פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עפס"פ 28466-04-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
המערערת:
אסתר סנדרס
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט ח' פס) בבע"א 5533-08-25 מיום 14.4.2026
בשם המערערת:
בעצמה
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (השופט ח' פס) בבע"א 5533-08-25 מיום 14.4.2026 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.
1. ביום 4.8.2025 הוגשה בקשה מטעם המשיבה למתן צו שיפוטי לכניסה למקרקעין המצויים לכאורה בחזקת המערערת ואדם נוסף, עקב חשד לביצוע עבירת בניה. ההליך התנהל תחילה בפני השופטת דורי דסטון, וביום 8.1.2026 הגישה המערערת בקשה לפסילתה מלדון בהליך. בטרם ניתנה החלטה בנוגע לבקשת הפסלות, ביום 11.1.2026 השופטת דורי דסטון קבעה כי דיון בבקשה למתן צו יתקיים ביום 9.2.2026 בפני השופט פס. בהמשך לכך, ביום 15.1.2026 ניתנה החלטה על ידי השופט פס – הוא המותב שמתבקשת פסילתו בערעור שלפניי – ולפיה ההליך הועבר לטיפולו בשל חילופי מותבים שנערכו בבית המשפט, ומעברה של השופטת שטיפלה בהליך למחלקה אחרת. באותה החלטה הובהר כי הדבר נעשה ללא קשר לבקשת הפסלות שהוגשה וכי בשלב זה, הדיון בבקשת הפסלות התייתר. עוד נקבע כי טענות הצדדים לגופן יידונו בדיון שנקבע ליום 9.2.2026.
2. ביום 18.1.2026 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב. בעיקרם של דברים, המערערת העלתה טענות כנגד החלפת המותב הדן בהליך; וכנגד ההחלטה לקבוע דיון בהליך. ביום 4.2.2026 המותב דחה את הבקשה, תוך שהבהיר בשנית כי השופטת שהחלה את הטיפול בהליך אכן עברה למחלקה אחרת. עוד צוין כי טרם התקבלה כל החלטה לגופו של עניין בהליך וטרם התקיים בו דיון. בנסיבות אלו, המותב קבע כי המערערת לא הצביעה על כל עילה המצדיקה את פסילתו מלשבת בדין.
3. בהמשך לכך נדחה הדיון בהליך מספר פעמים, וביום 24.3.2026 נדחתה בקשת המערערת לדחות את הדיון פעם נוספת בשל ניסיונה לקבל ייצוג דרך הלשכה לסיוע משפטי, תוך שצוין כי יכלה לעשות כן בשלב מוקדם יותר. ביום 14.4.2026, ועל רקע החלטת בית המשפט להותיר את מועד הדיון על כנו, הגישה המערערת בקשת פסלות שנייה. המערערת טענה, בעיקרם של דברים, כי קיים חוסר התאמה בנימוקים לעניין החלפת המותב הדן בהליך בין ההחלטה שניתנה ביום 15.1.2026 ובין החלטת הפסלות הראשונה; וכי כל עוד לא הוכרעה בקשת הפסלות בעניינה של השופטת דורי דסטון אין מקום לקיים דיון בהליך. עוד טענה המערערת כי המותב קבע דיון בבקשות מקדמיות בניגוד לדין המחייב שבקשות אלו יוכרעו לפני קיום דיון; כי המותב ציין בהחלטתו מיום 24.3.2026 שהמערערת "ממשיכה להציף את בית המשפט" בבקשות באופן שמעיד על קיומה של דעה מוקדמת כלפי המערערת; וכי המותב דחה את בקשת המערערת לייצוג מהסיוע המשפטי, באופן שפוגע בזכותה להליך הוגן. לטענת המערערת, הצטברות נסיבות אלו מעידה על כך שקיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך.
4. ביום 14.4.2026 המותב דחה את הבקשה, וציין כי מרבית מטענות המערערת הועלו כבר בבקשת הפסלות הראשונה, וכי הן נדחו בהחלטת הפסלות הראשונה. עוד צוין בהחלטה כי התנהלותה של המערערת בהליך מושא הערעור "עולה כדי ניצול הליכי משפט לרעה", וכי העובדה שנקבע דיון בטענות המקדמיות אינה מעידה על כך שקיימת דעה קדומה של המותב.
5. מכאן הערעור שלפניי. המערערת, שאינה מיוצגת, חוזרת בעיקרם של דברים על טענותיה בבקשת הפסלות השנייה. במסגרת זאת, המערערת מדגישה כי לשיטתה קיים "מכלול נסיבות אובייקטיבי" המקים חשש ממשי למשוא פנים. עוד טוענת המערערת כי החלטת הפסלות אינה מתייחסת לטענותיה נגד עצם קביעת הדיון בהליך.
6. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי למסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה, מן הטעם שלא מצאתי כי מתקיימות בענייננו נסיבות שיש בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). תחילה יובהר כי כלל טענות המערערת בעניין חילופי המותבים בהליך ובעניין החלטת הפסלות הראשונה הועלו בשיהוי ניכר, בניגוד להוראות סעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, שלפיהן על הטוען טענת פסלות להעלותה "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות". אין בידי לקבל את טענת המערערת שלפיה מדובר ב"הצטברות" של נסיבות המקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב, שכן כבר הובהר בפסיקה כי טענת פסלות אינה "נשק סודי" שניתן לשמור לעת הצורך (עפס"פ 84932-11-25 צבר נ' נציבות שרות המדינה, פסקה 5 (19.3.2026)); וכידוע, שיהוי בהעלאת טענת פסלות עשוי להוביל לדחייתה מטעם זה בלבד (עפס"פ 44096-02-26 אבו עראר נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (8.3.2026)).
7. יתר טענות המערערת נוגעות לפעילות השיפוטית עצמה של המותב, ובכלל זה להחלטתו לקיים דיון בטענות המקדמיות שהועלו בהליך; ולהחלטה מיום 24.3.2026 בדבר דחיית הבקשה לשינוי מועד הדיון. ואולם, כידוע, רק במקרים נדירים וחריגים טענות שמופנות כלפי הפעילות השיפוטית עצמה יקימו עילת פסלות (עפס"פ 22652-10-25 מובילי הר הנגב בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (26.2.2026); עפס"פ 39518-11-25 סולב נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (18.12.2025)). לא מצאתי כי מקרה זה נכלל בגדר אותם מקרים חריגים, ואף רחוק מכך. אף לא מצאתי ממש בטענת המערערת שלפיה הביקורת של המותב על בקשות המערערת בהחלטתו מיום 24.3.2026 מעידה על כך שננעלה דעתו. כידוע, כחלק מניהול ההליך רשאי בית המשפט להעיר הערות ביקורתיות הקשורות בניהול התקין והיעיל של ההליך, ולא כל אמירה ביקורתית מצד בית המשפט מקימה עילת פסלות (עפס"פ 59305-04-25 פרץ נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (20.5.2025), וראו גם הדיבר הרביעי ב"עשרת הדיברות" של דיני הפסלות: עפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (10.3.2026)).
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, ז' סיוון תשפ"ו (23 מאי 2026).
יצחק עמית
נשיא