פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"ר 26250-10-25
לפני:
כבוד השופט אלכס שטיין
המערערת:
שרה שחם
נגד
המשיב:
פקיד שומה חולון
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב בהמנ"א 49266-08-25 מיום 13.9.2025
בשם המערערת:
בעצמה
פסק-דין
השופט אלכס שטיין:
לפניי ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב בהמנ"א 49266-08-25 מיום 13.9.2025, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת בקשה לקיום דיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה בע"א 27444-06-25 מיום 10.7.2025 (להלן: פסק הדין של בית המשפט העליון).
בתמצית, המערערת הגישה, יחד עם בעלה המנוח, תביעה לבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (ת"א 56585-05-24) לביטול הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. התביעה נדחתה על הסף על-ידי בית המשפט המחוזי מחמת קיומו של מעשה בית דין (להלן: פסק הדין של בית המשפט המחוזי). על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"א 27444-06-25), אשר נדחה ללא צורך בתשובה אחרי שנמצא כי אין לערעור סיכוי להתקבל – זאת, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. המערערת הגישה שתי בקשות לעיון חוזר על פסק דין זה, אשר נדחו ביום 29.7.2025 וביום 8.8.2025 (להלן: הבקשות לעיון חוזר).
ביום 19.8.2025 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לקיום דיון נוסף על פסק דינו של בית המשפט העליון. בבקשה נטען כי למערערת נודע על פסק דינו של בית המשפט העליון רק לאחר שלושה ימים מיום פרסומו, וכן כי יש בהגשת הבקשות לעיון חוזר כדי להאריך את המועד להגשת הבקשה לקיום דיון נוסף – זאת, מאחר שהמערערת פעלה למיצוי זכויותיה הדיוניות. ביום 13.9.2025 הרשמת יהב דחתה את הבקשה, בקבעה כי לא ניתן לראות את הבקשות לעיון חוזר כחלק מרצף פעולות למיצוי זכויות אשר מאריך את המועד להגשת בקשה לקיום דיון נוסף. כן נפסק כי את מניין הימים להגשת הבקשה לקיום דיון נוסף יש למנות ממועד מתן פסק הדין, ולא מהיום בו נודע למערערת על פרסום פסק הדין; ומכל מקום, גם לו הייתה עמדתה של המערערת מתקבלת, הגשת הבקשה הארכה ממילא נעשתה באיחור ניכר.
דין הערעור להידחות. הלכה היא עמנו כי לרשמת בית המשפט נתון שיקול דעת רחב בהחלטות בעניין בקשה להארכת מועד. ביקורת שיפוטית שבמוקדה החלטות הרשמת בעניין הארכות מועד תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ראו: ע"ר 27834-10-25 שטגמן נ' פרקליט המדינה, פסקה 3 (4.11.2025); ע"ר 23597-09-25 י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב (21.10.2025)). פשיטא הוא, כפי שיוסבר להלן, כי המקרה שלפניי אינו נמנה עם חריגים כאמור.
על המבקש הארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף להצביע על קיומו "טעם מיוחד" למתן הארכה המבוקשת (ראו: תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). כפי שנקבע לא אחת, טעותה של המערערת בנוגע לחישוב המועד להגשת בקשה לקיום דיון נוסף אינה עולה כדי טעם מיוחד. זאת, לנוכח אופיו המיוחד של ההליך המחייב בחינה קפדנית ומצמצמת לקיומו של טעם מיוחד כאמור. הדרישה להוכחת טעם מיוחד אשר מצדיק הארכת מועד מבטאת את האיזון הנדרש, כפי שקבע המחוקק, בין זכויות בעל הדין המבקש ארכה, מחד גיסא, לבין אינטרסים ציבוריים חשובים אשר כוללים יעילות, ודאות וסופיות הדיון, מאידך גיסא (ראו: ע"ר 35387-11-24 פלוני נ' פלוני (28.11.2024)).
המערערת הגישה את בקשת הארכה מושא הערעור בחלוף מעל 20 ימים מהמועד האחרון להגשת בקשה לקיום דיון נוסף. אין מדובר באיחור קל, כטענת המערערת – וזאת, בלשון המעטה, נוכח סד הזמנים הקצר הקבוע בדין לצורך הגשת בקשות כאמור, אשר עומד על 15 ימים ממועד מתן פסק הדין (ראו: ע"ר 39838-05-25 חזיזה נ' מדינת ישראל (21.5.2025)).
עוד יובהר כי נסיבותיה האישיות של המערערת לא נעלמו מעיני הרשמת, אולם זו קבעה כי בשקלול מכלול נסיבות עניין, לא נמצא כי טעות המערערת הינה טעות סבירה המצדיקה מתן הארכת מועד. החלטה זו מגלמת איזון ראוי בין השיקולים השונים ונטועה בדל"ת אמותיו של שיקול הדעת הנתון לרשמת בכגון דא; ומשכך הוא, אין מקום להתערב בה.
לא למותר לציין, כי סיכויי הבקשה לדיון נוסף להתקבל הינם קלושים. זאת, הואיל ופסק דינו של בית המשפט העליון דחה את ערעור המערערת על הסף, מבלי שנקבעה בו כל הלכה משפטית שביחס אליה ניתן להורות על קיומו של דיון נוסף (ראו: ערג"ץ 2899/23 קריאף נ' הלשכה לסיוע משפטי מחוז דרום (11.5.2023); ערג"ץ 7979/21 פלונית נ' בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים, פסקה 3 (23.11.2021)).
סוף דבר: הערעור נדחה. בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ' כסלו תשפ"ו (10 דצמבר 2025).
אלכס שטיין
שופט