עמרם -יהושע זהבי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עפס"פ 1000-03-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: עמרם זהבי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת כ' חילו-אסעד) מיום 24.2.2026 בת"פ 16961-08-22 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת כ' חילו-אסעד) בת"פ 16961-08-22 מיום 24.2.2026 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. עניינו של ההליך מושא ערעור הפסלות שלפניי בכתב אישום שהוגש נגד המערער ביום 8.8.2022 ומייחס לו ריבוי עבירות של איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977). לפי הנטען בכתב האישום, האיומים הופנו בין היתר כלפי עו"ד דרור ארד-אילון (להלן: המתלונן) ובני משפחתו. יצוין כי במהלך ניהול ההליך מונה המתלונן לכהונה כשופט, וכיום הוא מכהן בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. 2. בית המשפט (השופט א' קורנהאוזר) הורה על מינוי בא-כוח לייצוג המערער מטעם הסניגוריה הציבורית, אך חרף המינוי, המערער הגיש בעצמו בקשות שונות לבית המשפט לאורך ניהול ההליך. בפרט ביקש המערער לחקור את המתלונן בעצמו, ובהמשך לכך הבהירה סגנית הנשיאה נ' תבור ביום 9.4.2024 את הכללים לשמיעת עדותו של המתלונן, וזאת נוכח היותו שופט מכהן שעדותו התבקשה בעניין שאינו נוגע לתפקידו השיפוטי (רע"א 3202/03 מדינת ישראל נ' יוסף, פ"ד נח(3) 541 (2004) (להלן: עניין יוסף)‏). בין היתר הובהר בעניין יוסף, כי ככל שיימצא מקום להעיד את המתלונן, בעל דין המבקש לחקור אותו יגיש רשימת שאלות לבית המשפט; בית המשפט יחליט אילו שאלות יועברו לתשובת המתלונן, אשר בתורו ישיב עליהן בכתב; ואם ימצא בית המשפט כי יש צורך בחקירת המתלונן, הוא יזומן לחקירה בפני בית המשפט. 3. לאחר מכן הועבר ההליך לטיפולו של המותב הנוכחי. לאחר שמיעת כל עדי התביעה, עמד המערער על דרישתו לחקור את המתלונן, והגיש בקשה להפסקת ההליך ולמתן זכות ערעור על המתווה שנקבע. בית המשפט דחה את בקשת המערער, והבהיר כי ההליך ימשיך כסדרו לפי המתווה שנקבע. 4. המערער לא הגיש התנגדות לרשימת השאלות שהגישה המשיבה, וסירב להעביר רשימת שאלות מטעמו. בדיון שהתקיים ביום 15.5.2025, בית המשפט דחה את בקשת המערער לחקור את המתלונן בשלב זה, שבו טרם הסתיים הליך השאלות בכתב. בהמשך הגיש המערער רשימת שאלות לתשובת המתלונן; המשיבה הגישה מספר התנגדויות, ובית המשפט התיר העברת חלק מהשאלות למתלונן. עוד הורה בית המשפט על מחיקת תגובה שהגיש המערער מיום 31.7.2025, בשל לשונה הבוטה כלפי מערכת המשפט, בא-כוח המשיבה והמתלונן. 5. לאחר שהמתלונן הגיש את תשובותיו, המערער חזר ועמד על בקשתו לחקור את המתלונן. עוד ציין המערער בבקשה מיום 14.1.2026 כי "ככל שבית המשפט לא יורה על חזרה מיידית לסדרי הדין התקינים [...] או לחילופין על סגירת התיק וביטול האישום – לא תיוותר לח"מ ברירה אלא להגיש בקשת פסלות רשמית". ביום 15.1.2026 דחה בית המשפט את בקשת המערער לחקירת המתלונן. בית המשפט הבהיר בהחלטתו כי למערער ניתנה הזדמנות להציג את שאלותיו למתלונן, אך הוא הציג שאלות כלליות שחלקן אינו רלוונטי להליך ולא הציג צורך ראייתי ממשי אשר מצדיק את חקירת המתלונן. 6. ביום 21.1.2026 הגיש המערער בקשה לביטול הדיון שנקבע ליום 11.3.2026, נוכח פגמים בהתנהלות המותב המקימים לטענתו עילת פסלות. עוד ציין המערער כי בכוונתו להגיש בקשת פסלות בהקדם. בית המשפט דחה את בקשתו לביטול מועד הדיון. בהמשך, ביום 15.2.2026 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. המערער טען, בין היתר, כי נפלו פגמים שורשיים ומהותיים בהתנהלות המותב המקימים עילת פסלות מובהקת. לטענתו, המותב "המציא" סדר דין לחקירה נגדית ובכך חרג מסמכותו, אִפשר למתלונן "לחמוק מבירור העובדות" ופגע בזכותו של המערער לקיים חקירה נגדית. בנוסף העלה המערער השגות לגופו של המתווה שנקבע להעדת המתלונן. לטענת המערער, המותב פועל כדי להגן על המתלונן, אשר "מחזיק במפתחות לקידומה המקצועי של המותבת". עוד טען המערער כי המותב פועל כ-"תובעת-על" או כ-"תובעת אקטיבית", יוזם מהלכים ומעלה טענות במקום התביעה. המערער הוסיף כי המותב מחק ללא נימוק מסמכים שהגיש, ובמקביל קיבל "מצגי שווא" מטעם המתלונן. כמו כן העלה המערער השגות על ההצדקה למינויו של המתלונן לשופט ועל התנהלותו בהליך. לאור כל האמור, סבר המערער כי התנהלות המותב מקימה חשש ממשי למשוא פנים. 7. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בהחלטה מיום 24.2.2026. בית המשפט קבע כי ההחלטות הדיוניות שעליהן מלין המערער אינן מקימות חשש למשוא פנים. עוד הבהיר בית המשפט כי המקום להשגה על החלטות מסוג זה הוא בהליך ערעור מתאים. לגופם של דברים, צוין כי טענות המערער בדבר גיבוש עמדה של המותב ורצונו להגן על המתלונן לא נתמכו בתשתית עובדתית שיש בה כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי לאורך ההליך התנסח המערער בשפה בוטה ולא מכבדת. 8. מכאן הערעור שלפניי. ככל שניתן להבין, המערער, המייצג את עצמו, שב בעיקרם של דברים על טענותיו מבקשת הפסלות. לטענתו, "המותבת הצהירה בכתב כי היא מטה את סדרי הדין אך ורק בשל מינויו של העד דרור ארד-אילון לשופט", והדבר מלמד על משוא פנים מצד המותב. עוד טוען המערער כי התנהלות המותב פוגעת בהגנתו, ומצביע בפרט על מחיקת מסמכים מטעמו כהוכחה למשוא פנים. לבסוף משיג המערער על הליך המינוי של המתלונן לשופט. 9. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי למסקנה כי דינו להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. ראשית יצוין כי המערער הגיש את בקשת הפסלות בשיהוי, וזאת בניגוד להוראת סעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, שלפיה על הטוען טענת פסלות להעלותה "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות". המערער הגיש את בקשת הפסלות ביום 15.2.2026, מבלי להצביע על נסיבות שהתעוררו בסמיכות למועד הגשת הבקשה – אלא הלין על החלטות ואירועים שונים לכל אורך ניהול ההליך, מרביתם מלפני חודשים רבים (ראו: עפס"פ 61948-07-25 גבע נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (25.9.2025)). 10. לגופם של דברים. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין ידוע ומוכר, ועניינו בקיומו של "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). לא מצאתי כי נסיבות אלה מתקיימות בעניינו. רובן ככולן של טענות המערער מכוונות כלפי החלטות שיפוטיות אשר עוסקות במישרין באופן ניהול ההליך, ואשר אינן מקימות כשלעצמן חשש ממשי למשוא פנים – גם כאשר מדובר ברצף החלטות או "הצטברות" של החלטות שאינן לרוחו של בעל הדין (ע"א 2369/24 מזרחי נ' לונדנר, פסקה 6 (14.7.2024); עפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (10.3.2026); עפ"ס 58456-09-25 קליין נ' קדמן, פסקה 7 (15.2.2026)). לא למותר לציין כי דרך המלך להשיג על החלטות מהסוג דנן היא לא בבקשה לפסלות שופט אלא במסגרת הליכי ערעור מתאימים (עפ"ס 78572-09-25 אנקונינה נ' נוריאלי, פסקה 6 ‏(‏12.2.2026‏); ע"פ 2054/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (19.3.2024)). עוד יצוין כי טענות המערער המופנות כלפי מינויו של המתלונן לשופט, אין מקומן בהליך דנן וממילא הן אינן מקימות עילת פסלות. 11. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, אין להלום את הלשון הבוטה והמשתלחת שבה השתמש המערער בטענותיו. אין להלום כי בעל דין יעלה ספקולציות שאינן מבוססות באשר למניעיו של המותב או לקשר בינו ובין המתלונן, בניסיון ליצור עילת פסלות יש מאין. כמו כן, אין לקבל מצב שבו בעל דין מודיע למותב שיגיש טענת פסלות אם עמדתו לא תתקבל; כפי שנפסק, "עילת פסלות אף אינה 'חרב מתהפכת' מעל לראש המותב, שבה ישתמש בעל הדין אם החלטות המותב לא תהיינה לרוחו" (ע"פ 3296/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (1.6.2021)). לבסוף יצוין כי בקשת המערער מבית משפט זה "להמליץ על גניזת התיק" חורגת מגדרי ערעור הפסלות ולא מצאתי להידרש אליה. 12. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, י"ג תמוז תשפ"ו (28 יוני 2026). יצחק עמית נשיא