פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עפס"פ 12702-09-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
המערער:
יגאל בן עמי
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' מרשק מרום) בת"פ 7659-12-23 מיום 23.8.2026
בשם המערער:
עו"ד אלעד שרון
פסק-דין
1. המשיבה הגישה נגד המערער כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד המייחס לו עבירות שביצע לכאורה במסגרת תפקידו כפקיד ברשות האוכלוסין וההגירה בסניף בבני ברק (ת"פ 7659-12-23). ביום 16.8.2026 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלשבת בדין. בעיקרם של דברים, המערער סבר כי התנהלות המותב מלמדת על הליך פגום, בלתי שוויוני ובלתי הוגן. כך, למשל, נטען כי המותב נמנע מלהכריע בשאלת חוקיותם של תוצרים מסוימים במסגרת החלטה בעתירה לגילוי ראיה, וכי הוא התיר למשיבה לתקן את כתב האישום חרף הפגם המהותי שנפל בו לטענת המערער, באופן שמלמד על הטייתו לטובת המשיבה. עוד נטען כי בעוד שהמשיבה זימנה עשרות עדים, המערער נדרש לנמק את בקשתו לזמן את העדים שהמשיבה ויתרה עליהם (כ-25 עדים שביצעו פעולות חקירה בתיק), תוך שהמותב הדגיש כי "יש משמעות" לזימון עדים שלא לצורך – נסיבות המלמדות לטענתו כי המותב גיבש זה מכבר דעה באשר להרשעתו של המערער.
2. ביום 23.8.2026 דחה המותב (השופטת ד' מרשק מרום) את בקשת הפסלות. תחילה, ציין המותב כי הבקשה הוגשה בשיהוי. לגופם של דברים, נקבע כי לא הוכח כל משוא פנים; כי המערער נמנע מהצגת התמונה בשלמותה; כי התנהלותו הדיונית חייבה את המותב "לנווט" את הדיונים על מנת לקיימם באופן ענייני; וכי המותב אך שיקף למערער שיש משמעות להזמנת עדים אם יתברר כי אין בהם צורך. עוד נקבע כי טענות המערער הן ערעוריות במהותן וכי האכסניה הראויה להן אינה בבקשת פסלות. מכאן הערעור שלפניי.
3. דין הערעור להידחות. תחילה, כיוון שטענות המערער הועלו בשיהוי, בניגוד לסעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. אין לקבל את טענת המערער ל"הצטברות" נסיבות המצדיקות את פסילת המותב. כידוע, לא ניתן "לצבור" טענות פסלות ולשמור אותן כמעין "נשק סודי" לעת מצוא (ראו, מיני רבים: עפס"פ 28466-04-26 סנדרס נ' מדינת ישראל (23.5.2026)). אף לגוף הערעור, לא מצאתי כי קיים חשש ממשי למשוא פנים לפי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. ככלל, על בית המשפט החובה לנווט את ההליך ולנהלו ביעילות, ולשם כך, גם לברר אם ניתן לוותר על עדותם של חלק מהעדים, והדברים נעשים כדבר שבשגרה גם במסגרת סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 אשר חל "בכל שלב של הדיון". טענות המערער נוגעות לעשייה השיפוטית עצמה, שלא מקימה ככלל עילת פסלות. בהתאם, השגותיו של המערער על החלטות שיפוטיות מקומן בהליכי ערעור מתאימים, ולא בהליכי פסלות (עפס"פ 64680-08-26 מאיר נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (6.10.2026); עפס"פ 1000-03-26 זהבי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (28.6.2026)). לא מצאתי כי בנסיבות העניין יש הצדקה לסטות מאמת מידה מושרשת זו.
הערעור נדחה אפוא.
ניתן היום, כ"ט חשוון תשפ"ז (09 נובמבר 2026).
יצחק עמית
נשיא