פסקי דין בית המשפט העליון

תקנות מיסוי מקרקעין

חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, והתקנות שהותקנו מכוחו, מסדירים את מערכת המיסוי החלה על עסקאות בזכויות במקרקעין בישראל. החוק חל על כל אדם, שותפות או תאגיד המבצעים עסקאות של מכירה או רכישה של זכויות במקרקעין, לרבות דירות מגורים, מגרשים, בניינים מסחריים וזכויות בנייה. שני המיסים המרכזיים המוסדרים בחוק הם מס שבח (המוטל על המוכר בגין הרווח מעליית ערך הנכס) ומס רכישה (המוטל על הקונה בעת רכישת הנכס).

בתי המשפט נדרשים לעיתים מזומנות לפרש את הוראות החוק והתקנות, והפסיקה בנושא מתמקדת במספר היבטים מרכזיים:

1. הגדרת "דירת מגורים מזכה": מאחר שחוק מיסוי מקרקעין מעניק פטורים והקלות משמעותיים במכירה וברכישה של דירות מגורים, פסיקה ענפה עוסקת בשאלה מהי "דירת מגורים" המזכה בהטבות אלו. בתי המשפט בוחנים האם הנכס כולל מתקנים פיזיים חיוניים למגורים (כמו מטבח ומוסדות סניטריים) והאם קיים פוטנציאל ממשי למגורים בנכס.

2. מהות כלכלית מול צורה פורמלית: אחד העקרונות המובילים בפסיקה הוא בחינת העסקה לפי תוכנה הכלכלי האמיתי, ולא רק לפי האופן שבו בחרו הצדדים לכנות אותה בחוזה. היבט זה עולה לדיון לעיתים קרובות בעסקאות מורכבות, כגון הבחנה בין רכישת דירה מוגמרת לבין השתתפות בקבוצת רכישה.

3. סיווג עסקאות כמלאכותיות: בתי המשפט מתווים את הגבול שבין תכנון מס לגיטימי לבין עסקה מלאכותית או בדויה, שכל מטרתה היא הימנעות מתשלום מס. הפסיקה מעניקה לרשויות המס כלים להתעלם מעסקאות שאין בהן תוכן מסחרי ממשי מלבד הפחתת המס.

תוכן זה מוגש כמידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו ככזה.

פסקי דין שאזכרו את התקנות (26)