פסקי דין בית המשפט העליון

חוק השכירות והשאילה (התשל"א-1971)

חוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971, הוא החיקוק המרכזי בישראל המסדיר את מערכות היחסים החוזיות בעסקאות שכירות (זכות להחזיק ולהשתמש בנכס תמורת תשלום) ובעסקאות שאילה (זכות שימוש ללא תמורה).

החוק חל על כל סוגי הנכסים, לרבות מקרקעין (כגון דירות מגורים, משרדים וחנויות) ומיטלטלין (כגון כלי רכב או ציוד תעשייתי). החוק מגדיר את חובותיהם וזכויותיהם של הצדדים לעסקה. בשנת 2017 נוסף לחוק תיקון משמעותי (המכונה "חוק שכירות הוגנת"), המציב כללים ייחודיים וקוגנטיים (שלא ניתן להתנות עליהם) לשוק דירות המגורים, במטרה להגן על שוכרים.

בתי המשפט נדרשים לעיתים מזומנות לפרש את הוראות החוק וליישמן במקרים של מחלוקת. שלושה היבטים מרכזיים הנדונים בהרחבה בפסיקה הם:

1. חלוקת האחריות לתיקון ליקויים בנכס: הפסיקה עוסקת רבות בהבחנה בין בלאי סביר הנובע משימוש רגיל (שעל המשכיר לתקן) לבין נזקים באשמת השוכר. בתי המשפט בוחנים מתי רשאי השוכר לתקן את הליקוי בעצמו ולקזז את העלות מדמי השכירות, ומתי אי-תיקון מצד המשכיר מהווה הפרה יסודית של החוזה.

2. העברת השכירות וסבירות הסירוב: החוק קובע כי משכיר אינו רשאי לסרב להעברת השכירות לאדם אחר או לשכירות-משנה (סאבלט) אלא מטעמים סבירים. בפסיקה נבחן שוב ושוב מהו "סירוב סביר" (למשל, אי-יכולת כלכלית של השוכר החלופי) לעומת סירוב שרירותי או קטנוני.

3. חובת תום הלב במימוש זכויות: בתי המשפט מדגישים את החובה לפעול בתום לב ובדרך מקובלת בעת מימוש זכויות לפי החוק, כגון בעת מימוש אופציה להארכת חוזה, דרישה לפינוי הנכס, או מימוש ערבויות.

המידע במסמך זה הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.

פסקי דין שאזכרו את החוק (55)

עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ. אליעזר מנדה

בקשת רשות ערעור על פסק דין שביטל את פינוי המשיבים מדירות עמידר, בטענה כי המשיבים אינם זכאים עוד לדיור ציבורי עקב רכישת נכסים אחרים.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?