פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
ער"א 844/23
לפני:
כבוד השופט ח' כבוב
המערער:
מוחמד בכרי
נ ג ד
המשיבים:
1. ניסים מגנאג'י
2. היועצת המשפטית לממשלה
ערעור על החלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי בדנ"א 105/23 מיום 22.01.2023
בשם המערער:
עו"ד אביגדור פלדמן
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי בדנ"א 105/23 מיום 22.01.2023, בגדרה נדחתה בקשת המערער לפטור מהפקדת ערובה.
דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של רשם בית המשפט בענייני ערובה הוא רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו, מיני רבים: ער"א 154/23 לוי נ' וולך (15.01.2023); ער"א 897/22 פלוני נ' פלוני (28.12.2022); ער"א 8642/22 שם טוב נ' כונס הנכסים רשמי תל אביב (20.12.2022)). מקרה זה אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. עיון במסמכים שצורפו לבקשה למתן פטור, על נספחיה, מעלה כי לפני הרשמת לא הונחה על-ידי המערער תשתית עובדתית וראייתית מספקת להוכחת מצבו הכלכלי, והיא לא נתמכה במסמכים הנדרשים לשם כך.
לערעור שלפניי צורפו על-ידי המערער מסמכים נוספים, ובכלל זאת תדפיסים (חלקיים) של חשבון "עובר ושב" וכן תדפיסים (חלקיים) של כרטיסי האשראי שברשות המערער; וכן פורט בערעור, כיצד ידו של המערער משגת למימון ייצוגו המשפטי בהליך (כאשר הובהר כי כל עורכי דינו מייצגים אותו פרו-בונו). ואולם, לא מצאתי כי יש באלה כדי להצדיק התערבות בהחלטה מושא הערעור.
ודוק, מן המסמכים שצורפו לערעור אכן ניתן ללמוד כי למערער אין הכנסה קבועה זולת המוסד לביטוח לאומי; וכי גם מצבו הרפואי, אינו מן המשופרים. יחד עם זאת, אין בעובדות אלו, כשלעצמן, כדי להצדיק מתן פטור למערער מהפקדת ערובה בהליך – באופן מלא. בתוך כך יודגש, כי לא בואר על-ידי המערער, לא בבקשת הפטור ולא בערעור כאן – האם ניסה להסתייע בסביבתו הקרובה לצורך הפקדת הערובה כנדרש, וגם בכך חולשת טענותיו (וראו: ער"א 2801/21 מוניות הנשיא נ' מס ערך מוסף, פסקה 4 (2.5.2021); ער"א 855/21 אלישיב נ' זלר אבלגון שירותים פיננסים בע"מ, פסקה 3 (10.2.2021)).
בנסיבות אלה, ובשים לב לתכליתה של הערובה, אשר נועדה, בין היתר, להבטחת הוצאות המשיב, ככל שייפסקו, ללא צורך בהליך משפטי עוקב (דנ"א 6669/19 פלוני נ' פלונית (25.11.2019)) – סבורני כי החלטת הרשמת בדבר הפקדת הערובה (המופחתת, כפי שנקבעה), היא סבירה וראויה. זאת, בין היתר, בשים לב לכך שהמערער הפקיד את הערובה בהליך מושא הבקשה לקיום דיון נוסף מבלי שהוגשה כל בקשה להפחתת סכומה, והוא אף חויב בהוצאות במסגרת הליך זה. יתרה מכך, בעניינו, מצאה הרשמת לנכון ללכת כברת דרך לקראת המערער כאשר הפחיתה את סכום הערובה שנקבע (מסך של 45,000 ש"ח לסך של 30,000 ש"ח), בעקבות בקשה לעיון חוזר שהוגשה מטעמו. זאת, חרף התשתית הדלה שהועמדה על-ידי המערער אותה העת, ועל אף שהנטל להוכחת מצבו הכלכלי, לצורך קבלת פטור – מונח היה על כתפיו (ראו, למשל: ער"א 718/22 דהן נ' בנו, פסקה 4 (09.03.2022); ער"א 6100/21 עלי נ' דורון זר – כונס הנכסים, פסקה 5 (13.09.2021)). משכך, כאמור, החלטה זו היא מאוזנת בעיניי, והיא אינה מגלה עילה להתערבות.
בשולי הדברים אציין, כי לא נעלמו מעיניי טענות המערער אשר לשאלות המשפטיות החשובות המתעוררות בנוגע לעיקרון חופש הביטוי – והמצדיקות, לטענתו, דיון נוסף. ואולם, כפי שציינה גם הרשמת בהחלטתה, בשים לב לכך שהתנאים לקבלת פטור מערובה הם תנאים מצטברים (הוכחת חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית וראייתית מלאה ביותר ועדכנית; וכן, סיכויים ממשיים להצלחת ההליך (ראו, מיני רבים: דנג"ץ 7453/20 בן ארי נ' סולברג (03.11.2021)) – בצדק קבעה הרשמת כי בהעדר הוכחה לחוסר יכולת כספית, אין בטענות בדבר חשיבותו של ההליך או בדבר סיכוייו כדי להצדיק הפחתה של סכום הערובה.
הערעור נדחה כאמור.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ח בשבט התשפ"ג (19.2.2023).
ש ו פ ט
_________________________
23008440_C03.docx אמ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il