשלה פועלת למנוע את עסקת הרכישה. בנוסף, התנועה מצביעה על שורה של פגמים שנפלו, לשיטתה, בהחלטת הממשלה. תחילה, התנועה גורסת כי חובת ההיוועצות המוטלת על השר לפי החוק לא קוימה כנדרש. זאת, בין היתר משום שבהצעת המחליטים, בחוות דעת הייעוץ המשפטי למשרד התקשורת ובהחלטות הוועדה לבדיקת מינויים לא פורטו פרטי ההיוועצות. בכלל זאת, לא פורט עם אילו גורמים התייעץ השר, אילו מועמדים הוצעו ומה הייתה עמדת הגופים המייעצים במסמכים ששימשו בסיס להחלטת הממשלה. כך, צוין באופן כללי בלבד כי לשכת השר פנתה לגופים שעימם נדרש להיוועץ. עוד טוענת התנועה כי החלטת הממשלה מפרה את חובת הייצוג ההולם לבני האוכלוסייה הערבית. לטענתה, חובה זו אינה פורמלית אלא מהותית, ומחייבת נקיטת אמצעים סבירים ואקטיביים לאיתור מועמדים מקבוצה זו. אולם בפועל, מתוך 15 חברי המועצה, מונה נציג ערבי אחד בלבד, כששיעור האוכלוסייה הערבית מחייב לפחות שלושה נציגים. עוד טוענת התנועה כי ד"ר בן חי-שגב, עו"ד בראשי וד"ר שיין מונו בניגוד לסעיף 9(ב) לחוק, האוסר מינוי מועמד שעיסוקיו האחרים עלולים לייצר ניגוד עניינים עם תפקידו. בנוסף, נטען כי החלטת הממשלה התקבלה בהיעדר תשתית עובדתית ומשפטית מלאה. לטענת התנועה, המשנה ליועצת התריע כי הבחינה המשפטית טרם הושלמה, ואף ביקש שלא לדון בהצעת המחליטים עד להשלמת הבדיקה. חרף זאת, הממשלה קיבלה את ההחלטה, אף שלא הייתה דחיפות במינוי. זאת בפרט משההחלטה התקבלה בעיצומה של מלחמה, ימי מבצע "שאגת הארי", ובהינתן שהמועצה "היוצאת" הייתה ממילא ממשיכה לכהן עד להשלמת המינוי כדין, לאחר השלמת הבחינות הנדרשות. עוד בהיבט התשתית העובדתית, טוענת התנועה כי בפני הממשלה לא הונח מידע מהותי על חלק מהמועמדים. בכלל זאת, לא הוצגו ההתבטאויות שנסקרו לעיל מפי ד"ר בן חי-שגב, עו"ד בראשי וד"ר שיין. לטענתה, מידע זה נדרש לבחינת האובייקטיביות, ניגודי העניינים והכשירות של המועמדים. התנועה מוסיפה כי גם הוועדה לבדיקת מינויים הסתמכה על אותה תשתית חסרה. לשיטתה, היעדר תשתית עובדתית מספקת בשני שלבי ההליך מחייב את ביטול החלטת הממשלה. עוד טוענת התנועה כי החלטת הממשלה נגועה בשיקולים זרים. לדבריה, מכלול הנסיבות מלמד כי מינוי המועצה "הנכנסת" נועד לסכל את עסקת רכישת רשת. בהקשר זה מצביעה התנועה על הבהילות הבלתי מוסברת לגישתה שבה קוּדם המינוי. זאת, אף שהשר מקדם במסגרת חוק השידורים רפורמה שנועדה לבטל את המועצה במתכונתה הנוכחית. התנועה מוסיפה כי החלטת הממשלה פוגעת פגיעה בלתי מידתית בחופש הביטוי ובחופש העיתונות. לטענתה, הפגיעה נובעת ממינוי חברים המזוהים עם מפלגת השלטון, שהתבטאו בעוינות כלפי גופי התקשורת עליהם הם יידרשו לפקח. עוד סבורה התנועה כי מינוי מועצה הנגועה בניגוד עניינים ובהטיה פוליטית עלול לפגוע בעצמאות העיתונות, בפלורליזם וביכולתה של העיתונות לבקר את השלטון. עתירת מועצת העיתונות מועצת העיתונות מצביעה על כך שהליך קבלת החלטת הממשלה היה לקוי, מאחר שהצעת המחליטים צורפה לסדר היום יומיים בלבד טרם ישיבת הממשלה בנושא. עוד טוענת מועצת העיתונות כי החומרים שהונחו לפני השרים היו חלקיים. בכלל זאת, פניית מועצת העיתונות בנוגע למינויה של ד"ר בן חי-שגב לא הונחה בפני השרים. בכך נפגעה, לטענתה, יכולתם לבחון את המינוי ולהפעיל שיקול דעת מושכל. מעבר לכך, מועצת העיתונות סבורה כי תקופת הצינון שקבעה הוועדה לד"ר בן חי-שגב אינה מרפאת את ניגוד העניינים שבו היא מצויה. מועצת העיתונות מוסיפה כי לד"ר בן חי-שגב קיימת זיקה פוליטית ברורה לשר התקשורת. לפי הנטען, זיקה זו חייבה את הוועדה לבחון אם מתקיימים בה כישורים מיוחדים לפי סעיף 18ג לחוק החברות הממשלתיות. לטענת מועצת העיתונות, מינוי בעל זיקה פוליטית ללא כישורים מיוחדים עלול לפגוע בעצמאות המועצה ובאמון הציבור בה. עוד נטען כי ראש הממשלה הפר, במסגרת הליך המינוי, את הסדר ניגוד העניינים שלו, בכך שהביא את סוגיית המינוי לסדר יומה של הממשלה ואף השתתף בהצבעה. לבסוף, מועצת העיתונות מבקשת לבחון את החלטת הממשלה על רקע מהלכים נוספים בתחום התקשורת, כשהצטברות המהלכים בשנת בחירות מעצימה לשיטתה את הסכנה לחופש העיתונות. עתירת העמותה עתירתה של העמותה מתמקדת במינויה של ד"ר בן חי-שגב, ובטענות להפרת הסדר ניגוד העניינים של ראש הממשלה, בתוך כך גורסת העמותה כי בנסיבות שנוצרו, גם כל חברי הממשלה מנועים מלהחליט על מינויה של ד"ר בן חי-שגב, ומכאן שהחלטת ההצבעה החוזרת בממשלה אינה יכולה לרפא את הפגם שנפל. העמותה מציינת כי ד"ר בן חי-שגב העידה במשפטו הפלילי של ראש הממשלה, אך מסרה עדות שונה מזו שמסרה בחקירתה ברשות לניירות ערך, באופן שהיטיב עם ראש הממשלה. בהקשר זה מציינת העמותה כי למרות שעדותה של ד"ר בן חי-שגב כבר נשמעה, היא עדיין מהווה עדה במשפט לכל דבר ועניין, ומי מהצדדים או בית המשפט יכול לקרוא לה שוב לעדות, זאת בהתאם לסעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ). עוד מצביעה העמותה על הפגם הטמון בעצם העובדה כי זמן לא רב לאחר שד"ר בן חי-שגב העידה לטובת ראש הממשלה בבית המשפט, היא ממונה לתפקיד ציבורי בכיר – נתון שכשלעצמו פוגע לפי הנטען באמון הציבור. מטעם זה טוענת העמותה שהסדר ניגוד העניינים מקבל משמעות נוספת: הסדר שנועד למנוע ולוּ מראית עין של קשר בין העדות ובין המינוי. כאמור, העמותה סבורה שהחלטת ההצבעה החוזרת בממשלה אינה מרפאת את הפגם שנפל במינויה של ד"ר בן חי-שגב. זאת לנוכח השתתפותו של ראש הממשלה בדיון בהחלטת הממשלה, שבעקבותיו, כך גורסת העמותה, נחשפו חברי הממשלה לרצונו של ראש הממשלה במינוי, ומכאן שאף הם מצויים בניגוד עניינים. בעניין זה נסמכת העמותה על פסק הדין בבג"ץ 18615-11-25 משמר הדמוקרטיה הישראלית (ע"ר) נ' היועצת המשפטית לממשלה ‏(‏16.11.2025‏) (להלן: עניין משמר הדמוקרטיה) (יצוין כי על פסק הדין עתיד להתקיים דיון נוסף (דנג"ץ 54128-11-25 משמר הדמוקרטיה הישראלית ‏(‏ע"ר‏)‏ נ' שר המשפטים)). העמותה טוענת שיש להחיל מקל וחומר את ההלכה שנקבעה בעניין משמר הדמוקרטיה, שכן בענייננו עסקינן בהסדר ניגוד עניינים ברור, מפורש וחתום שהופר ביודעין. עוד מצביעה העמותה על כך שבניגוד למערך הפרקליטות, שהיה במוקד עניין משמר הדמוקרטיה – מערך שהוא נרחב ומבוזר – הממשלה היא גוף פוליטי שחבריו מורגלים בפעולה כאיש אחד. עוד מציינת העמותה כי חברי הממשלה כפופים במישרין לראש הממשלה והוא מוסמך למנותם ולפטרם. בנסיבות אלה, כך סבורה העמותה, ישנה מניעות של כלל שרי הממשלה ביחס למינויה של ד"ר בן חי-שגב. העמותה מדגישה כי היא מכירה בכך שמשמעות הדברים מבחינתה של ד"ר בן חי-שגב אינה עניין של מה בכך, ואולם, לשיטתה, משגילה ראש הממשלה את דעתו בנדון פעמיים – פעם אחת כאשר הונחה ההצעה על סדר יומה של הממשלה, ופעם שניה עת שהצביע עליה – לא ניתן לרפא את הפגם. פניות הייעוץ המשפטי לממשלה לוועדה לבדיקת מינויים בהמשך לפניות הקודמות מטעם מחלקת ייעוץ וחקיקה, פנה המשנה ליועצת לוועדה ביום 1.4.2026 וביקש את התייחסותה לטענות שהועלו בעתירות. בהתייחסות הוועדה לפניה זו ובהתייחסותה המשלימה, נמסר כי מרבית הטענות שהועלו לגבי מינויָם של ד"ר בן חי-שגב, עו"ד בראשי וד"ר שיין לא עמדו בפני הוועדה בעת שקיבלה את החלטתה. המשנה ליועצת פנה במכתב נוסף ליו"ר הוועדה ביום 30.4.2026 (להלן: מכתב המשנה ליועצת מיום 30.4.2026). במכתב זה, עמד המשנה ליועצת על הקשיים הנובעים מכך שהחלטת הוועדה התקבלה על סמך תשתית עובדתית ומשפטית חסרה. המשנה ליועצת הוסיף כי מההתייחסויות שהועברו מהלשכה המשפטית של רשות החברות הממשלתיות, עולה כי חלק משמעותי מהטענות שהועלו – כלל לא נבחן על ידי הוועדה. המשנה ליועצת סיכם את מכתבו בכך שפגם זה, כמו גם פגמים נוספים עליהם עמד, מובילים למסקנה כי בהחלטות הממשלה נפלו פגמים שמצדיקים את ביטולן. בעקבות מכתב המשנה ליועצת מיום 30.4.2026, ולאחר ששר התקשורת ומזכיר הממשלה פנו לייעוץ המשפטי לממשלה בנושא, אושר לממשלה ייצוג נפרד בהליך דנן. בסמוך לכך וטרם שהוגשה תגובת היועצת לעתירות, ביום 3.5.2026 נתן חברי השופט א' שטיין צו ארעי האוסר על התכנסות המועצה "הנכנסת". תגובת היועצת המשפטית לממשלה היועצת סבורה כי יש להורות על בטלות החלטות הממשלה מחמת פגמים מהותיים היורדים לשורש הליך קבלתן. בראש ובראשונה, היועצת מצביעה על כך שלפני הוועדה לבדיקת מינויים לא עמדו כל הנתונים המהותיים הנדרשים לבחינת המועמדים שהוצעו. משכך, החלטת הוועדה התבססה על תשתית חסרה, וכפועל יוצא גם התשתית שהונחה לפני הממשלה הייתה חסרה. על כן, לשיטתה יש להשיב את הנושא לוועדה לבדיקת מינויים לצורך קבלת החלטה חדשה, כאשר במסגרת הדיון המחודש תידרש הוועדה למכלול הנתונים והטענות הרלוונטיים למינויים, לאחר קבלת התייחסות המועמדים לטענות אלה. בהקשר זה, בכל הנוגע למינויה של ד"ר בן חי-שגב, היועצת מציינת, בין היתר, כי יש מקום לבחון את הטענות בדבר משוא פנים וניגוד עניינים כלפי חדשות 12, ואת השפעת הדברים הן על מינויה לתפקיד במועצה הן על היקף המניעות שתוטל עליה ביחס לעיסוק בתחום שידורי הטלוויזיה. בעניינה של עו"ד בראשי מציינת היועצת כי מתעוררת שאלה באשר לעוינות ולמשוא פנים מצידה כלפי חדשות 12 וחדשות 13 וכן שאלות הנוגעות לזיקה פוליטית ולפעילותה לטובת עניינו האישי של ראש הממשלה. בעניין זה מפנה היועצת לכך שעו"ד בראשי מפעילה ערוץ יוטיוב שבמסגרתו היא מסקרת את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה ומביעה בראש הממשלה את תמיכתה הבלתי מסויגת. גם בעניינו של ד"ר שיין מציינת היועצת כי מתעורר חשש למשוא פנים מצדו כלפי ערוצי התקשורת המפוקחים, זאת בין היתר על רקע התבטאויותיו השונות. בהמשך לכך גורסת היועצת כי הטענות והנתונים האמורים מעוררים חשש כבד לניגוד עניינים ולמשוא פנים בקרב חלק מחברי המועצה, בכלל זאת לעוינות כלפי כלי התקשורת המפוקחים ולזיקות פוליטיות למפלגת השלטון ולראש הממשלה. היועצת סבורה כי נדרשת בדיקה יסודית של טענות אלו ומשמעותן, ובכלל זאת אם הן משפיעות על עצם המינוי או מחייבות עריכת הסדרי ניגוד עניינים שונים בעניינם של המועמדים. עוד סבורה היועצת כי סוגיות אלה צריכות להיבחן בראי תפקידה של המועצה באסדרת גופי התקשורת, ובשים לב להשפעת סמכויותיה המשמעותיות על מימוש הזכויות לחופש הביטוי, לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת. לדבריה, על המועצה לפעול בעצמאות מן הדרג הפוליטי, בהוגנות ובאובייקטיביות כלפי הגופים המפוקחים – כך בכלל, וביתר שאת בשנת בחירות. בהקשר זה מדגישה היועצת את חשיבותו המיוחדת של הסיקור החדשותי והאקטואלי בגיבוש עמדות האזרחים לקראת הבחירות. על רקע זה טוענת היועצת כי יש להבטיח את תקינות הליך מינוי חברי המועצה ואת יכולתה למלא את תפקידה במקצועיות, בענייניות ובעצמאות. כאמור, מאחר שהחלטת הוועדה ניתנה לשיטת היועצת על יסוד תשתית חסרה, היועצת סבורה שגם החלטות הממשלה בנדון לוקות בפגם יסודי. נוסף על כך, היועצת טוענת שהחלטת הממשלה התקבלה בחופזה, טרם השלמת הליך הבחינה, ובלי שהתקיימה דחיפות שהצדיקה זאת. בהקשר זה מזכירה היועצת כי לפני שהתכנסה הממשלה לדון בהצעת המחליטים, פנה המשנה ליועצת לשר ולמזכיר הממשלה וביקש שהממשלה לא תדון בישיבתה במינוי המועצה. עוד מציינת היועצת כי החלטת הממשלה הובאה ללא חוות דעת משפטית כנדרש. להצעה צורפה טיוטת חוות דעת משפטית, שכתיבתה טרם הושלמה. בעניין זה מפנה היועצת לסעיף 4(ג) לתקנון הממשלה המורה כי "דברי הסבר להצעת ההחלטה יבואו בנפרד ויכללו את המידע והנתונים לפי העניין וחוות דעת משפטית, הכול כמפורט בנספח א' לתקנון זה". היועצת מציינת כי אמנם סעיפים 9 ו-4ח(3) לתקנון הממשלה מאפשרים לראש הממשלה לחרוג מהוראות אלה במקרים מיוחדים או דחופים, אך במקרה זה לא התקיימה דחיפות. לדברי היועצת, החלטת ראש הממשלה מיום 24.3.2026 והחלטת שר המשפטים מיום 31.3.2026 לעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 9 לתקנון הממשלה, כדי להתיר דיון בהצעת המחליטים ללא חוות דעת משפטית נלווית, לא נתמכה בתשתית מקצועית כלשהי. אף לא ניתן כל הסבר מדוע הממשלה פעלה כך. מכאן טוענת היועצת שהיעדרן של חווֹת דעת משפטיות לליווי החלטות הממשלה הוא נדבך נוסף בחוסר בתשתית שעמדה בפני הממשלה בעת קבלת ההחלטות שעל הפרק. אשר לסוגיית ניגוד העניינים של ראש הממשלה במינויה של ד"ר בן חי-שגב, היועצת מציינת כי בהתאם להסדר ניגוד עניינים שנערך לראש הממשלה בשנת 2020, על ראש הממשלה להימנע מלעסוק בעניינו של עֵד במשפטו הפלילי. עוד מציינת היועצת כי הסדר ניגוד העניינים אושר בבג"ץ 3056/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה ‏(25.3.2021‏) (להלן: עניין הסדר ניגוד העניינים). בהתאם, כאשר ראש הממשלה סבור שמתחייבת מעורבותו בעניינו של עד, עליו לפנות מבעוד מועד בנדון לייעוץ המשפטי למשרד ראש הממשלה לשם קבלת הנחיות מתאימות. בעניין זה היועצת מדגישה כי מעורבותו של ראש הממשלה בקבלת החלטה ביחס לעד במשפטו יכולה לעורר חשש מפני ניגוד עניינים גם לאחר שהעד סיים כבר את עדותו. זאת כאשר ההחלטה יכולה להיטיב עם העד או לפגוע בו, בהתאמה לפי תוכן עדותו, באופן שיש בו כדי להשפיע על אותו העד או על עדים אחרים במשפט. אשר לנסיבות ענייננו, ד"ר בן חי-שגב היא עדת תביעה במשפטו של ראש הממשלה, ומופיעה ברשימת העדים שצורפה כנספח להסדר ניגוד העניינים. עוד צוין כי לנוכח סטייתה של ד"ר בן חי-שגב במהלך עדותה מגרסתה הראשונית, התביעה ביקשה להכריז עליה כ"עדה עוינת". כלומר, עדותה היטיבה עם ראש הממשלה. היועצת מדגישה כי חרף האמור, ראש הממשלה קיבל מספר החלטות הקשורות במינויה של ד"ר בן חי-שגב: (1) עצם הכללת הנושא בסדר יומה של הממשלה; (2) ההחלטה להתעלם מהיעדרה של חוות דעת משפטית בעת הכללת ההצעה בסדר יומה של הממשלה; (3) ההחלטה לקיים דיון בהצעת ההחלטה חרף פנייתו של המשנה ליועצת; (4) ראש הממשלה השתתף בדיון בדבר ההצעה והצביע על ההחלטה הכוללת את מינויה של ד"ר בן חי-שגב ליו"ר המועצה. מכאן מסיקה היועצת שלראש הממשלה הייתה מעורבות של ממש בשלבים שונים של אישור החלטת הממשלה. לנוכח האמור היועצת סבורה שמעורבותו של ראש הממשלה מהווה פגם בקבלת החלטת הממשלה, וכי העובדה שההחלטה התקבלה על ידי הממשלה כולה אינה בהכרח מרפאת פגם זה. עוד מוסיפה היועצת כי אין צורך להידרש לטענות העותרים בדבר מניעות כוללת של הממשלה, זאת מאחר שלטעמה יש ממילא מקום להורות על בטלות החלטות הממשלה ולהשיב את הנושא לדיון נוסף בוועדה. מעבר לכך, היועצת מציינת כי הרכב המועצה מעורר קשיים משפטיים בהיבט הייצוג ההולם לאוכלוסייה הערבית. לדבריה, חובת הייצוג ההולם, כפי שפורשה בהנחיה 1.1503, מחייבת את השר לפעול באופן אקטיבי לאיתור מועמדים מתאימים, ועל הממשלה לוודא, לפני אישור המינויים, כי נערכה בדיקה מספקת בעניין זה. בפועל, בהרכב המועצה המונה 15 חברים נכלל חבר אחד בלבד מהאוכלוסייה הערבית. למרות זאת, הוועדה קבעה כי ההרכב עומד בדרישת הייצוג ההולם. היועצת מתקשה לקבל קביעה זו, מאחר שהוועדה לא דרשה מהשר לפעול לאיתור מועמדים נוספים. לשיטתה, הייצוג החסר עשוי להשפיע גם על עמידת הרכב המועצה בדרישת הגיוון שבסעיף 7(ג) לחוק. תגובות משיבים נוספים ומתן צו על-תנאי בעתירות חדשות 13 הגישה תגובה תמציתית, בפתחה היא מציינת כי מזה זמן רב מצויה רשת בגירעון תזרימי המכביד על פעילותה של חדשות 13, וכי כדי לאפשר את המשך שידוריהן ופעילותן השוטפת של חדשות 13 ורשת, נזקקת האחרונה להזרמת כספים מתמדת בהיקפים מהותיים. על רקע דברים אלה, נחתם בחודש מרץ 2026 הסכם השקעה בין רשת ובין מריט ספרד פאונדיישן (חל"צ) (להלן: מריט). בהתאם להסכם, התחייבה מריט להזרים כספים לרשת בתמורה לרכישת השליטה בה. בתוך כך, על מנת לאפשר את פעילותה של רשת בתקופת הביניים עד לקבלת האישורים הרגולטוריים להשלמת העסקה במלואה, מעמידה מריט לרשת מימון ביניים בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח. עוד מציינת חדשות 13 כי ביום 25.3.2026 הגישה רשת למועצה בקשה לאישור עסקת הרכישה, במסגרתה הבהירה רשת כי העסקה עומדת בכל דרישות החוק והרישיון. רשת אף הגישה לרשות השניה השלמות פרטים ומסמכים, והתקיימו דיונים עם הרשות לצורך השלמת הטיפול בבקשה. עם זאת, לנוכח השתלשלות העניינים בנוגע למינוי המועצה והעתירות דנן, לא ניתן היה להביא את העסקה לאישור המועצה. בעניין זה מדגישה חדשות 13 כי "ישנה חשיבות קריטית לאישור העסקה על ידי המועצה בטווח הזמן המיידי" [ההדגשות במקור – י"ע], וכי ישנה גם חשיבות ציבורית להשלמת העסקה. על כן נטען שאין מקום שההליך דנן ימנע מהמועצה לאשר את העסקה ויסכל – גם אם לא בכוונת מכוון – את עסקת רכישת רשת. כן הוגשה תגובה בשם מועצת הרשות השניה, בכובעה המוסדי כתאגיד סטטוטורי (ולא בשמם של חברי המועצה "הנכנסת" המיוצגים בנפרד). בתגובתה, מדגישה המועצה כי היא אינה מעורבת בהליכי מינוי חבריה וכי היא אינה נוקטת עמדה באשר לדרך מינויָם או לכשירותם לכהן בה. כמו כן, המועצה מבהירה כי היא מחויבת, בראש ובראשונה, לאינטרס הציבורי שאותו היא מייצגת. עוד מצביעה המועצה על הצורך "הדחוף" להכריע בעתירות לגופן. בהמשך, הורינו בהחלטתנו מיום 15.5.2026 על הרחבת הצו הארעי שניתן בהליך. בסוגיה זו נטען בפנינו כי יו"ר המועצה "הנכנסת", ד"ר בן חי-שגב, הודיעה למשרדי עורכי דין עמם התקשרה הרשות השניה למתן שירותים משפטיים על סיום ההתקשרות עמם תוך 45 ימים ממועד ההודעה. עוד נטען כי יו"ר המועצה "הנכנסת" הודיעה על מינוי של מנהל בפועל לרשות, על אף שמדובר באדם שאינו עובד מדינה ומבלי שמינוי זה הובא לבחינה מקדימה. בהתאם, הורינו על הקפאת החלטות הממשלה והחלטות המועצה "הנכנסת" שנבעו מהן, למעט לעניין ייצוגה של המועצה "הנכנסת" בהליך. עוד הבהרנו כי בשלב זה ייאסר על המועצה "היוצאת" לקבל כל החלטה מהותית חדשה. במקביל, לבקשת הממשלה נדחה המועד להגשת התגובה מטעמה לעתירות. בהמשך הוגשה בקשה דחיה נוספת מטעם הממשלה. ואולם, לאחר שהממשלה נמנעה מלהגיש את תגובתה גם במועד הנדחה, ואף לא הגישה כל בקשת ארכה, ניתנו ביום 27.5.2026 צווים על-תנאי כמבוקש בעתירות. בתוך כך התבקשו הצדדים להתייחס לאמור בתגובת חדשות 13, בהינתן האיסור שהוטל על המועצה "היוצאת" ליתן החלטות מהותיות חדשות. תצהיר התשובה מטעם הממשלה הממשלה סבורה כי דין העתירות להידחות, וכי החלטותיה התקבלו כדין, לאחר עבודת הכנה ממושכת ומספר סבבי היוועצות של השר. בהקשר זה מדגישה הממשלה כי בתחילה שר התקשורת פנה לעשרות גופים בבקשה להציע מועמדים. לאחר בחינת ההצעות, גיבש השר רשימה של 33 מועמדים פוטנציאליים לחברות במועצה, ושב להיוועץ בגופים ביחס אליה. בהמשך נערכו סבבי היוועצות נוספים בנוגע למועמדים נוספים. הממשלה מצביעה על כך שרשימת המועמדים נבחנה גם על ידי הייעוץ המשפטי למשרד התקשורת, ולאחר מכן הועברה לוועדה לבדיקת מינויים. בתוך כך נקבע בהחלטת הוועדה כי השר קיים היוועצות מהותית ורחבה. בעניין זה גורסת הממשלה כי אין יסוד לטענה שהיה על שר התקשורת להניח לפניה את מלוא ההתכתבויות עם הגופים המייעצים. לטעמה, די בכך שהשר הביא לפניה את ההצעה שגיבש בעקבות הליך ההיוועצות. אשר לטענה כי החלטותיה נסמכו על תשתית חסרה, הממשלה מציינת כי הצעת המחליטים לוּותה בחוות דעת משפטית מיום 18.3.2026, מטעם היועצת המשפטית למשרד התקשורת, אשר סקרה את החלטות הוועדה לבדיקת מינויים וכן את עמדתה ביחס לתמהיל הרכב המועצה המוצע. עוד מדגישה הממשלה בהקשר זה כי היועצת המשפטית למשרד התקשורת הייתה ערה לפניות ארגון העיתונאים וחדשות 12, שכן אלו מוענו גם אליה. הסוגיה היחידה שהייתה טעונה השלמה בחוות הדעת האמורה, כך טוענת הממשלה, נוגעת להתייחסות לעתירה שהייתה תלויה ועומדת באותה עת, מטעם הגב' כמאל כנגד החלטת הוועדה לדחות את מועמדותה (בג"ץ 84959-02-26 כמאל נ' מדינת ישראל הוועדה לבדיקת מינויים לפי חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975‏ – לשלמות התמונה יצוין כי עתירה זו נמחקה ביום 14.4.2026). הממשלה מוסיפה וטוענת כי משלא צורפה לתגובת היועצת התכתובת הרלוונטית בין הייעוץ המשפטי לממשלה ובין הוועדה, אין לקבל את האמירה הכללית שבתגובת היועצת שלפיה טענות שונות לא הונחו לפני הוועדה או לא נבחנו על ידה. בכל הנוגע לתשתית הפרטנית שעמדה בפני הממשלה ביחס למועמדותה של ד"ר בן חי-שגב, הממשלה טוענת כי עיקר הטענות בעניינה הובאו לפני הוועדה במכתב ארגון העיתונאים לוועדה מיום 1.1.2026. במכתב פורטו, בין היתר, טענות ארגון העיתונאים ביחס לתביעת לשון הרע ולהיותה עדה במשפטו של ראש הממשלה. לשיטת הממשלה, העובדה שהוועדה לא התייחסה לטענות אלה אינה מלמדת שאלו לא היו לפניה. אשר לעו"ד בראשי ולד"ר שיין נטען כי ההתבטאויות המיוחסות להם הן ביטוי לעמדות פוליטיות ולביקורת ציבורית לגיטימית, ולכן אינן בגדר מידע מהותי שהיה צריך להביא לפני הוועדה לצורך בחינת מינויָם. בכל הנוגע לבחינת הטענות בדבר ניגוד עניינים ומשוא פנים, הממשלה מדגישה תחילה את מגוון התפקידים שממלאת המועצה. לדבריה, לצד סמכויות פיקוח ואכיפה בעלות אופי מעין-שיפוטי, המועצה עוסקת גם בקביעת כללים, מדיניות ובהפעלת סמכויות ביצועיות. משכך, יש לבחון את טענת משוא הפנים בהתחשב באופי הסמכות המופעלת – ביצועית או מעין-שיפוטית. עוד מבחינה הממשלה בין ניגוד עניינים – הנובע מקיומו של עניין אישי, מקצועי או מוסדי המתחרה באינטרס הציבורי – ובין משוא פנים, שעניינו בדעה קדומה ביחס לאחד הצדדים המונעת הפעלת שיקול דעת פתוח וענייני. לשיטתה, אין בהבעת עמדה מוקדמת או בביקורת כללית, כשלעצמן, כדי ללמד על משוא פנים. הדבר נכון במיוחד כאשר המועצה עוסקת בקביעת מדיניות. לעומת זאת, בהפעלת סמכות מעין-שיפוטית, לשם הוכחת משוא פנים נדרש להראות כי דעתו של חבר המועצה נעולה ביחס להכרעה קונקרטית. אך גם אם תוכח נעילת דעת כאמור, כך טוענת הממשלה, היא עשויה להצדיק מניעות נקודתית, ולא פסילה מכהונה במועצה. אשר לטענות בעניינה של ד"ר בן חי-שגב, הממשלה סבורה כי אין בהן כדי להקים ניגוד עניינים מצידה או חשש ממשי למשוא פנים. לטענתה, כהונתה בדירקטוריון חדשות 13 הייתה מטעם הרשות השניה ונועדה לקדם אינטרס ציבורי, ומכאן שאין לה זיקה מיוחדת לחדשות 13. מכל מקום, הוועדה לבדיקת מינויים נתנה דעתה לנתון זה וסברה שיש לקבוע לד"ר בן חי-שגב תקופת צינון בת שלושה חודשים. עוד סבורה הממשלה כי המחלוקת הנטענת בין ד"ר בן חי-שגב ובין חדשות 12 ביחס למכרז ערוץ הכנסת אינה מלמדת על עוינות כלפי חדשות 12, שכן החלטותיה של ד"ר בן חי-שגב בנדון היו מקצועיות. עוד טוענת הממשלה כי קבלת הטענה בדבר משוא פנים הנובע מקביעות ועדת מכרזים טומנת בחובה השלכות רוחב רבות. הממשלה מוסיפה כי תביעת לשון הרע אינה מעידה על טינה או נקמנות, וכי בפסק הדין בעניינה אף נקבע כי התביעה הוגשה מתוך רצון להגן על שמה הטוב. בכל הנוגע למעורבות ראש הממשלה במינוי, הממשלה טוענת כי הסדר ניגוד העניינים שלו אינו מונע ממנו לעסוק בעניינה של ד"ר בן חי-שגב לאחר שסיימה להעיד במשפטו. לשיטתה, תכלית ההסדר היא למנוע חשש להשפעה על עדות עתידית, והוא אינו קובע מניעות נצחית. מכל מקום, הממשלה מדגישה כי ראש הממשלה לא היה מעורב בגיבוש רשימת המועמדים ובהכנת ההצעה, ואף לא הביע עמדה בדיון מלבד השתתפותו בהצבעה שהתקבלה פה אחד. כך או אחרת, הממשלה סבורה כי כל פגם אפשרי ממילא תוקן בהחלטת ההצבעה החוזרת בממשלה, שהתקבלה בלי מעורבותו של ראש הממשלה. בעניינם של עו"ד בראשי וד"ר שיין, הממשלה טוענת כי התבטאויותיהם מעידות על דעותיהם הפוליטיות ומבטאות ביקורת כללית על כלי תקשורת. בהמשך לכך נטען שאין בהתבטאויות השונות כדי לבסס דעה קדומה כלשהי באשר לסוגיות המונחות בפני המועצה כגורם מעין-שיפוטי, או כגורם אכיפתי. הממשלה מפנה בהקשר זה לפסיקה אמריקאית שלפיה אין לפסול רגולטור רק בשל עמדה מוקדמת או התבטאות ציבורית. הממשלה מוסיפה כי שילובם של בעלי השקפות ביקורתיות במועצה עולה בקנה אחד עם החובה לשקף בהרכבה את מגוון הדעות הרווחות בציבור. לסיכום סוגיה זו הממשלה מדגישה כי ככל שיימצא ניגוד עניינים או משוא פנים כזה או אחר ביחס למי מהמועמדים, אין משמעות הדבר שיש לבטל את המינוי, אלא לכל היותר לקבוע הסדר הולם למניעת ניגוד העניינים. אשר לזיקה הפוליטית הנטענת, הממשלה סבורה כי תמיכה פומבית בראש הממשלה או בממשלה אינה יוצרת כשלעצמה זיקה פוליטית לשר משרי הממשלה. לשיטתה, זיקה פוליטית בראי חוק החברות הממשלתיות מתמקדת בפעילות פנים-מפלגתית המאפשרת למועמד להשפיע על סיכויי השר להיבחר – למשל, כהונה במוסד מצומצם הבוחר מועמדים, איסוף תרומות, ארגון כנסים ואירועי תמיכה בשרים מסוימים. תנאים אלה, כך מבהירה הממשלה, אינם מתקיימים במועמדים שבמוקד העתירות. לבסוף, הממשלה גורסת כי לא נפל פגם בהרכב המועצה בשל ייצוג חסר של האוכלוסייה הערבית. לשיטתה, חובת הייצוג ההולם אינה חובה תוצאתית, אלא חובת השתדלות לאתר מועמדים ראויים. בהקשר זה הממשלה מציינת כי השר פעל לאיתור מועמדים מתאימים, ושקל את מועמדותם של חמישה מועמדים מקרב האוכלוסייה הערבית. אולם חלקם לא עמדו בתנאי הכשירות, אחת המועמדות נפסלה על ידי הוועדה, ובעניינה של מועמדת אחרת התעוררה מניעוּת. משכך נטען כי מינויו של נציג אחד בלבד מהאוכלוסייה הערבית אינו מלמד שהופרה חובה בנסיבות העניין. תצהירי התשובה מטעם ד"ר בן חי-שגב ויתר חברי המועצה "הנכנסת" ד"ר בן חי-שגב ויתר חברי המועצה "הנכנסת", למעט ד"ר וניג (להלן יחד: חברי המועצה), מיוצגים בהליך שלפנינו בידי אותו בא-כוח. מטעמם הוגשו שני תצהירי תשובה נפרדים: האחד מטעם ד"ר בן חי-שגב, והאחר מטעם יתר חברי המועצה. מטבע הדברים, בשני התצהירים הועלו טענות דומות. להלן יובאו עיקרי הדברים. ד"ר בן חי-שגב מדגישה כי החלטות הממשלה ניתנו בהתאם להוראות חוק הרשות השניה ולדרישות ההליכיות הקבועות בו. לשיטתה, יש לייחס משקל רב, ואף מכריע, לכך שמינוי המועצה "הנכנסת" נעשה בידי הגוף המוסמך, לאחר קיום חובת היוועצות; על יסוד חוות דעתה של היועצת המשפטית למשרד התקשורת; ולאחר בחינה מעמיקה של הוועדה. עוד נטען כי במצב דברים זה, מקום שבו הגורם בעל הסמכות מקבל את החלטתו בהמשך להיוועצות, מצטמצם היקף הביקורת השיפוטית עליו. לגופן של הטענות המופנות כלפיה, בנוגע לפרשת מכרז ערוץ הכנסת, נסמכת ד"ר בן חי-שגב על פסק הדין בעניין ערוץ הכנסת, שם נקבע כי לא נפל פגם בהתנהלות ועדת המכרזים שערכה את המכרז. בנוגע לטענות בדבר ניגוד העניינים מול חדשות 13, ד"ר בן חי-שגב מדגישה כי היא כיהנה שם כדירקטורית מטעם הרשות, כך שחובת הנאמנות שלה הייתה כלפי הציבור. בעניין זה ד"ר בן חי-שגב מדגישה כי הניסיון להפוך חוסר הסכמה כזה או אחר שהתעורר בתקופת כהונתה עם ועד העובדים בחדשות 13 לפגם הפוסל את מועמדותה הוא מופרך. עוד היא מציינת כי במענה לפניות הוועדה, נשלח מטעמה מענה סדור שאליו אף צורפה חוות דעת מטעם פרופ' יעד רותם, ששללה את טענת ניגוד העניינים. ביחס לתביעת לשון הרע, ד"ר בן חי-שגב מדגישה שהתביעה הסתיימה, והיא אף החליטה שלא לערער על פסק הדין ולהותיר את העניין מאחור. היא מציינת כי בית המשפט הכיר בכך שהפרסומים פגעו בשמה הטוב וקבע שהתביעה הוגשה בתום לב, אף שהנתבעים נהנו מהגנות שבדין. לשיטתה, אין בעצם הגשת תביעה נגד גוף תקשורת כדי להקנות לו אפשרות למנוע את מינויה לרגולטור, שכן אין לאפשר לגורם מפוקח לשלוט בעקיפין בזהות המפקחים. מכל מקום, כך מדגישה ד"ר בן חי-שגב, הוועדה לבדיקת מינויים הייתה ערה לתביעת לשון הרע ולא סברה שיש בה כדי להשפיע על מסקנתה. ד"ר בן חי-שגב דוחה גם את הטענות הנוגעות להצטרפותה למכון המחקר "מסד הארץ", אך למען הסדר הטוב היא מודיעה על השעיית מעורבותה במכון. אשר לעדותה במשפטו של ראש הממשלה, ד"ר בן חי-שגב טוענת כי עצם היותה עדה אינו יוצר זיקה פוליטית או פוגם בכשירותה. עדותה הסתיימה בשנת 2022, וטרם נקבעו ממצאים שיפוטיים בנוגע למהימנותה או למשמעות הפערים הנטענים בין גרסאותיה. בכל הנוגע לטענות בדבר ניגוד העניינים של ראש הממשלה, ד"ר בן חי-שגב סבורה כי לנוכח החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה, נשמטת הקרקע תחת טענה זו. מכל מקום, נטען כי מרגע שסיימה את עדותה, לא חל עוד ניגוד עניינים. כמו כן, ד"ר בן חי-שגב סבורה כי ההנחה ששרי הממשלה משמשים בהכרח כזרועו הארוכה של ראש הממשלה נשללה על ידי בית משפט זה בהליך הנוגע למינויו של ראש שירות הביטחון הכללי (בג"ץ 18133-06-25 גואילי נ' המשנה ליועצת המשפטית לממשלה ‏(‏משפט ציבורי-מינהלי‏)‏ ‏(‏15.7.2025‏)). לבסוף, ד"ר בן חי-שגב סבורה שיש לתת משקל רב לכך שהחלטות הממשלה הן תולדה של הליך מינהלי סדור, והתקבלו בהתאם להמלצות הגופים המייעצים. כאמור, חברי המועצה מצטרפים לטענותיה של ד"ר בן חי-שגב ומדגישים כי הוועדה לבדיקת מינויים בחנה את מועמדותם באופן מעמיק ויסודי. אשר להתבטאויות קודמות של חלקם, נטען כי העתירות מגלמות ניסיון לפגוע בחופש הביטוי של אזרחים. לשיטתם, קבלת הטענות בנדון עלולה ליצור אפקט מצנן בקרב המבקשים לכהן בתפקידים ציבוריים. עוד הם טוענים כי השתתפותו של ראש הממשלה בהחלטת הממשלה לא הייתה נגועה בניגוד עניינים, וכי לא נפל פגם אחר בהליך קבלתן של החלטות הממשלה. התפטרות חברי המועצה "היוצאת" והצהרותיהם בדבר הרקע להתפטרותם כזכור, ביום 27.5.2026 התבקשו הצדדים להתייחס לאמור בתגובת חדשות 13, בראי האיסור שהוטל על המועצה "היוצאת" באותה עת, לקבל כל החלטה מהותית חדשה. בסמוך להחלטתנו, ובהתאם למידע שנמסר בהודעות שהוגשו, החל גל התפטרויות של חברי המועצה "היוצאת", שבו התפטרו בזה אחר זה שבעה חברים מתוכה, בשורת מכתבים שנוסחם דומה מאוד זה לזה, כפי שיפורט להלן. כך, ביום 29.5.2026 – יומיים בלבד לאחר החלטתנו האמורה – הודיעה חברת המועצה "היוצאת" ד"ר אודליה מינס לשר על התפטרותה. ד"ר מינס פירטה במכתבה כי אך לאחרונה סיימה שתי קדנציות כחברת מועצה, וכי העדיפה שלא להמשיך לקדנציה נוספת משום שיש לה התחייבויות ועיסוקים נוספים וכן בשל תחושת מיצוי בתפקיד. כעבור יומיים, ביום 31.5.2026, הודיע גם מר עאסי לשר על התפטרותו מכהונתו במועצה "היוצאת". ואולם, בהודעתו הדגיש מר עאסי כי "למען הסר ספק יובהר, כי אין באמור משום התפטרות, ויתור או הסתלקות ממינויי העתידי כחבר במועצה החדשה [המועצה "הנכנסת" – י"ע] [...] וזאת לאחר שתוסר המניעה המשפטית לכינוסה". למחרת, ביום 1.6.2026, הודיעה גם ד"ר רביב לשר על התפטרותה. בהודעתה עמדה על הנסיבות שנוצרו בעקבות ההליך דנן: מן העבר האחד מועצה "נכנסת" שהוקפאה, ומן העבר השני מועצה "יוצאת" שסמכויותיה רוקנו מתוכן. בהתאם לכך הודיעה ד"ר רביב כי אינה רואה כל טעם או תועלת בהישארותה כחברת מועצה – לא במועצה "היוצאת" ולא במועצה "הנכנסת". בשעות הבוקר של אותו היום הודיעה גם ד"ר וניג על התפטרותה מכהונתה במועצה "היוצאת". ד"ר וניג ציינה במכתבה, בין היתר, את הדברים הבאים: "כמי שמעריכה מאוד את פועלו של מרדכי [יו"ר המועצה "היוצאת" – י"ע] נמנעתי מהתפטרות מהמועצה היוצאת כפי שעשו חלק מהחברים שניצבו בפני דילמה דומה. כעת, בעקבות הישיבה אמש [...] אני חשה אי נוחות גדולה. בייחוד כאשר במהלך הישיבה כתבה לי אחת מחברות המועצה היוצאת, הודעות בנוסח 'את לא מתביישת' 'ביזיון' 'עושת דברם של אדונים' ואלו רק חלק מהציטוטים. [...] האופן בו מצאה לנכון חברת המועצה היוצאת להתנסח כלפי אישית והאופן בו הותקפתי בשל הצבעתי אמש [...] הבהירו לי את המתח הרב שנוצר ואת המאבק הלא ענייני שקיים כרגע בין שתי המועצות באופן שמקשה עלי להישאר במועצה היוצאת באווירה הקיימת". בהמשך מכתבה, הודיעה ד"ר וניג על התפטרותה מכהונתה במועצה "היוצאת" בלבד. אולם בחלוף מספר שעות, הודיעה ד"ר וניג לשר התקשורת על התפטרותה גם מחברותה במועצה "הנכנסת". עוד באותו היום, 1.6.2026, התפטר פרופ' כספי מכהונתו במועצה "היוצאת" בלבד. גם פרופ' כספי הבהיר בהודעתו לשר התקשורת כי "אין באמור משום התפטרות, ויתור תיאורטי או מעשי ממינויי העתידי כחבר במועצה החדשה [המועצה "הנכנסת" – י"ע] [...] וזאת לאחר שתוסר המניעה המשפטית לכינוסה". גם הגב' קדם מקטובי בחרה להתפטר מכהונתה במועצה "היוצאת" בלבד. אף היא עשתה זאת במכתב מיום 1.6.2026, במסגרתו הבהירה כי "אין באמור משום התפטרות, ויתור או הסתלקות ממינויי כחברה ב[מועצה "הנכנסת" – י"ע]". כעבור יומיים, ביום 3.6.2026, הודיע מר שמעוני לשר התקשורת על התפטרותו מחברות במועצה "היוצאת" בלבד. גם מר שמעוני הבהיר כי התפטרותו אינה חלה על כהונתו כחבר במועצה "הנכנסת" ("למען הסר ספק יובהר, כי אין באמור משום התפטרות, ויתור או הסתלקות ממינויי העתידי כחבר במועצה החדשה [המועצה "הנכנסת" – י"ע] [...] וזאת לאחר שתוסר המניעה המשפטית לכינוסה"). קודם לכן באותו היום, ביום 3.6.2026, הודיעה ד"ר וניג לשר התקשורת כי היא מבקשת לחזור בה מהתפטרותה, זאת מאחר שלטענתה לא הבינה את המשמעויות הציבוריות שיש למהלך. עוד יצוין כי במקביל להתפטרות חברי המועצה "היוצאת", החל שר התקשורת בהליך שימוע לחברת מועצה "יוצאת" נוספת, גב' בהלול, וביקש לסיים את כהונתה כחברת מועצה עקב טענה לניגוד עניינים בהתאם לסעיפים 9(א)(7) ו-10(ג) לחוק. בהמשך להתפתחויות האמורות, פנה שר התקשורת ביום 3.6.2026 במכתב ליועצת המשפטית למשרד התקשורת וכן ליועץ המשפטי לרשות השניה, בו עדכן כי נמסרו לו שבעה מכתבי התפטרות מטעם חברי המועצה "היוצאת". השר הוסיף כי אמנם אחת מחברות המועצה ביקשה לחזור בה מהתפטרותה, אך הדגיש כי "משעה שמכתב ההתפטרות נמסר לשר, נכנסה ההתפטרות לתוקפה, ואין אפשרות לחזרה ממנה". מכל מקום, השר מסר כי מספר חברי המועצה פחת מהמספר המינימלי המתחייב לפי סעיף 21 לחוק הרשות השניה, שלפיו נדרש שיכהנו לפחות שני שלישים מחברי המועצה – ומכאן שהמועצה "היוצאת" אינה עומדת עוד בתנאי הכשירות ולא יכולה להתכנס או לקבל החלטות. השר אף עמד על כך שבמצב הנתון יו"ר המועצה "היוצאת" מנוע מלהפעיל את סמכויותיו השונות. על רקע התפתחות זו, הוגשו הודעות שונות מטעם העותרים, במסגרתן נטען בין השאר כי התפטרות חברי המועצה "היוצאת" נבעה מלחצים פסולים שהופעלו על ידי השר. עוד נטען כי מדובר במהלך מלאכותי שנועד לסכל את החלטות הביניים שניתנו בהליך, ובפרט למנוע – הלכה למעשה – את האפשרות שהמועצה "היוצאת" תידרש לעסקת רכישת רשת. גם היועצת התייחסה להתפטרות חברי המועצה "היוצאת", ולטענתה מדובר במהלך מתואם ומאורגן שתכליתו לרוקן מתוכן את החלטות הביניים שניתנו בהליך ולסכלן. היועצת מסיקה זאת לנוכח מספר נסיבות: עיתוי ההתפטרויות וסמיכותן להחלטתנו מיום 15.5.2026; תגובת השר להחלטתנו האמורה; הסמיכות בין ההתפטרויות עצמן; הדמיון הרב בין מכתבי ההתפטרות; והעובדה שרוב המתפטרים התפטרו רק מהמועצה "היוצאת" ולא מהמועצה "הנכנסת". בהתאם לכך נתבקשנו על ידי העותרים והיועצת ליתן צו שיפוטי שיאפשר את המשך פעילות המועצה "היוצאת" גם במניין החברים הנוכחי. בהמשך לכך, בהחלטתנו מיום 9.6.2026 הורינו לשר התקשורת ולחברי המועצה "היוצאת" המתפטרים – ד"ר רביב, מר עאסי, מר שמעוני, פרופ' כספי, גב' קדם מקטובי וד"ר וניג – להגיש השלמת טיעון הנתמכת בתצהירים, במסגרתה נדרשו להתייחס בין היתר לטענות בדבר מעורבות, בין במישרין ובין בעקיפין, של השר או מי מטעמו בהחלטת חברי המועצה "היוצאת" להתפטר. ביום 14.6.2026 הגישה ד"ר וניג, שכזכור אינה מיוצגת בהליך, תצהיר מטעמה. מפאת חשיבות וייחודיות הדברים, אביא חלקים ניכרים מתצהירה: "בתאריך 28.5.2026 צלצל אלי רמ"ט שר התקשורת מר אלעד זמיר והציע שאתפטר מהמועצה היוצאת. השיחה נוהלה בניואנס מניפולטיבי כדי להמחיש לי את הכדאיות שבהתפטרות זו. אמרתי לו שאני לא יכולה לעשות זאת למרדכי מרדכי יו"ר המועצה היוצאת, שהוא אדם שאני מעריכה את שיקול דעתו ואם מועצה זו התבקשה לחזור, אשאר בה. הוא המשיך לשדל אותי בעניין זה, בדגש על זה שהשר הוא זה שהאריך לי את הכהונה. חשתי אי נעימות ואמרתי לו שעלי לשקול זאת ושאתייעץ. הוא ביקש שהשיחה תשאר בינינו. הבטחתי שכך יהיה [...] במהלך היום העיקה עלי השיחה ולו רק בשל העובדה שאם אשתף פעולה ואתפטר בעקבות פנייתו אלי, זה עשוי להעביר מסר שגוי ולהפוך לדפוס או שיטה להשגת מטרות גם בהמשך. החלטתי להודיע לו שלא אתפטר וכך היה [...] ביום ראשון ה-31 למאי עליתי להצבעה טלפונית בישיבת מועצה שקיימה המועצה היוצאת. הודעת ווטצאפ עוינת שקיבלתי מאחת ממשתפות הישיבה, הותירה בי טעם רע במיוחד. למחרת שוחחתי עם שניים מחברי המועצה היוצאת והנכנסת. שיחות אלו הותירו לי טעם נוסף של אי נעימות וחוסר שקט. מכיוון שהרגשתי ששתי המועצות נגועות כרגע באמוציות שאינן מן העניין, החלטתי למען השקט הנפשי שלי, להתפטר משתי המועצות. יממה לאחר מכן, נודע לי על היקף ההתפטרות של חברי המועצה שמכהנים בשתי המועצות שבתזמון משונה התפטרו בזה אחר זה מהמועצה היוצאת [...] חשתי רע מכך שייתכן שבעל כורחי, הפכתי לחלק מתוכנית להדחת המועצה היוצאת ושכרגע, בשל העיתוי, התפטרותי משחקת לידיהם והופכת אותי לחלק מקנוניה שאיני מעונינת, בלשון המעטה, לקחת בה חלק. למען האמת, הזדעזעתי מהמחשבה על האפשרות שאהיה חלק ממנה. צלצלתי למרדכי מרדכי וביקשתי לחזור בי מהתפטרותי הוא אמר שיבדוק זאת. למחרת, הוא חזר אלי והתבקשתי לכתוב את בקשתי (שנמסרה בע"פ לאחר יממה) לחזור בי מההתפטרות [...] בקשתי זו נדחתה על ידי השר" [הקו התחתון במקור, ההדגשות הוספו – י"ע]. בהתייחסותו לסוגיה הנדונה מבהיר שר התקשורת כי "אכן, שר התקשורת קרא לחברי המועצה היוצאת כולם להתפטר מתפקידם" וכי "חלק מחברי המועצה שוחחו עם רמ"ט השר, אשר הביע בפניהם את עמדת השר בסוגייה". עם זאת, השר מדגיש כי אין לו כל דרך להשפיע על החלטתו של חבר מועצה להתפטר. יתר חברי המועצה "היוצאת" שהתפטרו מדגישים בהתייחסותם כי "בניגוד לעלילות העותרים הבלתי מבוססות, אשר נשענות על כותרות עיתונאיות, לא הופעלה עליהם כל כפייה באשר היא וכי שיקוליהם היו ענייניים, מקצועיים ואתיים-אישיים בלבד". לנוכח הפער שהתעורר על פני הדברים בין הגרסאות השונות שהוצגו ביחס למעורבות השר בהחלטות ההתפטרות, ביום 14.6.2026 הורינו ליתר חברי המועצה "היוצאת" להגיש תצהירים משלימים נוספים, בהם נתבקשו לפרט באשר לפניות שקיבלו, ככל שהתקבלו, מהשר או מי מטעמו בנושא. בהמשך להחלטתנו ציינו יתר חברי המועצה "היוצאת" שהתפטרו כי בתצהירים הם ציינו במפורש כי "עמדת השר הובאה לידיעתם. מובהר בזאת כי עמדת השר הובאה לידיעתם על ידי רמ"ט השר. ממילא אין כל פער במישור העובדתי בין הגרסאות השונות, בניגוד למרומז בהחלטה מיום 14.6.2026". יצוין כי חרף החלטתנו, התייחסות זו לא גובתה בתצהירים משלימים מטעם חברי המועצה השונים. מכל מקום, מהתייחסות זו נמצאנו למדים על מעורבות ישירה של רמ"ט השר בהתפטרותם, עובדה שלא נזכרה בהתייחסותם הראשונה. דיון במעמד הצדדים וצו הביניים ביום 16.6.2026 קיימנו דיון במעמד הצדדים, במהלכו נמסר לנו על ידי באת-כוח היועצת כי יומיים קודם לכן, ביום 14.6.2026, הורה שר התקשורת על פיטוריה של הגב' בהלול מכהונתה במועצה "היוצאת". במענה לטענת העותרים כי הסדר ניגוד העניינים של ראש הממשלה אוסר עליו באופן גורף לעסוק בנושאים הנוגעים לאסדרת שוק התקשורת, נעתרנו לבקשת הממשלה להגיש התכתבויות קודמות בין הייעוץ המשפטי לממשלה ובין הייעוץ המשפטי למשרד התקשורת. לטענת הממשלה, התכתבויות אלה מלמדות כי ההסדר אינו קובע איסור גורף כאמור. מעבר לכך, ובהמשך לטענות העותרים בדבר מעורבות ראש הממשלה בהחלטות הממשלה, נעתרנו לבקשת הממשלה להגיש את שתי הסטנוגרמות של ישיבות הממשלה. לאחר מכן, ביום 17.6.2026, ניתן בהליך צו ביניים המקפיא את החלטות הממשלה. בתוך כך הורינו כי עד למתן החלטה אחרת תוסיף לכהן המועצה "היוצאת" בהרכבה הנוכחי בהתאם להוראות סעיף 8(ב) לחוק הרשות השניה, על כל המשתמע מכך (להלן: החלטת צו הביניים). בנוסף, ובהתייחס לטענות שהועלו ביחס להשלכות התפטרויותם של חברי המועצה "היוצאת" השונים, קבענו בהחלטת צו הביניים כדלקמן: "עיון בתצהירי השר ובתצהירי חברי המועצה המתפטרים [ד"ר רביב, מר עאסי, מר שמעוני, פרופ' כספי, גב' קדם מקטובי וד"ר וניג – י"ע] מעלה חשד כבד, כי התפטרותם כוּונה אך לסיכול החלטות קודמות שניתנו על ידינו בהליך דנן, תוך שיבוש יכולתו של בית משפט זה לברר את מכלול הטענות שעל הפרק. הדברים אמורים, בין השאר, בשים לב לתמונה המצטיירת בדבר מעורבותו של השר או מי מטעמו בהחלטות הפיטורים, תוך פניה ישירה לחברי המועצה המתפטרים; לסמיכות הזמנים מעוררת התמיהה שבין החלטות ההתפטרות בינן ובין עצמן, ובינן ובין פניות השר והחלטות בית המשפט; ולעובדה שמרבית חברי המועצה המתפטרים – בחרו להתפטר אך ורק מהמועצה 'היוצאת', תוך עמידה על רצונם לכהן במועצה 'הנכנסת'. כל זאת, באופן שעל פני הדברים אף אינו עולה בקנה אחד עם חובת הנאמנות המוטלת על חבר מועצה (סעיף 13 לחוק הרשות השניה). בנסיבות ייחודיות וחריגות אלה, ועל מנת שלא לאפשר הכשלה ושיתוק מכוונים של פעילות המועצה בתקופת צו הביניים ובפרק הזמן עד למתן פסק הדין בעתירות – מצאנו לקבוע כי בשלב זה חברי המועצה המתפטרים לא יובאו בחשבון לעניין מניין חברי המועצה 'היוצאת', על כל המשתמע מכך, בין היתר, לעניין סעיפים 17 ו-21 לחוק הרשות השניה". ויובהר כי איננו מקלים ראש בחריגותו של הצעד האמור. ואולם צעד זה התחייב לנוכח הנסיבות החריגות שקדמו למתן ההחלטה ומתוך רצונו של בית המשפט למנוע ניסיונות לעקוף החלטה שיפוטית. משכך, וכצעד ביניים ועל מנת שלא לאפשר מצב שבו פעילות המועצה הלכה למעשה משותקת בניגוד לתכלית החוק וקביעת בית המשפט, איפשרנו למועצה "היוצאת" לשוב ולפעול בהרכבה הקיים, וללא המגבלה עליה הורינו קודם לכן. בסמוך לכך, הוגשו בהליך הודעות מעדכנות בדבר החלטה שהתקבלה בישיבת הממשלה מיום 5.7.2026, על "הצהרה בדבר אי-הכרה בפעולות מועצת הרשות השנייה שייעשו בניגוד לתנאי הסף הקבוע בחוק" (להלן: הצהרת הממשלה). הצהרת הממשלה ניתנה בעקבות החלטת צו הביניים, ובמסגרתה הצהירה הממשלה כי: "הממשלה מצהירה כי תפעל בכל הכלים החוקיים שיעמדו לרשותה על מנת לבטל את ההחלטה ולפיכך לא תישמע בעתיד בפני הממשלה טענת הסתמכות, טענת מעשה עשוי, טענת תקינות מינהלית או כל טענה אחרת המבקשת להקנות תוקף לפעולה שנעשתה על ידי מועצה שאינה עומדת בתנאי הסף הסטטוטורי להפעלת סמכויותיה". בעקבות ההודעות המעדכנות בדבר הצהרת הממשלה, הבהרנו בהחלטתנו מיום 7.7.2026 את הדברים הבאים: "רשמנו לפנינו את האמור בהודעות העדכון. בנסיבות העניין, דומה כי יש מקום לשוב על מושכלות יסוד: 'חובת הציות לפסקי דין וכיבודם נמנים עם תנאי היסוד שעליהם מושתת משטר חוק במדינה דמוקרטית. [...] בלא ציות לפסקי דין של בתי המשפט מתערער עקרון שלטון החוק והמשפט, והסדר החברתי מתפורר. איש הישר בעיניו יעשה, והמרחק בין שלטון המשפט לאנרכיה הוא כחוט השערה. [...] אי כיבוד פסק דין של בית משפט על ידי אזרח הוא גילוי חמור של פגיעה בשלטון החוק. חמור מכך שבעתיים הוא אי כיבודו של פסק דין על ידי רשות מרשויות השלטון. [...] מדינה שבה רשות שלטונית נוטלת את החוק לידיה – ברצותה, מקיימת צו שיפוטי שניתן נגדה, וברצותה מתעלמת ממנו – היא מדינה שנזרעים בה זרעי פורענות ואנרכיה ומתפתחת בה תרבות מסוכנת של שלטון הכוח ושרירות' (בג"ץ 4805/07 המרכז לפלורליזם יהודי – התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' משרד החינוך, פ"ד סב(4) 571, 602 (2008); ראו גם דברי המשנה לנשיא נ' סולברג בבג"ץ 18225-06-25 גילון נ' ממשלת ישראל, פסקה 3 ‏(10.8.2025‏)‏). עקרונות בסיסיים אלה יפים הן ביחס לפעולתם של נבחרי ציבור הן ביחס לפעולתם של עובדי ציבור הנדרשים כולם לפעול בהתאם להוראות הדין. בעניינם של האחרונים, לא למותר להעיר כי פעולת עובדי ציבור בניגוד להחלטות שיפוטיות, עלולה להוביל, במקרים המתאימים, לכך שהסדר החסינות האישית המוקנה מפני תביעות נזיקין – לא יחול (סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש])". השתלשלות הדברים נושא דיוננו הייתה חריגה וכללה אירועים והתפתחויות יוצאי דופן, שלא יכירנו במחוזותינו. משסקרנו השתלשלות זו, הגיעה העת להכריע בעתירות שלפנינו. דיון והכרעה דרך ארוכה פסענו במשעוליה של המסכת העובדתית והמשפטית רחבת ההיקף שנפרשה בעתירות שלפנינו. עתה, משהושלמה הצגת הדברים, ניתן לפנות להכרעה בטענות לגופן. במוקד העתירות שלפנינו, כפי שכבר הוזכר, ניצבות החלטות הממשלה בדבר מינוי המועצה "הנכנסת". אלא שהחלטות הממשלה הן החוליה האחרונה בשרשרת ההליך המינהלי שמתווה חוק הרשות השניה לשם מינוי חברי המועצה. ראשיתו בהיוועצות שמקיים שר התקשורת ובאיתור מועמדים; המשכו בגיבוש רשימת המועמדים ובבחינת כשירותם והתאמתם בידי הוועדה לבדיקת מינויים; ורק לאחר מכן מגיש השר לממשלה הצעת החלטה למינוי המועצה. סופו של ההליך בהחלטת הממשלה על מינוי חברי המועצה ועל מינוי יושב הראש מתוכם. אקדים אחרית לראשית ואציין כי הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה דנן יש להורות על בטלות החלטות הממשלה וכן על החזרת עניינם של כלל חברי המועצה "הנכנסת" לבחינתה של הוועדה לבדיקת מינויים, ככל שברצונו של שר התקשורת לקדם את מינויָם של מועמדים אלו. בחינתה המחודשת של הוועדה תיעשה בכפוף לכל דין ותערך על יסוד התשתית העובדתית העדכנית שתובא לפניה. למסקנתי זו הגעתי על רקע שורת הפגמים שנפלו בהחלטת הוועדה ובהחלטות הממשלה. בתמצית, מן החומר שהוצג לנו עולה כי רבים מן החומרים הרלוונטיים לבחינת מועמדותם של עו"ד בראשי וד"ר שיין לא הונחו לפני הוועדה מבעוד מועד, ועל כן החלטות הממשלה לוקות מניה וביה בחוסר תשתית עובדתית ועל הוועדה לשוב ולהידרש לבחינת מועמדותם. אשר למינויה של ד"ר בן חי-שגב, הפגם בעניינה נעוץ בהשתתפות ראש הממשלה בהליך המינוי בניגוד להסדר ניגוד העניינים המחייב אותו, ובנסיבות העניין החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה אינה יכולה לרפא פגם זה. לפגמים אלה מתווספות ההתפתחויות השונות שחלו בעקבות ההליך דנן ומשליכות במישרין על הרכב המועצה "הנכנסת", ובכללן התפטרותן של ד"ר וניג וד"ר רביב מהמועצה "היוצאת" ו"הנכנסת" כאחד. בנסיבות אלה, ובראי הוראת סעיף 7(ג) לחוק שלפיה בעת מינוי המועצה על הרכבה לשקף במידת האפשר את מגוון דעות הציבור, ובהינתן השינוי הרב שחל בהרכב המועצה; ובשים לב לקביעת הוועדה לבדיקת מינויים כי החלטותיה יעמדו בתוקפן למשך שלושה חודשים בלבד, הגעתי למסקנה שיש להשיב את עניינם של כלל חברי המועצה "הנכנסת" לבחינה מחודשת של הוועדה לבדיקת מינויים. דרך הילוכנו תהיה כדלקמן: נפתח בשרטוט גבולותיה של הביקורת השיפוטית על החלטות ממשלה בדבר מינויים בשירות הציבורי. על רקע גבולות אלה, נפנה לבחון את שלוש החוליות המרכיבות את ההליך המינהלי בענייננו – הליך ההיוועצות של שר התקשורת, עבודת הוועדה לבדיקת מינויים והחלטות הממשלה. לאחר מכן נפסע בנתיב המוליך מן הפגמים שנמצאו בהליך, אל הסעד הראוי בנסיבות העניין. ביקורת שיפוטית על החלטות ממשלה בדבר מינוי למשרות בשירות הציבורי נקודת המוצא לדיון היא כי החלטות הממשלה מושא העתירות – בדומה לכל החלטה של רשות מינהלית ביחס למינוי אדם לתפקיד בשירות הציבורי – נתונות לביקורת שיפוטית לפי עילות המשפט המינהלי (ראו מני רבים: בג"ץ 54321-03-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פסקה 40 ‏(‏21.5.2025‏) (להלן: עניין בר); בג"ץ 8910/22 פטרושקה נ' ח"כ נתניהו, פסקה 13 ‏(21.2.2024‏) (להלן: עניין פטרושקה); בג"ץ 3500/22 עיריית מעלות תרשיחא נ' שרת הפנים, פסקה 20 ‏(‏5.2.2023‏); בג"ץ 5562/07 שוסהיים נ' השר לבטחון פנים, פסקה 8‏ (‏23.7.2007‏) (להלן: עניין שוסהיים)). בהקשר זה, היקף הביקורת השיפוטית על החלטות רשויות המינהל נגזר ממעמדו של הגוף הרלוונטי וממאפייניה של ההחלטה העומדת לבחינה ונסיבותיה (בג"ץ 5599/11 אגודת העיתונאים בתל אביב נ' ממשלת ישראל, פסקה 13 ‏(‏24.11.2011‏)‏; בג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש-הממשלה, פ"ד נז‏(‏6‏)‏ 817, 841-840 ‏(‏2003‏) (להלן: עניין הנגבי)). כך, במישור שיקול הדעת, הוברר בפסיקת בית משפט זה כי שיקול דעתה של הרשות במינוי אדם למשרה ציבורית אינו מוחלט. על הרשות המוסמכת להפעילו מתוך הכרה שהיא פועלת כנאמן הציבור, תוך שמירה על אמון הציבור בה (בג"ץ 8134/11 אשר נ' שר האוצר, פסקה 10 (‏29.1.2012‏) (להלן: עניין אשר)). יפים בהקשר זה דברי הנשיאה ד' ביניש: "אין חולק כי כאשר הממשלה מפעילה את שיקול-דעתה לצורך מינוי מועמדים למשרות בכירות בשירות הציבורי, היא פועלת כנאמנה של הציבור. ממעמד זה נובע כי על הממשלה כרשות ממנה לפעול למען מקצועיותו של השירות הציבורי ותפקודו התקין, על-מנת לאפשר למערכת הציבורית לספק לאוכלוסיה את צרכיה באופן מקצועי, הגון ושוויוני. עוד עליה להבטיח כי השירות הציבורי יזכה לאמון הציבור, בלעדיו לא יצליח למלא את משימותיו לאורך זמן" (בג"ץ 4646/08 לביא נ' ראש הממשלה, פסקה 9 ‏(‏12.10.2008‏) (להלן: עניין לביא); ראו גם: בג"ץ 7074/93 סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח‏(‏2‏)‏ 749, 776-774 ‏(‏1994‏)). חובה זו של רשויות המינהל לפעול כנאמן הציבור באה לידי ביטוי, בין היתר, בחובתם של הממנים להפעיל את סמכויותיהם משיקולים ענייניים, בסבירות ובמידתיות (עניין אשר, בפסקה 11). לצד זאת, היקף הביקורת השיפוטית מושפע כאמור ממעמדם של הממשלה ושל שריה, העומדים בראש הרשות המבצעת (עניין הנגבי, בעמ' 841-840). בהתאם לכך, על דרך הכלל, בבואו לבחון את שיקול הדעת בעת הפעלת ביקורת שיפוטית על מינויים שהם בסמכותם של הממשלה ושריה, נוהג בית משפט זה ריסון עצמי של ממש. גישה זו מבטאת את "עקרון הכיבוד" שבין רשויות השלטון. מכוחו, בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשיקול דעתו, אלא מותיר לה מרחב פעולה הולם למילוי תפקידיה. מובן כי כלל זה אינו מקנה להחלטות במליאת הממשלה חסינות מפני ביקורת שיפוטית, אלא רק תוחם את היקפה של ביקורת זו. כלל זה חל ביתר שאת כשמדובר במינויים שנעשו בהתאם להמלצת הגורם המקצועי הייעודי, כגון הוועדה לבדיקת מינויים, או ועדת איתור מקצועית (בג"ץ 5769/18 אמיתי נ' שר המדע והטכנולוגיה, פסקה 10 לפסק דינו של השופט נ' הנדל ‏(4.3.2019‏)). הרכב הוועדה והכשירות הנדרשת מחבריה מקנים לה מעמד של גוף מקצועי, מיומן ובלתי תלוי. על כן, לא בנקל תתקבל טענה כי נפל פגם בשיקול הדעת של הוועדה או בקרב הגורם הממנה שמצא לנכון לאמץ את המלצותיה (בג"ץ 6212/18 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' השר להגנת הסביבה, פסקה 12 ‏(‏7.1.2019‏); בג"ץ 43/16 תנועת אומ"ץ אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' ממשלת ישראל, פסקה 39 ‏(‏1.3.2016‏) (להלן: עניין מנדלבליט)). הנה כי כן, הכלל הוא שבית משפט זה ימעט להתערב בשיקול הדעת של הממשלה בהחלטות הנוגעות למינוי אדם למשרה ציבורית. יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך התייחסות למהות התפקיד שעל הפרק, לעמדת גורמי המקצוע הרלוונטיים ולמנגנון המינוי. עם זאת, חשוב להבהיר כי האיפוק והריסון השיפוטי שבית המשפט נוטל על עצמו שמור לבחינת אופן הפעלת שיקול הדעת המינהלי. במובן זה, גם במצב שבו בית המשפט נוהג להפעיל ביקורת מצומצמת, הוא עודנו מפעיל ביקורת "רגילה" בעילות שאינן מתייחסות לשיקול הדעת של הרשות – כגון חריגה מסמכות או פגם במישור סדרי ההליך (יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ה – עילות הביקורת המשפטית 3424 (2020) (להלן: זמיר, עילות הביקורת המשפטית); ראו גם: גרשון גונטובניק "ביקורת שיפוטית על שיקול הדעת של רשויות ציבוריות: אמות מידה שונות של 'הנסגה שיפוטית' (deference)" ספר עדנה ארבל 489, 532 (שלי אביב ייני, דורית ביניש, אריאל בנדור, הדר דנציג-רוזנברג וקרן מילר עורכים 2022)). בהתאם, בית המשפט לא יהסס להתערב בהחלטה מינהלית בשל פגם בהליך שקדם לקבלתה. לכך שתי הצדקות מרכזיות: ראשית, התערבות מעין זו אינה מחייבת את בית המשפט להכריע אם ההחלטה נכונה, או ראויה לגופה – הכרעה זו עודנה מסורה לרשות המוסמכת (בג"ץ 5853/07 אמונה – תנועת האישה הדתית לאומית נ' ראש הממשלה, פ"ד סב‏(‏3‏)‏ 445, 520 ‏(‏2007‏) (להלן: עניין אמונה)). לכן מעצם טיבה הכרעה מסוג זה כרוכה בהתערבות פחותה, ועולה בקנה אחד עם עקרון הכיבוד בין רשויות השלטון. שנית, לבית המשפט מומחיות מוסדית באיתורם של "כּשלים דיוניים" (השוו וראו: בג"ץ 12634-06-26 רסלר נ' הכנסת, פסקה 56 ‏(‏2.7.2026‏); עניין אמונה, בעמ' 520). ברקע שתי ההצדקות האמורות ניצב עקרון שלטון החוק, המחייב את הרשות המינהלית לקיים את ההליך שהדין התווה לה. היטיב לתאר זאת השופט א' גרוניס בעניין אמונה, בציינו שאמנם לא נדקדק עם הרשות בקוצו של יו"ד אך: "משפוסל בית המשפט החלטה מינהלית בשל כֶּשֶל דיוני, הוא אוכף, למעשה, את הדין על הרשות. הוא אומר לרשות כי עליה לקיים את הוראות הדין בכל הנוגע להליך שהגיע לסיומו עם מתן החלטה. מכאן, שקיים צידוק רב להתערבות שיפוטית כאשר החלטה מתקבלת שלא על פי הפרוצדורה הנכונה" (שם, בעמ' 520). בענייננו, כאמור, הועלו טענות הן ביחס לאופן הפעלת שיקול הדעת המינהלי, הן ביחס לתקינות הליך קבלת ההחלטות. כמוסבר להלן, ובשים לב לאמות המידה להתערבות שיפוטית שפורטו לעיל, במקרה דנן מצאתי כי די בטענות הנוגעות לפגמים במישור ההליך על מנת להכריע את גורל העתירות. בנסיבות אלה לא מצאתי להמשיך ולבחון את הטענות שעניינן באופן הפעלת שיקול הדעת של הגורמים המוסמכים לגופו. בהמשך לכך, לשם הנוחות, ובהתאם למתווה הקבוע בחוק הרשות השניה ובחוק החברות הממשלתיות, אחלק את בחינתנו לשלוש חוליות: החוליה הראשונה עניינה בגיבוש רשימת המועמדים בהתאם להליך ההיוועצות שנדרש שר התקשורת לקיים; החוליה השניה עניינה בבחינת כשירותם והתאמתם של המועמדים שהוצעו על ידי השר בידי הוועדה לבדיקת מינויים; והחוליה השלישית עניינה בהבאת הצעת השר לפני הממשלה, הצעת המחליטים, ובהחלטות הממשלה בדבר מינוי חברי המועצה ומינוי יושבת הראש מתוכם. לבחינת חוליות אלה אפנה עתה. חוליה ראשונה: הליך ההיוועצות כאמור לעיל, נשמעו לפנינו טענות שלפיהן לא הונחה תשתית המלמדת כי שר התקשורת קיים היוועצות מהותית כנדרש בסעיף 7(א) לחוק הרשות השניה. נטען כי בהצעת המחליטים ובהחלטות הוועדה נזכרו באופן כללי בלבד פניותיו של השר לגופים המייעצים, אך לא צורפו הפּניוֹת עצמן, התשובות שהתקבלו מהגופים השונים או תיעוד אחר של ההיוועצות. משכך, לטענת העותרים, לא ניתן לעמוד על זהות הגופים שהשר נועץ בהם, על המועמדים שהוצעו על ידם ועל עמדתם ביחס לכל אחד מהם. עוד נטען כי לא הוכח שהרשימה הסופית שהובאה לאישור הממשלה עמדה במלואה לפני הגופים המייעצים. בנסיבות העניין לא מצאתי לקבל את טענות העותרים בעניין זה. אכן, בעניינה של חובת ההיוועצות הקבועה בחוק הרשות השניה הובהר בעבר כי השר חייב להיוועץ בגופי הייעוץ השונים לגבי כל מועמד ומועמדת שבכוונתו להמליץ עליהם לממשלה (בג"ץ 3073/99, בעמ' 539-538; ראו גם: הנחיה 1.1550)). בהקשר זה, כידוע, אופן מימושה של חובת היוועצות עשוי להשתנות בהתאם לנסיבות העניין ולמהות ההחלטה הרלוונטית (בג"ץ 5933/98 פורום היוצרים הדוקומנטריים נ' נשיא המדינה, פ"ד נד‏(‏3‏)‏ 496, 518-517 ‏(‏2000‏) (להלן: עניין פורום היוצרים)). בהתאם, ביטויה הקונקרטי של חובת ההיוועצות יקבע בהתאם לשכל הישר, לנוהג המקובל ולהלכה הפסוקה (בג"ץ 3073/99, בעמ' 538). על רקע זה ובאופן קונקרטי לענייננו, ביחס למינויָם של חברי המועצה נקבע כי ההתייעצות צריכה להיעשות, בדרך כלל, עם גופים בעלי זיקה לענייני שידור, והתייעצות עם גופים חסרי זיקה לתחום עלולה מצידה לעורר חשש לשקילת שיקולים זרים במסגרת ההליך (בג"ץ 8404/00 האגודה לזכות הציבור לדעת נ' שר התקשורת, פ"ד נה‏(‏3‏)‏ 547, 561 ‏(‏2001‏)). העיקרון המנחה ביישומו של הליך היוועצות כדין הוא כי ההיוועצות חייבת שתהא היוועצות של אמת, במובן זה שהיא חייבת להיות ממשית, בלב פתוח ובנפש חפצה – כלומר, ההיוועצות חייבת שתהא היוועצות בתום לב (עניין פורום היוצרים, בעמ' 518). אכן, קיים קושי להוכיח שהרשות המינהלית לא קיימה את הליך ההיוועצות בנפש קולטת, שעה שמדובר בנתון סובייקטיבי, וזאת בפרט בהינתן חזקת תקינות המינהל, שלפיה "כל עוד לא נתברר שלשר יש כוונה אחרת, יש להעמידו בחזקתו שיקיים את תהליך ההיוועצות כהילכתו" (בג"ץ 1934/95 תה ויסוצקי ‏(‏ישראל‏)‏ בע"מ נ' שר הבריאות, פ"ד מט‏(‏5‏)‏ 625, 644 ‏(‏1996‏); ראו גם: יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב – ההליך המינהלי 1215 (מהדורה שנייה מורחבת 2011) (להלן: זמיר, ההליך המינהלי)). על רקע חזקה זו, ובהיעדר ראיה ממשית לסתירתה, העובדה שהעותרים לא נחשפו לתשובות השונות שנמסרו לשר התקשורת אינה מובילה כשלעצמה למסקנה שנפל פגם בהליך ההיוועצות שקיים השר. אמנם, לתשובת הממשלה צורפה רק התייחסותו של ארגון העיתונאים לרשימת המועמדים שגיבש שר התקשורת כחלק מהליך ההיוועצות, במסגרתה הועלתה הסתייגותו של ארגון העיתונאים לחלק מהשמות המוצעים, ביניהם ד"ר בן חי-שגב, ד"ר שיין, מר שמעוני, גב' קדם מקטובי ועו"ד בראשי (נספח 3 לתצהיר התשובה מטעם הממשלה). בהקשר זה מוכן אני להניח כי לעיתים, חשיפת מלוא תוכנו של הליך היוועצות ביחס למינויו של מועמד מסוים לעיניי העותרים (אם כי לא חשיפתו לעיניי בית המשפט) עלולה לפגוע בפרטיות המועמד ובשמו הטוב, ובמקרים מסוימים היא אף עלולה להרתיע גורמים מייעצים רלוונטיים ממסירת מידע מלא בהליכי היוועצות עתידיים [השוו להוראת סעיף 30(ב)(7) לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992; עע"ם 414/18 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ' הממונה על יישום חוק חופש המידע בהנהלת בתי המשפט, פסקאות 17-16 ‏(‏13.12.2018‏); בג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד סד‏(‏3‏)‏ 1, 53-52 ‏(‏2011‏); ראו גם: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 509-508 (2010) (להלן: ברק-ארז); אך יודגש כי אין בדברים אלה כדי להניח כי מדובר בחומרים חסויים או סודיים (ראו, למשל, בסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998; יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 1126-1123 (2021))‏]. במקרים אחרים בוודאי עשויה להיות הצדקה לחשיפת מלוא המידע בין לעיניי העותרים או למצער לעיניי בית המשפט בלבד. ואכן בענייננו, בראי הטענות שהעלו העותרים, מוטב היה לוּ שר התקשורת או הייעוץ המשפטי לממשלה היו, לכל הפחות, מציגים לעיונו של בית המשפט בלבד את תשובות הגופים המייעצים. חרף האמור, בהיעדר ראיה של ממש מטעם העותרים בהקשר זה, ובשים לב לכך שהוועדה לבדיקת מינויים ציינה במפורש בהחלטותיה כי עיינה בתשובות שהתקבלו מהגופים המייעצים (פסקה 5 להחלטת הוועדה לבדיקת מינויים; פסקה 6 להחלטת הוועדה מיום 8.3.2026; פסקה 6 להחלטת הוועדה מיום 16.3.2026); ובהינתן שגם היועצת לא טענה שנפל פגם בהליך ההיוועצות שערך השר – לא מצאתי לנכון לקבל את טענות העותרים בעניין פגמים לכאורה שנפלו בהליך ההיוועצות או ליתן הוראות נוספות על חשיפת המידע לעיוננו. לכך מתווספת העובדה כי על פני הדברים, מהחומר שהוצג לנו, עולה כי שר התקשורת ערך הליך היוועצות סדור במהלכו פנה לעשרות ארגונים שונים לצורך איתור מועמדים רלוונטיים לתפקיד חבר מועצה, תוך מתן שהות מתאימה לגיבוש התייחסותם (ראו: נספח 1 לתצהיר התשובה מטעם הממשלה וכן בהערת שוליים 3 לתגובת היועצת). לפנייה זו נענו כ-30 ארגונים שונים, חלקם בעלי זיקה לענייני שידור (הערת שוליים 4 לתגובת היועצת). בעקבות הפניות, גיבש שר התקשורת רשימה בת 33 מועמדים ולאחר מכן שב ופנה לגופים המייעצים על מנת שיחוו דעתם על המועמדים השונים. בהמשך נערכו סבבי היוועצות נוספים ביחס למועמדים חדשים שהוצעו בעקבות החלטות הוועדה (נספחים 4 ו-6 לתצהיר התשובה מטעם הממשלה). [במאמר מוסגר: כאמור, בתגובת היועצת מפורטים הגופים אליהם פנה שר התקשורת בכתב לצורך היוועצות והגופים שהמליצו על מועמדים בעקבות פנייתו. השר פנה לכל האוניברסיטאות, אך רק אוניברסיטת בר אילן, אוניברסיטת רייכמן והאוניברסיטה הפתוחה טרחו להמליץ על מועמדים בעקבות פניית השר. זאת, לצד מספר מכללות וגופים כמו האגודה לזכות הציבור לדעת, פורום קהלת, התאחדות התעשיינים בישראל, השומר החדש, מועצת יש"ע, המרכז האקדמי שלם, איגוד יועצי תקשורת, איגודי הקולנוע ועוד. לדידי, מדרש פליאה הוא מדוע האוניברסיטאות לא טרחו להמליץ על מועמדים, באשר ניתן להניח כי ניתן למצוא באקדמיה מאגר מומלצים טבעי, בהינתן שברוב האוניברסיטאות בארץ יש חוג או מחלקה לתקשורת, חוג תיאטרון או חוג לקולנוע. למותר להזכיר כי תכליתו של הליך ההיוועצות היא לשפר ולטייב את ההחלטה המינהלית (ראו גם: ברק-ארז, בעמ' 291). בהתאם, מוטב היה כי הגורם שאליו פונה השר לשם היוועצות ישיב לו וישקף את עמדתו ביחס לסוגיה שהובאה לפניו.] על כן, ובשים לב לחזקת התקינות עליה עמדתי לעיל, אינני סבור שבנסיבות העניין עלה בידי העותרים להראות כי נפל פגם בחוליה הראשונה שהובילה להחלטות הממשלה. לא כך הם פני הדברים באשר לשתי החוליות הנוספות, כפי שאפרט להלן. חוליה שניה: הוועדה לבדיקת מינויים בכל הנוגע לחוליה השניה בהליך המינהלי שהוביל להחלטות הממשלה – בחינת המועמדים על ידי הוועדה לבדיקת מינויים – נטען כי החלטות הוועדה התקבלו על יסוד תשתית חסרה. לפי הטענה, חלק ניכר מהנתונים הרלוונטיים הנוגעים לד"ר בן חי-שגב, לעו"ד בראשי ולד"ר שיין לא עמדו לפני הוועדה, ולכן היא לא בחנה את השלכתם על התאמת המועמדים. מכאן, כך נטען, שגם החלטות הממשלה, הנסמכות על החלטות הוועדה, התקבלו על יסוד נתונים חסרים. נקודת המוצא לדיון בסוגיה זו היא כי תנאי מינימלי ומקדמי לקבלת החלטה מינהלית, הוא כי התשתית העובדתית שביסודה תהיה מוצקה והולמת (ראו מני רבים: בג"ץ 18225-06-25 גילון נ' ממשלת ישראל, פסקה 47 ‏(‏14.12.2025‏); עניין דואר ישראל, בפסקה 32 לפסק דינו של השופט מינץ ובפסקה 65 לפסק דינו של השופט כבוב; ראו גם: ברק-ארז, בעמ' 443-439). בכלל זאת, מוטלת חובה על הרשות המינהלית לאסוף את הנתונים הנדרשים לצורך קבלת החלטתה; להבחין בין נתונים הנוגעים לעניין שעל הפרק ובין נתונים שאינם נוגעים לו; לבחון את אמינות הנתונים שנאספו; ולהיווכח כי מכלול הנתונים יוצר תשתית עובדתית מספקת לקבלת ההחלטה (בג"ץ 1637/06 ערמון נ' שר האוצר, פסקאות 11 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (‏3.1.2010‏); בג"ץ 8569/96 הסתדרות הנוער העובד והלומד נ' שר החינוך התרבות והספורט, פ"ד נב‏(‏1‏)‏ 597, 621-620 ‏(‏1998‏); בג"ץ‏ 987/94 יורונט קווי זהב ‏(‏1992‏)‏ בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח‏(‏5‏)‏ 412, 425-423 ‏(‏1994‏); בג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז‏(‏3‏)‏ 29, 49 ‏(‏1983‏); ראו גם: עניין ג'רבי, בפסקה 39; להרחבה ראו: זמיר, ההליך המינהלי, בעמ' 1139-1126). לצד זאת נקבע בפסיקה כי היקף התשתית העובדתית הנדרשת נגזר, בין היתר, ממהות ההחלטה שנדרשת הרשות המינהלית לקבל (בג"ץ 58681-11-25 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שר המשפטים, פסקה 7 לפסק דיני ‏(‏3.12.2025‏) (להלן: עניין בן חמו); עע"ם 3602/22 עיריית רמת השרון נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פסקה 53 (17.12.2024)). על רקע האמור, נקבע בפסיקה כי קבלת החלטה בהיעדר תשתית עובדתית מספקת, עשויה להקים עילה עצמאית להתערבות שיפוטית (בג"ץ 8647/22 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הרווחה והביטחון החברתי, פסקה 81 (18.9.2025)). זאת, כפי שכבר צוין, אף כאשר עסקינן בנושאים שבהם ככלל מידת ההתערבות השיפוטית היא מצומצמת מאוד ביחס לשיקול דעתה של הרשות המינהלית (בג"ץ 5309/18 התאחדות המלונות בישראל נ' משרד הפנים, פסקה 73 ‏(‏6.1.2021‏); רע"ב 5754/15 חטיב נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 39 ‏(2.7.2017‏)); ומאחר שמדובר כאמור בפגם הליכי ולא בפגם מהותי. מטבע הדברים, דרישה זו – העומדת ביסוד כל החלטה מינהלית – חלה גם על עשייתה של הוועדה לבדיקת מינויים בבואה לבחון מועמדים המובאים לפתחה. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח חשיבות תפקידה של הוועדה – בחינת כשירותם והתאמתם של מועמדים למשרות בכירות בשירות הציבורי. כל זאת, אף בשים לב לאופייה המקצועי של הוועדה. יפים בהקשר זה (ובשינויים המחויבים) דבריה של השופטת א' פרוקצ'יה, באחת הפרשות שעסקו בעבודת ועדת המינויים שבנציבות. ועדה זו פועלת מכוח החלטת ממשלה בנושא ולפי סעיף 12 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, והיא בחנה באותה פרשה מועמד למנכ"ל משרד ממשלתי: "חוסנו וכוחו של השירות הציבורי תלויים ברמתם האישית והמקצועית של עובדיו. רמה זו בנויה על שני נדבכים עיקריים: הכושר המקצועי לעמוד במשימות התפקיד, והרמה המוסרית-ערכית שנועדה להבטיח הגנה ראויה על נורמות וערכים הנדרשים בשירות הציבורי. הכוח והחוסן של השירות הציבורי מותנים בגורם האנושי והמקצועי המאייש את השירות הציבורי, ובמיוחד באנשים הנבחרים לעמדות ההנהגה של שירות זה. הליך מינוי תקין שיבטיח את כשירויות המועמד הוא תנאי חיוני בשמירת רמתו של השירות הציבורי והוא מנשמת אפו. בלעדיו, מעמדו ויכולתו לשאת באחריות המוטלת עליו לא יובטחו" [ההדגשה נוספה – י"ע] (עניין ג'רבי, בפסקה 67). בראי תפקידה של הוועדה לבדיקת מינויים כגורם מינהלי מייעץ באשר למידת התאמתם של מועמדים לתפקיד בכיר בחברות הממשלתיות (סעיף 18ב(ג)(3) לחוק החברות הממשלתיות), תוצריה משליכים באופן ישיר על תקינותן של החלטות הגורם הממנה שניתנות בעקבות חווֹת דעתה. כך, מקום שבו נפל פגם בגיבוש תשתית עובדתית מספקת לגיבוש המלצת הוועדה, עשוי הדבר להוביל לפסילתה של החלטת המינוי שהתקבלה על יסוד המלצה זו, וזאת מהטעם ש"במקרה כזה, הגורם המחליט אינו יכול לסמוך על כך שההמלצה שניתנה על בסיס מידע חלקי היא ההמלצה המתאימה בנסיבות העניין, ובמצב כזה אף לא ניתן לקבוע כי ההחלטה הסופית שהתקבלה היא הנכונה, שהרי היא לא נשענה על הליך היוועצות תקין" (בג"ץ 23426-04-26 אלמקייס נ' ראש הממשלה, פסקה 61 לפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף ‏(‏1.6.2026‏) (להלן: עניין אלמקייס)). כך, למשל, בבג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז‏(‏2‏)‏ 229 ‏(‏1993‏) (להלן: עניין אייזנברג), נקבע כי עבודת ועדת המינויים שבנציבות שירות המדינה לא הייתה תקינה, וזאת מאחר שהוועדה לא בחנה סוגיות מרכזיות בעברו של המועמד – שהיה בעבר ראש אגף בשירות הביטחון הכללי והיה מעורב בשתי פרשות שנודעו כ"פרשת קו 300" ו"פרשת נאפסו" – ולא נתנה עליהן את דעתה. משכך עניינו של המועמד הוחזר לבחינה נוספת בוועדה, ולאחר מכן להכרעה מחודשת בממשלה. כך סיכם זאת השופט א' ברק: "מכאן גם החשיבות שבקיום דיון תקין בוועדת המינויים, אשר על חוות־דעתה סומכת הממשלה. ייתכן שבעקבות דיון תקין – אשר במהלכו הייתה נפרשת התמונה כולה לפני ועדת המינויים הראשונה – חוות־דעתה הייתה שונה. חוות־דעת שונה של ועדת המינויים עשויה הייתה להביא להחלטה שונה בממשלה. אכן, הדיון שהתקיים לפני ועדת המינויים הראשונה לא היה תקין. לא נפרשה לפניה התמונה כולה. המערכת העובדתית שהוצגה לפניה הייתה חלקית. המלצתה התרכזה בכישוריו של המשיב ולא התחשבה כלל בחלקו בפרשת קו 300 ובפרשת נאפסו. בנסיבות אלה, אילו עמדו על מכונן המלצה זו והחלטת הממשלה אשר באה בעקבותיה, לא היה מנוס מביטול ההמלצה (של ועדת המינויים) וההחלטה (של הממשלה)" [ההדגשה במקור – י"ע] (עניין אייזנברג, בעמ' 244). כאמור לעיל, במסגרת העתירות שלפנינו ובתגובת היועצת הועלו טענות כבדות משקל באשר לנתונים שונים שלא נבחנו על ידי הוועדה, בעיקר טענות הנוגעות למשוא פנים אפשרי של המועמדים כלפי גופים המפוקחים על ידי המועצה וכן לזיקות פוליטיות נטענות. על כן, בראי האמור לעיל, נפנה לבחון האם מדובר בנתונים רלוונטיים אשר יש בהם להשליך באופן ממשי על התשתית העובדתית שעל בסיסה נערכה עבודת הוועדה. משוא פנים פוטנציאלי כנתון רלוונטי האיסור על דעה קדומה או משוא פנים הוא כלל יסוד במשפט המינהלי. הפרתו עשויה להביא לפסילת האקט המינהלי או השיפוטי (בג"ץ 701/81 מלאך נ' יושב-ראש הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד לו‏(‏3‏)‏ 1, 8 ‏(‏1982‏) (להלן: עניין מלאך) [ודוק: במצבים שבהם ישנו אינטרס אישי או מוסדי של בעל התפקיד, להבדיל מדעה קדומה, מקובל לעשות שימוש בטרמינולוגיה של "ניגוד עניינים" (ברק-ארז, בעמ' 530)]). הימצאות במצב של נעילת דעה או משוא פנים מאיינת את הפעלת שיקול הדעת המינהלי. כך גם כאשר הגורם המוסמך מקבל החלטה מחמת מניע פרסונלי, כגון טינה אישית (זמיר, עילות הביקורת המשפטית, בעמ' 3447-3446). על משמעותו של האיסור בדבר משוא פנים עמדה זה מקרוב חברתי השופטת ר' רונן: "ככלל אסור למי שנדרש לקבל החלטה, להיות במצב בו קיימת אפשרות ממשית של 'משוא פנים' – היינו דעה משוחדת או נעולה. כך, אדם ייפסל אם גיבש לעצמו מראש דעה סופית ביחס להכרעה אותה הוא נדרש לקבל, באופן המייתר את הדיון בו הוא אמור לקחת חלק. לכן, כאשר יש לאדם דעה קדומה שאין סיכוי סביר כי תשתנה במהלך הדיונים ואין הוא פתוח לשינויה – ייקבע כי הוא פסול מלקבל את ההחלטה מחמת משוא פנים" (בג"ץ 12220-02-26 גרוסמן תמיר נ' השר לשירותי דת, פסקה 27 ‏(‏9.3.2026‏)‏; ראו גם: עניין גלי צה"ל, בפסקה 11 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז‏). קיומה של אפשרות ממשית למשוא פנים נבחן לפי אמת מידה אובייקטיבית (בג"ץ 1356/96 בן דוד נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נ‏(‏1‏)‏ 661, ‏667 (‏1996‏) (להלן: עניין בן דוד)). הנטל להוכיח פסלות על בסיס חשש למשוא פנים מוטל על הטוען, עליו להישען על ראיות של ממש ומדובר בנטל כבד (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת אירועי הטבח בחברון, פ"ד מח(3) 573, 592 (1994); עניין מלאך, בעמ' 9). ודוק: ענייננו בהקשר זה אינו בשאלה אם המועמדים אכן נגועים במשוא פנים, אלא בשאלה אם הוועדה לבדיקת מינויים בחנה, על יסוד מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית, אם נסיבותיהם והתבטאויותיהם מקימות אפשרות ממשית שהם נגועים במשוא פנים, שיש בו כדי להשפיע על התאמתם לתפקיד או להצדיק הטלת מגבלות על כהונתם. ככלל, קיומו של הליך תקין למינוי למשרה ציבורית מחייב את הרשות הנוגעת בדבר לאסוף מגוון רחב של נתונים המשליכים על בחינת המועמדים השונים ולהידרש אליהם. דברים אלו נכונים גם ביחס לוועדה המקצועית המגישה את המלצתה לגורם הממנה. בכלל זאת עליה לקבל ולהידרש לנתונים הנוגעים הן למשרה הרלוונטית הן למועמד הנבחן. כך, ביחס למשרה, מצופה כי בידי הוועדה יהיו מונחים כלל הנתונים באשר למהות המשרה ולמאפייניה; לדרישות התפקיד ולחיוניותו; ולטיב המשימות שיוטלו על המועמד שימונה. בדומה, ביחס למועמד, על הוועדה לקבל מידע שלם ככל הניתן ביחס לנתוניו, ובכללם השכלתו, ניסיונו וכישוריו המקצועיים, הארגוניים והניהוליים. בנוסף, ובשים לב לכך שהתאמתו של אדם לכהונה ציבורית תלויה גם בסגולותיו האישיות והערכיות (ראו והשוו: עניין פטרושקה, בפסקה 21; עניין לביא, בפסקה 10), מצופה כי בפני הוועדה יובא, ככל הניתן, מידע הנוגע גם להתאמתו של המועמד מבחינה זו. היבט אחרון זה משתקף למשל בעניין לביא, שם נדונה שאלת תוקפה של חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, שקבעה כי אין להביא את מועמדותו של העותר לתפקיד מנהל מינהל מקרקעי ישראל לאישור הממשלה, זאת על רקע התבטאויות שנשאו אופי גזעני כלפי המגזר הערבי. בעניין זה קבעה הנשיאה ביניש את הדברים הבאים: "נוכח התבטאויותיו הגזעניות והבוטות של העותר נגד הציבור הערבי בשתי הזדמנויות שונות, יתקשה העותר להקרין יחס של ענייניות ושוויוניות כלפי כלל המגזרים בחברה הישראלית - לרבות המגזר הערבי הנזקק לשירותי המינהל [...] מינויו של העותר לתפקיד הנדון עלול ליצור פער בין התדמית של הגינוּת ושוויוניוּת המתחייבת מהשירות הציבורי לבין דמותם של העומדים בראשו. פער זה עלול לפגוע פגיעה קשה ועמוקה באמון הציבור, על מגזריו השונים, במערכת הציבורית בכלל ובמינהל מקרקעי ישראל בפרט" (שם, בפסקה 26). הנה כי כן, התבטאויות של מועמדים לתפקיד ציבורי עשויות להיות נתון רלוונטי לבחינת התאמתם לתפקיד, ובפרט לבחינת החשש כי יתקשו להפעיל את סמכויותיהם בענייניות, בשוויון וללא משוא פנים, או כי מינויָם יפגע באמון הציבור בגוף שבו יכהנו. אין משמעות הדבר שכל התבטאות שנויה מחלוקת מובילה לפסילת המועמדות; לצורך קביעה זו יש לבחון בין היתר את אופי האמירה, את נסיבות השמעתה ואת מידת השלכתה הכוללת על התאמתו של המועמד למינוי (השוו וראו: עניין פטרושקה, בפסקה 25; עניין שוסהיים, בפסקאות 20-19). בהתאמה, משמעות הדברים היא כי התבטאויות ונתונים נוספים המקרינים על דמותו של מועמד פלוני ועל האפשרות שהציבור ייתן אמון בהחלטותיו, מהווים חלק חיוני מן התשתית העובדתית הרלוונטית שמצופה כי תוצג בפני מקבלי ההחלטות. והכל מטבע הדברים בהתאם לטיב התפקיד שבו עסקינן. בהקשר זה יש לומר את המובן מאליו: ברי לכל אדם פרטי קיימת זכות להתבטא בפומבי ובחופשיות, גם כאשר מדובר בהתבטאויות בעלות אופי חריג, מקומם או מכעיס. עמד על כך בעבר, חברי השופט שטיין בהקשר אחר בקבעו כי: "כל אימת שהתבטאותו אינה מגיעה כדי עבירה פלילית או עוולה אזרחית ואיננה יוצרת וודאות קרובה של פגיעה ממשית בחברה – מצויה בדל"ת אמות האוטונומיה שלו כבן חורין [...] לצד היותה של זכות זו חלק מהמרחב האוטונומי של כל אדם באשר הוא אדם בן חורין, יש למימושה ערך חברתי לא מבוטל. התבטאויות חריגות, מקוממות, מעליבות ומכעיסות תורמות תרומה חשובה לקיומו של שיח חופשי, בלתי מאוים ובלתי מוכתב" (בג"ץ 7150/16 המרכז הרפורמי לדת ומדינה התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' שרת המשפטים, פסקאות 34-33 ‏(‏ 21.9.2020‏)). עם זאת, כאשר אדם מבקש להתמנות למשרה ציבורית, מתעוררת שאלת משקלן של התבטאויותיו בבחינת התאמתו לתפקיד. בית הדין הארצי לעבודה נדרש לסוגיה ומנה, ברשימה שאינה סגורה, ארבע קטגוריות של התבטאויות שיש להביא בחשבון – יוער כי ההקשר והתפקיד שביחס אליהם נקבעו הדברים אמנם שונים מענייננו, אך עיקרי הדברים מקובלים עלי ביחס לכל תפקיד ציבורי, ותואמים את רוח ההלכה שנקבעה בעניין לביא (ראו: ע"ע ‏(‏ארצי‏)‏ 35640-07-15 דיבסי – ועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים בעיריית לוד, פסקה 24 ‏(‏13.7.2016‏)): (1) התבטאויות המהוות עבירה פלילית – התבטאויות העולות כדי עבירה פלילית, כגון עבירות ההסתה למיניהן. על הגוף הממנה להביא התבטאויות אלה בחשבון, אף אם לא ננקטו בגינן הליכים פליליים או משמעתיים נגד המועמד; (2) התבטאויות חמורות מבחינת תוכן הביטוי – אין די בכך שההתבטאות מעוררת תרעומת או מחלוקת ציבורית, אף אם קשה. נדרש שתוכנה יהיה חריג בחומרתו, משפיל, מבזה או פוגע באופן ממשי בכבוד האדם. זאת, גם אם הדברים נאמרו ביישוב הדעת ובנעימות. בחינת התבטאויות אלה מחייבת איזון בין חופש הביטוי ובין אמון הציבור בשירות הציבורי; (3) התבטאויות חמורות מבחינת אופן הביטוי – התבטאויות הנאמרות בדרך אלימה, תוקפנית, בוטה באופן חריג, משפילה או מבזה; (4) התבטאויות שעלולות להשליך על יכולתו של המועמד לבצע את התפקיד – התבטאויות המקימות חשש ממשי שהמועמד לא יוכל לבצע את תפקידו באופן תקין, יעיל, ענייני, נקי מפניות והולם. בכלל זה, התבטאויות העלולות לפגוע ביחסי העבודה, בשיתוף הפעולה או בקשר עם הציבור הנזקק לשירות. סיכום ביניים: החלטתה של הוועדה לבדיקת מינויים נדרשת להתקבל על יסוד תשתית עובדתית מוצקה, כזו הנשענת על כלל הנתונים הרלוונטיים. במסגרת זו, התבטאויותיו של מועמד עשויות להוות נתון רלוונטי לבחינת כשירותו והתאמתו לתפקיד ציבורי, בפרט מקום שבו הן מעוררות חשש למשוא פנים או לקושי בהפעלת סמכויותיו בענייניות ובשוויוניות. מצוידים בתובנות אלה, נפנה ליישמן על נסיבות המקרה. מן הכלל אל הפרט: החלטת הוועדה לבדיקת מינויים כזכור, בענייננו נטען בעיקרם של דברים, כי לפני הוועדה לבדיקת מינויים לא עמדו כלל הנתונים המהותיים הרלוונטיים לבחינת מועמדותם של ד"ר בן חי-שגב, עו"ד בראשי וד"ר שיין. כאמור לעיל, התשתית העובדתית הדרושה להכרעת הוועדה לבדיקת מינויים בנסיבות צריכה לקחת בחשבון את מהות התפקיד שעל הפרק – כהונה במועצת הרשות השניה. בנקודה זו יוזכר כי בתור הרגולטור האמון על השידורים המסחריים, למועצת הרשות השניה השפעה ממשית על גופי השידור השונים, ובפרט על חברות החדשות בערוצים 12 ו-13 (ערוצים 14 ו- i24Newsפטורים מהחובה להקים חברת חדשות – ערוץ 14 פטור מהחובה לנוכח הגדרתו בחוק בקטגוריה של "בעל רישיון זעיר" (סעיף 71ח לחוק) ואילו ערוץ i24News אינו נתון לפיקוח הרשות השניה). בהקשר זה יצוין כי בהתאם לרישיון שנקבע לחדשות 12, המועצה רשאית לבטל את הרישיון, להגבילו או לצמצמו (נספח 3 לעתירת חדשות 12, בסעיף 42.6); כן יצוין כי המועצה רשאית ליטול מחברות החדשות זמני שידור וכן להטיל עליהן עיצומים כספיים וקנסות (ראו למשל, שם, בסעיפים 45-43). הנה כי כן, למועצת הרשות השניה נתונות סמכויות פיקוח רחבות היורדות לשורש פעילות חברות החדשות. לנוכח סמכויות אלה, התבטאויות פומביות קשות וחוזרות של מועמדים לכהונה במועצת הרשות השניה כנגד גופים שעליהם הם עתידים לפקח, הן נתון רלוונטי שצריך לעמוד לנגד עיני הוועדה לצורך גיבוש החלטה בדבר בחינת מועמדותם לכהונה כחבר מועצה. זאת במיוחד לנוכח הוראת סעיף 18ב(ג)(3) לחוק החברות הממשלתיות, המורה כי על הוועדה לייעץ על "מידת התאמתו של המועמד לתפקיד, בשים לב בין היתר, לצרכיה המיוחדים של החברה [המועצה – י"ע]" (ראו גם: נוהל הוועדה הציבורית לבדיקת מינויים לפי חוק החברות הממשלתיות "נוהל מינוי בעלי תפקידים לחברות ממשלתיות ולתאגידים ציבוריים" (פברואר 2011)). על המועצה, כמו כל רגולטור אחר, מוטלות כלל החובות המוטלות על כל רשות מינהלית באשר היא, בכלל זאת החובה לנהוג בתום לב, בהגינות ובהיעדר משוא פנים (דנ"א 4960/18 זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 65 לפסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר ‏(‏4.7.2021‏)). על רקע זה, וכפי שיפורט להלן, דומה כי נפל פגם בהחלטת הוועדה לבדיקת מינויים בענייננו, זאת בהינתן העובדה שנתונים רלוונטיים לא הובאו בפניה, וממילא לא יכלו להיבחן על ידה. ודוק: לתגובת היועצת צורף תצהיר מטעם מנהלת הוועדה לבדיקת מינויים, המאמת את העובדות הנוגעות לטיב התשתית העובדתית שהונחה לפני הוועדה, ומבהיר כי לאחר בחינה מול הוועדה, הנתונים שיפורטו להלן לא הובאו לפניה ולכן הם אף לא נבחנו על ידה. עוד יצוין כי במהלך הדיון שקיימנו בהליך, הדגישה באת-כוח היועצת כי היא מייצגת בהליך גם את הוועדה (עמ' 36 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.2026), כך שהדברים שהובהרו מטעם היועצת נאמרים גם מטעמה של הוועדה לבדיקת מינויים. בכל הנוגע לעניינה של עו"ד בראשי, הוועדה לא הייתה מודעת, ומתוך כך לא בחנה את המשמעות של התבטאויותיה הפומביות המגוונות כנגד גופים מפוקחים. אמירות כגון: "היחידים שביצעו פשעי מלחמה הם עיתונאים, הוצאתם דיבת הארץ רעה, סיכנתם את חיילי צה"ל והעצמתם את האנטישמיות, כל אלה יחד גרמו לפיגועים בעולם נגד יהודים [...]; "אתם (חדשות 13) משדרים כמו הג'יהאד"; "עלילת דם נגד יהודים יוצאת (גם) מנווה אילן – חדשות 12 [...] וחדשות 13, שתי מפלגות פוליטיות על מלא [...]". כאמור, אין עוררין כי עו"ד בראשי רשאית להשמיע אמירות אלה כאדם פרטי ולהביע את דעתה בפומבי, ואף שמדובר בביקורת חריפה ובוטה ביותר ויהיו שיאמרו כי אף גובלת בהסתה – היא חוסה תחת זכותה לחופש הביטוי. עם זאת, בבואה להתמודד לתפקיד שבו עסקינן, תוכן אמירותיה אינו חסר משקל, משדובר באמירות קשות ביותר הנוגעות במישרין לגופים הצפויים להיות נתונים לפיקוח המועצה (השוו: עניין גלי צה"ל, בפסקאות 62-61; עניין בן דוד, בעמ' 666). ויובהר: אינני מביע עמדה בשאלה אם יש באמירות אלה, כשלעצמן, כדי לשלול את כהונתה של עו"ד בראשי כחברת מועצה. סוגיה זו צריכה להיות מוכרעת בראש ובראשונה על ידי הוועדה. ואולם, ברי כי אמירות אלה עשויות להקרין ולהשליך על מידת התאמתה של עו"ד בראשי לתפקיד, ומשכך הוועדה לבדיקת מינויים לא הייתה יכולה לקבל את החלטתה בלא להידרש להן בבואה לבחון את מועמדותה. לכך מתווספת העובדה, כי על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות, ההתבטאויות המיוחסות לעו"ד בראשי מקרינות אף על שאלת זיקתה הפוליטית, וזאת בפרט שבקורות חייה – המסמך העיקרי שבו המועמד מעיד על עצמו ועל הכישורים שהוא רואה כרלוונטיים – צוין במפורש כי משנת 2010 ועד היום, עו"ד בראשי משמשת כ"יועצת תקשורת ויועצת צללים לבעלי תפקידים בכירים בפוליטיקה ובתעשייה הישראלית" [ההדגשה במקור – י"ע]. אמנם וכפי שעולה מחוות הדעת של הייעוץ המשפטי למשרד התקשורת, במענה לנתון זה השיבה עו"ד בראשי כי "אין לה ולא היה לה כל קשר עסקי או פוליטי עם שר משרי הממשלה או לראש הממשלה". אך תשובתה זו מעוררת לכל הפחות תהיות, לנוכח האמור בקורות חייה – תהיות שהוועדה לא פעלה למיצוי בירורן. כך, הוועדה לא נדרשה לשאלה לאילו גורמים בכירים בפוליטיקה הישראלית כן ייעצה עו"ד בראשי, ולא נדרשה למשמעותו של פרט עובדתי זה בהינתן הנתונים הנוספים (שלא הונחו לפניה ונבחנו על ידה כאמור לעיל). התבטאויותיה האמורות של עו"ד בראשי נדרשות להיבחן אף בראי העובדה שבקורות חייה ציינה עו"ד בראשי כי בשנת 2021 הקימה את "האולפן הפתוח ברשת" הפעיל עד היום ו"משקף לציבור את המתרחש בתיקי האלפים בבית המשפט המחוזי בירושלים. חשיפת הפרוטוקול מידי יום דיונים ופרשנות, המיזם ששינה את השיח הציבורי וחשף קהלים רבים לאינפורמציה שלא נחשפה בתקשורת המסחרית". הוועדה לא נדרשה גם לנתון זה, וכפי שציינה בפנינו באת-כוח היועצת במהלך הדיון, סוגיית משמעות הפעלת ערוץ יוטיוב מסוג זה, לא נבחנה אף על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה. במבט רחב יותר, השאלה אם הפעלת ערוץ תקשורת פרטי התומך במוצהר בפוליטיקאי מסוים, מקימה זיקה פוליטית במובן של חוק החברות הממשלתיות היא שאלה מורכבת, שעל הגורמים המקצועיים השונים להידרש לה. דומה כי בעת חקיקת תיקון מס' 6 לחוק החברות הממשלתיות, שבמסגרתו הוסדרה הוועדה לבדיקת מינויים, לא חזה המחוקק אפשרות מעין זו. המונח "זיקה פוליטית" כוּון בעיקרו ליכולתו של מועמד להשפיע על בחירתו מחדש של שר משרי הממשלה באמצעות מימון קמפיין בחירות, יכולת השפעה במרכז מפלגה או חברות בגוף בוחר במפלגה ולחלופין קבלני קולות (פרוטוקול ישיבה 55 של ועדת החוקה חוק ומשפט, הכנסת ה-13, 22-18 (1.3.1993)). אולם אין המדובר ברשימה סגורה של מאפיינים בהתקיימם נוצרת זיקה פוליטית (ראו גם: הנחיה 6.5000, בעמ' 40-39). המחוקק לא נדרש לשאלת יכולת ההשפעה בדרכים אחרות על בחירתו של שר. בהתאם, בנסיבות שבהן הערוץ התקשורתי המופעל על ידי המועמד הוא בעל חשיפה רבה ועצימה, מתעוררת שאלה אם אין המדובר במקרה שבו למועמד השפעה על יכולתו של הגורם הפוליטי להיבחר מחדש. לנוכח דברים אלה, על הוועדה להידרש לאמור בקורות חייה של עו"ד בראשי, בראי האפשרות שקיימת בנסיבות לעו"ד בראשי זיקה פוליטית לשר משרי הממשלה. ויודגש, קיומה של זיקה פוליטית אין פירושה בהכרח שלילת מועמדותו של מועמד כזה או אחר, אלא שלאחר שהוועדה מודעת לקיומה של זיקה כזו, עליה להוסיף ולבחון אם למועמד "כישורים מיוחדים" המצדיקים את מינויו חרף הזיקה (סעיף 18ג לחוק החברות הממשלתיות, ראו למשל בבג"ץ 932/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' יושב-ראש הוועדה לבדיקת מינויים‏, פ"ד נג‏(‏3‏)‏ 769, 784-780 ‏(‏1999‏)). באופן דומה, גם בעניינו של ד"ר שיין לא נדרשה הוועדה להתבטאויותיו הקשות המכוונות כנגד גופים המפוקחים על ידי המועצה. כך, למשל, כפי שעולה מהחומר שהונח לפנינו, ד"ר שיין ציין בעבר, בין היתר, כי "הציבור מאס בכל הערוצים שמזכירים לו את אל ג'זירה והערוצים הדיכאוניים האלה שכל הזמן יש להם ביקורת, כל הזמן הם משמידים את יסוד הווייתנו כאן"; עוד ציין בעבר כי הוא "מחפש עורך דין מומחה לדיני תקשורת על מנת לבחון הגשת תביעת ענק נגד הערוצים שפעלו להנדס תודעה ולהטות את תוצאות הבחירות"; ואף הצהיר כי "הפייק תקשורת מגויסת בצו 8 על מנת להפיל את שלטון הימין. דרוקר וחבריו הרבים, ערב־ערב, לא מנסים כלל לקדם רעיון, דרך או חזון, כל מטרתם לתת ביטוי לשנאה אובססיבית, פסיכופתולוגית, המתמצית בסיסמה 'רק לא ביבי'". אמנם, לא מן הנמנע שהתבטאויותיו של ד"ר שיין, כמו גם אלו של עו"ד בראשי, משקפות דעה רווחת בקרב חלקים מסוימים בציבור (ראו לעניין זה הוראת סעיף 7(ב) לחוק הרשות השניה). ואולם, אין בכך לגרוע מהצורך לבחון האם יש בדברים – בפרט מבחינת טיבם ובהיקפם – כדי להשליך על יכולתו של מועמד מסוים למלא את התפקיד באופן מקצועי ונטול פניות, כל זאת מתוך הכרה במאפיינים הייחודים המתחייבים מתפקידה הרגולטורי-אכיפתי של המועצה. כך, בענייננו, לא ניתן להתעלם מכך שהתבטאויותיו של ד"ר שיין משליכות על מידת התאמתו לתפקיד חבר מועצה, בהינתן שאותם גופים שלשיטתו "משמידים את יסוד הווייתנו" יהיו נתונים לפיקוחו ושבעניינם יהיה עליו לקבל החלטות בלב פתוח ובנפש חפצה. על כן מדובר בנתון רלוונטי שהיה על הוועדה לבדיקת מינויים להידרש לו ולבחון את משמעותו. בעניין זה יצוין כי עו"ד בראשי וד"ר שיין לא הכחישו את ההתבטאויות המיוחסות להם, או הסתייגו מהן. מעבר לכך, אף הממשלה לא טענה שהדברים הובאו לידיעתה או נבחנו על ידי הוועדה לבדיקת מינויים. כל שנטען בהקשר זה כי פסילת מועמדותם, בנסיבות אלה, מהווה פגיעה חמורה בחופש הביטוי של אזרחים, וכי בהתאם לפסיקה האמריקאית, אין לפסול רגולטור בשל הבעת דעה מוקדמת בסוגיה. בהקשר זה יודגש כי איננו קובעים בשלב זה דבר באשר להשלכות הקונקרטיות של האמירות על עצם המינוי או על הצורך לקבוע תנאים או מגבלות כהונה אפשריות שייקבעו לאחר בחינת הוועדה. בשלב זה קביעתנו מתמצית בכך שבבחינת מועמדותם של עו"ד בראשי וד"ר שיין, התבטאויותיהם הקשות והחוזרות כנגד הגופים המפוקחים הן נתון רלוונטי שיש להידרש למשמעותו, זאת בהינתן החובה המוטלת על הוועדה לבחון את התאמתם של המועמדים לתפקיד בראי חשיבות ורוחב ההשפעה של תפקידיה של המועצה. בהקשר זה, ובמבט צופה פני עתיד עשוי לעיתים להתעורר קושי בשאלת אופן איסוף הנתונים הרלוונטיים להחלטת הוועדה לבדיקת מינויים. על פי רוב, השאלה אם הרשות המינהלית עמדה בחובה לאסוף תשתית עובדתית מספקת נבחנת בהתחשב בנתונים שניתן היה לאסוף במועד שבו התקבלה החלטתה. מכאן, שלא כל פניה מאוחרת לרשות, הכוללת נתונים נוספים שלא עמדו לפניה מלכתחילה, מצדיקה כשלעצמה בחינה מחודשת של ההחלטה. הצורך בבחינה כאמור נגזר, בין היתר, מאופי הנתונים ומשקלם. בהתאם, במקרים המתאימים, כאשר מובאים בפני הגורם הרלוונטי נתונים מהותיים חדשים המשליכים על טיב השאלה העומדת לדיון, עשויה להתעורר חובה לבחון את ההחלטה מחדש לאורם (ראו למשל, ברק-ארז, בעמ' 443). בדומה לכך, גם שינוי נסיבות מאוחר עשוי, במקרים המתאימים, לחייב שקילה מחדש של ההחלטה המינהלית שהתקבלה על בסיס העובדות שקדמו לשינוי (השוו: בג"ץ 7177/04 רוזן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נט(3) 865, 871 (2004)). אמנם הנחיה 6.5000 מטילה על המועמד את החובה לשקף במסגרת השאלון המוגש לוועדה באופן מלא ונאות את כל המידע הרלוונטי הנוגע לעניין (שם, בעמ' 44). אולם, בראי ההליך שלפנינו, ובמבט צופה פני עתיד, מוצע שהגורמים הרלוונטיים יידרשו לסוגיית אופן איסוף החומרים על ידי הוועדה, ובכלל זאת ישקלו אם במקרים המתאימים – בראי התפקיד הנבחן או המועמד הנבחן – יש מקום ליצירת אפשרות לקבלת מידע או התייחסויות מן הציבור, קודם לקבלת ההחלטה. אזכיר כי בענייננו פניות חדשות 12 וארגון העיתונאים נמסרו לוועדה במהלך חודש פברואר 2026, קרי לאחר החלטת הוועדה, אך טרם שניתנו החלטות הממשלה בדבר המינוי. אשר לתשתית שהונחה לפני הוועדה בכל הנוגע למינויה של ד"ר בן חי-שגב. בהקשר זה נטען, בעיקרם של דברים, כי לא עמדו בפני הוועדה נתונים הנוגעים למשוא פנים מצידה כלפי חדשות 12, זאת בין השאר, על רקע תביעת לשון הרע, לנוכח המחלוקת בדבר הליך מכרז ערוץ הכנסת וחברותה במכון מחקר "מסד הארץ". כן הועלו טענות שונות אף ביחס לטיב ההגבלות שנקבעו לה בהחלטת הוועדה, במובן זה שנקבעה לד"ר בן חי-שגב תקופת צינון קצרה ומצומצמת בהיקפה מזו שנקבעה על ידי הייעוץ המשפטי למשרד התקשורת. תחילה יצוין כי אינני סבור כי המחלוקת בין ד"ר בן חי-שגב ובין חדשות 12 בכל הנוגע למכרז ערוץ הכנסת היא בגדר נתון רלוונטי בנסיבות העניין. כזכור, מדובר במחלוקת הנובעת לטענת העותרים מכך שחדשות 12 עתרה כנגד החלטת ועדת מכרזים שד"ר בן חי-שגב הייתה יושבת הראש שלה – החלטה שניתנה אי שם במהלך חודש מאי 2017 (ראו: עניין ערוץ הכנסת, בפסקה 4). יש לומר את המובן מאליו: העובדה שחדשות 12 הגישו בעבר עתירה כנגד החלטה זו, אינה כשלעצמה מלמדת דבר על משוא פנים לכאורה של ד"ר בן חי-שגב, ואינה משליכה על שאלת התאמתה של ד"ר בן חי-שגב לכהונה כיו"ר המועצה. הוא הדין באשר לקורות ההליך עצמו ולדרך שבה הסתיים. מכאן כי אין המדובר במידע רלוונטי לצורך החלטת הוועדה, ומשכך – שלא נפל פגם בכך שהוועדה לבדיקת מינויים לא נדרשה אליו. כמו כן, לא מצאתי להידרש לטענות העותרים באשר לקביעות הוועדה בנוגע למשכה ולהיקפה של תקופת הצינון שנקבעה לד"ר בן חי-שגב. אכן, בנסיבות שבהן נקבע הסדר מסוים בחוות הדעת של הייעוץ המשפטי למשרד התקשורת, היה מקום שהוועדה לכל הפחות תנמק את בחירתה לסטות מהסדר זה. ואולם, מאחר שמדובר בסוגיה המצויה בליבת שיקול הדעת של הוועדה ומשממילא הגעתי למסקנה שראוי כי הוועדה תידרש לנושא בשנית, לא ראיתי לנכון לקבוע מסמרות בעניין זה. אף לא ראיתי לנכון לקבוע מסמרות באשר למשמעותה של תביעת לשון הרע. זאת מכיוון, שכפי שאפרט בסמוך, במינויה של ד"ר בן חי-שגב נפל פגם בחוליה השלישית של ההליך המינהלי, היא החלטות הממשלה. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהקשיים העולים מהליך תביעת לשון הרע כנגד ערוץ תקשורת שהיא אמורה לפקח עליו. גם במקרה זה נדרשת הבהרת המובן מאליו: הגשת התביעה וניהולה אינם כשלעצמם צריכים להיזקף לחובתה של ד"ר בן חי-שגב, שכן לדבריה, כל רצונה היה להגן על שמה הטוב. עם זאת, קשה להתעלם מהטענות השונות שד"ר בן חי-שגב העלתה במסגרת תביעת לשון הרע כלפי חדשות 12, ומהעובדה שטענות אלה הועלו זה מקרוב. כך, למשל, בתצהיר עדות ראשית מטעמה בתביעת לשון הרע, מיום 3.11.2024, טענה ד"ר בן חי-שגב כי "נותרה בליבם של בכירי חדשות 12 עוינות כלפי" (שם, בפסקה 22). כמו כן, ביום 4.6.2025 העידה ד"ר בן חי-שגב בתביעת לשון הרע, תוך שהשיבה לדברי בא-כוח חדשות 12 את הדברים הבאים: "ואני גם רוצה להציע לך, שהסיבה שאני תבעתי את חדשות 12, זה מפני שחדשות 12, היא גוף התקשורת המוביל במדינת ישראל. [...] הגוף שקובע את האג'נדה במדינת ישראל, שמייצר את כל הדינמיקה בתקשורת ואחראי לשרשרת ארוכה מאוד, בלתי פוסקת שמתמשכת עד ימינו אנו, של פגיעה בשמי ובשמי הטוב" (עמ' 46 לפרוטוקול דיון תביעת לשון הרע מיום 4.6.2025). ער אני לטענת ד"ר בן חי-שגב כי דברים אלה אינם בהכרח מעידים על האופן שבו היא תופסת את חדשות 12, אלא לשיטתה רק את האופן שבו חדשות 12 תופסת אותה, ולכן לטענתה דבריה אינם מלמדים על נעילת דעתה כלפי חדשות 12. עם זאת, על פני הדברים, העובדה שד"ר בן חי-שגב הביעה אך לאחרונה אמירות מסוג זה על אחד מהגופים המרכזיים הנתונים לביקורת המועצה, היא בגדר נתון רלוונטי לשאלת התאמתה לכהונה במועצה שלמצער היה צריך להילקח בחשבון על ידי הוועדה במסגרת שיקוליה. זאת, על אחת כמה וכמה משמועמדותה נבחנה לתפקיד יושב הראש, המחזיק בסמכויות מיוחדות (ראו למשל: בסעיפים 16(ב), 17(ג), 26(ב)(2) לחוק הרשות השניה). כאמור, בנתון לאמור מטה, לא מצאתי לטעת מסמרות גם בסוגיה זו. באופן דומה אינני נדרש לשאלת משמעות חברותה והפסקת פעילותה כעמיתת מחקר במכון מחקר "מסד הארץ". חוליה שלישית: החלטות הממשלה בראשית חלק זה, המתמקד בחוליה השלישית של ההליך המינהלי, יש לציין כי במצב שבו החלטת הוועדה נסמכה על תשתית חסרה, הפגם דבק גם בהחלטות הממשלה שבאו בעקבותיה, שכן בהיעדר בחינה מלאה נפגעת יכולתה של הממשלה להסתמך על עבודת הוועדה (עניין אלמקייס, בפסקה 61 לפסק דינו של השופט גרוסקופף; בג"ץ 5538/09 פלג נ' נציבות שירות המדינה, פסקה 14 ‏(‏6.7.2010‏)). עוד אעיר בהקשר זה כי הנחיה 6.5000 מורה לשרים כי "בבואם להחליט בדבר המינוי עליהם לוודא ככל הניתן כי המידע הנמצא בפניהם שלם, אמיתי ונכון, ולמצער כי שאלון המועמד מולא בקפידה" (שם, בעמ' 43). אם לא די בכך, העותרים מעלים טענות נוספות ביחס לפגמים שנפלו בהחלטות הממשלה עצמן. כך, נטען כי החלטות הממשלה התקבלו בהליך שאינו סדור, בלא שהונחה לפני הממשלה חוות דעת משפטית מתאימה, תוך השתתפותו של ראש הממשלה חרף ניגוד העניינים שבו היה נתון, בהינתן שד"ר בן חי-שגב היא עדה במשפטו. כן נטען כי החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה אינה מרפאת פגם זה. מנגד, הממשלה גורסת כי החלטותיה נסמכו על חוות דעתה של היועצת המשפטית למשרד התקשורת; כי תמה עדותה של ד"ר בן חי-שגב במשפטו של ראש הממשלה, ועל כן ראש הממשלה רשאי לעסוק בעניינה; וכי ממילא החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה ניתנה בהיעדרו, ועל כן אף אם נפל פגם בהחלטת הממשלה, הרי שהוא רוּפא. אדון תחילה בטענות המתמקדות בסדרי עבודת הממשלה. מכוח סעיף 31(ו) לחוק-יסוד: הממשלה, קובעות ממשלות ישראל את התקנון לעבודתן, הוא תקנון הממשלה. אף שכל ממשלה נדרשת לאשר את תקנון עבודתה, ומעת לעת מוכנסים בו שינויים, נוסחן של הוראות רבות נשמר לאורך השנים והועבר מתקנון אחד למשנהו (עע"ם 452/21 התנועה לחופש המידע נ' משרד ראש הממשלה, פסקה 14 ‏(‏7.9.2022‏)). סעיף 4 לתקנון הממשלה מסדיר את האופן שבו תובא הצעת החלטה, ובין השאר מורה כי להצעת החלטה יצורפו דברי הסבר שיכללו גם חוות דעת משפטית (סעיף 4(ג) לתקנון הממשלה). בתוך כך, סעיפים 4(ח)(3) ו-9 לתקנון הממשלה מקנים לראש הממשלה סמכות לחרוג מכלל זה, לפי הצורך. בענייננו קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לשאלה אם הצעת המחליטים להחלטת הממשלה לוּותה בחוות דעת משפטית. הממשלה טוענת כי להצעת המחליטים צורפה חוות דעת מטעם היועצת המשפטית למשרד התקשורת מיום 18.3.2026; ואילו היועצת סבורה שחוות הדעת עליה נסמכה הממשלה הייתה רק בגדר טיוטה, וכי במכתב המשנה ליועצת צוין במפורש שטרם הושלמה הבחינה המשפטית הנדרשת להצעת המחליטים. עוד נטען כי ראש הממשלה עשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 9 לתקנון הממשלה בהיעדר תשתית מקצועית. באשר למחלוקת האמורה, עיון במסמך מזכירות הממשלה בדבר החלטת הממשלה מעלה כי מזכיר הממשלה הסביר, בפתח הישיבה לחברי הממשלה, כי הצעת המחליטים לוּותה, בין היתר ב"חוות דעת משפטית של היועצת המשפטית של משרד התקשורת על כל אחד מהחברים" (נספח 17 לתצהיר התשובה מטעם הממשלה). עוד הודיע מזכיר הממשלה "שבהתאם לתקנון לעבודת הממשלה, ראש הממשלה קובע את סדר היום לדיון בממשלה והוא אישר לכלול בו את הצעת ההחלטה שבנדון אשר הופצה מבעוד מועד באתר המעטפה על נספחיה". כזכור, בתום הדיון שהתקיים לפנינו ביקשה הממשלה להגיש לעיוננו את הסטנוגרמות החסויות של החלטות הממשלה. ברי כי לא ניתן לחשוף את האמור בהן, עם זאת אעיר כי עיון בסטנוגרמה מעלה כי בזמן אמת הוסבר לחברי הממשלה, כי הונחה לפניהם טיוטת חוות דעת משפטית מטעם היועצת המשפטית למשרד התקשורת ולא חוות דעת שהושלמה הכנתה. מכל מקום, ובגדר מידע גלוי, כפי שעולה מנספח 17 לתצהיר התשובה מטעם הממשלה, חברי הממשלה עודכנו בפתח הישיבה כי המשנה ליועצת ביקש שלא לקיים דיון בנושא עד להשלמת הבדיקות העובדתיות והמשפטיות. כך או אחרת, ראש הממשלה כאמור רשאי לחרוג מהכלל שלפיו הצעת מחליטים תלוּוה בחוות דעת משפטית, ובנסיבות המקרה דנן לא מצאתי לנכון להידרש לשאלת התשתית העובדתית הדרושה לו בהפעלת סמכותו זו והשיקולים שעליו לשקול בעניין זה. זאת, כפי שיפורט להלן, מכיוון שממילא נפל פגם מובהק מסוג ניגוד עניינים שנבע מעצם מעורבותו הישירה בהליך המינוי ובכלל זאת בהפעלת סמכותו האמורה, בהינתן שד"ר בן חי-שגב היא עדה במשפט הפלילי המתנהל כנגדו. החלטת הממשלה, ניגוד עניינים והסדר ניגוד העניינים של ראש הממשלה ההלכות בדבר ניגוד עניינים ידועות ומוכרות היטב. לענייננו די להזכיר כי חל איסור על עובד ציבור או נושא משרה ציבורית להימצא במצב שבו קיים פוטנציאל לניגוד עניינים בין תפקידו או חובותיו הציבוריות ובין אינטרס אחר שלו, כאדם פרטי או כנושא תפקיד אחר (עניין בר, בפסקה 72; בג"ץ 9485/08 עזרא נ' ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע), פסקה 19 (30.1.2012)‏). ההתמודדות עם החשש לניגוד עניינים בשירות הציבורי נעשית ככלל בתוך הרשויות עצמן, במובן זה שהקביעה אם נושא משרה מסוים מצוי בניגוד עניינים, ואם יש לגבש עבורו הסדר ניגוד עניינים, מסורה לייעוץ המשפטי של המשרד הרלוונטי (בג"ץ 65416-03-26 בחרנו בחיים! משפחות שכולות ונפגעי פעולות איבה ‏(‏ע"ר‏)‏ נ' שר המשפטים, פסקה 41 ‏(‏12.8.2026); עניין בן חמו, בפסקה 9 לפסק דיני; עניין משמר הדמוקרטיה, בפסקה 43; עניין הסדר ניגוד העניינים, בפסקה 20). אמת המידה לקיומו של פוטנציאל לניגוד עניינים היא אובייקטיבית. לפיה יש לבחון אם האינטרסים האחרים של עובד הציבור עלולים למנוע ממנו למלא את תפקידו הציבורי ללא משוא פנים (עע"ם 3597/20 ארבע איי התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר, משרד האנרגיה ורשות המים, פסקה 24 ‏(19.8.2020‏); בג"ץ 7767/07 אסרף נ' שר הפנים ‏(‏27.3.2008‏) (להלן: עניין אסרף); ראו גם: ברק-ארז, בעמ' 542-537). בהתאם לכך, והדברים בבחינת מושכלות יסוד, כללי ניגוד העניינים הם כללים מניעתיים שתכליתם "למנוע את הרע בטרם יארע" (בג"ץ 531/79 סיעת "הליכוד" בעיריית-פתח תקוה נ' מועצת עיריית פתח-תקוה, פ"ד לד(2) 556, 572 (1980); ראו גם: בג"ץ 6299/21 עמותת עורכי דין לקידום מנהל תקין נ' מועצה מקומית כעביה טבאש חג'אג'רה, פסקה 24 ‏(‏8.11.2023‏); עניין אסרף, בפסקה 15). מכאן שעל הטוען לניגוד עניינים לא מוטל הנטל להוכיח כי החלטה מסוימת אכן התקבלה במשוא פנים או מתוך שיקולים זרים, אלא שיש להראות, בהסתברות הנדרשת, קיומו של פוטנציאל אובייקטיבי לניגוד עניינים (עניין בר, בפסקה 73). עם זאת, וכפי שהובהר בפסיקה, "חשש תאורטי לניגוד עניינים אינו מספיק כדי להצדיק פסילת מינוי" (עניין מנדלבליט, בפסקה 79). בענייננו, בחינת שאלת קיומו של ניגוד העניינים של ראש הממשלה בהחלטת הממשלה היא פשוטה יותר ואינה דורשת בחינה דה-נובו של כללי הדין. שאלת קיומו של ניגוד העניינים תיגזר בראש ובראשונה בראי הסדר ניגוד העניינים שנקבע לראש הממשלה. רק אם יימצא כי ההסדר אינו רלוונטי בנסיבות המקרה, עשויה להתעורר השאלה אם השתתפותו הייתה פסולה מכוח המבחן האובייקטיבי הכללי לאיתור ניגוד עניינים. נקודת המוצא בעניין זה היא כי הסדר ניגוד העניינים שנקבע לראש הממשלה על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה מחייב את ראש הממשלה (עניין הסדר ניגוד העניינים, בפסקה 56). במסגרת ההסדר שנקבע, בסעיף 1(ג) צוין כי על ראש הממשלה להימנע מלעסוק בעניינם האישי של עדים בהליך הפלילי המתנהל נגדו, אשר נדונים במשרדי הממשלה; עוד מורה הסעיף כי מקום שבו ראש הממשלה סבור כי מתחייבת מעורבותו בעניין הנוגע למי מהעדים, עליו לפנות אל המשנה ליועצת (נספח 21 לתצהיר התשובה מטעם הממשלה). בהקשר למגבלה זו הבהירה הנשיאה חיות את הדברים הבאים: "אני סבורה כי יש לפרש את המגבלה בסעיף 1(ג) לחוות הדעת ככזו המחייבת הימנעות ממעורבות של ראש הממשלה בעניינם האישי של נאשמים ועדים באותם מצבים שבהם קיימת ידיעה בפועל שלו – או של הגורמים שמונו על מנת לסייע לו בהקשר זה – כי אותו עניין נדון בפני אחד ממשרדי הממשלה" [ההדגשה במקור – י"ע] (שם, בפסקה 43). אין עוררין על כך שד"ר בן חי-שגב היא עדה במשפטו הפלילי של ראש הממשלה, ומופיעה ברשימת העדים שצורפה כנספח להסדר ניגוד העניינים שנערך לו. אלא שבסוגיה זו טוענות הממשלה וד"ר בן חי-שגב כי עדותה של האחרונה הסתיימה בחודש דצמבר 2022, ומאחר שלא ניתן עוד להשפיע על עדותה, הן סבורות כי התכלית שביסוד הסדר ניגוד העניינים אינה מתקיימת. אלא שפרשנות זו של ההסדר מעוררת קושי הן במישור הלשון (שלא כוללת הבחנה שכזו בין סוגי עדים) הן במישור התכלית. אבאר. בעניין הסדר ניגוד העניינים הנשיאה חיות עמדה על כך שתכליתו של הסדר ניגוד העניינים אינה מתמצית אך במניעת השפעה על מהלך המשפט או עדות מסוימת. ההסדר נועד להבטיח, הן במישור קבלת ההחלטות בפועל הן במישור הנראות הציבורית, כי ענייניו האישיים של ראש הממשלה הנוגעים לכתב האישום לא ישפיעו על תפקודו הציבורי – ובמילותיה של הנשיאה חיות: "העיקרון האוסר על מי שנושא בתפקיד ציבורי להימצא במצב של ניגוד עניינים הוא מעקרונות היסוד הקבועים בשיטתנו המשפטית [...] והמציאות שבה ראש ממשלה מכהן בתפקידו בעת שתלוי ועומד נגדו כתב אישום בעבירות חמורות מתחום טוהר המידות, היא מציאות חריגה המחייבת הקפדה יתרה על עקרון זה. לפיכך, נדרש הסדר ניגוד עניינים אשר יבטיח – הן מבחינת קבלת ההחלטות בפועל והן מבחינת הנראות הציבורית – כי העניינים האישיים הנוגעים לכתב האישום שהוגש נגד ראש הממשלה לא ישפיעו על תפקודו כראש הרשות המבצעת" (שם, בפסקה 16). כלומר, תכליתו של הסדר ניגוד העניינים, כפי שהובהרה בפסיקה, אינה מתמצית במניעת האפשרות להשפיע על עדותו של עד. לכך אוסיף כי העמדה שלפיה עם תום עדותו של עד פלוני, תם הסדר ניגוד העניינים בעניינו משוללת היגיון. ברי כי הסדר ניגוד העניינים נועד למנוע גם מצבים שבהם תינתן לעד "הטבה" בעבור עדותו (לאחר סיומה). אלמלא כן, ייווצר החשש שעדים במשפט (ולא רק זה שנהנה מאותה "הטבה") יראו איך ייעשה למי שמושא ההסדר "חפץ ביקרו". זאת ועוד, בהיבטי נראות ציבורית, מבלי להתייחס לטענות כבדות המשקל שהועלו ביחס למשמעות תוכן עדותה של ד"ר בן חי-שגב, ואף בהתעלם מכך שהתביעה במשפטו הפלילי של ראש הממשלה ביקשה להכריז עליה כ"עדה עוינת" – יש טעם לפגם בכך שראש הממשלה פועל לקידום מינויה של עדה במשפטו לתפקיד ציבורי בכיר. על כן, גם אם אין בשלב זה כל אפשרות מעשית לראש הממשלה להשפיע על העדות שכבר נמסרה – ומבלי להידרש לשאלות שעלו ביחס לאפשרות תיאורטית שד"ר בן חי-שגב תיקרא לשוב ולהעיד (סעיף 167 לחסד"פ) – עצם מעורבותו הפעילה בהליך קבלת ההחלטה בממשלה עשוי לעורר אצל המתבונן מן הצד ספק אם ההבחנה בין עניינו האישי של ראש הממשלה ובין תפקידו הציבורי נשמרה במלואה. עוד יש לציין כי יש אף טעם לפגם בניסיון של ראש הממשלה לקדם פרשנות מצמצמת להסדר שלו-עצמו. בפרט משלא נועץ בנושא מבעוד מועד עם הייעוץ המשפטי לממשלה, כפי שהיה עליו לעשות אם התעורר בליבו ספק, ואף מבלי שנימק את "הפרשנות" הזו שלו בזמן אמת – אלא נזכר להציג את הפרשנות המצמצמת להסדר רק בדיעבד, לאחר שעלו טענות בעניין. על כן מסקנתנו היא שבהחלטתו של ראש הממשלה להעלות על סדר היום את נושא ההצבעה על חברי המועצה, לרבות ד"ר בן חי-שגב; בהחלטתו לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 9 לתקנון הממשלה בהקשר להצבעה האמורה; ובהשתתפותו בישיבת הממשלה והצבעתו על מינויה של ד"ר בן חי-שגב – ראש הממשלה הפר את הסדר ניגוד העניינים. נזכיר בהקשר זה כי בהחלטת הממשלה צוין במפורש כי "מזכיר הממשלה הודיע שבהתאם לתקנון לעבודת הממשלה, ראש הממשלה קובע את סדר היום לדיון בממשלה והוא אישר לכלול בו את הצעת ההחלטה שבנדון" [ההדגשה נוספה – י"ע]. משמצאנו כי ראש הממשלה היה מצוי בניגוד עניינים ביחס למינויה של ד"ר בן חי-שגב, מתחייבת המסקנה כי הוא לא היה רשאי להשתתף בהליך קבלת ההחלטה בדבר מינויה. בהקשר זה, אין נפקות לכך שהחלטת הממשלה התקבלה בסופו של דבר פה אחד, או לכך שקולו של ראש הממשלה לא היה דרוש לשם קבלתה. זאת, ראשית, בשים לב לכך שלפי דברי מזכיר הממשלה, עצם הכללת הצעת ההחלטה נעשתה באישורו (האישי) של ראש הממשלה; וגם לכך שהכלל האוסר על ניגוד עניינים חל גם על השתתפות בתהליך קבלת החלטה של גוף קולגיאלי כדוגמת הממשלה, על אחת כמה וכמה כשמדובר על ראש הממשלה, ועצם השתתפותו של מי שמצוי בניגוד עניינים פוגמת בתקינות ההליך. בהקשר דומה, הזדמן לי להבהיר בעניין בר את הדברים הבאים: "נושא משרה שעומד במצב של ניגוד עניינים אינו יכול להיות חלק מתהליך קבלת החלטה בנושא שלגביו מתקיים ניגוד העניינים; ועצם השתתפותו בהצבעה פוגמת בתקינות ההליך כולו. כך פסק בית משפט לא אחת בהקשרים שונים של קבלת החלטות על ידי גופים קולגיאליים [...] אם כן, עצם השתתפותו בדיון וההצבעה של ראש הממשלה, שכאמור עמד במצב של ניגוד עניינים, מביאים אפוא לפסלות ההחלטה, באשר הכלל של ניגוד עניינים חל כאמור גם על גופים קולגיאליים" (שם, בפסקאות 87-86). ומכאן אפנה לבחון את משמעות החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה על הפגם האמור. משמעות החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה כזכור, שבוע ימים לאחר החלטת הממשלה, קיבלה הממשלה ביום 31.3.2026 את החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה. אין עוררין על כך שראש הממשלה לא השתתף בהליך שקדם להחלטת ההצבעה החוזרת בממשלה. בהחלטת ההצבעה החוזרת בממשלה צוין כי "ראש הממשלה לא נוכח בדיון ולא משתתף בהצבעה. השר יריב לוין ממלא את מקומו ומודיע כי הוא הוסיף את הנושא לסדר היום בהתאם לסמכות הקבועה בתקנון לעבודת הממשלה". בתום הדיון הצביעו שרי הממשלה פה אחד על החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה, בתוך כך הובהר כי אין בהחלטה זו כדי לפגוע בתוקפה של החלטת הממשלה, וכי היא התקבלה בין השאר "לשם מניעת לזות שפתיים" ביחס לטענת ניגוד העניינים של ראש הממשלה. במצב דברים זה, נדרשים אנו לבחון אם יש בהחלטת ההצבעה החוזרת בממשלה כדי לרפא את הפגם שנפל בהחלטת הממשלה, ככל שפגם זה נוגע למעורבותו של ראש הממשלה במינויה של ד"ר בן חי-שגב. בסוגיה זו טוענות הממשלה וד"ר בן חי-שגב כי ככל שנפל פגם בהחלטת הממשלה, פגם זה תוקן באמצעות החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה, בה ראש הממשלה לא נטל חלק בשום שלב. לא מצאתי ממש בטענה זו, וזאת אף מבלי להידרש לשאלה אם ניגוד העניינים שבו היה מצוי ראש הממשלה "הדביק" גם את יתר חברי הממשלה (השוו: עניין בר, בפסקה 88; בהקשר זה ראו גם: משרד המשפטים הצוות לחשיבה מחודשת בהיבטי ניגוד עניינים דין וחשבון 49 (2018)). אסביר. לא ניתן ליישב את תכליתם של דיני ניגוד העניינים עם מצב שבו בעל תפקיד המצוי בניגוד עניינים משתתף בעיצוב החלטה מסוימת, מודיע בגלוי את עמדתו בסוגיה המונחת לדיון, ולאחר ימים ספורים מתקבלת אותה החלטה עצמה בידי הכפופים לו או חבריו באותו גוף קולגיאלי. זאת, מבלי לערוך בחינה מחודשת ועצמאית של הסוגיה, כאשר השינוי היחיד הוא היעדרותו מן הישיבה. הכשרה של מהלך מעין זה עלולה לרוקן מתוכן את דיני ניגוד העניינים, ואף ליצור תמריץ לקבלת החלטות "מחודשות" שאינן אלא כסות פורמלית שנועדה להכשיר בדיעבד החלטה שהתקבלה בצל ניגוד עניינים. אכן, בנסיבות מסוימות עשוי תיקון מאוחר של הפגם שדבק בהחלטה או בהליך המינהלי להביא לריפויו בדיעבד. בהקשר לסוגיה זו הבהירה השופטת י' וילנר כי: "על מנת שיירפא ההליך הפגום עקב תיקון שבדיעבד, נדרשת הרשות המינהלית לשקול את הנתונים החדשים העולים מתיקון זה בלב פתוח ובנפש חפצה, ובמידת הצורך אף לשנות את החלטתה בהתאם" [ההדגשה נוספה – י"ע]‏ (בג"ץ 6905/18 נאג'י נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית, פסקה 17 ‏(‏2.12.2018‏)‏). עם זאת, זהו אינו מצב הדברים בענייננו. החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה התקבלה ימים ספורים בלבד לאחר החלטת הממשלה, ואף היא ניתנה ללא חוות דעת משפטית התומכת במהלך; ולמעשה ללא שינוי כלשהו בתשתית העובדתית או המשפטית שעמדה בפני הממשלה. יתרה מכך, הממשלה עצמה ציינה כי החלטתה התקבלה מבלי לפגוע בתוקפה של החלטת הממשלה ולשם "מניעת לזות שפתיים" בכל הנוגע לטענת ניגוד העניינים שנפל בהחלטת הממשלה, ולא מתוך שקילה מחודשת לגופו של עניין. בנסיבות אלה, קשה לראות בהחלטה משום בחינה מחודשת, עצמאית ומלאה של הנתונים; הלכה למעשה, מדובר באימוץ מלא של החלטת הממשלה, בבחינת "העתק-הדבק" בעל אופי כמעט טכני. ברי כי מהלך מעין זה אינו יכול, כשלעצמו, לרפא את הפגם שנפל בהחלטת הממשלה, ככל שהוא נוגע לעניינה של ד"ר בן חי-שגב. ויודגש: במשרעת שבין שלילה מוחלטת של מועמדותה של ד"ר בן חי-שגב אך בשל ניגוד עניינים שנפל בהחלטת הממשלה, בקצה האחד; ובין הכשרת המינוי בהליך אשרור פורמלי ימים ספורים לאחר מכן באמצעות החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה, בקצה האחר – המרחק רב. בין שני קצוות אלה מצויות דרכי ביניים שונות, שייתכן ועשויות היו, בנסיבות המתאימות, לנטרל את ניגוד העניינים מבלי להביא בהכרח לפסילת המועמדות. אינני מביע כל עמדה בנושא זה, והדברים מובאים אך במבט צופה פני עתיד. על כן במצב הדברים שנוצר, מוטב כי גורמי הייעוץ המשפטי לממשלה האמונים על תחום ניגוד העניינים, יידרשו לסוגיה ויבחנו מהו ההסדר הראוי, אם בכלל, בעניינה של ד"ר בן חי-שגב. למען הסר ספק יובהר כי בנסיבות העניין לא נפל פגם בהתנהלותה של ד"ר בן חי-שגב עצמה בהקשר זה. אדרבה, דומה כי היא הראשונה שנפגעה מן האופן שבו פעלה הממשלה. למעשה, יש יסוד להניח כי אילו ניתנה לייעוץ המשפטי לממשלה שהות מספקת להידרש לסוגיה – כפי שנתבקש במכתב המשנה ליועצת – ניתן היה למנוע ולמצער לצמצם את הפגם שנפל בהליך. ואולם כאמור בקשה זו נדחתה. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שהפניה נעשתה בימי הלחימה הסוערים של מבצע "שאגת הארי". בנסיבות אלה, משבחרה הממשלה להתקדם בהליך מבלי להעניק לייעוץ המשפטי לממשלה שהות סבירה להשלים את בחינתו – ובכך ככל הנראה לאפשר לו להצביע על הפגם שמתעורר מבעוד מועד – אין לה להלין אלא על עצמה באשר לתוצאותיו של אותו חיפזון. לסיום חלק זה אציין כי אינני רואה להידרש לשאלה אם הפגם שנפל בהחלטת הממשלה ביחס למינויה של ד"ר בן חי-שגב הכתים גם את יתר 14 חברי המועצה "הנכנסת", וככל שאותו פגם הכתים אותם, האם נרפא במסגרת החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה. זאת, מהטעם שכפי שיפורט בסמוך הגעתי למסקנה שיש להחזיר את עניינם של כלל המועמדים לבחינה מחודשת של הוועדה. מן הפגמים אל הסעד נמצאנו למדים כי החלטת הוועדה לבדיקת מינויים בעניינם של עו"ד בראשי וד"ר שיין ניתנה על יסוד תשתית חסרה. כפי שפירטתי לעיל, קביעה זו מובילה למסקנה כי אף החלטות הממשלה, שהתבססו על המלצת הוועדה, התקבלו על סמך תשתית חסרה. במקרה הרגיל, הסעד המתאים בנסיבות מסוג זה הוא השבתן של מועמדותיהם של עו"ד בראשי וד"ר שיין לבחינה מחודשת על ידי הוועדה על מנת שתידרש למכלול הנתונים הרלוונטיים כאמור לעיל (השוו: בג"ץ 23426-04-26 אלמקייס נ' ראש הממשלה ‏(‏19.5.2026‏); ראו גם: עניין אייזנברג, בעמ' 244; זמיר, ההליך המינהלי, בעמ' 1224). בדומה, קיומו של פגם ניגוד העניינים שנפל בהליך מינויה של ד"ר בן חי-שגב, משמעו כי יש מקום להשיב את עניינה לבחינה מחודשת, זאת תוך מתן אפשרות לגורמי הייעוץ המשפטי לממשלה להידרש למשמעותו של הפגם ולבחון את הדרכים האפשריות לריפויו, זאת כתנאי מקדים לאישור המינוי. ואולם, בענייננו איני סבור כי בכך מתמצה הסעד המתאים. במקרה דנן יש לבחון את הסעד על רקע מאפייניהן של החלטות הממשלה, ובפרט העובדה כי עסקינן בבחירת חברים בגוף קולגיאלי אשר נודעת חשיבות מיוחדת להרכבו הכולל. הדברים קיבלו ביטוי מפורש בהוראת סעיף 7(ג) לחוק הרשות השניה, שלפיה בעת מינוי המועצה על הרכבה לשקף במידת האפשר את מגוון דעות הציבור. צורך זה – המחייב את בחינת כלל המועמדים כמקשה אחת העומדת לדיון – עולה במפורש גם בהחלטות שקיבלה הוועדה עצמה, מהן עולה כי המועצה מחויבת לקום כ"גוף אחד" (ראו למשל, בפסקה 11 להחלטת הוועדה; בפסקה 12 להחלטת הוועדה מיום 16.3.2026). משכך, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי דיון בשלושה מועמדים, בפרט כאשר מדובר גם ביו"ר, משליך על הבחינה הכוללת של המועצה בכללותה, המונה 15 חברים. מסקנה זו בדבר הצורך לבחינה מחודשת של כלל המועמדים אף מתבקשת לנוכח קביעות הוועדה כי החלטותיה יעמדו בתוקפן למשך שלושה חודשים בלבד – כזכור, החלטת הוועדה ניתנה במהלך חודש ינואר 2026 ולאחריה ניתנו החלטת הוועדה מיום 8.3.2026 והחלטת הוועדה מיום 16.3.2026. זאת ועוד, מסקנה זו מקבלת חיזוק לנוכח ההתפתחויות שאירעו לאחר תחילת ההתדיינות בפנינו. הדברים אמורים לנוכח ההתפטרויות הפתאומיות שחלו בקרב חברי המועצה "הנכנסת" ו"היוצאת" גם יחד. כזכור, ד"ר רביב וד"ר וניג הודיעו על התפטרותן הן מהמועצה "הנכנסת" הן מהמועצה "היוצאת". במצב דברים זה, נותרו למעשה בקרב חברי המועצה בהרכב שעליו הצביעה הממשלה רק עשרה חברים. על כן, בנסיבות אלה, ובהינתן השינוי הרב שחל בהרכב המועצה ובשים לב לאמור לעיל, יש להשיב את עניינם של כלל חברי המועצה "הנכנסת" לבחינה עדכנית של הוועדה. אשר על כן, לנוכח הצטברות הפגמים שעליהם עמדתי לעיל, ובשים לב לשינוי המשמעותי שחל בתמהיל המועצה, מצאתי להורות על החזרת עניינם של כלל חברי המועצה "הנכנסת" לבחינה מחודשת של הוועדה לבדיקת מינויים – בהתאם, משמעות הדבר היא כי החלטות הממשלה בטלות. כאן המקום להוסיף ולהתייחס לנקודה נוספת המתחייבת מהשתלשלות הדברים החריגה במהלך ניהול ההתדיינות שבפנינו. מטבע הדברים, בחינתה המחודשת של הוועדה מותנית ברצונו של שר התקשורת לקדם החלטת מינוי חדשה בעניינם ובכפוף לכל דין. ברי כי בהתאם לדין, בעת קיום בחינתה המחודשת, על הוועדה לבדיקת מינויים להידרש לתשתית העובדתית העדכנית נכון למועד הבחינה המחודשת, לרבות כל מידע רלוונטי חדש בעניינם של המועמדים. בכלל זאת, על הוועדה לתת דעתה להתפתחויות העובדתיות שחלו בעקבות ההליך דנן, ככל שיש בהן להשליך על בחינת עניינו של מועמד מסוים. בעניין זה אזכיר כי מקרב חברי המועצה "הנכנסת", ישנם ארבעה חברים שהודיעו על התפטרותם מהמועצה "היוצאת" בלבד – מר עאסי, מר שמעוני, פרופ' כספי וגב' קדם מקטובי. על הקושי הרב הטמון במהלך זה, באופן המטיל ספק אם התפטרות מעין זו אפשרית מלכתחילה, עמדנו כאמור בהחלטת צו הביניים. עוד עמדנו בהחלטתנו על כך שעל פני הדברים מהלך שכזה – לנוכח הנסיבות שבהן נעשה כאמור – מעורר קושי בהיבט חובת הנאמנות המוטלת על חבר מועצה. חובה זו מעוגנת בסעיף 13 לחוק הרשות השניה, ולפיה "חבר המועצה ינהג במילוי תפקידו בהגינות, בנאמנות וללא משוא פנים". [במאמר מוסגר אעיר, כי חובה זו הופיעה במקור כסעיף 15 להצעת חוק הרשות השניה, והיא אושרה כמעט כלשונה על ידי הכנסת. מעניין לציין כי בעת הדיון בוועדה הייעודית לחוק בכנסת, ציינה מזכירת הוועדה כי "בסעיף 15 יש הערה. מרגע שהוא נבחר לתפקידו מייצג חבר המועצה את המועצה וחדל לייצג את הגופים שמינו אותו. הנאמנות שלו היא למועצה" [ההדגשה נוספה – י"ע]; דברים אלה נענו על ידי נציג משרד התקשורת בוועדה בפשטות: "זה ברור מאליו" (פרוטוקול ישיבה 19 של הוועדה לחוק הרשת השניה, הכנסת ה-11, 3 (1.6.1987)) – אלא שנסיבות ענייננו עשויות ללמד כי מה שנחזה בעבר כמובן מאליו, אינו עוד מובן מאליו]. עוד אזכיר כי אף התצהירים שהוגשו מטעם חברי המועצה המתפטרים העלו תהיות רבות (ונזכיר כי בניגוד להחלטתנו מיום 14.6.2026 לא הוגשו תצהירים משלימים). כך, למשל, ומבלי למצות, נזכיר את הנוסח הדומה עד כדי זהה של חלק מהתצהירים וכן נפנה לתצהירו של מר עאסי, בו הסביר כי התפטרותו מהמועצה "היוצאת" נעשתה, בין היתר, "לצורך קידום מקצועי והשתלבות בתפקיד ציבורי בכיר בנציבות שירות המדינה [...] מתוך רצון להיערך באופן מיטבי לאתגר המקצועי הבא ולתפקיד בעל השפעה ציבורית רחבה יותר, קיבלתי החלטה לסיים את תפקידי הנוכחי כחבר במועצת הרשות השנייה בצורה מסודרת ומכובדת. מדובר בהחלטה הנובעת משיקולי התפתחות מקצועית ושליחות ציבורית" (פסקה 2 לתצהיר מר עאסי מיום 13.6.2026). ואולם, על פני הדברים, קשה ליישב הנמקה זו עם העובדה שמר עאסי בחר בסופו של יום להתפטר אך ורק מהמועצה "היוצאת", תוך עמידה על רצונו להתמנות למועצה "הנכנסת". לאמור עד כה מתווספת העובדה ששר התקשורת כזכור הצהיר כי "חלק מחברי המועצה שוחחו עם רמ"ט השר, אשר הביע בפניהם את עמדת השר בסוגייה". נתונים אלה, כמו גם מידת ההשפעה שהייתה לשר על התפטרותם של חברי המועצה המתפטרים, נותרו עמומים ובירורם עשוי להשליך על מידת התאמתם לתפקיד, ומכאן שיש מקום שהוועדה תידרש להם בעת בחינת מועמדותם המחודשת. למען הסר ספק יובהר כי עד לכינונה של מועצת רשות שניה חדשה, תמשיך לכהן המועצה "היוצאת", בהתאם לאמור בהחלטת צו הביניים וברוח ההלכה שנקבעה בבג"ץ 382/75 בוכבזה נ' המועצה המקומית אור-יהודה, פ"ד ל‏(‏1‏)‏ 576, 580 ‏(‏1975‏). טרם חתימה ההליך דנן, ובפרט ניסיונותיו של שר התקשורת, בעקבות הצו הארעי שניתן, להביא את חברי המועצה "היוצאת" להתפטר מכהונתם – באופן אשר יוביל, הלכה למעשה, לכך שלא תפעל מועצה, ותסוכל תכלית הצו הארעי – מזמנים הזדמנות להפנות זרקור לתופעה שפשתה בעת האחרונה: שיתוק מינהלי כמדיניות (ראו בהקשר זה ומבלי למצות: בג"ץ 3329-12-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל ה-37 ‏(‏31.8.2026‏), שעודנו תלוי ועומד ועוסק, בין היתר, במינוי קבע של שר פנים ובאופן מימוש סמכויותיו; בג"ץ 42914-08-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' השר לשיתוף פעולה אזורי והממונה על רשות החברות הממשלתיות ‏(‏6.7.2026‏), שעסק במחדל במינוי יושב ראש לדירקטוריון התעשייה האווירית לישראל בע"מ; בג"ץ 79117-07-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר המשפטים ‏(‏31.5.2026‏)‏,‏ שעסק בכינוס הוועדה לבחירת שופטים; בג"ץ 5404/22 הצלחה – לקידום חברה הוגנת נ' שר התקשורת ‏(‏12.5.2026‏), שעודנו תלוי ועומד ועוסק במינוי מועצת תאגיד השידור הישראלי; בג"ץ 24855-04-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר העבודה ‏(‏26.8.2026‏), שעודנו תלוי ועומד ועוסק במינוי מנכ"ל קבע למוסד לביטוח לאומי; בג"ץ 1711/24 התנועה למען איכות השלטון נ' שר המשפטים ‏(‏8.9.2024‏), שאף הוא עסק בכינוס הוועדה לבחירת שופטים; בג"ץ 2144/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' יושב ראש הכנסת ‏(‏23.3.2020‏), שעסק בכינוס מליאת הכנסת). אכן, סמכות מינהלית טומנת בחובה, במקרים המתאימים, גם שיקול דעת שלא להפעילה. ואולם, מכאן ועד להפיכת הימנעות מפעולה למדיניות של שיתוק מינהלי – רב המרחק. יפים בהקשר זה דברים שנאמרו על ידי השופט ח' כהן: "ההימנעות מלממש ולהגשים חוק קיים ומחייב, אינה מדיניות ואינה יכולה להיות מדיניות, מכל בחינה שהיא; היא רק גורמת לדימורליזציה ביחסי השלטון והאזרח, וגוררת אחריה פריקת עול של כל חוקי המדינה" [ההדגשה במקור – י"ע] (בג"ץ 295/65 אופנהימר נ' שר הפנים והבריאות, פ"ד כ‏(‏1‏)‏ 309, 328 ‏(‏1966‏)). בהתאם, שיתוקם של גופי המינהל אינו יכול להיחשב מדיניות מינהלית תקינה, ומקל וחומר שאין לראות בו מדיניות רצויה. רשויות המינהל נועדו להפעיל את הסמכויות שהופקדו בידיהן לשם מילוי תפקידיהן ומתן שירות לציבור בכללותו; מקום שבו הרשות חדלה מלתפקד, או מביאה במעשיה לשיתוקם של הגופים הפועלים במסגרתה, הנפגע הראשון והעיקרי הוא הציבור – שלמענו נועדה הרשות לפעול מלכתחילה. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אינני נדרש לטענת העותרים כי במהלכים שתוארו לעיל היו מעורבים שיקולים זרים, שבבסיסם רצון הרשות המבצעת להכשיל את עסקת רכישת רשת (ערוץ 13). בהקשר זה, כאמור, נטען כי קשה להתעלם מסמיכות הזמנים בין הפרסומים וההודעות לגבי עסקת רכישת רשת ובין ההצבעה על הרכב המועצה "הנכנסת". אף אינני נדרש לשאלת הרכב המועצה "הנכנסת" בהיבטי ייצוג הולם. בעניין זה חזקה על הוועדה לבדיקת מינויים שתידרש לסוגיה זו בבואה לבחון את כלל המועמדים שיובאו לפניה. סוף דבר על יסוד מכלול הנימוקים שפורטו, נמצאנו למדים כי בהחלטות מושא העתירות הן במישור הוועדה הן במישור הממשלה נפלו שורה של פגמים יסודיים היורדים לשורשו של ההליך המינהלי, זאת הן ביחס לתשתית העובדתית שעמדה לפני מקבלי ההחלטות הן ביחס לפגם ניגוד העניינים שנמצא. לכל אלה מתווספת הוראת חוק הרשות השניה, המחייבת לבחון את כלל המועמדים כמקשה אחת. לכך מצטרפות קביעות הוועדה לבדיקת מינויים בנושא, וכן ההתפתחויות המשמעותיות שחלו בזמן ניהול ההתדיינות לפנינו ואשר יש להן השלכה ישירה על הרכב המועצה בכללותו. אשר על כן אציע לחבריי כי נהפוך את הצו על-תנאי למוחלט, במובן זה שנורה על בטלות החלטות הממשלה, וכן על החזרת עניינם של חברי המועצה "הנכנסת" לבחינתה של הוועדה לבדיקת מינויים – ככל שברצונו של שר התקשורת לקדם החלטת מינוי חדשה בעניינם ובכפוף לכל דין. עוד אציע כי הממשלה תישא בהוצאות העותרים בסך כולל של 50,000 ש"ח שיחולקו באופן שווה בין חמש קבוצות העותרים. יצחק עמית נשיא השופטת רות רונן: אני מסכימה. רות רונן שופטת השופט אלכס שטיין: אני נותן הסכמה חלקית לפסק דינו של חברי הנשיא. כמו חברי, אף אני סבור כי מינויה של ד"ר יפעת בן חי-שגב (להלן: ד"ר בן חי-שגב) לכהונת יושבת-ראש מועצת הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (להלן: המועצה) נפגם באופן שיורד לשורש העניין – ודינו בטלות. כמו חברי, אני סבור כי מן הדין לבטל גם את מינויים של עוה"ד כנרת בראשי (להלן: עוה"ד בראשי) ושל ד"ר חיים שיין (להלן: ד"ר שיין) כחברים במועצה. זאת, מאחר שאמירותיהם בגנותם של ערוצי ואנשי תקשורת שונים לא עמדו לנגד עיניי הוועדה לבדיקת מינויים (להלן: ועדת המינויים או הוועדה) – ולמצער, בהינתן העובדה שמדובר בהתבטאויות פומביות ידועות, לא קיבלו משקל בהחלטת הוועדה. עם זאת, הנני סבור שהוועדה תוכל לשוב ולשקול מינויים אלה על בסיסו של מסד עובדתי שלם; ואם הוועדה תמצא לנכון לאשר, לבסוף, את המינויים, היא תוכל לעשות כן בכפוף לעריכת הסדרי ניגוד עניינים מוקפדים ונוקשים. זאת, מאחר שאמירות פוליטיות – גם כאלה שמביעות עוינות כלפי יריבים פוליטיים כאלה או אחרים – אינן אמורות, ככלל, לפסול את אומרן מלכהן כחבר או כחברה במועצה. בניגוד לדעתו של חברי הנשיא, איני רואה עילה להשיב את עניינם של שאר חברי המועצה שנבחרו לבחינה מחודשת של הוועדה. לטעמי, בחינתם המחודשת אינה הכרחית מאחר שבמינויים אלה לא נפלו פגמים שיורדים לשורש העניין. אפרט את נימוקיי. עניינה של ד"ר בן חי-שגב כפי שמציין חברי בפסק דינו, בהתאם להסדר ניגוד העניינים אשר נערך בשעתו לראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, ראש הממשלה היה מנוע מלעסוק במינויה של ד"ר בן חי-שגב. חרף זאת, הוא נטל חלק פעיל במינויה ותמך בו בניגוד גמור לאותו הסדר. לית מאן דפליג שמהלך זה היה פסול מראשיתו ושהמינוי שנעשה בעקבותיו לא היה תקף. מסיבה זו, בסמוך לאחר מינוי זה, התקבלה החלטה חוזרת של ממשלת ישראל למנות את ד"ר בן חי-שגב לתפקיד של יושבת ראש המועצה. החלטה זו נתקבלה ללא הליך מקדים שמטרתו ליצור ניתוק ענייני-אמיתי בין שתי ההחלטות, קרי: מבלי לנטרל את השפעת ההחלטה הראשונה – ובפרט את תמיכתו של ראש הממשלה במינויה של ד"ר בן חי-שגב – על ההחלטה השנייה אשר התקבלה בממשלה. לזאת אוסיף, כי ההחלטה השנייה נתקבלה מבלי שקדמה לה התייעצות עם היועצת המשפטית לממשלה באשר לדרך שבה יש ללכת כדי לרפא את הפגם שאירע. על כגון-דא נאמר: "one cannot unring a bell" (Dunn v. United States, 307 F.2d 883, 886 (5th Cir. 1962)). את הקול שהשמיע ראש הממשלה לטובת מינויה של ד"ר בן חי-שגב ואת השפעתו הפסולה של קול זה לא ניתן לבטל או לאיין במחי-יד על ידי כינוס נוסף של הממשלה כפשוטו. מן הדין היה לנקות את הליך המינוי מהפגם שנפל בו באמצעות פסק-זמן וחשיבה מחדש על-מנת להבטיח קבלת החלטה דה-נובו, נקיה מהשפעתו של ראש הממשלה; ובהחלט היה מקום להיזקק בעניין זה לייעוצה של היועצת המשפטית לממשלה. בהחלטה השנייה, שכל מטרתה, כלשונה, "למנוע לזות שפתיים", לא סגי. מכאן עולה מסקנתי בדבר פסלות מינויה של ד"ר בן חי-שגב לתפקיד יושבת ראש המועצה. סבורני כי העתירות שבאו לתקוף מינוי זה – דינן להתקבל, כך שנוציא מלפנינו צו מוחלט הפוסל את המינוי, כאמור בפסק דינו של חברי הנשיא. עניינם של עוה"ד בראשי וד"ר שיין לטעמי, עמדותיהם הפוליטיות של עוה"ד בראשי וד"ר שיין ואמירותיהם הן עניינם האישי, ואינן יכולות, כשלעצמן, לשמש עילה לפסילתם לכהונה כחברים במועצה. אולם, כפי שקבע חברי הנשיא, הוועדה צריכה היתה לשקול את אמירותיהם השונות של השניים ככל שיש בהן נקיטת עמדה עוינת כלפי גופי ואנשי תקשורת מסוימים, כדוגמת ערוץ 12 של הטלוויזיה – עמדה שעלולה לתרגם את עצמה לקבלת החלטות משיקולים זרים ומפלים. מאחד שהוועדה לא עשתה כן, היא קיבלה את החלטתה בדבר מינויים של עוה"ד בראשי וד"ר שיין כחברים במועצה על יסוד תשתית עובדתית בלתי מספקת. אי-מתן משקל לאמירות העוינות שהשניים השמיעו או פרסמו, אף הוא בגדר פגם שפוסל את החלטת הוועדה. עם זאת, כפי שכבר צוין על ידי, סבורני כי הסעד הנכון במקרה דנן – לצד ביטול המינויים של עוה"ד בראשי וד"ר שיין – הוא החזרת עניינם לוועדת המינויים כדי שזו תשוב ותשקול את האפשרות למנותם כחברים במועצה, בכפוף לקביעת הסדרי ניגוד עניינים מוקפדים ונוקשים. כוונתי להסדרים אשר ימנעו מעוה"ד בראשי ו/או מד"ר שיין את האפשרות ליטול חלק בהחלטות המועצה שתהיינה קשורות לאנשי תקשורת או לגופי תקשורת שביחס אליהם היה באמירותיו של מי מהם גילוי של עוינות. בהקשר זה יש לזכור כי הצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות – ומכאן הצורך להקפיד עם הסדרי ניגוד העניינים אשר יידרשו ביחס לעוה"ד בראשי וד"ר שיין, אם יוחלט למנותם כחברים במועצה. בכפוף לאמור לעיל, הנני סבור כי העתירות שבאות לפסול את מינויים של עוה"ד בראשי וד"ר שיין כחברי המועצה – דינן להתקבל, כפי שמציע חברי הנשיא. עניינם של שאר חברי המועצה כפי שכבר צוין על ידי, במינויים של שאר חברי המועצה לא נפלו פגמים שיורדים לשורש העניין. מטעם זה, הנני מציע שלא להתערב בהחלטה למנותם לתפקיד. בעניין אחרון זה, לטעמי, דין העתירות להידחות. אלכס שטיין שופט לפיכך, הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא י' עמית כי יש להורות על בטלות החלטות הממשלה מושא העתירות. הוחלט פה אחד כי יש להורות על בטלותן של החלטות הממשלה למנות את ד"ר יפעת בן חי-שגב ליושבת ראש מועצת הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו ואת עו"ד כנרת בראשי וד"ר חיים שיין לכהונה כחברי המועצה. עוד נקבע בדעת רוב של הנשיא י' עמית ובהסכמת השופטת ר' רונן כנגד דעתו החולקת של השופט א' שטיין, כי יש להשיב את עניינם של יתר חברי המועצה שנבחרו בהחלטות הממשלה לבחינה מחודשת של הוועדה לבדיקת מינויים, ככל שברצונו של שר התקשורת לקדם את מינויָם של מועמדים אלו. ניתן היום, כ"ו אלול תשפ"ו (08 ספטמבר 2026). יצחק עמית נשיא אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת