פסקי דין בית המשפט העליון

חוק ההסדרים במשק המדינה

חוק ההסדרים במשק המדינה (הנקרא כיום "חוק התוכנית הכלכלית") הוא חוק מקיף המוגש לאישור הכנסת מדי שנה יחד עם חוק תקציב המדינה. החוק מאגד בתוכו מגוון רחב של רפורמות מבניות, שינויי חקיקה ותיקונים תקציביים, שמטרתם לאפשר לממשלה לעמוד ביעדיה הכלכליים, לייעל את המגזר הציבורי ולעודד צמיחה.

החוק חל על המשק הישראלי כולו. השפעותיו רחבות והן נוגעות למשרדי הממשלה, לגופים הציבוריים, למגזר העסקי ולכלל אזרחי המדינה, המושפעים ישירות מהשינויים שהוא מחולל בתחומי המיסוי, הרגולציה, הרווחה, הבריאות והצרכנות.

במהלך השנים הוגשו עתירות רבות לבית המשפט העליון נגד חוק ההסדרים. בפסיקה נדונו שלושה היבטים מרכזיים לגביו:

1. תקינות הליך החקיקה: בית המשפט העליון מתח ביקורת נוקבת על הליך החקיקה המהיר והמרוכז של החוק. נקבע כי ריכוז עשרות רפורמות מורכבות בהליך מזורז פוגע ביכולתם של חברי הכנסת לקיים דיון מעמיק ומושכל, ובכך נפגע עקרון הדמוקרטיה הפרלמנטרית.

2. הזיקה לתקציב המדינה: הפסיקה בוחנת האם הנושאים הכלולים בחוק אכן נחוצים באופן ישיר ומיידי ליישום המדיניות הכלכלית של התקציב הדו-שנתי, או שמא מדובר בנושאים שאינם דחופים אשר הוכנסו לחוק כדי לעקוף את מסלול החקיקה הרגיל.

3. התערבות שיפוטית וביטול סעיפים: ככלל, בית המשפט נמנע מלהתערב בחקיקת הכנסת, אך בפסק דין תקדימי (בעניין "מס דירה שלישית") נקבע כי במקרים קיצוניים שבהם נפל פגם קשה ויורד לשורש ההליך בחקיקת חוק ההסדרים, מוסמך בית המשפט לבטל את החוק או סעיפים ממנו.

התוכן המוצג במסמך זה מיועד להעשרת הידע הכללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, ואין להסתמך עליו לצורך קבלת החלטות משפטיות.

פסקי דין שאזכרו את החוק (274)