בג"ץ 5404/22 — הצלחה - לקידום חברה הוגנת (ע"ר) נ. שר התקשורת

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5404/22 בג"ץ 48695-06-25 בג"ץ 32177-02-25 בג"ץ 38966-10-24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרת: הצלחה – לקידום חברה הוגנת נגד המשיבים בבג"ץ 5404/22: 1. שר התקשורת 2. משרד התקשורת 3. יו"ר הוועדה לבדיקת מינויים לפי חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 4. רשות החברות הממשלתיות – הוועדה לבדיקת מינויים לפי חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 5. היועצת המשפטית לממשלה 6. תאגיד השידור הישראלי – כאן 7. מועצת תאגיד השידור הישראלי 8. קטף מוראד סלאמה 9. נורית כהן לוינונבסקי 10. עליזה דיין חממה המשיבים בבג"ץ 38966-10-24: 1. שר התקשורת 2. משרד התקשורת 3. היועצת המשפטית לממשלה 4. תאגיד השידור הישראלי – כאן 5. מועצת תאגיד השידור הישראלי 6. מיכל רפאלי כדורי, חברת מועצת תאגיד השידור הישראלי 7. פרופ' מנחם בן ששון, חבר מועצת תאגיד השידור הישראלי המשיבים בבג"ץ 32177-02-25: 1. שר התקשורת 2. משרד התקשורת 3. היועצת המשפטית לממשלה 4. תאגיד השידור הישראלי – כאן 5. מועצת תאגיד השידור הישראלי המשיבים בבג"ץ 48695-06-25: 1. שר התקשורת 2. משרד התקשורת 3. היועצת המשפטית לממשלה 4. תאגיד השידור הישראלי – כאן 5. מועצת תאגיד השידור הישראלי 6. מר אמיר סבהט, חבר מועצת תאגיד השידור הישראלי התנגדות להפיכת הצווים על תנאי למוחלטים תאריכי הישיבות: י"ב בתשרי התשפ"ד (26.6.2024) כ' בסיון התשפ"ד (26.6.2024) י"ב בטבת התשפ"ו (1.1.2026) כ"ו באדר התשפ"ו (15.3.2026) י"ג באלול התשפ"ו (26.8.2026) בשם העותרת: עו"ד אלעד מן; עו"ד ונדה קרר-מיקש; עו"ד ורד אנקרי בשם המשיב 1 בבג"ץ 5404/22, בבג"ץ 38966-10-24, בבג"ץ 32177-02-25 ו-בבג"ץ 48695-06-25: עו"ד דוד פטר בשם המשיבים 5-2 בבג"ץ 5404/22; והמשיבים 3-2 בבג"ץ 38966-10-24, בג"ץ 32177-02-25 ו-בבג"ץ 48695-06-25: עו"ד תהילה רוט; עו"ד דניאל רגב בשם המשיבים 7-6 בבג"ץ 5404/22; והמשיבים 5-4 בבג"ץ 38966-10-24, בבג"ץ 32177-02-25 ובג"ץ 48695-06-25: עו"ד יאיר עשהאל; עו"ד נגה טל פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: על הפרק מינוי והארכת הכהונה של ארבעה מחברי מועצת תאגיד השידור הציבורי (להלן: מועצת התאגיד), וזאת בהמשך לפסק הדין החלקי שניתן בעתירות שבכותרת ביום 12.5.2026 (להלן: פסק הדין החלקי. יצוין כי פסק הדין החלקי ניתן בהרכב שכלל את השופט חאלד כבוב, אשר משנמנע ממנו ליטול חלק בדיון שהיה אמור להיקבע לראשית אוגוסט 2026, הוחלף על ידי הנשיא יצחק עמית בהתאם להחלטתו מיום 21.7.2026). רקע והשתלשלות העניינים בתמצית שבתמצית, אזכיר כי העתירות שלפנינו הוגשו על רקע סיום כהונתם של מספר חברים במועצת התאגיד, באופן שהביא לכך שמאז ועד היום המועצה נמצאת במצב של קיפאון. הקושי בקידום מינויים של חברים חדשים למועצת התאגיד או בהארכת כהונתם של החברים הקיימים, נבע בעיקרו מכך שבמשך תקופה ארוכה התעוררו קשיים ביחס למינוי יושב ראש לוועדה הסטטוטורית האחראית על איתור החברים למועצת התאגיד (להלן: ועדת האיתור). תקופה זו הגיעה לסיומה עם מתן פסק הדין החלקי, במסגרתו קבענו כי החלטתו של שר התקשורת, חבר הכנסת ד"ר שלמה קרעי (להלן: שר התקשורת או השר), להעביר מכהונתה את יו"ר ועדת האיתור, השופטת בדימוס נחמה מוניץ, התקבלה שלא כדין ובחריגה מסמכות, וכי היא תוסיף לשמש כדין כיו"ר ועדת האיתור. עוד קבענו כי יש לקדם את הליך הבחירה של ארבעת חברי מועצת התאגיד שמועמדותם על הפרק – גב' מיכל רפאלי כדורי, פרופ' מנחם בן ששון, רו"ח אמיר סבהט, שהתבקשה הארכת כהונתם (להלן: גב' רפאלי כדורי, מר בן ששון ו-מר סבהט, בהתאמה. שלושתם ביחד יקראו להלן: המועמדים להארכת כהונה) וגב' עליזה דיין חממה (להלן: גב' חממה). ביתר פירוט, ובמבט צופה פני עתיד, נקבעו במסגרת פסק הדין החלקי ההוראות הבאות (שם, בפסקה 96): - המועמדויות של חברי מועצת התאגיד שמינויים על הפרק (גב' חממה והמועמדים להארכת כהונה) יועברו, באמצעות הלשכה המשפטית למשרד התקשורת, לבדיקתה של הוועדה לבדיקת מינויים לאלתר, ולכל היותר בתוך 3 ימים, קרי עד ליום א', 17.5.2026. - הוועדה לבדיקת מינויים תשלים את בחינת מועמדותם של ארבעת המועמדים בהקדם האפשרי, ובכל מקרה לא יאוחר מיום א', 31.5.2026. - ככל שהוועדה לבדיקת מינויים תאשר את מינויים של המועמדים, אלה יועברו לבחינתו שר התקשורת בהקדם האפשרי, וההחלטה בעניין (לכאן או לכאן) תתקבל על ידו בתוך 7 ימים. לאחר שהמועמדויות הועברו לבדיקתה של הוועדה לבדיקת מינויים הפועלת מכוח סעיף 18ב לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 (להלן: הוועדה לבדיקת מינויים ו-חוק החברות הממשלתיות, בהתאמה), ביום 25.5.2026 החליטה הוועדה לאשר את מועמדותם של ארבעת המועמדים. בהתאם, המינויים הועברו לבחינתו של שר התקשורת, וביום 8.6.2026 הוא החליט לדחות את המלצת ועדת האיתור ביחס לכל הארבעה (להלן: החלטות השר). במסגרת החלטותיו התייחס שר התקשורת לארבעה נימוקים רוחביים המצדיקים לתפיסתו את דחיית המלצות ועדת האיתור, ולצידם למספר טעמים פרטניים הנוגעים לכל מועמד באופן ספציפי. במישור הרוחבי נטען, תחילה, כי כדי שמועצת התאגיד תמלא את תפקידה באופן מיטבי, מינוי חבריה צריך להיעשות בשים לב להתאמתו של המועמד להרכבה המלא. לפיכך, ומשעה שטרם ידוע מי יהיו יתר חברי מוצעת התאגיד, אין אפשרות מעשית מבחינת השר לבחון בשלב הזה את עניינם של המועמדים השונים (להלן: טיעון התמונה הרחבה). טעם נוסף אותו הציג השר לדחיית ההמלצות של ועדת האיתור נוגע לכך שנפל לשיטתו פגם בהליכים שקיימה, וזאת משעה שהיא לא בחנה את ארבעת המועמדים בהשוואה למועמדים נוספים, אלא הסתמכה על הליך האיתור הקודם שנערך בעניינם ללא הסבר מתאים לכך (להלן: הטיעון לפגם בהליך). לשני נימוקי רוחב אלה הוסיף השר שני נימוקים הרלוונטיים רק לעניינים של המועמדים להארכת כהונה: ראשית, נטען כי מאחר שמועמדים אלה כבר מילאו תקופת כהונה שלמה בת ארבע שנים, ואף המשיכו לכהן מעבר לה מכוח צווי הביניים שניתנו בשלביו המוקדמים של ההליך, אישור מינויים לכהונה נוספת פירושו כי תקופת כהונתם תעלה על מגבלת שתי הקדנציות שנקבעה בסעיף 14 לחוק השידור הציבורי הישראל, התשע"ד-2014 (להלן, בהתאמה: החוק ו-טיעון מגבלת הכהונה הסטטוטורית). שנית, לשיטת השר הארכת כהונתם של חברי מועצה המכהנים מזה זמן רב, מנוגדת לתכלית החוק בדבר גיוון והתחדשות חברי המועצה, עניין אשר ועדת האיתור כלל לא נתנה עליו דעתה בהחלטותיה (להלן: טיעון הגיוון). כאמור, החלטת השר כללה אף טעמים פרטניים ביחס לכל מועמד. בעניינו של מר סבהט, צוין כי יש לפסול את מועמדותו מן הטעם שהוא מונה כחבר מועצת התאגיד בעת כהונתה של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה כשרת העלייה והקליטה בממשלה, וכי בין השניים קיימים קשרי חברות, שלא דווחו על ידו ולא נבחנו על ידי הוועדה לבדיקת מינויים עובר למינויו. בעניינו של מר בן ששון, השר נימק את החלטתו בטענה כי מינויו עלול לפגוע באמון הציבור במועצת התאגיד, ובמראית פני העצמאות והממלכתיות הנדרשת ממנה, לאור כך שהשמיע בעבר ביקורות כלפי מדיניות הממשלה הנוכחית, לרבות השתתפות פעילה בהפגנות. באשר למינויה של גב' רפאלי כדורי, ציין השר כי אין לה ניסיון בתחומי היצירה הטלוויזיונית, הקולנועית או המוסיקלית, כפי הנדרש למינוי למשבצת חבר מועצת התאגיד אליה היא מועמדת. לבסוף, וביחס למינויה של גב' חממה, השר ציין כי בעוד שהיא מועמדת לכהן במשבצת הדורשת ניסיון בתחום החינוך או השידורים לילדים ונוער (סעיף 9(א)(9) לחוק), הוועדה לבדיקת מינויים בחנה את התאמתה למשבצת הדורשת ניסיון משמעותי בתחום העיתונות הכתובה, המשודרת או באתרי אינטרנט חדשותיים (סעיף 9(א)(3) לחוק). לשלמות התמונה, יצוין כי לאחר החלטת השר, הוועדה לבדיקת מינויים קיימה דיון נוסף בעניינה של גב' חממה, ובמכתבה מיום 30.6.2026 צוין כי נפלה טעות סופר, כך שמועמדותה של גב' חממה לא נבחנה למשבצת הקבועה בסעיף 9(א)(3) לחוק כפי שנכתב בהחלטתה, אלא ביחס למשבצת הקבועה בסעיף 9(א)(9) לחוק. כן צוין, כי ממילא גב' חממה עומדת בתנאים למינוי כחברת מועצה ביחס למשבצת הקבוצה בסעיף 9(א)(3) לחוק (להלן: הבדיקה המשלימה). יוער, כי בהתייחס לטענות השר, גב' חממה הבהירה כי לדידה ניסיונה תואם את שתי המשבצות האמורות (עמדתה הובאה באמצעות העותרת). ביום 7.7.2026 מסר השר את התייחסותו לבדיקה המשלימה, וציין כי אין בה כדי לשנות מהחלטתו המקורית בעניין גב' חממה, משום שלהשקפתו הבדיקה המשלימה ממילא לא יכולה לרפא את הפגמים האחרים שנפלו ביחס למינויה. על רקע האמור, נתבקשנו להורות על בטלות החלטות השר, ולהוציא צו שיחייב אותו לחתום על כתבי המינוי בעניינם של כל אחד מארבעת המועמדים. טיעוני הצדדים לעמדת משיבי המדינה, החלטות השר חורגות משיקול הדעת המצומצם המסור לו בהחלטות מסוג זה, והרושם העולה מהן הוא כי השר מלכתחילה ננעל בדעתו לדחות את כלל המינויים, בין היתר, במטרה לסכל ולשתק את פעילותה של מועצת התאגיד. תחילה, הוסבר כי ההסדר שנקבע בחוק לעניין מינוי חברי מועצת התאגיד נועד להבטיח עצמאות מלאה של תאגיד השידור הישראלי (להלן: התאגיד). בהינתן תכלית זו, נקודת המוצא צריכה להיות מתן משקל כבד במיוחד להמלצות ועדת האיתור, וצמצום שיקול הדעת המוקנה לשר בעת בחינת המלצותיה. בהתייחס לטיעונים אותם הציג השר במסגרת החלטותיו, משיבי המדינה ציינו כי אין בהם כדי להצדיק את החלטותיו לדחות את המלצות ועדת האיתור. לעניין טיעון התמונה הרחבה, משיבי המדינה סבורים כי ההסדר שנקבע בחוק משקף תפיסה של "מועצת מומחים" שכל אחד מחבריה מביא עימו מומחיות מקצועית רלוונטית לתפקידי התאגיד. במילים אחרות, משיבי המדינה סבורים כי אין צורך בהסתכלות על "התמונה הרחבה" ביחס לכל מינוי ספציפי, שכן שיקול זה כבר מגולם בחוק. כן נטען, כי ההסדר שנקבע בחוק שונה מזה שנקבע בחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן-1990 (להלן: חוק הרשות השניה), בו נקודת המוצא היא כי מינוי חברי המועצה נעשה כמקשה אחת, בין היתר, במטרה שהרכב המועצה ישקף את מגוון הדעות הרווחות בציבור. באשר לטיעון לפגם בהליך, נטען כי מועמדותה של גב' חממה אומנם נבחנה בשנת 2021, אך ועדת האיתור בחנה את מועמדותה פעם נוספת, על דעתו של השר, ומשכך הוא מנוע לטעון לפגם בהקשר זה. ביחס למועמדים להארכת כהונה, נטען כי לפי ההסדר שנקבע בחוק אין כל דרישה לקיים הליך איתור נוסף עבור חברי מועצה מכהנים. בכל הנוגע לטיעון הגיוון ולטיעון מגבלת הכהונה הסטטוטורית, נטען כי אלה יכולים להצדיק לכל היותר את הארכת כהונתם השנייה של המועמדים לתקופה שלא תעלה על 8 שנים במצטבר. לטענת משיבי המדינה גם בנימוקים הפרטניים שהוצגו אין כדי להצדיק את החלטת השר. אשר למר סבהט, לשיטת משיבי המדינה הטענות הנוגעות ליחסי קרבה בינו לבין השרה לשעבר תמנו-שטה אינן מבוססות, ומכל מקום זו סיימה את כהונתה עוד בשנת 2022, כך שבשלב הנוכחי מובן כי אין כל חשש לקיומה של זיקה פוליטית המונעת את הארכת כהונתו. ביחס למר בן ששון, משיבי המדינה גורסים כי בהתאם לסיפא של סעיף 10 לחוק, אין בהשתתפותו בהפגנות הנטענות, כשלעצמה, משום עילה לפסילתו. בעניינה של גב' רפאלי כדורי, משיבי המדינה עומדים על כך שבניגוד לאמור בהחלטת השר, עיון בקורות חייה מלמד על ניסיון מקצועי רב שנים בעולמות היצירה, ומשכך אין כל ספק כי היא מתאימה להתמנות כחברת מועצה לפי סעיף 9(א)(4) לחוק. לבסוף, ולגבי גב' חממה, נטען כי היא מחזיקה בניסיון מקצועי עשיר ורחב בתחום התקשורת, התואם באופן ברור את דרישת סעיף 9(א)(3) לחוק. העותרת והתאגיד הצטרפו בעיקרו של דבר לעמדת משיבי המדינה. לצד זאת, העותרת ביקשה כי ייקבע שכהונתם של חברי מועצת התאגיד תחל להימנות ממועד מתן פסק הדין, וכי גם התקופה בה לא יכלה מועצת התאגיד לפעול לא תיספר לעניין משך הכהונה של חברי המועצה המכהנים. התאגיד, מצידו, הוסיף כי טענת הגיוון שהעלה השר מתעלמת מהצורך הדוחק בהגעה לאיוש מלא של המועצה, לשם קבלת החלטות ניהוליות שוטפות ומינוי נושאי משרה. ביום 12.8.2026 הגישה העותרת בקשה למתן צו ביניים שיורה כי מנכ"ל התאגיד המכהן, מר גולן יוכפז, שתפקידו עתיד להסתיים ביום 6.11.2026, ימשיך לכהן עד 60 ימים מהמועד שבו תוכל מועצת התאגיד להתכנס ולקבל החלטה ביחס לזהות המנכ"ל הבא (להלן: הבקשה להארכת כהונת המנכ"ל). לשיטת העותרת, מדובר בסעד הכרחי על מנת לשמור על המצב הקיים ולמנוע נזק בלתי הפיך לתאגיד, כל עוד מועצת התאגיד, שהיא המוסמכת על פי חוק למנות את מנכ"ל התאגיד, אינה יכולה לקבל החלטה בעניין. משיבי המדינה והתאגיד סבורים גם הם כי יש לקבל את הבקשה להארכת כהונת המנכ"ל מטעמים דומים לאלה שהציגה העותרת. יוער, כי לעמדת התאגיד צורף מכתב מטעם חמשת חברי מועצת התאגיד המכהנים, בו עמדו האחרונים על החשיבות שבהארכת כהונתו של המנכ"ל כל עוד המועצה אינה יכולה למנות את מחליפו, וכן מכתב מטעם המנכ"ל בו הוא ציין כי הוא מסכים להארכת כהונתו כפי שהתבקש. מן העבר השני, שר התקשורת סבור כי לאור הרכבה החסר של מועצת התאגיד אין גורם המוסמך למנות מנכ"ל לתאגיד, והדברים נכונים גם ביחס לבית משפט זה. השר הוסיף כי דין הבקשה להידחות גם מטעמים דיוניים, שכן המנכ"ל, אשר יש לו עניין אישי בסוגיה, לא משמש כבעל דין בהליך, ומטרתו של הסעד הזמני אינה לשרת את הסעד העיקרי שהתבקש במסגרת העתירות. ביום 26.8.2026 התקיים דיון המשך בעתירות, במהלכו חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם. בתוך כך, שר התקשורת הדגיש כי בהחלטותיו שקל שיקולים רלוונטיים בלבד, וכי בשלב הנוכחי ראוי שהעתירות יימחקו, שכן לאחר שהתקבלו החלטותיו העדכניות חל שינוי במסכת העובדתית העומדת בבסיס העתירה. הדברים נכונים ביתר שאת, לעמדת השר, בכל הנוגע לבקשה להארכת כהונת המנכ"ל, שכן העתירות כלל לא עוסקות בו. משיבי המדינה, התאגיד והעותרת, טענו כי אין מקום למחוק את העתירות, שכן הסעדים המבוקשים זהים לאלה שנתבקשו מלכתחילה, למעט סוגיית הארכת כהונת המנכ"ל, אשר ממילא נובעת מהרציונל העיקרי בגינו הוגשו העתירות, למנוע את שיתוק התאגיד. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפנינו ושמעתי את עמדות הצדדים בדיון, אציע לחברי ולחברתי להפוך את הצווים על תנאי למוחלטים, ולהורות על מינוייה של גב' חממה לחברת מועצת התאגיד החל מהיום, לתקופה של 4 שנים, ועל הארכת כהונתם של המועמדים להארכת כהונה, לתקופה של 4 שנים בקיזוז התקופה בה כיהנו מכוח צווי ביניים (דהיינו, החל מיום 6.1.2025 ביחס לגב' רפאלי כדורי ולמר בן ששון; והחל מיום 6.7.2025 ביחס למר סבהט). כמו כן, ועל מנת לאפשר את המשך תפקודו של התאגיד עד למועד בו תוכל המועצה לבחור את המנכ"ל הבא, סבורני כי יש להיעתר לבקשה להארכת כהונת מנכ"ל התאגיד. נקודת המוצא לדיוננו מצויה בסעיף 9(א) לחוק, הקובע כי "השר ימנה לתאגיד השידור הישראלי מועצה בת 12 חברים, [...] לפי המלצת ועדת האיתור". כפי שפורט בהרחבה בפסק הדין החלקי, סעיף 9(א) לחוק מתווה הליך מינוי תלת-שלבי: בשלב הראשון, ועדת האיתור ממליצה לשר "על 12 מועמדים לכהן כחברי המועצה ובהם על מועמד אחד לכהן כיושב ראש המועצה" (סעיף 31(א) לחוק. כן ראו: סעיף 29(א) לחוק); בשלב השני, הוועדה לבדיקת מינויים בודקת אם המועמד עליו המליצה ועדת האיתור עומד בתנאי הסף הסטטוטוריים להתמנות כחבר מועצה (סעיף 9(ב) לחוק, המחיל על המינוי בשינויים מסוימים את סעיף 18ב(א) לחוק החברות הממשלתיות); ובשלב השלישי, עניינו של המועמד מועבר להחלטה של שר התקשורת למינוי חבר מועצה "לפי" ההמלצה. המחוקק מבחין בין נוסחאות הסמכה שונות: "בהתייעצות" (סעיף 34(ב)(3) לחוק) ו-"בהסכמת" (סעיף 15(א)(3) לחוק). בענייננו הוא בחר בנוסחה המעמידה את ההמלצה כבסיס המינוי ובכך גילה דעתו לגבי היקף שיקול הדעת הצר של השר במינויים אלה (לפירוט ראו: פסק הדין החלקי, בפסקאות 8-5). התכלית העומדת ביסוד המנגנון שנקבע למינוי של חברי מועצת התאגיד היא להבטיח כי "את התאגיד ינהלו אורגנים מקצועיים, נטולי זיקה פוליטית" (שם, בפסקה 3. ראו גם בפסקאות 8-7), וכפי שנקבע בעבר, לוועדת האיתור תפקיד קריטי ביכולת להגשים תכלית זו. ראשית, הליכי מינוי הנעשים באמצעות ועדת איתור מאפשרים לפרוש בפני הגורם הממנה תשתית עובדתית מקיפה ביחס למועמדים, כך שביכולתו לקבל החלטה מושכלת המבוססת על ניסיונם המקצועי של המועמדים. שנית, הליך זה מאפשר להבטיח כי השיקולים שיישקלו בהחלטה על המינוי יהיו עניינים בלבד (ראו: בג"ץ 8134/11 אשר נ' שר האוצר, פסקה 13 (29.1.2012); פסק הדין החלקי, בפסקאות 6-7). על רקע האמור, בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי להמלצותיהן של ועדת איתור יש לייחס משקל רב, כמעט מכריע, וכי על המבקש לסטות מהמלצותיה מוטל נטל כבד במיוחד להצביע על טעם ענייני ומהותי המצדיק לעשות כן (בג"ץ 5755/08 ארן נ' ממשלת ישראל, פסקה 13 (20.4.2009); בג"ץ 4767/22 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פסקה 4 (24.3.2024)). הדברים אף קיבלו ביטוי במסגרת פסק הדין החלקי, שם קבענו את הדברים הבאים: אף שההחלטות על מינויים של חברים חדשים למועצת התאגיד ועל הארכת כהונתם מצויה בסמכותו של שר התקשורת, בשים לב לאופי ההליך, ובפרט לצורך בהמלצה של ועדת האיתור, וכן לעיקרון בדבר עצמאותה ומקצועיותה של מועצת התאגיד, שיקול הדעת של הנתון לשר התקשורת ביחס לעניינים אלה הוא מצומצם. על כן, בענייננו נדרש טעם מהותי, הנוגע, ככלל, ליכולותיו המקצועיות של המועמד, על מנת ששר התקשורת יהיה רשאי לסטות מהמלצת ועדת האיתור בעניין מינויים או הארכת כהונתם של חברי מועצת התאגיד. (שם, בפסקה 100. ההפניות הושמטו; ההדגשה נוספה). ויוזכר בהקשר זה, כי בשונה מוועדות איתור אחרות, ועדת האיתור לחברי מועצת התאגיד מעבירה לשר המלצה אחת על מועמד מתאים לכל משבצת מתוך 12 המשבצות של חברי המועצה. מדובר בעדות מובהקת למשקל המכריע אותו ביקש המחוקק להקנות להמלצתה מצד אחד, ולשיקול הדעת המצומצם שניתן לשר התקשורת בהחלטות מסוג זה מצד שני (למקרים בהם נקבע כי ועדת איתור תמליץ על יותר ממועמד אחד ראו: בג"ץ 7908/17 התנועה לטוהר המידות נ' ממשלת ישראל, פסקה 17 (1.11.2018); בג"ץ 840/22 עמותת האמת תנצח נ' ראש הממשלה, פסקה 1 (6.2.2022)). צמצום שיקול הדעת של השר בענייננו נובע, איפוא, מן הצירוף של לשון ההסמכה; ההמלצה על מועמד אחד לכל מושב; ותכלית עצמאות השידור הציבורי; ולא רק ממעמד המלצותיהן של ועדות איתור. עיון בהחלטת השר בראי עקרונות אלה, מעלה כי אין בטיעונים שהציג כדי להצדיק סטייה מהמלצותיה של ועדת האיתור. נדון תחילה בטעמים הרוחביים שהועלו, ולאחר מכן בטיעונים הפרטניים שהציג ביחס לכל אחד מארבעת המועמדים. נתחיל עם טיעון התמונה הרחבה. כפי שצוין לעיל, סעיף 9(א) לחוק ייחד לכל חבר מועצה תחום מומחיות נפרד וממוקד, כאשר צירופם נועד להרכיב פסיפס של מומחים אשר יחדיו יוכלו לבצע את התפקידים שהוטלו בחוק על המועצה. הדברים קיבלו ביטוי גם בהמלצות שהובאו בדו"ח הוועדה לבחינת המתווה לשידור הציבורי העתידי בישראל בראשות רם לנדס, שהובילו לחקיקת החוק, במסגרתו הוצע כי הרכב מועצת התאגיד "[י]שקף תמהיל של הכישורים והמומחיות הנדרשת ממועצה של תאגיד שידור ציבורי" (הוועדה לבחינת המתווה לשידור הציבורי העתידי בישראל דין וחשבון 33 (2014) (להלן: דו"ח ועדת לנדס)). זאת ועוד, במסגרת הסעיף נקבעו הוראות נוספות לעניין גיוון חברי מועצת התאגיד, הן מבחינה מגדרית והן מבחינה מגזרית. במצב דברים זה, ההסתכלות הרחבה אותה מבקש השר לערוך טרם אישור המינויים שעל הפרק אינה יכולה להצדיק דחייה של המלצת ועדת האיתור, לא מכיוון שאין טעם בבחינה מסוג זה, אלא מאחר שאין היא עולה בקנה אחד עם אופן מינוי חברי מועצת התאגיד, כפי שנקבע על ידי המחוקק (השוו ואבחנו מסעיף 7 לחוק הרשות השניה, בו נקבע כי מועצת הרשות השניה תמונה כמקשה אחת, בין היתר, במטרה להבטיח כי הרכבה ישקף את מגוון הדעות הרווחות בציבור). למעשה, הרכבה המקצועי המגוון של מועצת התאגיד, והעובדה שהמינויים אליהם נעשים לשיעורין כל אימת שמתפנה מקום של אחד מחבריה (ולא כמקשה אחת), ממחישים דווקא את הצורך בקידום מינויים של חברי המועצה השונים לאלתר, ובמנותק ממינויים עתידיים שיידרשו בשנים הקרובות. כפי שקבוצת כדורגל ששוערה נפצע באמצע המשחק אינה יכולה להמתין עם החילוף עד שניתן יהיה להחליף את כלל השחקנים, כך גם מועצת התאגיד אינה יכולה להרשות לעצמה להחסיר את מומחיותו של אחד מחבריה עד להחלפת כלל חברי מועצת התאגיד. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר, כמו במצב הדברים הקיים כיום, משמעותה של המתנה זו היא שיתוק מועצת התאגיד כולה, באשר מספר החברים הנותר נמוך מהקוורום החוקי הנדרש לצורך כינוסה. באופן דומה, גם הטיעון לפגם בהליך אינו יכול להצדיק את דחיית המלצותיה של ועדת האיתור. אך לאחרונה בית משפט זה הבהיר שנקודת המוצא לפעילותן של ועדות מקצועיות כדוגמת ועדת האיתור היא כי "אופן ניהול הליך הבירור בוועדה [...] מסור בידיה של הוועדה עצמה" (בג"ץ 23426-04-26 אלמקייס נ' ראש הממשלה, פסקה 54 (1.6.2026). ראו גם בסעיף 32(ב) לחוק). ואכן, לאחר שחודשה פעילותה של ועדת האיתור, ביום 8.2.2026 היא דנה מחדש בעניינה של גב' חממה, ומצאה לאשרר את המלצתה הקודמת בעניין מינויה. בנסיבות אלו, ומשעה שהדברים נעשו על דעתו של השר (כמפורט בהודעת העדכון מטעם משיבי המדינה מיום 22.9.2023), לא ניתן לקבל בשלב זה את טענותיו נגד ההליך שהתקיים (ראו והשוו: בג"ץ 27381-07-25 זולת – לשוויון וזכויות אדם נ' ממשלת ישראל, פסקה 14 (7.6.2026); בג"ץ 65416-03-26 בחרנו בחיים! משפחות שכולות ונפגעי פעולות איבה (ע"ר) נ' שר המשפטים, פסקאות 23-22 (12.8.2026)). בכל הנוגע לעניינם של המועמדים להארכת כהונה, בהינתן שמינויים אלה מבוססים על הוראת סעיף 14 לחוק (העוסקת בהארכת כהונתם של חברי מועצת התאגיד), ולא על הוראת סעיף 9 לחוק (המסדירה את דרך המינוי של חברי מועצת התאגיד), איני סבור כי יש חובה לקיים הליך איתור נוסף כפי שטען השר (השוו: תקנה 3ג(א) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993; עומר דקל דיני מכרזים 235-234 כרך א (2004)). ואכן, על פי הנמסר, כך גם נהגה ועדת האיתור בעבר בעניינם של מועמדים אחרים. גם בחינתם של שני הנימוקים שהציג השר נגד מינויים של המועמדים להארכת כהונה, אינה מגלה טעם המצדיק סטייה מהמלצותיה של ועדת האיתור. תחילה, ולעניין טיעון מגבלת הכהונה הסטטוטורית, גם אם השר צודק כי יש להתחשב בתקופה בה כיהנו המועמדים להארכת כהונה מכוח צווי הביניים שניתנו בהליך זה, ממילא אין מניעה למנות אותם לתקופה קצרה יותר, כך שהתקופה הכוללת לא תחרוג ממגבלת שתי הקדנציות שנקבעה בסעיף 14 לחוק. באופן דומה, גם טיעון הגיוון אינו יכול להתקבל משעה שהחוק מכיר במפורש באפשרות להאריך את כהונתם של חברי מועצת התאגיד לתקופת כהונה אחת נוספת. הוראה זו מבטאת את האיזון שבחר המחוקק בין הרצון לתת הזדמנויות לאנשים נוספים ולמנוע שחיקה, לבין הערך שבבחירת האנשים המקצועיים, האיכותיים והמנוסים ביותר לתפקיד (פלורה קוך דבידוביץ' קציבת תקופת הכהונה של נושאי משרות בכירות בשירות המדינה 3-2 (הכנסת, מרכז המחקר והמידע 2009); דו"ח ועדת לנדס, בעמ' 33). לפיכך, ככל שמצאה ועדת האיתור כי באיזון בין שני שיקולים אלה יש הצדקה להמליץ על הארכת כהונתם של חברי מועצת התאגיד, אינני סבור כי יש בשיקול הגיוון, כשלעצמו, כדי להוות טעם לסטייה מהמלצתה, בפרט כאשר נימוק זה מוצג כשיקול רוחבי, שמשמעותו דחיית האפשרות אותה התיר המחוקק במפורש – להאריך את כהונתם של מי שהשלימו כהונה אחת במועצת התאגיד. סיכומו של חלק זה: השיקולים הרוחביים שעמדו בבסיס החלטת שר התקשורת אינם יכולים לשמש כטעם מספק לסטייה מהמלצותיה של ועדת האיתור. כפי שיפורט להלן, דעתי היא כי מסקנה זו נכונה גם ביחס לטיעונים הפרטניים אותם הציג השר. נתחיל עם הטענות הפרטניות שהעלה השר ביחס למר בן ששון וביחס למר סבהט. נקודת המוצא בהקשר זה היא קביעתנו בפסק הדין החלקי, שלפיה על מנת לסטות מהמלצת ועדת האיתור נדרש השר להראות טעם מהותי הנוגע ככלל ליכולותיו המקצועיות של המועמד. אלא שבענייננו לא הוצג טעם מבורר כאמור, לא כל שכן טעם הנוגע ליכולותיהם המקצועיות של מר בן ששון ומר סבהט. כזכור, לעמדתו של השר לשני המועמדים זיקות אישיות המצדיקות לפסול את מינויים. אלא שבהקשר זה הוועדה לבדיקת מינויים בחנה את עניינם של מר בן ששון ומר סבהט, ומצאה כי התקיימו בהם התנאים הסטטוטוריים הנדרשים, לרבות בסוגיה של היעדר זיקות אישיות לפי סעיף 10 לחוק. כלומר, הוועדה לבדיקת מינויים בחנה את שאלת זיקתם האפשרית ולא מצאה בעניינם זיקה המונעת את מועמדותם. בנסיבות אלה, לא די בהעלאת טענות לאקוניות מצד השר בדבר זיקות עבר כאלה ואחרות הפוסלות את המועמדים. כך בפרט שעה שהייתה פתוחה בפניו הדרך להעבירן לבחינת הוועדה והוא לא עשה כן. לגופם של הדברים, לא מצאתי ממש בטענות שהעלה השר בעניינו של מר בן ששון, המייחסות לו פעילות פוליטית בשל השתתפותו בהפגנות ובשל אמירות שהשמיע נגד מדיניות הממשלה. אכן, כפי שצוין לאחרונה בבג"ץ 63904-03-26 ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל (ע"ר) נ' ממשלת ישראל, (8.9.2026) (להלן: עניין ארגון העיתונאים): "התבטאויות של מועמדים לתפקיד ציבורי עשויות להיות נתון רלוונטי לבחינת התאמתם לתפקיד", ואולם, "אין משמעות הדבר שכל התבטאות שנויה מחלוקת מובילה לפסילת המועמדות; לצורך קביעה זו יש לבחון בין היתר את אופי האמירה, את נסיבות השמעתה ואת מידת השלכתה הכוללת על התאמתו של המועמד למינוי" (שם, בפסקה 117 לפסק דינו של חברי, הנשיא עמית). במקרה דנא, עיינתי בראיון עם מר בן ששון שפורסם במוסף "כלכליסט" אליו הפנה השר (https://newmedia.calcalist.co.il/magazine-13-07-23/m01.html), ולא התרשמתי כי יש בדברים שהשמיע קשר כלשהו לתפקידו כחבר מועצה. המדובר על אמירות ביחס לשינויים מוצעים במערכת המשפט ובהתנהלותה של וועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת (ראו ואבחנו: עניין ארגון העיתונאים, בפסקאות 126-123, שם אמירותיהם של המועמדים התייחסו במישרין לגופים מולם הם צפויים לבוא במגע מתוקף התפקיד אליו מונו). יתר על כן, ובהתייחס לאופי האמירות של מר בן ששון כמו גם השתתפותו הנטענת בהפגנות, הסיפא של סעיף 10 לחוק קובעת במפורש כי "לא יראו השתתפות בהפגנה או בכינוס בעל אופי פוליטי, או הבעת עמדה פומבית בעניינים פוליטיים, כשלעצמן, כפעילות פוליטית". השר אמנם טען כי פעילותו הפוליטית מר בן ששון חורגת מרף זה, אולם בשים לב לאופי ההתבטאויות, להיקפן ולבמה בה הושמעו, אינני סבור כי ניתן לראות בהן כפעילות פוליטית כמשמעותה בסעיף (ראו והשוו: הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 6.5000 "מינויים בחברות ממשלתיות ובתאגידים ציבוריים" 40-39 (9.11.2003); עניין ארגון העיתונאים, בפסקה 124). מסקנה זו אף עולה בקנה אחד עם החשיבות הנודעת לשמירה על חופש הביטוי הפוליטי של עובדי ציבור (ראו מהעת האחרונה: בג"ץ 19411-08-24 אברמוביץ' נ' הכנסת, פסקה 24 (18.8.2026)). בדומה, גם הטענות הפרטניות בעניינו של מר סבהט אינן משכנעות, וזאת בלשון המעטה. טענות אלה, שהשר מצא לנכון לכנותן "נימוק נוסף, וחמור במיוחד" מתייחסות ל-"זיקה אפשרית בין מר סבהט לבין השרה לשעבר פנינה תמנו-שטה" (החלטת השר מיום 8.6.2026, בעמ' 3). לא רק שקשה לראות כיצד עניין זה רלוונטי לשאלת הארכת כהונתו של מר סבהט כיום, קרוב לארבע שנים לאחר שחה"כ תמנו-שטה חדלה לשמש כשרת העלייה והקליטה, אלא שמדובר בטענה בעלמא שלא הוצג לביסוסה דבר. ניכר כי יותר משנימוק זה מטיל דופי במועמד, הוא מלמד על הלך רוח השר, ועל נטייתו להעלות מן הגורן ומן היקב טיעונים לפסילת כל מועמד שהובא לפניו. אשר לגב' רפאלי כדורי, כזכור, לתפיסת השר היא אינה מחזיקה בניסיון הנדרש בתחומי היצירה התקשורתית (סעיף 9(א)(4) לחוק). ואולם, מעבר לכך שהוועדה לבדיקת מינויים, שהיא הגורם המוסמך לקבוע אם מועמד מסוים עומד בתנאי הסף לתפקיד, התרשמה על יסוד מגוון החומר שהונח לפניה (לרבות קורות חייה, המלצות רלוונטיות וכיוצא באלה), כי ניסיונה מתאים למשבצת ה"יצירה" אליה נבחנה; קשה להבין כיצד ניתן לחלוק על כך שמי שכיהנה ארבע שנים כחברת מועצת התאגיד במשבצת זו מחזיקה בניסיון הנדרש לצורך ביצוע התפקיד. למעלה מן הצורך, יובהר כי מהטעמים שפורטו בהחלטתה של הוועדה לבדיקת מינויים בעניינה, אף להתרשמותי גב' רפאלי כדורי מחזיקה במומחיות הנדרשת בתחום (ראו בסעיף 9 להחלטה אשר צורפה כנספח 2 להודעת העדכון שהגישו משיבי המדינה ביום 3.7.2026). הדברים נכונים אף ביחס לעניינה של גב' חממה. אומנם בשונה מגב' רפאלי כדורי עבור גב' חממה מדובר בכהונה הראשונה, ואולם המשקל שיש לייחס להתרשמותה של הוועדה לבדיקת מינויים מהמומחיות בה היא מחזיקה הוא זהה (ראו גם בסעיף 3 להחלטה בעניינה אשר צורפה כנספח 1 להודעה האמורה). כן יצוין, כי ניסיונו של השר להיתלות בכך שבהחלטה המקורית של הוועדה לבדיקת מינויים צוין בטעות כי היא מחזיקה בניסיון הנדרש לצורך כהונה כחברת מועצת התאגיד המחזיקה במומחיות בתחום העיתונות הכתובה, המשודרת או האינטרנטית (לפי סעיף 9(א)(3) לחוק), ולא בניסיון הנדרש לצורך כהונה כחברת מועצת התאגיד המחזיקה במומחיות בתחום החינוך או השידורים לילדים ולנוער (לפי סעיף 9(א)(9) לחוק), אינו יכול להתקבל. המדובר בפגם פרוצדורלי זניח, שהוועדה לבדיקת מינויים לקחה את האחריות על התרחשותו וממילא, כפי שציינה הוועדה עצמה, ניסיונה העשיר של גב' חממה מלמד על כך שהיא בעלת הניסיון והכישורים המתאימים לשתי המשבצות, ובוודאי אין בעניינה הצדקה לדחות את המלצת ועדת האיתור (דהיינו למנותה לפי סעיף 9(א)(9) לחוק). הנה כי כן, הנימוקים הפרטניים שהעלה השר הם טיעוני קש, ואין הם יכולים, אף לא בהצטרפותם לשיקולי הרוחב, לשמש כטעם המצדיק את החלטותיו לסטות מהמלצותיה של ועדת האיתור. המסקנה המתחייבת היא, איפוא, כי יש להפוך את הצווים על תנאי למוחלטים, ולהורות לשר לחתום, בתוך שבעה ימים מהיום על מינוייה של גב' חממה לחברת מועצת התאגיד לפי סעיף 9(א)(9) לחוק למשך 4 שנים החל מהיום, ועל הארכת כהונתם של המועמדים להארכת כהונה לתקופה נוספת של ארבע שנים לפי סעיף 14 לחוק, בקיזוז התקופות בהן כיהנו עד כה מכוח צווי ביניים, דהיינו החל מיום 6.1.2025 ביחס לגב' רפאלי כדורי ולמר בן ששון; והחל מיום 6.7.2025 ביחס למר סבהט. ככל שלא ייחתמו כתבי המינוי עד למועד האמור, ייכנסו המינויים לתוקף מכוח פסק דין זה. בכך לא תמה מלאכתנו, שכן, כזכור, נתבקשנו להורות גם על הארכת כהונת מנכ"ל התאגיד עד ל-60 ימים לאחר המועד שבו תוכל מועצת התאגיד להתכנס ולקבל החלטה ביחס לזהות המנכ"ל הבא. השר, כפי שצוין לעיל, התנגד לכך, בעיקרו של דבר מאחר שמדובר בעניין החורג מגדרי ההליך דנן. גם בעניין זה סבורני כי יש לקבל את עמדת העותרת, וליתן צו ביניים תחום בזמן (השוו: בג"ץ 5819/24 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר הביטחון, פסקאות 69-68 ‏(‏19.11.2025‏)‏ שבקשה לדיון נוסף ביחס לסוגיה זו נדחתה בדנג"ץ 14782-12-25 איחוד הישיבות באר"י ‏(‏ע"ר‏)‏ נ' התנועה למען איכות השלטון בישראל, פסקה 9 ‏(‏17.2.2026‏))‏. כפי שפורט בהרחבה במסגרת פסק הדין החלקי, במשך תקופה של למעלה מארבע שנים מועצת התאגיד פועלת בהרכב חסר. בשנתיים האחרונות המצב החמיר, ומספר החברים במועצת התאגיד נמוך מהקוורום הנדרש על מנת להפעיל את סמכויותיה. תופעה זו, אותה כינה לאחרונה חברי, הנשיא עמית, "שיתוק מנהלי", לא פסחה על ענייננו: ההליך דנן, ובפרט ניסיונותיו של שר התקשורת, בעקבות הצו הארעי שניתן, להביא את חברי המועצה 'היוצאת' להתפטר מכהונתם – באופן אשר יוביל, הלכה למעשה, לכך שלא תפעל מועצה, ותסוכל תכלית הצו הארעי – מזמנים הזדמנות להפנות זרקור לתופעה שפשתה בעת האחרונה: שיתוק מינהלי כמדיניות [...]. שיתוקם של גופי המינהל אינו יכול להיחשב מדיניות מינהלית תקינה, ומקל וחומר שאין לראות בו מדיניות רצויה. רשויות המינהל נועדו להפעיל את הסמכויות שהופקדו בידיהן לשם מילוי תפקידיהן ומתן שירות לציבור בכללותו; מקום שבו הרשות חדלה מלתפקד, או מביאה במעשיה לשיתוקם של הגופים הפועלים במסגרתה, הנפגע הראשון והעיקרי הוא הציבור – שלמענו נועדה הרשות לפעול מלכתחילה. (עניין ארגון העיתונאים, בפסקאות 161-160). למרבה הצער, "השיתוק המנהלי" של מועצת התאגיד לא ימצא מזור אף בפסק דין זה, שכן מספר חברי המועצה לאחריו יעמוד גם לאחריו על שישה, בעוד שלפי סעיף 18 לחוק הפעלת סמכויות המועצה מותנית בקוורום של שבעה חברים לפחות. זוהי מציאות שיש לה השלכות רבות וקשות על התאגיד (ראו למשל פסק הדין החלקי, בפסקה 59), ואולם, ייתכן כי התוצאה הקשה ביותר שלה תהיה חוסר היכולת למנות את המנכ"ל הבא של התאגיד (סמכות המסורה למועצת התאגיד, ואשר לשר אין כל חלק בה: ראו סעיפים 11(4) ו-38(א) לחוק). די שאציין, כי המנכ"ל הוא מייצגו של התאגיד ומורשה החתימה מטעמו (סעיף 44(1) לחוק); הוא המוסמך לקבל אנשים לעבודה בתאגיד (סעיף 44(2) לחוק); ותפקידו הוא "לשמש העורך הראשי של השידורים ולהעביר את לוחות השידורים לאישור המועצה" (סעיף 43(2) לחוק. לפירוט ראו גם בסעיפים 20-9 לתגובה שהגיש התאגיד ביחס לבקשה להארכת כהונת המנכ"ל. יצוין כי גם מינוי ממלא מקום למנכ"ל הוא בסמכות מועצת התאגיד לפי סעיף 42 לחוק). מובן, איפוא, כי באין מנכ"ל – אין תאגיד שידור ציבורי מתפקד במדינת ישראל. על רקע האמור, ומשעה שרצף ההחלטות שקיבל שר התקשורת, אשר הובילו לכך שלא ניתן למנות בעת הנוכחית את המנכ"ל הבא של התאגיד הוא שעומד בבסיס העתירות מושא ההליך, ולאחר שגם חברי המועצה המכהנים הביעו את רצונם שהוא ימשיך בתפקידו, ואף מצידו נמסר כי הוא נכון להתגייס למשימה, אני סבור כי אין מנוס ממתן סעד ביניים משלים בעניין זה ולהורות על הארכת כהונת המנכ"ל, העתידה לפקוע בזמן הקרוב, לתקופת ביניים קצרה. בהינתן שוועדת האיתור שוקדת על בחינת מועמדים להשלמת הרכב מועצת התאגיד בימים אלה, ושיש להניח כי התהליך יושלם בחודשים הקרובים, אציע כי נורה על הארכת כהונת המנכ"ל לתקופה של עד 60 ימים מהיום שבו יתקיימו במועצת התאגיד התנאים המאפשרים לה לקבל החלטה על מינוי מנכ"ל לפי החוק (ראו והשוו: בג"ץ 5933/98 פורום היוצרים הדוקומנטריים נ' נשיא המדינה, פ"ד נד(3) 496, 528 (2000); בג"ץ 3073/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר החינוך התרבות והספורט, פ"ד נד(3) 529, 548 (2000) (בשני המקרים הוארכה כהונת מועצה שלמה שמונתה שלא כדין כדי לא לפגוע בתפקוד השוטף של רשות השידור והרשות השניה לטלוויזיה ורדיו)). טרם סיום אבקש להתייחס לשתי טענות דיוניות שאותן הדגיש בא כוח השר במסגרת טיעונו בעל פה. הטענה האחת עניינה המשך הטיפול בהליכי המינוי של גב' חממה והמועמדים להארכת כהונה במסגרת העתירות הנוכחיות, חלף בחינת החלטותיו העדכניות של שר התקשורת במסגרת עתירות חדשות, ככל שיוגשו. באופן עקרוני השאלה האם החלטה מנהלית חדשה המתקבלת במהלך הדיון בבג"ץ צריכה להיתקף בהליכים מנהליים חדשים או שניתן לתקוף אותה במסגרת ההליך הנוכחי היא עניין הנתון לשיקול דעת בית המשפט. באופן פרטני, החלטתנו מיום 12.5.2026 הוכתרה בכותרת "פסק דין חלקי" על מנת לאפשר את המשך הדיון במינויים שעל הפרק במסגרת העתירות הנוכחיות (וראו שם, בפסקאות 97 ו-102 המבהירות זאת). ממילא, לא ראיתי בטיעוני בא כוח השר כל הצדקה מבוררת לסטות מנתיב דיוני זה. הטענה השנייה עניינה היחס בין הסעדים שהתבקשו בעתירות שלפנינו לבין הסעד הנוסף שהתבקש באחרונה לעניין כהונת מנכ"ל התאגיד. אין חולק כי הסעד בעניין כהונת המנכ"ל לא נדרש באף אחת מהעתירות בעת הגשתן, וזאת בהינתן שלא היה אקטואלי במועדים הרלוונטיים. ואולם, לאור התמשכות הטיפול בעתירות, ובהיעדר התקדמות במינוי חברי מועצת התאגיד, הפך הנושא לדחוף ואף אקוטי בעת מתן הכרעתנו זו. ביודענו זאת, מצאתי כי הקשר שבין סעד נוסף זה לנושאי העתירות הדוק ומתבקש; התמונה המצויה לפנינו רחבה דיה; וזכות הטיעון ניתנה לכל הצדדים הרלוונטיים בצורה נאותה. בהינתן כל אלה ראינו לנכון להידרש לגופה של הבקשה שהוגשה על ידי העותרת בעניין הארכת כהונת המנכ"ל ביום 12.8.2026. כך, במיוחד, לאור התרשמותנו כי סעד זה הפך חיוני לצורך הגשמת התכלית שביסוד כל העתירות שהגישה העותרת – מניעת שיתוק פעילותו של התאגיד, באמצעות ניוון האורגנים המפעילים אותו על פי החוק. סוף דבר: אם תישמע דעתי, נהפוך את הצו על תנאי למוחלט, וכן ניעתר לבקשה לצו ביניים בעניין הארכת כהונת המנכ"ל, כמפורט בפסקאות 25 ו-28 לעיל. בכך מסתיים הטיפול בעתירות, ולראיה הכותרת שניתנת להחלטתנו זו – "פסק דין". יש לקוות כי השלמת מינוי יתר חברי מועצת התאגיד שמקומם התפנה, כמו גם יו"ר מועצת התאגיד, תתאפשר ללא צורך במעורבות שיפוטית נוספת. בנסיבות העניין אציע כי נוסף על ההוצאות שנפסקו במסגרת פסק הדין החלקי, משרד התקשורת יישא בהוצאות העותרת בסך של 30,000 ש"ח, ובהוצאות התאגיד בסך 20,000 ש"ח. עופר גרוסקופף שופט הנשיא יצחק עמית: אני מסכים. יצחק עמית נשיא השופטת גילה כנפי-שטייניץ: אני מסכימה. גילה כנפי-שטייניץ שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט עופר גרוסקופף. ניתן היום, י"ג תשרי תשפ"ז (24 ספטמבר 2026). יצחק עמית נשיא עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת